פסוק א
וַיַּרְא בָּלָק. אָדָם מְפֻרְסָם לִמְלוּמָד מִלְחָמָה, כְּאָמְרו "הֲטוב טוב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּור מֶלֶךְ מואָב" (שופטים יא, כה). רָאָה שֶׁבִּקֵּשׁ יִשְרָאֵל לַעֲבר בְּאֶרֶץ סִיחון וּכְשֶׁלּא נָתַן לַעֲבר הֶחְרִימוּהוּ (כא, כד), וְרָאוּ שֶׁנִּצְחוּ לא בְּדֶרֶךְ תַּחְבּוּלַת מִלְחָמָה.

פסוק ג
וַיָּגָר מואָב. אֵילֵי מואָב שֶׁלּא נָתְנוּ יִשְרָאֵל לַעֲבר כְּמו שֶׁהֵעִיד יִפְתָּח בְּאָמְרו "וְגַם אֶל אֶרֶץ מואָב שָׁלַח, וְלא אָבָה" (שם פסוק יז).

כִּי רַב הוּא. לא מִפְּנֵי תַּחְבּוּלַת מִלְחַמְתָּם.

וַיָּקָץ מואָב. הֲמון מואָב קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְרָאֵל הַשּׁולְלִים אותָם.

פסוק ד
עַתָּה. שֶׁכָּבְשׁוּ אֶרֶץ סִיחון וְעוג.

יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבותֵינוּ. לְהַרְחִיב גְּבוּלָם וּלְהַבְטִיחו.

וּבָלָק בֶּן צִפּור. הָיָה נודַע לְגִבּור וְאִישׁ מִלְחָמָה.

מֶלֶךְ לְמואָב בָּעֵת הַהִיא. וּמִכָּל מָקום לא מְלָאו לִבּו לְהִלָּחֵם בְּיִשְרָאֵל, כְּאָמְרו "הֲרוב רָב עִם יִשְרָאֵל, אִם נִלְחם נִלְחַם בָּם" (שם פסוק כה). וּמַה שֶּׁאָמַר יְהושֻׁעַ "וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּור מֶלֶךְ מואָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְרָאֵל" (יהושע כד, ט), אָמַר זֶה עַל שֶׁשָּׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל, כְּמו שֶׁבֵּאַר בְּאָמְרו "וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם" (שם).

פסוק ו
אוּלַי אוּכַל. אַחַר שֶׁתְּקַלְּלֵהוּ.

נַכֶּה בּו. אֲנִי בַּמִּלְחָמָה וְאַתָּה בַּקְּלָלָה.

אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְברָךְ. הִנֵּה כּחו לא הָיָה לְבָרֵךְ אֲבָל הָיָה לְקַלֵּל בְּהַזְכִּיר עָון, או בְּכַוֵּן שָׁעָה כְּדִבְרֵי רַבּותֵינוּ ז"ל (ברכות ז, א). וְלָכֵן לא שָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיְבָרְכֵהוּ לָנֶצַח, או שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד. אֲבָל אָמַר "יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְברָךְ", לִכְבודו שֶׁל בִּלְעָם, לְהורות שֶׁלּא חָשַׁב אותו לְמַזִּיק בִּלְבָד.

פסוק ז
וּקְסָמִים בְּיָדָם. כְּלֵי הַקֶּסֶם, כִּי קוסֵם הָיָה בִּלְעָם לְכַוֵּן הַשָּׁעָה, כְּאָמְרו "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעור הַקּוסֵם הָרְגוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל בֶּחָרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם (יהושע יג, כב).

פסוק ח
כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי. כִּי אָכִין עַצְמִי לִנְבוּאָה.

פסוק ט
מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. מִי הֵם אֶצְלְךָ שֶׁהֲכִינותָ עַצְמְךָ לִנְבוּאָה בַּעֲדָם לָדַעַת מַה תַּעֲשֶה לָהֶם. הֲאָמְנָם הֵם אֶצְלְךָ כְּשׁואֲלֵי עֲתִידות שׂ וְתִרְצֶה לָדַעַת הֶעָתִיד לְמַעַן תַּגִּיד לָהֶם שׂ או הֵם אֶצְלְךָ כִּמְבַקְּשִׁים לְהַשִּׂיג אֵיזֶה מְכֻוָּן בְּקִלְּלָתְךָ, וְדַעְתְּךָ עַתָּה לִשְׁאל רְשׁוּת אִם תַּעֲשֶה חֶפְצָם.

