(ב) כי יפלא -
יפריש.
למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?
לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף:
נדר נזיר -
אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין:
להזיר לה' -
להבדיל עצמו מן היין לשם שמים:

(ג) מיין ושכר -
כתרגומו:

מחמר חדת ועתיק.

שהיין משכר כשהוא ישן:

וכל משרת -
לשון צביעה במים וכל משקה.
ובלשון משנה יש הרבה:
אין שורין דיו וסמנים (שבת יז ב).
נזיר ששרה פתו ביין (נזיר לד ב):

(ד) חרצנים -
הם הגרעינין:
זג -
הם קליפות שמבחוץ, שהחרצנים בתוכן כענבל בזוג:

(ה) קדוש יהיה -
השער שלו, לגדל הפרע של שער ראשו:
פרע -
נקוד פתח קטן לפי שהוא דבוק לשער ראשו, פרע של שער.
ופירושו של פרע, גדול של שער, וכן את ראשו לא יפרע (ויקרא כא, י).
ואין קרוי פרע פחות משלושים יום:

(ח) כל ימי נזרו קדוש הוא -
זו קדושת הגוף מליטמא למתים:

(ט) בפתע -
זה אונס:
פתאם -
זה שוגג.

ויש אומרים:
פתע פתאום -
דבר אחד הוא, מקרה של פתאום:
וכי ימות מת עליו -
באהל שהוא בו:
ביום טהרתו -
ביום הזאתו.
או אינו אלא בשמיני שהוא טהור לגמרי?
תלמוד לומר: ביום השביעי.
אי שביעי יכול אפילו לא הזה?
תלמוד לומר ביום טהרתו:

(י) וביום השמיני יבא שתי תרים -
להוציא את השביעי.
או אינו אלא להוציא את התשיעי?
קבע זמן לקרבין וקבע זמן למקריבין.
מה קרבין הכשיר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמיני והלאה:

(יא) מאשר חטא על הנפש -
שלא נזהר מטומאת המת.

רבי אלעזר הקפר אומר: שציער עצמו מן היין:

וקדש את ראשו -
לחזור ולהתחיל מניין נזירותו:

(יב) והזיר לה' את ימי נזרו -
יחזור וימנה נזירותו כבתחילה:
והימים הראשונים יפלו -
לא יעלו מן המניין:

(יג) יביא אתו -
יביא את עצמו.
זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש כן.
כיוצא בו והשיאו אותם עוון אשמה (ויקרא כב, טז), את עצמם.
כיוצא בו ויקבור אותו בגיא (דברים לד, ו), הוא קבר את עצמו:

(טו) ומנחתם ונסכיהם -
של עולה ושלמים, לפי שהיו בכלל ויצאו לידון בדבר חדש שיטעינו לחם, החזירן לכללן שיטעינו נסכים כדין עולה ושלמים:
חלות מצוות ורקיקי מצוות -
עשר מכל מין:

(יז) זבח שלמים לה' על סל המצוות -
ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם:
את מנחתו ואת נסכו -
של איל:

(יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד -

יכול יגלח בעזרה?
הרי זה דרך בזיון, אלא וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים שכתוב בהן ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג, ב), ספרי:

אשר תחת זבח השלמים -
תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה, שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשלה ולהניף לפני ה':

(יט) הזרוע בשלה -
לאחר שנתבשלה:

(כ) קדש הוא לכהן -
החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן:
על חזה התנופה -
מלבד חזה ושוק הראויים לו מכל שלמים מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה, לפי שהיו שלמי נזיר בכלל ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחזירן לכללן לידון אף בחזה ושוק:

(כא) מלבד אשר תשיג ידו -
שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים כפי נדרו אשר ידור כן יעשה מוסף על תורת נזרו:
על תורת הנזיר -
יוסיף ולא יחסר, שאם אמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת לגלח על שלוש בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידור כן יעשה:

(כג) אמור להם -
כמו זכור שמור, בלע"ז דישנ"ט (באמרכם):
אמור להם -
שיהיו כולם שומעים:
אמור -
מלא, לא תברכם בחיפזון ובהלות, אלא בכוונה ובלב שלם:

(כד) יברכך -
שיתברכו נכסיך:
וישמרך -

שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו?!
אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי:

(כה) יאר ה' פניו אליך -
יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות:
ויחנך -
יתן לך חן:

(כו) ישא ה' פניו אליך -
יכבוש כעסו:

(כז) ושמו את שמי -
יברכום בשם המפורש:
ואני אברכם -
לישראל ואסכים עם הכוהנים.

דבר אחר:
ואני אברכם לכוהנים.