 |
 |
ילקוט שמעוני, במדבר פרק י
סימן תשכד
זה שאמר הכתוב:
הוא נקרא אלהים, וקרא למשה אלהים, שנאמר:
משלך.
תדע לך, שדרי יהושע תלמידו לא נשתמש בהן אלא בשופרות, שנאמר:
והיכן היו החצוצרות שלא היה אומר להן תקעו בהן?
אלא נגנזו, לקיים מה שנאמר:
דבר אחר:
אתה משתמש בהן שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר:
שנו רבותינו:
שופר של ראש השנה - פיו מצופה זהב.
בתעניות שתי חצוצרות - ופיהן מצופין כסף.
מאי שנא הכא דזהב, ומאי שנא התם דכסף?
אי תימא, כל כינופיא דכסף הוא דכתיב:
ואי תימא התורה חסה על ממונן של ישראל.
הכא נמי נעביד דכסף?
אפילו הכי כבוד יום טוב עדיף.
במה דברים אמורים?
במקדש, אבל בגבולין במקום שיש שופר אין חצוצרות.
באחת יסעו ובאחת יחנו, שנאמר:
תקעו והריעו - נוסעין המחנות קדמה.
הריעו בשניה - נסעו המחנות תימנה.
אמר הקב"ה:
בעולם הזה נתתי תורתי בקול שופר, לעתיד לבא אני מכנס גלותכם בקול שופר, שנאמר:
(יט) למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
אבא חנן אמור משום רבי אליעזר:
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שנאמר:
הא מה תלמוד לומר:
בשל צבור הכתוב מדבר.
או אם רצה להוסיף יוסיף?
תלמוד לומר:
שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות,
אלעזר בן מתיא אמר:
למדתך תורה להיות שולחני, לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך.
לפי שנאמר:
תלמוד לומר:
לפי שנאמר:
(כ) אמרת
ר' יהודה אומר:
שומע אני מיעוט חצוצרות שתים, הא מה אני מקיים
שיהו שתיהם שוות.
סימן תשכה
אבל לא שמענו להיכן?
הרי אני דן: נאמר תקיעה בעדה,
ונאמר תקיעה בנשיאים,
מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד
אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד.
יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר:
בא הכתוב ללמדך, שאין התרת נדרים אלא במומחין.
(כתוב ברמז תרמ"ו).
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה.מתניתין דלא כרבי יהודה.
דתניא רבי יהודה אומר:
לא יפחות משבע ולא יוסיף על שש עשרה.
במאי קא מיפלגי?
ר' יהודה סבר:
תקיעה תרועה תקיעה אחת היא,
ורבנן סברי:
תקיעה לחוד ותרועה לחוד.
מאי טעמא דר' יהודה?
דכתיב:
וכתיב:
שמע מינה תקיעה תרועה אחת היא.
ורבנן, ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא.
ורבנן מאי טעמייהו?
דכתיב:
ואי סלקא דעתך תקיעה תרועה (תקיעה) חדא היא, אמר רחמנה [פלגא דמצוה] עביד ופלגא דמצוה [לא עביד].
ור' יהודה, ההוא לסימנא בעלמא הוא.
ורבנן, אין הכי נמי ורחמנא שויה מצוה.
שאין תלמוד לומר:
הכל לפי המוספין תוקעין. מלמד שתוקעין על כל מוסף ומוסף.
אי כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע למערב ולצפון?
תלמוד לומר:
ויש אומרים:
שלש לכל רוח ורוח.
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
מה הַקְהֵל את העדה בשתים,
אף הקהל את הַקָּהָל בשתים.
אי מה הקהל את העדה תוקע ומריע ותוקע,
אף הקהל את הקהל תוקע ומריע ותוקע?
תלמוד לומר:
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
רבי עקיבא אומר:
תמימים, ולא בעלי מומים,
נאמר כאן
ונאמר להלן
מה
אף
א"ל רבי טרפון: עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, עקיבא, איני יכול לסבול, אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו אחת שהוא עומד ומריע בחצוצרות.
אמר לו: הן, שמא בהקהֵל, שבעלי מומין כשרין בהקהל (כב) ביוה"כ וביובל.
אמר לו: העבודה שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך.
טרפון ראה ושכח.
עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
מכאן אמרו:
כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות, חוץ מן החצוצרות.
במשמע בין שאתם יוצאים עליהן ובין שהן באים עליכם.
במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר.
או אינו מדבר אלא בכל מלחמות?
