(ב) צו את בני ישראל וגו' -

פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן, ושמנה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא במסכת גיטין בפרק הניזקין (ס א):

וישלחו מן המחנה -

שלוש מחנות היו שם בשעת חנייתן, תוך הקלעים היא מחנה שכינה, חניית הלווים סביב כמו שמפורש בפרשת במדבר סיני היא מחנה לוויה, ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל.
הצרוע נשתלח חוץ לכולן.
הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים.
וטמא לנפש מותר אף בשל לוויה ואינו משולח אלא משל שכינה.
וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במסכת פסחים (סז):

טמא לנפש -

דמסאב לטמי נפשא דאנשא.

אומר אני שהוא לשון עצמות אדם בלשון ארמי, והרבה יש בב"ר אדריינוס שחיק טמיא, שחיק עצמות:

(ו) למעל מעל בה' -
הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפרשת ויקרא (ה, כא) ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו', ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה:
האחד, שכתב והתוודו, לימד שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר.
והשני על גזל הגר שהוא נתון לכוהנים:

(ז) את אשמו בראשו -
הוא הקרן שנשבע עליו:
לאשר אשם לו -
למי שנתחייב לו:

(ח) ואם אין לאיש גואל -
שמת התובע שהשביעו, ואין לו יורשים:
להשיב האשם אליו -
כשנמלך זה להתוודות על עונו.

ואמרו רבותינו:

וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב?
אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים:

האשם המושב -
זה הקרן והחומש:
לה' לכהן -
קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר:
מלבד איל הכיפורים -
האמור בויקרא (ויקרא ה כה) שהוא צריך להביא:

(ט) וכל תרומה וגו' -

אמר רבי ישמעאל: וכי תרומה מקריבין לכהן, והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות. ומה תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן? אלו הבכורים, שנאמר בהם תביא בית ה' אלוהיך, (שמות כג, יט). ואיני יודע מה יעשה בהם, תלמוד לומר לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו ניתנין לכהן:

(י) ואיש את קדשיו לו יהיו -
לפי שנאמרו מתנות כהונה ולוויה יכול יבואו ויטלום בזרוע?
תלמוד לומר: ואיש את קודשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים.
ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי.

ומדרש אגדה:

ואיש את קודשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהייתה למודה לעשות:

איש אשר יתן לכהן -
מתנות הראויות לו:
לו יהיה -
ממון הרבה:

(יב) איש איש כי תשטה אשתו -
מה כתיב למעלה מן הענין?
ואיש את קודשיו לו יהיו, אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה:
איש איש -
ללמדך שמועלת בשתים, באיש מלחמה שלמעלה ואישה מלמטה:
כי תשטה אשתו -
שנו רבותינו:
אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות, דכתיב כי תשטה, וכתוב בו נואף אשה חסר לב (משלי ו, לב).
ופשוטו של מקרא
כי תשטה -
תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו, כמו שטה מעליו ועבור (שם ד, טו), אל ישט אל דרכיה לבך (שם ז, כה):
ומעלה בו מעל -
ומהו המעל?
ושכב איש אותה:

(יג) ושכב איש -
פרט לקטן ומי שאינו איש:
אתה שכבת זרע -
שכיבתה פוסלת אותה, ואין שכיבת אחותה פוסלת אותה כמעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו:
ונעלם מעיני אישה -
פרט לסומא, הא אם היה ראוה ומעמעם [ומעלים] אין המים בודקין אותה:
ונסתרה -
שיעור שתראה לטומאת ביאה:
עד אין בה -
הא אם יש בה אפילו עד אחד שאמר נטמאת לא הייתה שותה:
ועד אין בה -
לטומאה אבל יש עדים לסתירה:
נתפשה -
נאנסה, כמו ותפשה ושכב עמה (דברים כב, כח):

(יד) ועבר עליו -
קודם לסתירה:
רוח קנאה וקנא -
פירשו רבותינו:

לשון התראה, שמתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני:

והיא נטמאה או עבר עליו וגו' -
כלומר הוא התרה בה ועברה על התראתו, ואין ידוע אם נטמאה אם לאו:

(טו) קמח -
שלא יהא מסולת:
שערים -
ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה:
לא יצק עליו שמן -
שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחשך:
ולא יתן עליו לבונה -
שהאמהות נקראות לבונה, שנאמר אל גבעת הלבונה (שה"ש ד, ו), והיא פרשה מדרכיהן:
כי מנחת קנאת הוא -
הקמח הזה, קמח לשון זכר:
מנחת קנאת -
מעוררת עליה שתי קנאות, קנאת המקום וקנאת הבעל:

