פסוק ב
להזיר. הזי"ן דגושה.

פסוק ה
מלאת הימם. בהעתק הללי הימים ירושלמי הימם ע"כ. ובכל הספרים חסר וכן מסר הרמ"ה ז"ל לאור יום מלא וא"ו כתיב וכל לישנא דכותא מלא ולימים ושנים מלא יו"ד כתיב וכל לישנא באוריי' דכותא מלא בר מן א' חסר עד מלאת הימם דנזיר ע"כ. ובירושלמי דנזיר אית דילפי התם נזירות שלשים יום מהכא עד מלאת הימים וכמה הם ימים מלאי' ל' יום ובעינן מעתה אם גלח יום שלשים לא יצא א"ר יצחק בר אליעזר ימם כתיב חסר יו"ד עיין באגדות ירושלמיות שבקונטריס אחרון מהילקוט דפוס סאלוניקי סימן רכ"ז ותנן נמי בריש פ"ג דנזיר מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלושים ואחד ואם גלח יום שלשים יצא.

קדש יהיה גדל פרע שער ראשו. קדש י"ג חסרים וא"ו וסימן נמסר בהא עניינא במסורת וזה אחד מהם. ומהכא ילפינין בקידושין סוף פ' האיש מקדש דהמקדש בשער נזיר אינה מקודשת כשאר איסורי הנאה דחשיב התם במתניתין דאמרי' עלה בשער נזיר מנא לן דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גידולו יהיה קדוש פי' מדכתיב קדש חסר וא"ו דרשינן ביה קודש הוא אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא חולין אף שער נזיר כן. ובסיפא דמתניתין קתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דאינן תופסין דמיהן מי קרינן קודש דמשמע שם קדושה קדוש קרינן דמשמע הוא קדוש למעוטי דמיו שאין דין קדושה עליו. ועיין בספר עצמות יוסף פ' ב' דקדושין סוף דף צ"ב ילקוט פרשת נשא תוספת י"ט.

פסוק י
וביום השמיני יבא. דין דנזיר בלחוד חסר יו"ד וכל שארא דאורייתא מלאים.
אל הכהן. הקדמא בה"א לא באל"ף של אל.

פסוק יג
וזאת תורת הנזיר. אין בו פיסקא.

פסוק יט
וחלת מצה. הוא"ו בגעיא בס"ס.

ורקיק מצה. בטפחא.

אחר התגלחו. בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים ישנים אחר בטפחא התגלחו במירכא והה"א במאריך. ועיין מ"ש בירמיה ב' על והתבוננו.

פסוק כא
כן יעשה. כל לשון עשייה טעמא בשי"ן ובא געיא לעולם כמו יַעשה תַעשה מַעשה ואם ישתנה הטעם כמו ומראיהם ומעשיהם יהיה בלי געיא הן ודומיהן. כלל זה מצאתי בחומש קדמון כ"י.

פסוק כג
אמור להם. מלא וא"ו ובמסורת הרמ"ה אמור אחד חסר ואחד מלא וסימן ואם אמר יאמר העבד חסר וא"ו כה תברכו מלא וא"ו ע"כ. ובמדרש רבה ותנחומא אמור להם מלא אמר להם הקב"ה לכהנים לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות אלא תהיו מברכין בכוונת הלב כדי שתשלוט הברכה בהן לכך נאמר אמור להם ע"כ. ובמדרש טעמי חסרות ויתרות אמור להם מלמד שהש"ץ אומר להם על דבור ודבור. סמ"ג עשין כ' והר"אש סוף פ' הקורא את המגילה עומד ובזוהר דף קמ"ז אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד מ"ט דבחד תלין כלהו וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלתא קראי כדאמרן. ובמרדכי פרק הקורא עומד כתב בשם ראבי"ה מה שהכהני' פותחים אצבעותיה' דבר זה לא מצינו בגמרא אלא דרשינן אמרו טעם אמור מלא וא"ו קח אתו וא"ו ושים אותו בתוך כ"ה ויהיה כו"ה לשון חלון וכו'.