תלמוד לומר:
אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג.
וכן הוא אומר:
מהו אומר?
ר' עקיבא אומר:
אין לי [אלא מלחמת גוג ומגוג], (מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המיטרפת בים מנין?
תלמוד לומר:
ר' עקיבא אומר:
וכי חצוצרות מזכירות והלא (כב) דמים מזכירים?
אלא שאם יכולין להריע ולא הריעו, מעלה אני עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום.
הא כל זמן שנזכרין ישראל אין נזכרין אלא לתשועות.
תני רבה בר שמואל:
יכול כשם שתוקעין בשבת בפני עצמה ובראש חדש בפני עצמה כך יהו תוקעין על כל מוסף ומוסף?
תלמוד לומר:
מאי תלמודא?
אמר קרא:
רב אשי אמר:
כתיב:
הוי אומר זה תשרי, ואמר רחמנה
אלו שבתות.
רבי נתן אומר:
אלו תמידין.
בשל צבור הכתוב מדבר.
אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר, או אינו אלא אחד ליחיד ואחד לצבור?
תלמוד לומר:
מה
אף
אי מה
(כד) תלמוד לומר:
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
ר' נתן אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר:
אני ה' אלהיכם - זו מלכיות,
אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות?
אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש מלפנים רחמים כדי שיזכור לך. ובמה?
בשופר של חירות, ואין שופר אלא של חירות, שנאמר:
תלמוד לומר:
ועדיין איני יודע מאין התקיעה יוצאה?
תלמוד לומר:
נאמר כאן
ונאמר למטה
מה
אף
שאר מועדים רבה כל תמיד ותמיד.
ולא בשופרות.
אלו עולות חובה.
זו זביחת פסח.
רבה כל הכתובים.
רבה שני כבשי עצרת.
נאמר כאן
ולמעלה
מה
אף
בעי רבי אבין:
עולת נדבת צבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה?
או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל?
תא שמע: דתני רב מרי בריה דרב כהנא:
מה
אף
ומה
ומה
אף
סימן תשכו
בדי ארון לפותיא דארון הוו יתבי. ודילמא לארכו?
אמר ר' יהודה:
תרי גברי באמתא ופלגא לא מיסתגי להו, ומנלן דבארבעה הוו דרו ליה?
דכתיב:
זו יפה לו יותר מכולן שנקרא חותנו של מלך.
מיד לארץ, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים, אלא עכשיו אנו נכנסים לארץ ישראל.
(אחרים) [חכמים] אומרים:
מפני מה שיתף משה עצמו עמהן?
שנתעלם מעיני משה וסבור שהוא נכנס עמן לארץ ישראל.
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר:
אלא מפני מה שתף משה עצמו עמהן?
שלא יהו ישראל אומרים: אם מי שהוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס, אף אנו אין נכנסין.
דבר אחר:
מפני יתרו, שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס, אף אני איני בא.
ואין לגרים בו חלק.
ומה אני מקיים:
אם אינו ענין לירושה תנהו ענין (כו) לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימין מתכפר לו בשבט בנימין.
דבר אחר:
אם אינו ענין לירושה, תנהו ענין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל.
וכי יש בן ביתו של בשר ודם שאין מטיבין לו?
והרי דברים קל וחומר: אם לבן ביתו של בשר ודם מטיבין לו, קל וחומר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם.
וכי עד עכשיו אין הקב"ה דבר טוב על ישראל, והרי מעולם המקום דבר טוב על ישראל?
אלא פקד הקב"ה להיטיב לגרים ולנהוג בם ענוה.
זה דושנה של יריחו שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו.
כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלין אותה ארבע מאות (ושמונים) [וארבעים] שנה, שנאמר:
אמר לו: אם מפני ארץ ונכסים אינו בא, יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודיין הייתי בעירי, ואם איני הולך מפני ארצי - אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסי - אלך מפני מולדתי.
א"ל: למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחר בתוך שלו?
אלא הריני הולך לארצי, ואוכל פירות ושותה יין מכרמי.
אין נא אלא לשון בקשה.
אמר לו: אם אין אתה מקבל עליך בקשה, (כז) גוזרי עליך גזרה.
עכשיו ישראל אומרים: לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו.
דבר אחר:
אם אין אתה מקבל עליך דושנה של יריחו, גוזרני עליך גזרה.
