וידבר ה' אל משה במדבר סיני -
זה שאמר הכתוב: צדקתך כהררי אל.

אמר רבי מאיר:
משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן.
משל הצדיקים בדירתן - במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נווהם.
ומשל את הרשעים בדירתן - כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי, כסיתי עליו את תהום.
במה הרשעים מתכסין כשהן יורדין לגיהנם?
בתהום.

חזקיה ברבי חייא אמר:
הגיגית הזו במה מכסין אותה?
בכלי חרס, מפני שהוא מינה, כך הרשעים כתיב בהן: והיה במחשך מעשיהם, לפיכך הם חשוכים לפני הקב"ה, והוא מורידן לשאול שהיא חשכה, ומכסה עליהן את התהום שהוא חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום.
והצדקה שהקב"ה מביא לעולם, מפורסמת כהרים הללו.
משפטיך תהום רבה - משפט שאתה עושה בעולם,כתהום רבה, מה תהום בסתר אף משפטיך בסתר. כיצד?
כיון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה, וכשהראה ליחזקאל (בכ') מראה לו בעשירי באחד לחדש,למה?
שלא לפרסם לו באיזה יום באיזה חודש חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל, הוא מפרסם באיזה יום, באיזה מקום, חדש ובאיזו שנה, [באיזה אפטיא. באיזה יום?
באחד לחודש.
באיזה מקום?
במדבר סיני,
באיזה חודש?
לחדש השני,
באיזו שנה]?
בשנה השנית,
לאיזה אפטיא?
לצאתם מארץ מצרים.
לאמר - מה אמר להם?
שאו את ראש.

דבר אחר:
וידבר ה' אל משה -
זה שאמר הכתוב: הדור אתם ראו דבר ה'.
אמר הקב"ה לישראל: אמרתם למשה: למה העליתנו ממצרים, המדבר הייתי לישראל - וכי כמדבר עשיתי לכם? [או כמדבר נהגתי אתכם?]
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא מוצא שלוה כשם שהיה בפלטון שלו, או אכילה או שתיה?
ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים, והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד, והעמדתי לכם שלשה גואלין משמשין אתכם, שנאמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, שבעה עננים היו - מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות העולם, ואחד מפניהם, ומכה נחשים ועקרבים, ומשוה להן את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים, ומעלה עשן, ורואים אותן כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים: מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וגו'.
וכתיב: ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם.
התינוק [הזה] כל זמן שהוא גדול לבושו ושמלתו גדלין עמו.
המן בזכות משה,
והענן בזכות אהרן,
והבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על הים.

[א"ר ברכיה הכהן בשם רבי לוי]:
מלך בשר ודם שיש לו מדינה, והיה משלח בני אדם גדולים לתוכה שהיו עושין משפטן ונושאין משאן, מי צריך להיות זקוק במזונותיהם לא בני המדינה?!
והקב"ה לא עשה כן, אלא שלח משה ואהרן ומרים, שבזכותן ישראל מתנהגין.
המן בזכות משה, [תדע לך שכיון שנסתלק משה מה כתיב שם?
וישבות המן ממחרת],

ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן, שכיון שנסתלק אהרן מה כתיב?
ותקצר נפש העם בדרך, שהיתה השמש זורחת עליהן.

והבאר בזכות מרים, שנאמר: ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה.
והיאך היתה [הבאר] עשויה?
(כמין) סלע [כמין כוורת] והיתה מתגלגלת ובאה עמהם במסעות, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה בא הסלע ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גבו ואומרים על גבו ואומרים: עלי באר, והיתה עולה.
ואחר כך הבאתי לכם שלוים, המדבר הייתי לישראל שמא כמדבר נהגתי אתכם?
אם ארץ מאפליה - לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם [מאפלכם], שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם.

דבר אחר:
מאפליה - שמא אמרתי שאני מביא להם [טובה] והלקשתי אותה?
ואין מאפליה אלא הלקשה, שנאמר: כי עפילות הנה.
לא נפל דבר אחד ממה שאמר הקב"ה, שכן אמר יהושע: לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלהיכם עליכם הכל באו לכם וכו', זה שאמר הכתוב: מי יתנני כמדבר.

משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לעיר אחרת חרבה וראו אותו בני מדינה וקלסו אותו.
אמר [הנשיא]: זו העיר הטובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא.
כך הקב"ה בא לים, ברח מפניו, שנאמר: הים ראה וינוס.
[נגלה על הר סיני, ברחו, שנאמר: ההרים רקדו כאילים].
בא למדבר חרבה, קלסו אותו, שנאמר: ישאו מדבר ועריו.
ירד לתוכה התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכן, שנאמר: ישושום מדבר וציה.

