המשך סימן תשמב

שלח לך אנשים -
כך דרש רבי תנחומא בר אבא:
ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים?

כך שנו רבותינו:
אין מפליגין בספינה [לים הגדול ג' ימים קודם לשבת] בזמן שהוא רוצה להלוך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש, כגון מצור לצידון מותר לו לפרוש אפי' בערב שבת, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום, ואם היה שליח מצוה, מצווה לו לפרוש איזה יום שירצה.

וכן שנינו ששלוחי מצווה פטורים מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצווה ונותן נפשו להצליח בשליחותו, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, ומי היו?
פנחס וכלב, אבל שלוחים ששלח משה רשעים היו, (שנאמר) [הוי]: שלח לך אנשים.
זה שאמר הכתוב: אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם.
אשתוללו אבירי לב - אלו משה ואהרן, אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב והשתיק כל אותן האוכלוסין, שנאמר: ויהס כלב וגו'.
אמר הקב"ה למשה: טובה גדולה אני מחזיק לכלב, שנאמר: זולתי כלב בן יפונה כו' (בתנחומא).

ר' אחא הגדול פתח:
יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם –
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו: בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה.
הלך עמו ומת.
אמר המלך לבנו: אע"פ שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו, בוא וטול אותה.
כך המלך - זה הקב"ה, והאוהב זה אברהם, שנאמר: זרע אברהם אוהבי.
אמר לו הקב"ה: בוא לך עמי, שנאמר: לך לך מארצך, התנה עמו שהוא נותן לך מתנה, שנאמר: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, [מת אברהם יצחק ויעקב].
אמר לו הקב"ה למשה: אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי, אלא ודבר אלהינו יקום לעולם.

שלח לך אנשים -
זה שאמר הכתוב: כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו.
למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו כרם כשהוא רואה שהיין יפה הוא אומר לאריסין: הכניסוהו לביתי.
וכשהוא נעשה חומץ אומר: הכניסו החומץ לבתיכם.
אף כך הקב"ה כשראה הזקנים [מעשיהם] כשרים, אמר: אספה לי - קרא אותן לשמו.
וכשראה את המרגלים שעתידין לחטוא - קרא אותן לשמו של משה, שנאמר: שלח לך. [זה שאמר הכתוב: מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל, וכי כסילים היו המרגלים הלא כבר נאמר] שלח לך אנשים וכל מקום שכתוב אנשים הן צדיקים, וכן הוא אומר: והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.
וכן חנה אומרת: ונתתה לאמתך זרע אנשים, ולאלו אתה קורא כסילים?!
אלא על שהוציאו דבה, שנאמר: ומוציא דבה הוא כסיל.
ואעפ"כ בני אדם גדולים היו ועשו עצמם כסילים, ועליהם אמר משה: כי דור תהפוכות המה וגו', שנבחרו מכל ישראל על פי הקב"ה ועל פי משה, שנאמר: וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים.

מכאן אתה אומר:
שהיו צדיקים בעיני ישראל ובעיני משה. ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו, עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד ואחד [ואמר] פלוני משבט פלוני ראוי הוא, ואמר לו הקב"ה: ראויין הן שנאמר: וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ואחר כך לסוף מ' יום נהפכו ועשו כל אותה צרה והן גרמו לאותו הדור שלקו, לכך נאמר: שלח לך.

זה שאמר הכתוב: לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו כי טח מראות עיניהם.
מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך?
אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם באים ואומרים לשון הרע על הארץ.
אמר הקב"ה: שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו?
לפיכך סמך הענין זה לזה לפי שדברה מרים באחיה לקתה בצרעת, כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע. שנאמר: ואחר נסעו העם מחצרות וגו' - אחר שראו (לומר) [חומר] לשון הרע והיו מסתכלין במעשה מרים אעפ"כ לא רצו ללמוד, לכך נאמר: לא ידעו ולא יבינו, לכך כתב שלוח מרגלים אחר מעשה מרים.

דבר אחר:
שלח לך -
אע"פ שאמר הקב"ה למשה: שלח לך לא היה מן הקב"ה שילכו, למה?
שכבר אמר להם הקב"ה שבחה של ארץ ישראל, שנאמר: כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה. וכן הוא אומר: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו'.
ועד שהם במצרים אמר להם: וארד להצילו מיד מצרים וגו' ולהעלותו אל טובה ורחבה.
ומהו שלח לך?
אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לתחומים, אמר להם משה: ראה נתן ה' אלוהיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר: ותקריבון אלי כלכם, זה שאמר הכתוב: וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך.
ואמר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם,
אלא אמרו: נשלחה אנשים לפנינו - שלא האמינו בתורתו.
וכן אומר דוד: לא האמינו בתורתו.