פסוק יב
לא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁלּא תְּקַלְּלֵם, לא תֵלֵךְ, כְּדֵי שֶׁלּא תִּתֵּן עֵינֶיךָ בָּהֶם לְרַע כְּעִנְיַן אָמְרָם 'נָתַן עֵינָיו בּו, וְנַעֲשָה גַּל שֶׁל עֲצָמות' (ברכות נח, א).

פסוק כ
אִם לִקְרוא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים. אִם לְהִוָּעֵץ עִמְּךָ בִּלְבָד, כְּעִנְיַן "קְרוּאֵי הָעֵדָה" (לעיל א, טז), וּכְעִנְיַן "וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהודִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶה" (שמואל א כח, טו).

קוּם לֵךְ אִתָּם. לְהַזְהִירָם שֶׁלּא יֶחֶטְאוּ.

פסוק כב
כִּי הולֵךְ הוּא. שֶׁלּא הָיָה עִנְיָנו בַּדֶּרֶךְ כְּמִי שֶׁיּולִיכוּהוּ אֲחֵרִים, כְּעִנְיַן "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ" (מלכים ב ד, ל), אֲבָל הָיָה "הולֵךְ הוּא" כְּבַעַל דָּבָר, וּכְמִשְׁתַּדֵּל נֶגֶד רְצון הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כִּי לא בָּאוּ לִקְרוא לו לְעֵצָה כְּלָל.

לְשָטָן לו. עִנְיַן הַשִּׂטְנָה הוּא הִתְנַגֵּד לִפְעֻלַּת אֵיזֶה פּעַל, כְּמו "וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִטְנָה" (בראשית כו, כא). וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יָצָא לְהִתְנַגֵּד לְבִלְעָם שֶׁיִּהְיֶה דַּרְכּו בִּלְתִּי נָכון לְפָנָיו, אוּלַי יְנַחֵשׁ כְּמִנְהָגו וְלא יִדְחק אֶת הַרָעָה, וְזֶה לְמַעַן לא יֶחְטָא וְיאבַד.

וְהוּא רוכֵב עַל אֲתונו וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּו. וּלְפִיכָךְ לא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ, כְּאָמְרָם ז"ל: שְׁלשָׁה אֵינָם רואִים וְאֵינָם נִזּוקִים.

פסוק כג
וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. וְאָז עָזַב שְׁנֵי נְעָרָיו וְשָרֵי מואָב, וּבְכֵן לא הִרְגִּישׁוּ עִנְיָנו בְּעִסְקֵי הָאָתון.

פסוק כח
וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתון. נָתַן בָּהּ כּחַ לְדַבֵּר, כְּעִנְיַן "ה' שְפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז), וְכָל זֶה הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּתְעורֵר בִּלְעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, בְּזָכְרו כִּי מֵה' מַעֲנֶה לָשׁון גַּם לְבִלְתִּי מוּכָן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לַהֲסִירו מִן הַמּוּכָן כִּרְצונו, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלּא יאבַד אִישׁ כָּמוהוּ.

פסוק ל
הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי. וְהָיָה רָאוּי לְךָ לַחְשׁב מֵאַחַר שֶׁאֵין זֶה מִנְהָגִי, שֶׁלּא קָרָה לְךָ כָּל זֶה בְּזֶה הַדֶּרֶךְ אֶלָּא לְהורות שֶׁלּא יִצְלַח, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ יֵשׁ סִימָן.

פסוק לב
עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתונְךָ. כִּי בִּרְאותְךָ אֵלֶּה הָאותות הָיָה לְךָ לְשַׁעֵר שֶׁהֲלִיכָתְךָ בִּלְתִּי רְצוּיָה וְהִיא לא תִצְלָח.

זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים. וְאֵיךְ הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים לִדְחק אֶת הַשָּׁעָה.

הִנֵּה אָנכִי יָצָאתִי לְשָטָן. הִנֵּה אֲנִי עָשִיתִי הָאֶפְשָׁר לְהִתְנַגֵּד לְדַרְכְּךָ בָּזֶה הָאפֶן לְטובָתְךָ.

כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. "יָרַט" מִן "וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה" (ירמיהו מט, כד), כְּמו "וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּו" (שופטים ט, נג) מִן רצ"ץ. אָמַר, הִנֵּה יָצָאתִי לְשָטָן, וְעִנְיַן הַהַשְטָנָה הָיָה כִּי יַחְרִיד הַדֶּרֶךְ כָּל מַה שֶּׁכְּנֶגְדִי, כְּעִנְיַן "לא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְּדלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם" (דניאל י, ז), וְכָל זֶה לא הִסְפִּיק לְהַחֲרִיד אותְךָ כִּי הִכְבַּדְתָּ לִבְּךָ.

פסוק לג
וַתִּרְאַנִי הָאָתון וַתֵּט לְפָנַי. וְעִם זֶה הִנֵּה קָרָה לְךָ שֶׁהָאָתון נָטְתָה מִפָּנַי שָׁלשׁ פְּעָמִים, וְאֵיךְ לא שָׁת לִבְּךָ גַּם לָזאת.

אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי. הָיָה לְךָ לַחְשׁב שֶׁאוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי, שֶׁכְּבָר יָדַעְתָּ שֶׁיֵּשׁ לְפָנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה מְדַבֵּר טוב עַל יִשְרָאֵל.

כִּי עַתָּה גַּם אתְכָה הָרַגְתִּי וְאותָהּ הֶחֱיֵיתִי. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי "עַל מָה הִכִּיתָ" כְּמַאֲשִׁים הוּא, כִּי אָמְנָם עַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת שֶׁגַּם שֶׁהָיִיתִי הורֵג אותְךָ וּמְחַיֶּה אותָהּ, בְּאפֶן שֶׁהָיִיתָ מַכִּיר שֶׁלּא הָיָה זֶה מִקְרֶה כְּלַל, מִכָּל מָקום לא הָיִיתָ נִמְנַע מִלֶּכֶת, כְּמוסֵר עַצְמו לְמִיתָה לַעֲבר עַל רְצון קונו, שֶׁאֵין לְךָ מְשׁוּמָד גָּדול מִזֶּה.

פסוק לד
חָטָאתִי. לְהַקְשׁות ערֶף.

כִּי לא יָדַעְתִּי. וְהָיָה לִי לָחוּשׁ לָזֶה.

וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ. שֶׁאַתָּה אוּלַי מַלְאָךְ מֵלִיץ עַל יִשְרָאֵל.

אָשׁוּבָה לִי. כְּדֵי שֶׁלּא לַעֲשׁות דָּבָר נֶגֶד רְצונְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי רְשׁוּת.

פסוק לה
לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. לא תֵלֵךְ כְּבַעַל דָּבָר, אֲבָל כְּהולֵךְ עִמָּם וּלְבַקָּשָׁתָם, שֶׁלּא תאבַד. וְאַך אֶת הַדָּבָר. וְעִם כָּל זֶה אֵינִי חושֵׁשׁ שֶׁתַּעֲשֶה נֶגֶד רְצונִי, כִּי אָמְנָם לא תוּכַל לַעֲשׁות אֶלָּא מַה שֶּׁאומַר לְךָ (א).

פסוק לו
וַיֵּצֵא לִקְרָאתו. לְכַבְּדו. שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה גַּס רוּחַ, כְּמו שֶׁהֵעִידוּ רַבּותֵינוּ ז"ל (אבות ה, ח)

פסוק לח
הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי בָּא אֵלֶיךָ אָז כִּדְבָרְךָ, מַה הָיִיתִי מועִיל לְךָ. וְגַם כֵּן עַתָּה הֲיָכל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה. כְּלוּם אֲנִי יָכול לְדַבֵּר כְּמִנְהַג כָּל מְדַבֵּר רְצונִיִּי.

הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִים אֱלהִים בְּפִי אתו אֲדַבֵּר. כְּעִנְיַן "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי" (שמואל ב כג, ב), וּבְאפֶן זֶה לא אֶהְיֶה אֲנִי הַמְדַבֵּר.

פסוק מ
וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם. לְמִנְחַת כָּבוד מִלְּבַד אֲרוּחָתו, לְהַשְבִּיעַ עֵין גַּאֲוָתו.

פסוק מא
וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. כְּדֵי לָתֵת עֵינָיו בָּם, כְּעִנְיַן "וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְּלֵם" (מלכים ב ב, כד). וְהַהֵיפֶךְ "וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (דברים לד, א), כְּדֵי שֶׁיְבָרֵךְ לִפְנֵי מותו.