(יז) מים קדשים -
שקידשו בכיור, לפי שנעשה מנחשת מראות הצובאות, וזו פרשה מדרכיהן שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תיבדק בו:
בכלי חרש -
היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך תשתה מים המרים במקדה בזויה של חרש:

(יח) והעמיד הכהן וגו' -
והלא כבר נאמר והעמידה לפני ה'?
אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותיטרף דעתה ותודה:

ופרע -
סותר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן:
לפני ה' -
בשער נקנור, הוא שער העזרה המזרחי, דרך כל הנכנסים:
ונתן על כפיה -
ליגעה אולי תיטרף דעתה ותודה, ולא ימחה שם המיוחד על המים:
המרים -
על שם סופן שהם מרים לה:
המאררים -
המחסרים אותה מן העולם.
לשון סלון ממאיר (יחזקאל כח, כד).

ולא יתכן לפרש מים ארורים, שהרי קדושים הן, ולא ארורים כתב הכתוב, אלא מאררים את אחרים.
ואף אונקלוס לא תרגם ליטייא, אלא,

מלטטיא.

שמראות קללה בגופה של זו:

(יט) והשביע אותה וגו' -
ומה היא השבועה?
אם לא שכב הנקי, הא אם שכב חנקי [לא תנקי], שמכלל לאו אתה שומע הן, אלא שמצווה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות:

(כ) ואת כי שטית -
כי משמש בלשון אם:

(כא) בשבועת האלה -
שבועה של קללה:
יתן ה' אותך לאלה -
שיהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית:
ולשבועה -
שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיה סה, טו), שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים, וכן לענין הברכה ונברכו וגו' (בראשית יב ג) בך יברך ישראל לאמר (בראשית מח כ):
את ירכך -
בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה:
צבה -
כתרגומו:

נפוחה:

(כב) לצבות בטן -
כמו להצבות בטן, זהו שמוש פתח שהלמ"ד נקודה בו.
וכן לנחותם הדרך (שמות יג, כא), לראותכם בדרך אשר תלכו בה.
(דברים א, לג), וכן לנפיל ירך להנפיל ירך, שהמים מצבים את הבטן ומפילים את הירך:

לצבות בטן ולנפיל ירך -
בטנו וירכו של בועל, או אינו אלא של נבעלת, כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, הרי של נבעלת אמור:
אמן אמן -
קבלת שבועה, אמן על האלה אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה:

(כד) והשקה את האשה -
אין זה סדר המעשה, שהרי בתחילה מקריב מנחתה, אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבואו בה למרים.
לפי שנאמר בטן וירך, מניין לשאר כל הגוף?
תלמוד לומר: ובאו בה בכולה.
אם כן מה תלמוד לומר בטן וירך?
לפי שהן התחילו בעבירה תחילה, לפיכך התחילה מהן הפורענות:

למרים -
להיות לה רעים ומרים:

(כה) והניף -
מוליך ומביא מעלה ומוריד, ואף היא מניפה עמו שידה למעלה מידו של כהן:
והקריב אתה -
זו היא הגשתה בקרן דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה כשאר מנחות:

(כו) אזכרתה -
הוא הקומץ, שעל ידי הקטרתו המנחה באה לזיכרון לגבוה:

(כז) והשקה את המים -
לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה מגלה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה, אלא אם כן אמרה טמאה אני:
וצבתה בטנה וגו' -
אף על פי שבקללה הזכיר ירך תחילה, המים אין בודקין אלא דרך כניסתן בה:
והייתה האשה לאלה -
כמו שפירשתי שהיו הכל אלין בה:
בקרב עמה -
הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר, לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר:

(כח) ואם לא נטמאה האשה -
בסתירה זו:
וטהרה היא -
ממקום אחר:
ונקתה -
ממים המאררים, ולא עוד אלא ונזרעה זרע, אם הייתה יולדת בצער תלד ברווח, אם הייתה יולדת שחורים יולדת לבנים:

(ל) או איש -
כמו או נודע (שמות כא, לו), כלומר אם איש קנאי הוא, לכך והעמיד את האשה:

(לא) ונקה האיש מעוון -
אם בדקוה המים אל ידאג לומר חבתי במיתתה, נקי הוא מן העונש.

דבר אחר:
משישקנה תהיה אצלו בהיתר ונקה מעוון, שהסוטה אסורה לבעלה.