אמר רבי יהושע:
למה היו דומין?
למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה.
א"ל המלך: זמנתי לך אשה בת טובים ועשירה אין כמותה בעולם.
א"ל הבן: אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו.
מיד הוקשה הדבר והרע לאביו.
אמר אביו: מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היא, לפיכך לא רצה להראותה!
לסוף אמר לו: ראה אותה, ותדע שלא כחשתי לך.
ובשביל שלא האמנת לי, קונס אני שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה.
וכך הקב"ה אמר לישראל: טובה היא, ולא האמינו, אלא אמרו: נשלחה אנשים.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם מעכב אני עליהם, הם אומרים: לפי שאינה טובה לא הראה, אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה, שנאמר: אם יראו את הארץ אלא לבניהם אני נותנה, כיון שאמרו למשה: נשלחה אנשים, התחיל משה עומד ותוהה: אמר: [אי] אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקב"ה, הלך ונמלך.
ואמר ליה: כך וכך מבקשין בניך,
אמר לו הקב"ה: הא אין זה תחלה להם, עד שהיו במצרים הלעיגו לי, שנאמר: זו לעגם בארץ מצרים למודים הן בכך! אני איני צריך, שנאמר: ידע מה בחשוכא.
אלא אם בקשת, שלח לך לעצמך, שנאמר: שלח לך.

אמרו ישראל: משה רבינו, נשלחה אנשים לפנינו,
אמר להם: למה?
אמרו לו: שכבר הבטיחנו הקב"ה ואמר לנו שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשין כל טוב, שנאמר: ובתים מלאים כל טוב, והרי שמעו שאנו נכנסים והם עושין בהן בתי מטמוניות אם מטמינים הן את ממונם ואנו נכנסין ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקב"ה בטל, אלא ילכו מרגלים לפנינו ויראו לנו את הארץ אין כתיב כאן, אלא ויחפרו לנו - ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ, כיון ששמע כן נלכד בידן, שנאמר: וייטב בעיני הדבר, זהו שאמר הכתוב: וישימו באלהים כסלם.

רבי יהודה ורבי נחמיה,
אחד מהן אומר:
מהו כסלם?
מחשבתם, שנאמר: אשר על הכסלים.

ורבותינו אמרו: טפשותן, שנאמר: הכסיל חובק את ידיו.

(ואחד היה) [ר"א] אומר:
בטחונן, שנאמר: אם שמתי זהב כסלי.

ולא יהיו כאבותם -
ר' יהודה אומר:
כאדם הראשון שאכל את פרי האילן ונטרד מן הגן, שנאמר: ויגרש את האדם.
ואלו שעברו על כמה מצוות אני מאריך רוחי להם.

ורבי נחמיה אמר:
ולא יהיו כאבותם - כאברהם, על ידי שאמר לפני: במה אדע כי אירשנה לא הארכתי רוחי אלא מיד אמרתי לו: ידוע תדע כי גר יהי זרעך.
ואלו שעברו על כמה מצוות ואני מאריך רוחי עמהם.

ורבותינו אמרו:
ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה - ומי היו אלו?
שבט אפרים, שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת.

דבר אחר:
איני משוה אותם לאבותם, שאבותם אמרתי להם וארד להצילו מיד מצרים וגו' ולא נתתי אותה להם אלא גזרתי עליהם מיתה במדבר על ידי שהכעיסו אותי, שנאמר: במדבר הזה יתמו ושם ימותו.
אבל אלו אמרתי להם שאני מכניסם לארץ, שנאמר: ובניהם אשר לא ידעו היום טוב ורע, קיימתי דברי דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו אלא אמרו: נשלחה אנשים וגו'.

שלח לך אנשים -
אמר ריש לקיש:
שלח לך – מדעתך.
וכי אדם בורר חלק רע לעצמו?
והיינו דכתיב: וייטב בעיני הדבר [בעיני] ולא בעיני המקום.

ויחפרו לנו את הארץ -
לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל.
כתיב הכא ויחפרו לנו.
וכתיב וחפרה הלבנה וגו'.

