(ב) בהעלתך -
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עימהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות:
בהעלתך -
על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה.

ועוד דרשו רבותינו:
מכאן שמעלה הייתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב:
אל מול פני המנורה -
אל מול נר אמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה:
יאירו שבעת הנרות -
שישה שעל ששת הקנים, שלושה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלושה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי.
ולמה?
כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך:

(ג) ויעש כן אהרן -
להגיד שבחו של אהרן שלא שינה:

(ד) וזה מעשה המנורה -
שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה:
מקשה -
בטדי"ץ בלע"ז [עשוי בהכאה]
לשון דא לדא נקשן (דניאל ה, ו). עשת של ככר זהב הייתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט אבריה כתיקונן, ולא נעשית איברים איברים ע"י חבור:
עד ירכה עד פרחה -
ירכה היא השידה שעל הרגלים, חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים:
עד ירכה עד פרחה -
כלומר גופה של מנורה כולה וכל התלוי בה:
עד ירכה -
שהוא אבר גדול:
עד פרחה -
שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה.
ודרך עד לשמש בלשון זה, כמו (שופטים טו, ה) מגדיש ועד קמה ועד כרם זית:
כמראה אשר הראה וגו' -
כתבנית אשר הראהו בהר, כמו שנאמר (שמות כה, מ) וראה ועשה בתבניתם וגו':
כן עשה את המנורה -
מי שעשאה.

ומדרש אגדה:

ע"י הקב"ה נעשית מאליה:

(ו) קח את הלווים -
קחם בדברים, אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום:

(ז) הזה עליהם מי חטאת -
של אפר הפרה מפני טמאי מתים שבהם:
והעבירו תער -

מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים:

(ח) ולקחו פר בן בקר -
והוא עולה, כמו שנאמר (פסוק יב) ועשה את האחד עולה, והוא קרבן צבור בעבודה זרה:
ופר שני -
מה תלמוד לומר שני?
לומר לך, מה עולה לא נאכלת, אף חטאת לא נאכלת. ובזו יש סמך לדבריו בתורת כוהנים. ואומר אני שהוראת שעה הייתה, ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודה זרה עם פר העולה:

(ט) והקהלת את כל עדת -
לפי שהלווים נותנים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קורבנם ויסמכו את ידיהם עליהם:

(יא) והניף אהרן את הלווים תנופה -
כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי. שלוש תנופות נאמרו בפרשה זו:
הראשונה לבני קהת, לכך נאמר בם והיו לעבוד את עבודת ה', לפי שעבודת קדש הקדשים עליהם הארון והשולחן וגו'.

השניה לבני גרשון, לכך נאמר בם תנופה לה', שאף עליהם הייתה עבודת הקודש יריעות וקרסים הנראים בבית קדש הקדשים.

והשלישית לבני מררי:

(טז) נתנים נתנים -
נתונים למשא נתונים לשיר:
פטרת -
פתיחת:

(יז) כי לי כל בכור -
שלי היו הבכורות בקו הדין, שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלווים:

(יט) ואתנה וגו' -

חמישה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמניין חמישה חומשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה:

ולא יהיה בבני ישראל נגף -
שלא יצטרכו לגשת אל הקדש, שאם ייגשו יהיה נגף:

(כ) ויעש משה ואהרן וכל עדת וגו' -
משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם:

(כב) כאשר ציווה ה' וגו' כן עשו -
להגיד שבח העושין והנעשה בהן, שאחד מהן לא עכב:

(כד) זאת אשר ללווים -
שנים פוסלים בהם, ואין המומים פוסלים בהם:
מבן חמש ועשרים -
ובמקום אחר אומר (במדבר ד, ג) מבן שלשים שנה.
הא כיצד?
מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים, ובן שלשים עובד, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שנים, ששוב אינו רואה:

(כה) ולא יעבוד עוד -
עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, וזהו ושרת את אחיו.

עם אחוהי, כתרגומו:

(כו) לשמר משמרת -
לחנות סביב לאהל, ולהקים ולהוריד בשעת המסעות.