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד -
עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר: ויקרא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה [אח"כ דבר עמו במדין, שנאמר: ויאמר ה' אל משה במדין].
אחר כך דבר עמו במצרים, שנאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר.
ואחר כך דבר עמו בסיני, שנאמר: וידבר ה' אל משה בהר סיני.
כיון שעמד אהל מועד אמר: יפה היא הצניעות, שנאמר: והצנע לכת עם אלהיך.
מתחיל לדבר עמו באהל מועד.
וכן דוד הוא אומר: כל כבודה בת מלך פנימה.
בת מלך - זה משה, שנאמר: [ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ונאמר:] וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה, אלו המכות שבאו על המצריים.
ומלך עז ימשל בם - זה משה, שהוא מלכה של תורה, שנקראת: עז, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן יברך את עמו בשלום.

בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן.
מה ראו להתקרב יותר מן האומות?
סתם פיהן הקב"ה, אמר להן: הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר: הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין.

ויתילדו על משפחותם -
לכך מנאם בראש הספר הזה אחד המצות.

אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני,
ואחר כך: וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל, שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן.
גן נעול אחותי כלה וגו' אחת היא יונתי תמתי - שמעו האומות אף הן התחילו מקלסין להן: ראוה בנות ויאשרוה וגו'. לא עשו, אלא כשבאו לשטים: ויחל העם לזנות.
שמעו האומות אותה עטרה שהיה בידן כבר היא נטולה מהם, אותו השבח שהיו משבחין הרי בטל, שוין הן לנו.
כשבאו לידי נפילה זקפן המקום, שנאמר: אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני.
נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן, שנאמר: ויהי אחרי המגפה וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל.

בשנה השנית לצאתכם מארץ מצרים -
מגיד שמוֹנִים שנים ליציאת מצרים (בחדש השלישי).

שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' -
זה שאמר הכתוב: לא עשה כן לכל גוי.
וכתיב: וירם קרן לעמו.

משל למלך שנשא אשה ראשונה לא כתב לה כתובה, גרשה לא כתב לה גט, וכן לשניה, וכן לשלישית, לזמן ראה עניה אחת יתומה בת (אבות) [טובים] בקש לישא אותה.
אמר לשושבינו: [זו אני רוצה לישא], ואיני נוהג בזה כמנהג הראשון, זו היא בת (אבות) [טובים], צנועה במעשיה וכשרה, אכתוב לה כתובה:
[באיזה יום]
באיזה שנה,
באיזה שבוע,
באיזה חדש,
בכמה בחדש,
באיזה (איפרכיא) [אפטיא],
כשם שכתוב באסתר: ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו.
כך ברא הקב"ה, והעביר לדור המבול ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצריים, ולא כתב אימתי בראן ואימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וכן לכולן.
וכיון שעמדו ישראל, אמר לו הקב"ה למשה: איני נוהג בהם כראשונים, שאֵלוּ בני אברהם יצחק ויעקב, לכך כתוב באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזה (שעה) [שבוע] באיזה (איפרכיא) [אפטיא] [באיזו מדינה] רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר: וידבר ה' אל משה וגו'.

במדבר סיני -
זו איפרכיא,

באהל מועד -
זו המדינה.

בשנה השנית -
[הרי שנה].
באיזה חדש?
בחדש השני,
בכמה לחדש?
באחד לחדש,
הרי נכתבה אפטיא.
למה?
שאו את ראש, לקיים מה שנאמר: וירם קרן לעמו.

וידבר ה' אל משה -
אשריך משה ששים רבוא והכהנים והלוים [והזקנים] עומדין, ובכולם לא נדבר אלא עמו, שנאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני.

מכאן שנו רבותינו:
בשלשה דברים נתנה התורה:
באש,
ובמים,
ובמדבר.

באש - שנאמר: והר סיני עשן כולו.
במים - שנאמר: ה' בצאתך משעיר גם עבים נטפו מים.
במדבר - דכתיב: במדבר סיני.
ולמה ניתנה בשלשה דברים הללו?
אלא לומר לך, מה אלו חנם לעולם אף התורה חנם לעולם, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים.

סיני ששה שמות נקראו לו:
הר אלהים,
הר בשן וכו',
הר גבנונים,
הר שפסל בו את כל ההרים, כמה דאת אמר: או גבן או דק.
הר חמד - שחמד הקב"ה לישב עליו, שנאמר: ההר חמד אלהים לשבתו.
הר חורב - הר שבו נמשכה חרב.
מות יומת הנואף והנואפת,
מות יומת הרוצח.
הר סיני - שבו נשנאו עובדי אלילים [להקב"ה] ונתן להם איפופסין, שנאמר: והגוים חרוב יחרבו, אבל ישראל נתתי להם תלוי ראש, שנאמר: שאו את ראש, לקיים מה שנאמר: וירם קרן לעמו.
וכן הוא אומר: ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ.

והלוים יחנו סביב למשכן העדות וגו' ויעשו בני ישראל
ואהרן היכן היה? וכו' (כתוב ברמז תכ"ז).