פסוק ד
והאספסף. האל"ף נחה והוא חד מן מ"ח מלין דנסבין אל"ף במצעות תיבותא ולא קריא וסימן נמסר במס' גדולה ריש יחזקאל וכן כתב הרמ"ה ז"ל מלא אל"ף ולא קריא וחסר וא"ו.

פסוק ח
שטו. כתוב בס' פתח דברי דף כ' שהוא מלרע על דרך הזרות כמו וסרו הצפרדעים כי שמו אותי בבור וכ"כ האפודי בפ' י"ו. וספר רב פעלים גם בספר ספרדי קדמון מסור עליו לית ומלרע ובעל א"ת כתב שאם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה שהתלשא קטנה שבסוף המלה אינה ראיה שהיא מהטעמים שדרכם לבא בסוף המלה לעולם אפי' כשהמלה מלעיל כמו ויצר ויבן דפ' בראשית עיין שם ועיין מ"ש בירמיה סי' י"א.

במדכה. חסר וא"ו כתיב בנוסחי דיקי הרמ"ה ז"ל.

עגות. הגימ"ל רפה ועיין מ"ש בפ' בא סימן י"ב אצל עגת מצות.

פסוק יא
הרעת. בספרי הדפוס וגם בספרים אשכנזים כתיבי יד בשני פשטין ובספרים כ"י ספרדים בפשט אחד לבד וכן כתב א"ת בפשיטות בפשט האחרון לבד עכ"ל וזה לפי דרכם של ספרי ספרד שאין עושים שני פשטין רק כשיש אות אחת בניהם או יותר ומכל מקום המלה מלעיל כמשפטה.

לא מצתי. לית חסר אל"ף.

פסוק טו
אַתְּ. ג' את בלשון זכר וסימן במסורת.

ואל אראה ברעתי. זהו א' מן י"ח מלין תקון סופרים מכילתא. וילמדנו פרשת בשלח וספרי פ' זו ומסורת והיה לו לומר ברעתם אלא שכינה הכתוב רש"י כאן אבל באיוב סימן ל"ב כתב ברעתך היה לו לכתוב וכ"כ בעל העיקרים במאמר שלישי סוף פרק כ"ב מה שיש לי להאריך בזה אכתבנו בזכריה ב' בע"ה.

פסוק טז
אספה לי. בחילופי בן אשר ובן נפתלי האל"ף במאריך לב"נ ולב"א בלא מאריך וכן הוא בס"ס כב"א גם א"ת כתב בהדיא בלא מאריך בס"ס ומ"מ קריאת השוא נח וכן נראה מדברי המכלול דף י"ח שדמה אותו אל עֶרְכָה לפני (איוב ל"ג) וזה שלא כדברי בעל ערוגת הבשם שכתב בפ"ג מספרו שהשוא ינוע אחר תנועה קטנה בתיבה מלעיל כמו גנבתי יום. אספה לי. דאין לדמותו למלת גנבתי דשאני התם שהשלש נקודות משמש במקום וא"ו שורק כמו גנובתי. גם מ"ש שמלת גנבתי מלעיל אינו מחוור שבכל המדוייקים מלרע. וארויח עוד בענין זה במאמר מיוחד שהתחלתי במשפטי המאריך אם יעזרני יוצרי.

פסוק כ
עד אשר יצא. עד בשופר הפוך.

לזרא. לית וכתיב אל"ף שחרה אף ה' בהם כדכתיב הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם וגו' וכן כתב בספר תילים לא זרו מתאותם וגו' ואף אלהים עלה בהם.

זה. בדגש.

פסוק כא
בשר אתן להם. חד מן ה' להם דסבירין לכם ומטעים בהו ספרי וסימניהון במסורת.

פסוק כג
דברי. הדל"ת רפה.

פסוק כה
ויאצל. בנוח האל"ף.

פסוק כו
אלדד. הדל"ת דגושה.

ותנח עלהם. בהעתק הללי עליהם ירושלמי עלהם ע"כ. וע"פ המסורת חסר כמ"ש בפרשת כי תשא וכן הוא בספרים.

פסוק ל
ויאסף. בלא מאריך ביו"ד וכן הוא בחילופים לב"א.

פסוק לא
סביבות. וכן חבירו שבסמוך מלא דמלא ע"פ המסורת וכן כתב הרמ"ה ז"ל ויחפרו כל מצרים סביבת היאר מלא יו"ד וחסר וא"ו כתיב וכל אורייתא דכוותא בר מן ב' מלאים יו"ד ומלאים וא"ו וסימן כדרך יום כה סביבות המחנה. וישטחו להם שטוח סביבות המחנה.