ויתורו את ארץ כנען -
אמר רבי ברכיה בשם רבי סימאי:
מה ראה כנען להזכר כאן?
אלא אמר לישראל: לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה.
אמר הקב"ה: עונותיו ילכדנו את הרשע - ואין רשע אלא שבעה עממים, שנאמר: כי ברשעת הגוים האלה, ראה הקב"ה שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ, נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן מאה שנה ושרה בת תשעים שנה, וכנען כ' עשרים נ' חמישים הרי מאה ותשעים שנה.

וישלח אותם משה -
א"ל: לא תכנסו כגנבים, ואם יאמרו לכם: על מה באתם עלינו?
תאמרו להם: על ה' תאנים ועל ה' רמונים ועל אשכול אחד של ענבים.
אם יאמרו לכם: שמא לעקור אילני ע"ז ולקוץ אשרה באתם עלינו?
תאמרו להן: לאו.
נכנסו כשלוחים ויצאו כחמורים, הגיעו לחברון נטלו משם ה' תאנים וה' רמונים ואשכול אחד של ענבים, צווח בהם תלמי צוחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, התחילו מנפחים בפיהם ומנשבים באפס עד שנתישבה דעתם עליהם.
אח"כ אמרו להם: על מה באתם (עליהם) [עלינו], [שמא להכרית אילנות ואשרה של ע"ז באתם עלינו], והלא כל העולם כלו של אלהיכם הוא ולמי שהוא רוצה נותנו [א"ל לאו].
שגרום בשלום ולא הרגום.
ובשכר זה שייר מהם הקב"ה עד גלות הבית האחרון.

ויש אומרים:
עד אותה שעה, כיון ששמע משה שבאו מרגלים, נכנס וישב בבית המדרש הגדול שלו וכל ישראל יושבין לפניו, י"ב מיל ולכל צד שמעו ישראל את קולו עד תחום י"ב מיל, וכיון שבאו מרגלים פִּנוּ להם להם מקום וישבו בינותם.
א"ל: מפני מה אתם יושבים, אמרו מה שבידכם.
מיד פתחו ואמרו: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וגו' ושם ראינו את הנפילים.
מעיד אני עלי שמים וארץ שלא הייתה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאי ישראל, אלא שרצו אחר משה ואהרן [לרגום אותם באבנים] עד שנכנסו תחת כנפי השכינה.

ואלה שמותם למטה ראובן -
אמר רבי יצחק:
דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ולא עלה בידינו אלא אחד: סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקב"ה,
[מיכאל] שעשה עצמו מך.

אמר רבי יוחנן:
אף אנו נאמר: נחבי בן ופסי שהחביא דבריו של הקב"ה,
[ופסי] שפסע על מדותיו של הקב"ה.

למטה יהודה כלב בן יפונה -
כתיב: וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב
וכתיב: כלב בן יפונה,
אמאי קרי ליה בן יפונה?
שפנה עצמו מעצת מרגלים,
ואכתי בן קנז הוא, והכתיב: וכלב בן חצרון?
ואמאי קרי ליה בן קנז אחי כלב?
אחוהי דכלב מן אמיה דהוה ליה כלב חורגיה דקנז, דיקא נמי, דכתיב: וכלב בן יפונה הקנזי ולא בן קנז.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע -
משה בקש עליו רחמים.
אמר לו: יה יושיעך מעצת מרגלים.
ומה ראה משה להוסיף על שמו של הושע יו"ד?
אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר: אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה.
ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים שנתוסף שמו יו"ד – עשרה, לפי שהוסיף מצוות ומעשים טובים הוסיפו לו על שמו.

עלו זה בנגב -
ולמה בנגב?
שכן התגרין עושין, מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראין את השבח.

וראיתם את הארץ מה היא -
שלשה פעמים אמר להם וכו' (במדרש רבה).
יש ארץ מגדלת גבורים,
ויש מגדלת חלשים,
ויש מגדלת אוכלוסין,
ויש ממעטת אוכלוסין ,כך פקדן.

ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ השמנה היא אם רזה - ומנין אתם יודעים כחן?
אם במחנים הם שרוים - הם גבורים ובוטחין על כחם,
ואם במבצרים - חלשים הם ולבם רך.

ומה הארץ השמנה היא -
אם פירותיה קלים או שמנים.
אמר להם: הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם - הם שמנים, ואם של חרסית הם - הם רזים.

והימים ימי בכורי ענבים -
מכאן אתה למד, שאין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים.

היש בה עץ אם אין -
אמר להם משה: ראו אם איוב קיים, ששנותיו דומין לעץ ומגין על דורו כעץ.

סימן תשמג

ויעלו ויתורו את הארץ -
כיצד?
כשהיו נכנסין לעיר, הַדֶּבֶר היה נוגף את הגדולים והיו בני העיר מתעסקין בקבורתם, והיו נכנסים מתעסקין בקבורתם והיו נכנסים ובריה לא היה רואה אותם, לכך אמרו: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא - בנסים שהקב"ה עושה להם הוציאו דבה.

ויעלו בנגב ויבא עד חברון -
ויבואו מיבעי ליה?

אמר (רב) [רבא]:
מלמד, שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות ואמר להם: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, והיינו דכתיב: ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וגו'.

וְשָׁם אחימן -
מיומן שבאחיו.
שֵשַׁי - שמשים את הארץ כשחיתות.
תלמי - שמשים את הארץ תלמים.

תנא:
אמר אחימן: מאן ייתי לותי.

ילידי הענק -
שמעניקים את החמה בקומתם.

וחברון שבע שנים נבנתה -
מאי נבנתה?
אילימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם לבנו גדול, דכתיב: ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, אלא שהיתה מבונה על אחת משבעה בצוען. ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל כחברון, משום דקברי בה שכבי, ואין לך מעולה בכל הארצות יותר ממצרים, דכתיב: כגן ה' כארץ מצרים, ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען, דמרבי ביה מלכי, דכתיב: כי היו בצוען שריו ומלאכיו חנס יגיעו, ואפילו הכי [חברון] מבונה על אחת משבעה בצוען. כתיב: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא, הרי זה הפסוק נאמר לישראל בשעה שיצאו ממצרים, שהיו אומרים: שמא לא נכנוס לארץ יפה כזאת.
אמר להם המקום: לא כארץ מצרים היא, מגיד שארץ ישראל משובחת הימנה.

[אתה אומר] בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או בשבח ארץ מצרים הכתוב מדבר?
תלמוד לומר:: וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים.
מה היה מקום מלכות של ארץ מצרים?
צוען, וכן הוא אומר: כי היו בצוען שריו.
מה הייתה פסולת של ארץ ישראל?
חברון.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם חברון פסולת ארץ ישראל הרי היא משובחת משבחה של ארץ מצרים שמשובחת מכל הארצות, קל וחומר: לשבחה של ארץ ישראל.
ואם תאמר מי שבנה זה לא בנה זה?
תלמוד לומר: ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, חם (לפי) שבנה זו בנה את זו.
אפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הַנָּאֶה?
אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור.
משל לאדם שבנה שני טרקלין, אחד נאה ואחד כעור, אינו בונה את הכעור ואחר כך הנאה, אלא בונה את הנאה ואחר כך את הכעור, שפסולתו של ראשון בונה בשני, הא לפי שחברון משובחת מצוען ממצרים לפיכך נבנית תחלה.

וכן אתה מוצא בדרכי המקום שכל מי שחביב מחברו הוא קדם את חברו.
תורה, לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.
ואומר: מעולם נסכתי מראש וגו'.
בית המקדש, לפי שחביב מכל נברא לפני כל, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
ארץ ישראל, שחביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר: עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל.
ארץ - אלו שאר ארצות,
וחוצות - אלו מדברות,
תבל - זו ארץ ישראל.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
תבל - זו ארץ ישראל, שנאמר: משחקת בתבל ארצו.
ולמה נקרא שמה תבל?
שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר: לא תחסר כל בה.

דבר אחר:
תבל - על שם תבלין שבתוכה,זו תורה,שנאמר:בגוים אין תורה.
מכאן שהתורה בארץ ישראל.