עכשיו יהו ישראל אומרים: לא נתגייר יתרו מחיבה, סבור היה יתרו שמתנה מרובה עכשיו שמתנה מועטת הניחה והלך לו.
דבר אחר:
כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום ואין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה.
שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים, לומר: אם יתרו חותנו של מלך לא קבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם.
א"ל: אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר הניח והלך לו - כדאי הוא, אתה שראית - תניח ותלך לך?!
אמר רבי יהודה:
אמר לו: אתה שראית חן שנתן לאבותינו במצרים,
שנאמר:
דבר אחר:
(אפילו אין) [לא] דייך, אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה.
דבר אחר:
(אפילו אין) [לא] דיינו, אלא כל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו בהן, שנאמר:
לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.
דבר אחר:
שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר:
סימן תשכז
הדא הוא דכתיב:
וכי מהלך אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות, והלא אינו אלא [מהלך] שלשה ימים, שנאמר:
ר' יהודה אומר:
וכי לשלשה ימים היו ישראל מהלכין אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום, כענין שנאמר באליהו:
דבר אחר:
אלו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים שנה, שנאמר:
רבי יהודה אומר:
אלו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסין לארץ, שנאמר:
ר' בנאה אמר:
אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין, לארץ שנאמר:
אבא יוסי בן חנן אומר:
אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסות רגליהן מן הים היו נכנסין לארץ, שנאמר:
דבר אחר:
מה תלמוד לומר:
מלמד שהלכה שכינה בו ביום ל"ו מִיל כדי שיכנסו ישראל לארץ.
משלו משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שיוצאין למלחמה, בשעה שיוצאין הן שמחים וכל זמן שמגיעין ידיהן מתרשלות, אבל ישראל אינן כן, אלא כל זמן שהיו מגיעין היו שמחים, ואמרו: נלך ונירש את ארץ ישראל.
(כח) דבר אחר:
אבותינו חטאו, נגזר עליהן:
[ארון] זה שיוצא עמהן במחנות, היה בו שברי לוחות, שנאמר:
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
וארון (ברית) ה' (לא נסע) לא נאמר אלא
משל למה הדבר דומה?
לאנטיקיסר שהיה מקדים לפני חיילותיו, מתקן להם מקום שישרו.
סימן תשכח
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר:
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
גנות גדולה היתה בידיהם של ישראל, בשעה שאמרו:
אמר להם המקום: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה [בארץ זבת חלב ודבש] על אחת כמה וכמה, שאזון ואפרנס אתכם.
(כתוב ברמז שס"ז).
(כתוב ברמז רכ"ח):
סימן תשכט
(כט) על החגרין ועל הסומין ועל הזבין ועל המצורעין.
מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי עמוד הענן, עמוד הענין נמשך עמו לאחריו עד שעה שחוזר (לאחוריו)?
תלמוד לומר:
או כשם שמגן על ישראל כך מגן על אוה"ע?
תלמוד לומר:
או כשם שמגן על ישראל כך מגן על אוה"ע?
תלמוד לומר:
או כשם שמגן עליהם ביום כך מגן עליהם בלילה?
תלמוד לומר:
יכול עמוד באש יהא מאיר להם ביום?
תלמוד לומר:
או כשם שמאיר להן לישראל כך מאיר להן לאוה"ע, תלמוד לומר: לעיני כל בית ישראל על ישראל הוא מאיר ואין מאיר לאוה"ע?
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
מנין אתה אומר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לאור הנר, אלא אדם נכנס חדר לפנים מחדר, כמין פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר?
תלמוד לומר:
כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות לא יקרא בו עד שיוגה:
פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה, לומר שאין זו מקומה.
רבי אומר:
לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.
מכאן אמרו:
פר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת
כמאן אזלא?
הא דאמר רבי שמאול בר נחמן [א"ר יונתן]:
מאי דכתיב:
אלו שבעה ספרי תורה, כמאן?
כרבי.
מאן תנא דפליג עליה דרבי?
רבן שמעון בן גמליאל הוא דאמר: עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה.
ולמה כתובה כאן?
להפסיק בין פורענות לפורענות, (פרשה) [פורענות] שניה [מאי היא]?
(פרשה) [פורענות] ראשונה:
בדגלים.
משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שאמרו לו למלך: הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו?
הגיע לעכו [הלך לו [המושל] לצור, הגיע לצור] הלך לצידון, הגיע לצידון הלך לו לבירי, הגיע לבירי הלך לו לאנטוכיא, [הגיע לאנטוכיא] התחילו בני אדם מתרעמין על המלך שנתלבטו על דרך זו, והמלך צריך להתרעם עליהם שבשבילם נתלבט על דרך זו.
כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל בשביל שיכנסו לארץ, התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו, והמקום צריך להתרעם עליהם שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל בשביל שיכנסו לארץ.
וכתוב אחד אומר:
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
משל למלך בשר ודם שאמר לעבדו: (ל) הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך לתת ירושה לבני.
דבר אחר:
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו, כשהוא נוסע אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי עמי, וכשהוא חונה אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי עמי, נמצאת מקיים על פי משה יחנו ונמצאת מקיים
בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום, ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה: נמצאת מקיים על פי ה' ועל פי משה.
משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדו: הריני ישן לי עד שתעירני משנתי.
כך אמר הקב"ה: איני מהלך עד שתאמר לי לך.
מה עסקו של ארון הזה?
אלא שהיו לוחות הברית נתונות בתוכו והשכינה דרה בתוכו, שכן הוא אומר:
וכן הוא אומר:
אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא:
כשהיו ישראל נוסעין היה הארון מקדים לפניהם והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה מהלך עם מטרונא והיה מקדים לפניה בשביל השונאין והיה הורגן, כיון שהיה איפרכוס רואה אותו, היה צווח למלך: למה אתה מניח למטרונה?
המתן לה מעט, עמוד עד שתבא אצלך!
כך הארון היה מקדים לפני ישראל, כיון שהיה משה רואה היה אומר: מה אתה מניח את ישראל?
המתן לה מעט, שנאמר:
זה שאמר הכתוב:
אתה מוצא הרבה דברים שגזר משה על האלהים וקיים גזרתו, שנאמר:
וכתיב:
וכן:
ראה מה כחו של משה גדול?
עליו הכתוב אומר:
משל למה הדבר דומה?
לארי שהיה רועש בקינוגיא, והיה כל העולם רועש והיה אחד מתקרב אצלו ומאכילו ומשקהו מעמידו ומרביצו. והיו הכל מתסתכלין בארי, ואומר זה לזה: ראה כחו של ארי זה מה קשה ומה משובח.
אמר להם פקח אחד: אל תקלסו לארי, אלא מה קשה כחו לשושבינו, האיךם הוא מעמידו מרביצו?
כך הקב"ה נקרא ארי, שנאמר:
דבר אחר:
פרשה זו לא היתה ראויה להכתב כאן, ולמה נכתבה כאן?
לפי שהכתוב:
ויש אומרים:
היה תולה עצמו.
בקש משה להודיע לישראל שהשכינה עמם, לפי שאמר לו הקב"ה:
אמר משה:
אמר לו:
בא משה אמר לישראל: עמדו סעו, הרי השכינה בארון.
אמרו ליה: אין אנו מאמינים.
אמר:
סימן תשל
אלו המכונסין.
אלו הרודפים.
וכן הוא אומר:
ואומר:
ואומר:
וכי יש שונאין לפני מי שאמר והיה העולם?!
אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל כאלו שונא את מי שאמר והיה העולם.
כיוצא בדבר אתה אומר:
וכל מי שעוזר את ישראל, כאלו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר:
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
אין לך חביב בכל הגוף כעין (ומשל בו את ישראל).
אדם לוקה על ראשו אין עומץ אלא את עינו. הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל.
וכן הוא אומר:
ואומר:
ר' יוסי ברבי אלעזר אומר:
כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה.
פרעה שנגע בהן, מה עשיתי לו?
סיסרא שנגע בהן מה עשיתי לו]?
סנחריב שנגע בהן מה עשיתי לו?
נבוכדנצר שנגע בהן מה עשיתי לו?
המן שנגע בהן מה עשיתי לו?
וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין, כביכול שכינה משתעבדת עמהן, שנאמר:
ואומר:
תלמוד לומר:
ואומר:
ואומר:
רבי עקיבא אומר:
אלמלי לא כתיב אי אפשר לאמרו, אמרו ישראל לפני המקום: כביכול עצמך פדית.
סימן תשלא
וכן אתה מוצא, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן: גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר:
גלו לבבל
גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר:
גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר:
וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהן, שנאמר:
ואומר:
אמר רבי:
כתוב אחד אומר:
וכתוב אחד אומר:
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעין היה עמוד הענן מקופל ועומד ולא היה מהלך עד שמשה אומר לו: