פסוק ז
ואת ובניך אתְּךָ. כתוב במסורת כ"י כל ספרא אתָךְ במ"ג אִתְךָ וסימנהון ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם. וזה לך תרומת מתנם כל תרומת הקדשים ע"כ. ושלשתם הם בפרשה זו זה אחר זה.
לכל דבר אין בלמ"ד געיא בספרי ספרד.

פסוק ח
לך נתתים. הטעם באמצע הכ"ף לא בסופה.

פסוק ט
הקדשים. הקו"ף בחטף קמץ.

קרבנם. הקו"ף בקמץ לבד.

לכל מנחתם. הלמ"ד בגעיא.

אשר. בלא תרין חוטרין.

קדשים. אין בקוף מאריך.

פסוק י
יהיה לך. הלמ"ד דגושה.

פסוק יא
לכל תנופה. בקצת ספרים הלמ"ד בגעיא.

לחק. החי"ת בקמץ לבד וכן חברו.

פסוק טו
לכל בשר. הלמ"ד בגעיא.

פסוק טז
בערכך. הבי"ת דגושה.

גרה. הגימ"ל דגושה.

פסוק יז
אך בכור שור. הבי"ת בגעיא וכל הברת אוֹ שבסוף תיבה ואות אחרונה אינה נבלעת כי אם מוצאת בפה והיא מוקפת לתיבה שלאחריה אשר הנגינה בראשה אז הברת או בחטף קמץ כגון ויפתָר לנו ואם שָׁלֹשׁ-אלה וכיוצא בהן ואם דינו להיות מלא בוא"ו לא ימוש ממנו החולם כגון אך בכור-שור גם בהיותו חסר וא"ו כגון גבֹּר-ציד אחרי שדינו להיות מלא ואם הברת או נעלמת מן הפה כמו כן לא ימוש החולם ממנו כגון מחטו לי וכיוצא בו.

או בכור. הבי"ת רפה.

פסוק יט
ברית מלח עולם הוא. בחירק לשון נקבה חזקוני וכתוב הוא בוא"ו וכן הסכים בעל א"ת והאריך בדבר יעויין בספרו ומסורת הדפוס דפ' תצוה כל דסמיך לברית היא. בר מן א' ברית מלח עולם הִיא דחה אותה וכתב דמשתבשא היא ובמסרה קטנה לית ומטעים.

פסוק כא
ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר. מטעים ביה את כל מעשר.

ולבני לוי הנה נתתי כל מַעֲשֵֹר וכן ואל הלוים הדבר וגו' מַעֲשֵֹר שניהם העי"ן בחטף פתח על פי המסורת כמ"ש בס' לך לך.

פסוק כג
והם ישאו עונם. מטעין ביה ספרי למכתב את עונם.

פסוק כד
כי את מעשר בני ישראל. העי"ן בשו"א לבדו וכ"כ ר' אליה בפרקי שיריו שיר יו"ד ועיין מ"ש בנחמיה יו"ד.

פסוק כו
כי תקחו. כי במאריך (ר"ל מתג) ובמקף.

פסוק כז
הגרן. הגימ"ל דגושה.

פסוק ל
כתבואת. תי"ו ראשונה בלא דגש.