וכן אתה מוצא בסנחריב,כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם?ע
ד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם - אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כאן אלא אל ארץ כארצכם.
והלא דברים קל וחומר: אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנות על ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
שוטה היה זה שלא היה יודע לפתות.
משל לאדם שהלך לישא אשה.
אמר לה: [אביך מלך ואני מלך], אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, אין זה פתוי.
כיצד הוא פתוי?
אומר לה: אביך הדיוט ואני מלך, אביך עני ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטניות ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, אביך מוליכך ברגל ואני מוליכך בגלודקא.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של א"י, (מעתה הרי הוא).
[כיוצא בו] אומר: צידונים יקראו לחרמון שריון.
ובמקום אחר הוא אומר: עד הר שיאן הוא חרמון.
נמצא ארבע שמות יש לו, וכי מה צורך לבאי עולם בכך?
אלא שהיו ארבע מלכויות מתכחשות, זאת אומרת: יקרא על שמי, וזאת אומרת: יקרא על שמי.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם פסולת של ארץ ישראל ארבע מלכויות מתכחשות עליה, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בדבר אתה אומר: ודנה וקרית סנה היא דביר.
ובמקום אחר: ושם דביר לפנים קרית ספר.
נמצאת קרויה ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי עולם בכך?
אלא שהיו ארבע מלכיות מתכחשות עליה, זאת אומרת: תקרא על שמי, וזאת אומרת: תקרא על שמי.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם פסולת ערי ישראל [ארבע] מלכויות מתכחשות עליה קל וחומר: לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בו אתה אומר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו.
ובמקום אחר הוא אומר: עלה ראש הפסגה.
נמצא קרוי שלושה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך?
אלא שהיו שלוש מלכויות מתכחשות עליו, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

הרי הוא אומר: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים.
ארץ חמדה - ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ולשלטונים, שכל מלך ושלטון שלא קנה חולאות בארץ ישראל לא עשה כלום.

רבי יהודה אומר:
וכי ל"א מלכים שהיו לשעבר כולם היו בארץ?
אלא כדרך שעושין ברומי עכשיו, שכל מלך שלא קנא פלטיאות [וחולאות] ברומי, אומר: לא עשיתי כלום, כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטיאות וחולאות בארץ ישראל, אומר: לא עשיתי כלום.

נחלת צבי - מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה, כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות שאר ארצות.

דבר אחר:
מה צבי כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושין את התורה.
ומה צבי זה קל לאכול מכל בהמה וחיה, כך פירות ארץ ישראל קלים לאכול מכל הארצות.
אי קלים, יכול לא יהו שמנים?
תלמוד לומר: ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש.
וכן הוא אומר: אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן.
מה שור זה אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
אי מה שור זה אין בו פסול אלא מקרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות?
תלמוד לומר: בקרן בן שמן - שמנה היא ארץ ישראל. וללמדך שגבוה מחברו משובח מחברו.
ארץ ישראל - לפי שגבוהה מכל משובחת מכל, שנאמר: עלה נעלה וירשנו אותה וגו' ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב, ויעלו ממצרים.

בית המקדש - שגבוה מכל משובח מכל, שנאמר: וקמת ועלית,
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה',
ואומר: כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון וגו'.

וחברון שבע שנים נבנתה -
מאי נבנתה?
אילימא נבנתה וכו' (כדלעיל). אפילו הכי טרשין שבארץ ישראל מבונין אחד משבעה מצוען, כמה הוה ליה?
חמש מאה חסר עשרה, הני מילי בטרשין אבל בלא טרשין חמש מאה, והני מילי בלא ברכה, אבל בברכה [כתיב]ף ויזרע יצחק וגו' ויברכהו ה'.

וישאוהו במוט בשנים -
כתיב: שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים - הכין שתים עשרה אבנים.

א"ר יהודה:
אבא חלפתא ואלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי, עמדו על אותן האבנים ושערום כל אחת ואחת [שקולה] כמ' סאה. וגמירי דטעונא דמדלי אינש על כתפיה תילתא דטעוניה הוי.
ומכאן אתה מחשב לאשכול, שנאמר: וישאוהו במוט בשנים - ממשמע שנאמר במוט אינו יודע שהוא בשנים? ומה תלמוד לומר: בשנים?
בשני מוטות.

אמר רבי יצחק:
טורטני [וטורטני] דטורטני, הא כיצד?
שמונה נשאו אשכול, (שנים) אחד נשא רמון ואחד נשא תאנה, יהושע וכלב לא נשאו כלום.
אי בעית אימא: משום דחשיבי,
ואי בעית אימא: משום דלא הוו באותה עצה.

ויבאו עד נחל אשכול -
לא רצו ליטול מפירות ארץ ישראל, אילולי כלב ששלף את הזיין ורץ לפניהם ואמר להם: אם אין אתם נוטלין, או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם.

