פסוק ב
ותקראן. בתיקון ס"ת ישן ותקראן במפתח ותקראנה ע"כ אבל הר"מה כתב ותקראן לעם דין לחוד באורייתא כתיב ומלא אל"ף וחסר ה"א ובנו"ן פשוטה בסוף ושאר אורייתא נו"ן ה"א בסוף תיבותא כתיב ותלתא אינון בלישנא באורייתא תרין מנהון מלאים דמלאים אל"ף וה"א וסימן כי תקראנה מלחמה (שמות) ותקראנה אתי כאלה (שמיני) הלין מלאים דמלאים וחד מלא אל"ף וחסר ה"א כדאמרן עכ"ל. ובמסורת שלנו פרשת שמיני ותקראנה ד' ג' כתיב ה"א וסימן ותקראנה אתי כאלה ותקראנה לו השכנות ב' בפסוק. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן בתראה חסר ע"כ. ומסרה זו לא זכרה רק פסוקים הכתובים ותקראנה בוא"ו בתחלת המלה ולפיכך לא מנתה בהם פסוק כי תקראנה מלחמה.

ותקרא לעם לזבחי אלהיהן. החכם בעל העקידה פירשו במ"ם וכדומה לי דכד ניים מר אמר לההוא פשטא דלא אשתכח כדין בשום דוכתא או דילמא ספרא משתבשתא איזדמן ליה ובמסרה איתמסר ה' אלהיהן בנו"ן והלין דבפסוקתא תרי מנייהו.

פסוק ד
ויאמר ה' אל משה. אין בו פסקא.

פסוק ו
והנה. הנו"ן בדגש.

בכים. הבי"ת רפה.

פסוק ח
הקב"ה. הקו"ף והבי"ת דגושות.

פסוק ט
במגפה. הגימ"ל דגושה.



פסוק יא
פינחס. פתוחה.

פינחס. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת אחרי מות כי פינחס זה ביו"ד זעירא ושהיא מאלפ"א בית"א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ"א בית"א שלנו מאותיות זעירות לא נמצא רק יו"ד צור ילדך תשי. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו"ד. והרמ"ה ז"ל כתב ותלד לו את פינחס מלא יו"ד וכל אורייתא דכותיה מלא עכ"ל. וכן נמצא בכל הספרים. והמסרות ובעל א"ת האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני.

בקנאו. קל הנו"ן להקל על הלשון ן' עזרא.

פסוק יב
את בריתי שלום. במ"ג וא"ו זו קטנה ובגיליון כתוב וא"ו זוטא והוא חד מאלפ"א בית"א דאותיות קטנות ע"כ. וכן היא כתובה בריש מסרא רבתא שבדפוס גם במסורת כ"י (במקצת פירושים) ריש פרשת חיי שרה ראיתיה נמנית עם אותיות קטנות אך לא מצאתי כן בספרים אחרים כ"י ומסרותיהם רק מסרו כאן לית וא"ו קטיעא עד כאן. והכי אמרינן בפ"ג דקדושין בעל מום דעבודתו פסולה מנא לן אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן וא"ו דשלום קטיע¨ היא ע"כ. פירוש לא קטנה כשאר אותיות קטנות שבתורה רק גדולה כשאר אותיות אלא שרגלה קצר כזה שלו ם וכן שמעתי בשם הריטב"א ז"ל. ואפשר שזו היא גם כן כוונת הרמ"ה ז"ל שכתב כמאן דקטעוה בפלגיה כמ"ש בריש פרשת וישב. גם ר' אליה המדקדק במאמר ס' ממסורת המסורת פי' קללה מעט מלמטה ובעל אור תורה ראה תמונה אחרת לנגד עיניו בספר מוגה כזו שלום דהיינו שחתכוה לשני' ועדיין שני החצאים שם ונתיישב בה לפרש כן לשון וא"ו קטיעא דגמרין ופי' הרמ"ה ז"ל והביא ג"כ לשון אחר מהריטב"א ז"ל נראה כמסכים לדעתו וזהו וא"ו דשלום קטיעא היא נראה פירושו שכרותה בנתים דאי לא היל"ל זעירתא היא ונפקא מינה לס"ת ויש להגיה כל הספרים שכתוב כדרכו עכ"ל. ובאמת שכן ראיתי גם אני בספר תורה קדמון מספרד כצורה השנית אבל בכמה ס"ת אחרים כתובה כצורה הראשונה. ואף פי' הריטב"א ז"ל דסליקנא מיניה אפשר שיובן כן ועיין בספר פענח רזא.

פסוק יג
כהנת. הנו"ן דגושה וכן קנא.

בני ישראל. בלא מקף באמצע.

פסוק טו
אמות. במירכא לא בזקף קטון ובמקצת ספרים בדרגא.

פסוק טז
לאמר. הלמ"ד דגושה והמ"ם בלא דגש.

פסוק יז
צרור. מלא וא"ו כתיב ואית דמסרין בהון צרר כי צררים כל לישנא חסר כלומר חסר וא"י והאי צרר דמסרין ביה חסר לאו אצרור את המדינים קאי דההוא בנוסח דיקי מלא וא"ו כתיב ועוד דלא דמי לצררים אלא אצורר דקרי צד"י דידיה בחולם קאי דומיא דכי צררים כגון על הצר הצרר אתכם דבהעלתך הרמ"ה ז"ל.

פסוק יח
צררים. בשוא לבדו לפי דרכנו.

דבר. השלישי במקף לא במירכא.