פסוק א
לאמר. הלמ"ד דגושה.

פסוק ב
וישלחו. בשי"ן רפה.

פסוק יב
ומעלה. המ"ם בקמץ.

בו. בי"ת רפה.

פסוק יד
רוח. מאריך ברי"ש וכן חבירו.

או עבר. מקף באמצע.

פסוק טו
קרבנה. הקו"ף בקמץ לבד.

האיפה. בספרים מדוייקים כ"י ובדפוסי' קדמונים מלא יו"ד וכן מסר הרמ"ה ז"ל האפה ב' חסרים יו"ד וסימן עשירת האפה דואם לא תשיג בפ' ויקרא עשירת האפה דזה קרבן אהרן ובניו בפרשת צו וכל שארא מלאים יו"ד כן נמסר במ"ג פרשת ויקרא.

כי מנחת קנאת הוא. במסורת פ' תצוה נמנה עם ה' דמטעין דסבירין היא. והכא נמי נמסר קדמאה הוא ובזקף דקאי אקמח תניינא היא ובאתנחתא דקאי אמנחה עצמה וסימן זקף לשון זכר אתנחתא לשון נקבה ע"כ. ובספרים מדוייקים תנייא כתיב הוא וקרי היא ותימא שבעל המסורת בתילים ע"ג מנה ג' כתיבין הוא וקריין היא וזה לא נמנה עמהם וגם בסימן שנמסר בפרשת תצוה כל דסמיך למנחה היא בר מן א' מנחת קנאת הוא קדמאה נראה שזה השני כתוב וקרי היא וממה שכתב בעל המסורת פרשת וישב משמע ודאי שמה שכתב כאן תניינא היא ובאתנחתא היינו לענין הקריאה בלבד ולא לענין האותיות כי כתיב הוא בוא"ו שנמסר שם על פסוק והיא שלחה אל חמיה היא והיא. י"א כתיב יו"ד בתורה ומנה אותם שם ואם זה ג"כ כתיב יו"ד הוו להו י"ב ודכוותא אשכחנא בפסוק אל ילזו מעיניך (משלי ג') כמ"ש שם. וכן מ"ש בעל המסורת בפרשת תצוה כל דסמיך למנחה היא היינו ג"כ לענין הקריאה לבד. וזה היא כוונת מסרה אחרת הובאה בפ' בהעלתך מחילופי ספר במדבר ובתוכם יש זה קדמאה מנחת קנאת הוא תניינא מנחת קנאת היא ונמסר שם לסימן הלא הוא אמר לי אחתי היא והתם נמי אחתי הוא כתוב בוא"ו וקרי בחירק. ואל תבהל ממה שנמסר בריש פרשה הנזכרת על פסוק נתנים המה לי ז' זוגים מתחלפים קדמאה וא"ו תניין יו"ד וחדא מינייהו מנחת קנאת הוא מנחת קנאת היא וכולהו אחריני כתיבין וקריין ביו"ד ולגמור מינה דתניינא כתיב היא ביו"ד דלא היא ולעול' הוא כתיב בוא"ו ונמנה בהדי הנך אחריני משום דדמי להוא במבטא. ומה שהקשינו ממסורת תילים ע"ג י"ל דהתם מיירי בנביאים וכתובים בלבד. ובזה תתיישב סתירה אחרת הנראית לכאורה בין מסורת תילים הנ"ל ובין מסורת וישב הנ"ל כי במסור' תילים שמנחה ג' כתיבין הוא וקריין היא מכלל שכל לשון נקבה זולת אלו הג' כתיבין היא ביו"ד ומסורת וישב שאמרה שלשון נקבה י"א בלבד כתיבין היא ביו"ד מכלל שכל לשון נקבה זולת הם כתיבין הוא בוא"ו בתנועת חירק אלא ודאי בפרשת וישב מדבר בתורה בלבד ובספר תילים בנביאים וכתובים כמו שאמרנו. וקצת דברים אלו למדתי מפי החכם ר' שלמה אבו חזן מק"ק ספרדים בוניציאה. ובירושלמי פ' בתרא דתענית איתא שלשה ספרים מצאו בעזרה וכו' עד באחד מצאו כתוב תשע היא ובשנים כתוב אחת עשרה היא וקיימו שניים ובטלו אחד ע"כ. ודברי המאמר כולם נכוחים למבין מסרה זו ר"ל שבשני ספרי' מצאו אחת עשר היא כתיבין ביו"ד כמסרה שלנו ובא' לא מצאו רק תשע וקיימו השנים ובטלו א'. ובעל יפה מראה אחרי המחילה מכבודו לא הבין כוונת הירושלמי ונדחק לפרש גירסת מסכת סופרים והעלה חרס בידו וברוך המאיר נתיב.

פסוק יז
ונתן אל המים. בסגול.

פסוק יח
המאררים. במאריך הה"א לב"א ורי"ש ראשונה בשוא לבד בס"ס וכן כולם.

פסוק כא
ואמר הכהן. אין בכ"פ פשט.

אותך לאלה. בהעתק הללי אתך ירושלמי אותך ע"כ. ובכל הספרים מלא והוא חד מן י"ו מלאים בלשון נקבה וסימן נמסר במסרה רבתא וליכא מנייהו לחוד תרין באורייתא. וכן מסר הרמ"ה ז"ל אותך ב' מלאים וא"ו בלשון נקבה וסימן כי אם אותך באשר את אשתו. יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וכל שארא חסרים וא"ו כתיב.

פסוק כב
ובאו. תלשא אחת בוא"ו ואין אחרת בבי"ת.

המים המאררים. האל"ף בקמץ.

במעיך. הבי"ת בגעיא.

ולנפל ירך. דין לחוד חסר יו"ד בלישנא וכל היכא דקריא פ"א דידיה בחירק מלא יו"ד בר מן דין.

פסוק כד
והשקה את האשה. לא מפיק ה"א.

פסוק כז
והשקה את המים. מפיק ה"א וכן נמסר במסורת פרשת בראשית והשקה ג' רפין ואחד מפקא וסימן והשקה את כל פני האדמה. והשקה את האשה. והשקה את נחל השטים. והשקה את המים כתיב מפקא וכן הוא במסורת הגדול.

פסוק כח
ונזרעה. בשרשים שרש זרע הרי"ש בשוא לבדו. ובס"א כ"י נכתב בגליון בספר יריחו כתיב ונזרעה בחטף קמץ הרי"ש ע"כ. גם בספר רב פעלים בבנין נפעל מן השלמים כתב ומפואר בחטף קמץ בקצת הספרים ונקתה ונזְרָעה זרע. וכן ראיתי גם אני במקצת ס"ס ובדפוס קדמון וכן כתב בעל אור תורה.

פסוק כט
הקנאת. הקו"ף דגושה.