וישובו מתוך הארץ מקץ ארבעים יום -
והלא אתה מוצא שהלכו [ארבעים יום] מן הדרום לצפון ולארבעים יום היו מהלכים את כולה?!
אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שהם באים ואמרים לשון הרע, ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה, וקפץ הקב"ה לפניהם את הדרך.

למקום ההוא קרא נחל אשכול -
זה שאמר הכתוב: מגיד מראשית אחרית - שהכל היה צפוי לפני הקב"ה.
אשכול אוהבו של אברהם, היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו.

וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן -
מקיש הליכתן לביאתן: מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה.

באנו אל הארץ אשר שלחתנו -
כל לשון הרע שאין דבר אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו.

עמלק יושב -
מה ראוי לפתוח בעמלק?
משל למה הדבר דומה?
לתינוק שסרח ונלקה ברצועה, כשמבקשים להפחידו מזכירין לו הרצועה.
כך היה עמלק רצועה רעה לישראל, ומה ראה לישב לו על הדרך?
שכן צוהו עשו זקנו לקדמו לדרך, ועקר ממקומו וישב לו בדרך [שנאמר]: וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא, והכנעני יושב על הים ועל היד הירדן - אלו הגבורים ויושבין על הדרך. נתכוונו המרגלים לשבור לבם של ישראל, שנאמר: ויניאו את לב בני ישראל.

ויהס כלב -
שמתחלה אמר להם: אני עמכם בעצה אחת ובלבו היה לומר אמת, שנאמר: ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי, והקב"ה מעיד עליו, שנאמר: ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו, וכשבאו המרגלים אמרו: נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושיתק כל ישראל שהיו מצווחין על משה, שנאמר: ויהס כלב את העם אל משה, והם היו סבורים שהוא אומר לשון הרע, לכך שתקו.

ויהס כלב -
שהסיתם בדברים.
פתח יהושע דקא משתעי אמרי ליה: דין ראש קטיעא ימלל?!
אמר כלב: אי אפתח אנא ומשתעינא, אמרי בי מלתא וחסמין לי,
אמר להן: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו.
א"ל: הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והאכילנו את המן, אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע, לא נשמע לו?!
עלה נעלה וירשנו אותה וגו'.

והאנשים אשר עלו עמו וגו' -
אמרו: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה [כי חזק הוא ממנו כביכול], אפילו בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם.

ארץ אוכלת יושביה היא -
אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה, דכל היכא דמטו, מת חשיבא דידהו, כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו.

ואיכא דאמרי:
איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספידא, והם חשבו לרעה: ארץ אוכלת יושביה.

ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם -
מנא הוו ידעי?
כי קא הוו מברי אבילי, תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו סלקו יתבי באילני, שמעינהו דקאמרי: קא חזינן אינשי דדמו לקמצי באילני.

תניא ר' אליעזר אומר:
בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע, מנלן?
ממרגלים, השתא מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה! ממאי? דילמא כדרבי חנינא בר פפא דאמר מר:
דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו וכו' כדלעיל.

אלא אמר רבא:
דאמר קרא: וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה - על דיבת הארץ שהוציאו.

ארץ אוכלת -
כשם שאברים לאדם כן לארץ.
וראש עפרות תבל –
הנה כסה את עין הארץ,
ותפתח הארץ את פיה.
ארץ אוכלת יושביה.
ומתחת זרועות עולם,
הנה רחבת ידים.
ויניקהו דבש מסלע,
יושב על טבור הארץ.
כי ערות הארץ באתם לראות.
והארץ לעולם עומדת:

ונהי בעינינו כחגבים -
מה הקב"ה אומר (ליחזקאל) [לירמיה]?
לך ואמור להם: אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם, שנאמר: לקול המולה גדולה הצית אש עליה וגו' - לקול המולה שאמרתם, מה גרמתם לעצמכם?
הצית אש עליה: יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם.
אמרתם: ונהי בעינינו כחגבים.
אמר הקב"ה: ותרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם.
מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?
וכי ידעתם מה עשיתי לכם בעיניהם?
מה גרמתם לכם?
במספר הימים אשר תרתם את הארץ - לא דיים כך, אלא שלא נכנסו לארץ.
אמר הקב"ה לישראל: בעוה"ז על ידי שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעוה"ב אני משלח מלאכי פתאום ויפנה את הארץ לפני, שנאמר: הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני.