פסוק ב
וישא בלעם את עיניו. בספר הזוהר פ' בלק עינו כתיב ההוא עינא בישא וכו' ואינו כן בספרים שלנו גם לא נמנה במסרה גדולה עם החסרים יו"ד באמצע תיבותא וקריא וכן כתב הרמ"ה ז"ל ויושא עיניו וירא מלא תרין יודי"ן וכל עיניו באורייתא דכותא.

פסוק ג
בנו. הבי"ת בדגש.

בנו בער. בהעתק הללי בער ירושלמי בעור וכן נחלקו על חברו שבסמוך וכבר כתבתי כל הצורך בריש פרשתא.

פסוק ד
נאם שמע אמרי אל וגו'. עיין מ"ש בפ' וירא בפסוק ויבא אלהים אל אבימלך.

פסוק ה
מה טבו. צריך למיהוי בריש הדף כהלכה כי זו היא מ"ם של בי"ה שמ"ו וכן כתב בעל הטורים בפרשת ויחי ובמקראות רומא עושים בחילוף מוצא שפתך פרשת כי תצא ובהעתק מפירארה עשו המ"ם רבתי וכן ראיתי בנוסח אחד כ"י מאלפ"א בית"א רבתית ובתיקון ס"ת ישן אבל אינו כן בספרים ולא במסורת שלנו כי אם מ"ם של משלי.

פסוק ו
ה'. בזקף קטן.

פסוק ז
מדליו. כתב המכלול דף קפ"ח שזהו מן אותם שקבל קריאתם בקמץ רחב ולא שמע ולא ראה בהם מחלוקת והוסיף בעל מכלל יופי נראה שאין בדל"ת שום טעם עד פאן לשונו. וברוב הספרים מצאתי שבא מונח תחת הדל"ת והוא במקום מתג כמו שדרכו לבא במלות שהם בזקף קטן כמ"ש בפרשת משפטים על מלת תהרסם ובנסחא כ"י מצאתי מדליו במאריך ועיין מה שכתבתי בפר' תצוה על מלת וישפה.

פסוק ח
אל מוציאו ממצרים. בחומש עם תרגום ופירש רש"י והרמב"ן דפוס ויניציאה ש"ח נכתב בצדו ס"א מוציאם ע"כ. וזהו שבוש גדול שהראשון שבפרשה למעלה כתוב מוציאם וזה כתוב מוציאו וכן כתב הרמ"ה ז"ל מוציאם ממצרים מלא דמלא מלא וא"ו ומלא יו"ד ודכותיה אל מוציאו ממצרים מלא וא"ו ויו"ד ותרויהון בוירא בלק וכן במסורת כ"י קדמאה אל מוציאם תניינא אל מוציאו.

ממצרים. הרי"ש בפתח.

כתועפת. בהעתק הללי כתעפת. וחברו ירושלמי כתועפת וחברו מלא עכ"ל. ומחלוקת זה מצאתי גם בתיקון ס"ת ישן אבל בכל הספרים שלנו שניהם מלאים וא"ו קדמאה ובמקרא כתוב עליהם ב' כ"כ וכ"כ הרמ"ה ז"ל כתועפת ראם תרין בבלעם ותרויהון מלאים וא"ו קדמאה וחסר וא"ו תניין.

פסוק ט
כארי. במסורת הגדול כארי ד' ב' קמצין וב' פתחין וסימן כרע שכב כַארי. שויתי עד בקר כָארי (ישעיה ל"ח). כַארי שואג יחזקאל כ"ב. כָארִי ידי ורגלי ע"כ ותו לא. פי' דאורייתא ודיחזקאל פתחין דישעיה ודתלים קמצין כן אינון בנסחי דיקי.

מברכיך ברוך וארריך ארור. כתב ר' משה קמחי בספר מהלך בכלל אתו מרחיק זה לשונו ואם תהיה מלרע היא רפה כמו מברכך ברוך ביתה פרעה וכן בכל ספרים מדוייקים הבי"ת רפה ובדפוס מנטובה הוסיפו בדברי המפרש ומה שאמר מברכיך ברוך ר"ל מדינא להיות ברוך ברפי הבי"ת ודגש שבה שלא כדין עכ"ל. ולפי דעתי איזה תלמיד טעה וברבו תלה והמוסיף גורע דעת המחבר כי לבו לא כן חששב וגם בדפוס ויניציאה ליתיה.

פסוק י
ויחר. מאריך ביו"ד.

פסוק יא
כבד הבי"ת בצירי.

פסוק יב
גם. בדגש.

פסוק יד
הזה. הזי"ן בדגש.

פסוק טז
דעת עליון מחזה שדי יחזה. חילוף קדמאה אשר מחזה תניינא מחזה ומטעים ביה.

פסוק יט
שריד. בלא פזר גדול.

פסוק כב
לבער קין. בספרים כתובי יד מדוייקים מונח בבי"ת ומאריך בעי"ן ובמסרה קטנה שבדפוס נמסר עליו לית בטעם מלעיל.

פסוק כג
ומשמו אל. במקצת ס"ת וגם במקצת חומשים כ"י נמצא משמואל תיבה אחת ולא מצאתי לזה עיקר בשום מפרש רק במקרא גדולה כתוב בגליון זה לשונו.

משמו וחסר וחדא מלה עד כאן. והוא לשון מגומגם ושמעתי שיש נוהגים לכתוב כך בס"ת ולע"ד אין להם על מה שיסמוכו כי בכל ספרי הדפוס ובכל מקראות כתיבי יד מדוייקות הם שתי מלות וכך הם בס"ת הקדמונים וכן ראיתי אחר כך בהרמ"ה ז"ל שכתב משמו אל חסר וא"ו קדים למ"ם כתיב. משמו אל תריין מלין כתבן ע"כ. ובסנהדרין פרק חלק אמר ר' יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ב"ה עושה פדיון לבניו על כן טוב ליזהר שלא למחקו ועיין מ"ש בסוף פרשת ויצא.

פסוק כד
וענו אשור. בלא מקף באמצע.