פסוק ב
אל הארץ כנען. כן כתיב ומטעים ביה ספרים.

לכם בנחלה. בס"ס הבי"ת בגעיא.

פסוק ג
נגב. בתביר.

ים המלח. וכן ים כנרת כולם קמוצים בספרים כ"י מדוייקים ובדפוס קדמון. והא לך לשון המכלול דף ר"נ וכמו שמלת כל הקמוצה היא חטופה במקף כן כל אות קמוצה באחרית המלה ובצדה אות נחה נראית ובמקף היא חטופה לעולם כמו זכר-נא שמר-תם וכו' חוץ משתי מלות ים עם כמו יָם כנרת יָם המלח וכן העָם הזה וזולתו כי הם קמוצים והם במקף ונקראים בקמץ רחב אך בהסמכם אל מלה אחרת סמיכות ענין תשובנה פתח כמו יַם סוף עַם ה' אך ים כנרת ים המלח הם קמוצים אעפ"י שהם סמוכים סמיכות ענין וכן כל יָם זולתי יַם סוף עכ"ל. והאפודי טען עליו ואמר כבר חשב רד"ק לתת כלל מה וכו' ושבושו בכל זה מבואר מאד כי נמנאו רבים קמוצים ובמקף והם בלתי חטופים אשר גָר שם אברהם כתָב הדת קמוץ בעדות המסרה משגב-לנו בז-לדבר כל אלה קמוצים ובלתי חטופים ע"כ. ובעל מגן דוד הגין בעד רד"ק וכתב זה לשונו ולא אמר כלום כי אלה המלות שאמר שהן קמוצות ובמקף ואינן חטופות אינן כן לפי הספרים המדוייקים שהיו בזמן רד"ק רק היו בלתי מקף וכן הם במקצת ספרים מדוייקים שנמצאים בינינו חוץ ממלת כתב הדת שהיא פתוחה ובמקף וכן הביאה רד"ק פתוחה בשער השמות במשקל פְעָל ומ"ש האפוד שהיא קמוצה בעדות המסרה אפשר שרד"ק ראה מסורת אחרת שאומרת בחלוף זה ואף שיודה רד"ק לאשור שמלת גר שם ודומה לה הן במקף ואמר רד"ק הסבה שאינן נחטפות היא מפני המאריך שיש באות הקמוצה כמ"ש לשון לימודים שער א' פ"ה וכבר כתבתי לשונו לפרשת בראשית ע"פ כי שת לי ע"ש.

פסוק ד
מנגב. הנו"ן דגושה. והיה. והיו ק' והיא חד מן מלין דכתובין והיה וקרין והיו כמ"ש ביהושע סימן ט"ו ו' נחלה מצרים עיין מ"ש בתלים סי' קכ"ד.

פסוק ו
הגדול. הגימ"ל דגושה.

וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול. כתב המעתיק במסרה גדולה אות הגימל גבי ח' הגדול מלא בתורה דלא איתבריר ליה הי ניהו הים הגדול מלא ומסיק בה מילתא דאיתבריר ליה דהוא הימה הגדול דיהושע. ואומר אני דלא בריר ולא נהיר דכי מעיינת במסרה דפרשת נח מתחזי לך דחד מן ח' מלאים הוא הים הגדול וגבול דהכא ובפסוקי דאורייתא בלחוד קא מיירי ובירורא דמילתא הכי הוא ודאי ולית בה ספיקא כלל והכי מסיר הרמ"ה ז"ל.

פסוק יא
הגבל דומחה. ברוב ס"ס בזקף קטן.

פסוק יד
הראובני. הה"א בקמץ וקריאת הרי"ש בשורק כמ"ש בפרשת פינחס.

פסוק טו
לקחו נחלתם. השני התי"ו ברביע לא זקף קטן.

ירחו. היו"ד בשוא.

פסוק יז
אלה. בשופר יתיב לא בגלגל והלמ"ד דגושה.

פסוק כב
בקי. הקו"ף דגושה.

פסוק כו
עזן. הזי"ן דגושה.

פסוק כח
פדהאל. במקצת ספרים הד"לת בפתח והה"א נחה בשוא נח ובמקצתן הדל"ת בקמץ והה"א נחה. בלי ניקוד. ובעל אור תורה כתב דלפי זה קריאת המלה בקמץ חטוף כמו צלפחד ולפי דבריו היתה ראויה הה"א לינקד בשוא וזה לא מצאתי כי בכל הספרים שהדל"ת בקמץ הה"א נחה בלי ניקוד ואם כן קריאתו בקמץ רחב כמו פדהצור עשהאל. ובכל ספרים מדוייקים כתיב מלה חדא והיא חד מן שמות שאינן נחלפים ע"פ הירושלמי כמ"ש בריש פרשת במדבר.