פסוק ב
שלח לך. פתוחה.

ויתרו. כתוב במסורת על ויתרו לית כותיה וחסר וכן על ויתרו את הארץ דפרשתא נמסר לית כותיה וחסר ולא פליגן מסורתא אהדדי דתרויהון חסרין נינהו מיהו קדמאה ר"ל לית כותיה רפי וחסר ובתראה דגש וחסר וכן פי' הרמ"ה ז"ל.

פסוק ח
נון. במקצת ספרים הנון בדגש וכן כולם וא"ת כתב הנו"ן רפה וכן חביריו.

פסוק ט
רפוא. חד מן י"ב מלין דכתיבין אל"ף בסוף תיבותא ולא קריין וחשיב להו במסורת.

פסוק יג
עמיאל. בתיקון ס"ת ישן ב' מלין אבל במסכת סופרים מלה חדא כמ"ש בריש במדבר.

פסוק טו
גד. גימ"ל רפה.

גאואל. הגימ"ל דגש.

פסוק יז
בנגב. הבי"ת דגושה.

פסוק יט
הבמחנים. הה"א במאריך וכן הוא בחילופים לב"א וכן כתב במכלול דף ס"א.

אם במבצרים. במאריך לא במקף.

פסוק כ
השמנה. השי"ן דגושה.

היש בה. במקף ובמאריך לא בקדמא בס"ס וכן הוא לב"א בחילופים.

והתחזקתם. הזי"ן דגושה.

פסוק כב
ויבא עד חברון. אחד מן שמנה בלשון ביאה דסבירין לשון רבים וקרינן לשון יחיד וזהו שאמרו בפרק אלו נאמרים ויבא עד חברון ויבואו מיבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. ועיין עוד בספר הזוהר ומ"ש ביחזקאל סימן כ"ג בס"ד.

חברון. בספרים מדוייקים מלא וא"ו וכ"כ הרמ"ה באלני ממרא אשר בחברון מלא וא"ו כתיב וכל אורייתא דכותא ודכותא חברון ועזיאל מלא וכל אורייתא דכותא.

אחימן. בספרים כ"י ובדפוסים ישנים המ"ם בקמץ.

פסוק כד
קרא נחל אשכול. בהעתק הללי אשכול ירושלמי אשכל ע"כ. ובמסורת כל לישנא מלאים במ"ה חסר וד' מנהון באורייתא וכן מנאם הרמ"ה ז"ל ואין זה מהם וכן הוא מלא בספרים שלנו.

פסוק כח
ילדי הענק. דין לחוד חסר יו"ד וכל אורייתא מלא.

פסוק ל
ויהס. בספרים מדויקים כ"י אין הסמ"ך רבתי גם במסרה גדולה ליתי. ואיתא בדוכתא סמ"ך סוף ספר קהלת אכן בנוסח אחר כ"י מאלפ"א בית"א רבתי איתא וכן בתיקון ס"ת ישן. כי יכול דין לחוד מלא וא"ו באורייתא.

פסוק לא
כי חזק הוא ממנו. סוטה פ' אלו נאמרין אמר ר' חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם. ובערוך ערך בעל כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול וכו' פי' מנו משמע מדידן ממנו דגש משמע כלפי מעלה כביכול אלמלא שאי אפשר לומר דבר זה כלפי שכינה ע"כ. ובספר מעריך שחיבר החכם לונזאנו כתב עליו בערך בעל שאם היה גורס כן בעל העירוך בגמ' שלו נוסחא משובשת נזדמנה לו ואם הם דברי עצמו כבודו במקומו מונח כי אין הפרש בין ממנו שפירושו ממנהו כמו לא תאכל ממנו ובין ממנו שפירושו ממננו כמו כי עצמת ממנו שניהם דגושים להורות על האות החסרה. וכן כתב רש"י בסוטה ולשונו הוא זה אל תיקרי ממנו לא גרסינן שאין הפרש בקריאה בין ממנו שנאמר על יחיד שמדברים עליו לממנו של רבים שאומרים על עצמם ע"כ. ואשר אני אחזה במאמר זה (אי גרסינן ליה) צ"ל אשר חכמים יגידו וא' מהם החכם בן עזרא בריש ס' ואלה שמות שיש חילף קריאה בין אנשי מזרח לאנשי מערב במלת ממנו לאנשי מזרח כל לשון רבים נו"ן רפה וכל לשון יחיד דגש ולאנשי מערב אין חילוק כי כולם דגושים. וידוע כי אנשי מזרח הם בני בבל והכי קאמר אל תקרי ממנו לשון רבים בנו"ן רפה אלא ממנו לשון יחיד בנו"ן דגש כביכול וכו'. וכדומה לי שזהו פירש המאמר על מכונו תל"ח.

פסוק לב
אשר תרו. מלרע.

יושביה. כל אורייתא חסר וא"ו ומלא יו"ד בר מן דין מלא דמלא.

פסוק לג
את הנפילים בני ענק מן הנפלים. בהעתק הללי ובירושלמי יש מחלוקת בשניהם ובמסורת ג' א' מלא וב' חסר וסימן הנפלים היו בארץ חסר יו"ד קדמאה ומלא יו"ד בתראה ושם ראינו את הנפילים ב' בפסוק קדמאה דפסוק מלא דמלא תניינא בני ענק מן הנפלים חסר יו"ד קדמאה ומלא יו"ד בתראה וכך הם בספרים ובהרמ"ה ז"ל.