המשך סימן תשס"ח

ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות -
אמר רב יהודה אמר רב:
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק הרשע, זכה ויצאה ממנו רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק.

אמר ר' חנינא:
בשביל ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק.

אמר ר' חנינא:
בשביל ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים.
איני והא אמר רב יהודה אמר רב:
לעולם יעסוק אדם וכו' יצא ממנה שלמה שכתוב בו: אלף עולות יעלה שלמה, מחשבתו יהא לקללה הואי.

בנה לי בזה שבעה מזבחות -
למה שבעה מזבחות?
כנגד שבעה צדיקים שבנו שבעה מזבחות מאדם עד משה ונתקבלו:
אדם, הבל, נח, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה.
אמר: למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם, לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת?!
השיבתו רוח הקדש: טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב טוב מנחה בלולה בשמן וחרבה מבית מלא זבחי ריב שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני.

וילך שפי -
דעתו היה לקלל שעד אותה שעה דעתו היה שפי ומאותה שעה נטרד.

אמר רבי יוחנן:
בלעם חגר ברגלו אחת היה שנאמר: וילך שפי.
שמשון בשתי רגליו, שנאמר: שפיפון עלי ארח.
בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר: נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתם העין.

ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח -
אמר לו הקב"ה: רשע, מה אתה עושה?
אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי.
משל לשולחני המשקר במשקלות בא בעל השוק הרגיש בו.
אמר לו: מה אתה ומשקר במשקלות?
אמר לו: כבר שלחתי דורון לביתך.
אף כך בלעם קראו רוח הקודש, אמר לו: רשע, מה אתה עושה?
אמר לפניו: את שבעת המזבחות ערכתי.
אמר לו: טוב ארוחת ירק (ושלוה בה) [ואהבה שם] משור אבוס וגו' - טוב ארוחת ירק שאכלו ישראל במצרים על מצות ומרורים מפרים שאתה מקריב על ידי שנאה (כתוב בריש פרשת צו).

וישם ה' דבר בפי בלעם -
ר' אלעזר אמר:
מלאך.

ר' יוחנן אמר:
חכה.

דבר אחר:
שעקם את פיו (ועקמו) [ופקמו] כאדם שקובע מסמר בלוח.

ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר וישב אליו והנה נצב על עולתו -
שהיו עומדים ומצפין מתי יבא.
אמר הקב"ה לישראל: בני, רשע זה חשב לקלל אתכם ואני עוקם את פיו והופכה לברכה, שנאמר: ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם.

וישם ה' דבר בפי בלעם -
מלאך ישב לו בגרונו, רצה לברך מניחו, רצה לקלל בולמו ואינו מניחו, ואין דבר האמור כאן אלא מלאך, שנאמר: ישלח דברו וירפאם.

רבי יוחנן אמר:
מסמר של ברזל נתן בגרונו, רצה לברך מניחו, רצה לקלל בולמו ואינו מניחו, ואין דבר האמור כאן אלא מסמר ברזל, שנאמר: כל דבר אשר יבא באש.

וישא משלו -
אל תקרי מְשָׁלוֹ אלא מִשֶּׁלוֹ, שהיה בלעם מבקש להוציא קללות מלבו ואין הקב"ה מניחו.

מן ארם ינחני בלק מלך מואב -
מן הרמים הייתי והורידני בלק לבאר שחת.

ינחני -
[ינהני] כמה דאת אמר: נהה על המון מצרים והורידהו.

דבר אחר:
מן ארם -
עם [רם] (כסא) שלמעלן הייתי והורידני בלק מכבודי.
משל למי שמהלך עם המלך ראה ליסטים הניח את המלך ומטייל עם הליסטים, כשחזר אצל המלך, א"ל: לך עם מי שטיילת עמו שאי אפשר לך שתלך עמי.
כך בלעם נזקק לרוח הקדש, כשנזדווג עם בלק נסתלקה ממנו רוח הקודש וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר: ואת בלעם בן בעור הקוסם, לכך צווח רם הייתי והורידני בלק.

דבר אחר:
מן ארם ינחני -
אמר לו: השוינו שנינו להיות כפויי טובה שאילולא אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ואלולא אברהם לא פלט לוט מסדום ואתה מבני בניו של לוט, ואלולא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב.
שבתחלה כתיב: ורחל באה עם הצאן אשר לאביה ואלו היו לו בנים היאך בתו רועה?!
ומשהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר: וישמע את דברי בני לבן וגו'.
ואומר: נחשתי ויברכני ה' בגללך. ואילולא אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם.

לכה ארה לי -
מי שמאררן עצמו הוא מארר, שנאמר: ומקללך אאר ואומר: אורריך ארור ומברכיך ברוך.

לכה ארה לי יעקב -
אלו לאומה אחרת בקש לקלל כגון אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב יש מלך שברר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה כלום יש לו חיים?!
ואלו נחלתו וחבלו וסגולתו [של הקב"ה], שנאמר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
וכתיב: והייתם לי סגולה מכל העמים.

ולכה זעמה ישראל -
מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו ואמר אדם עליה שאינה כלום יש לו חיים, ואלו כתיב בהם: ישראל אשר בך אתפאר.

סימן תשסו

מהררי קדם -
אמר ליה: צופה אני נבואה שבהרים הגדולים תלוים ועומדים אברהם יצחק ויעקב ואין כל בריה יכולה ליגע בהם.

דבר אחר:
וישא משלו -
אמר רבי תנחומא:
צדיקים כשהם מברכין את ישראל אין נושאין קול גדול, משה כשברך את ישראל לא ברכם בקול גדול אלא וזאת הברכה אשר ברך משה, ובלעם מגביה קולו ביותר ועליו אמר שלמה: מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים בקללה תחשב לו.
כך בלעם הרשע מעירו לא בא אלא לקלל כיון שלא באה לידו התחיל נושא קולו והיה מברכן בקול גדול כדי שישמעו האומות מה ברכות הוא מברכן ויכניסו בהן עין רעה ויבואו ויעשו מלחמה עם ישראל.
א"ל הקב"ה: אני אמרתי לזקן ואברכה מברכיך ומקללך אאר - אותה קללה תחשב לאותו האיש.

דבר אחר:
מברך רעהו בקול גדול - כמה היה קולו של בלעם הולך?
רבי יוחנן אמר:
ששים מילין.

רבי יהושע בן לוי אמר:
שבעים אומות שמעו קולו של בלעם.

רבי אלעזר הקפר אומר:
נתן האלהים כח בקולו והיה עולה מסוף העולם ועד סופו, בשביל שהיה צופה וראה האומות שמשתחוים לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם.

דבר אחר:
מן ארם ינחני -
מיהן שהן באין עלינו בכח [ברכות] באנו בדבור לקללן.

מן ארם -
שתי פטריקים של ברכות יש להם מארם, כיצד?
אברהם יצא מארם נהרים ונטען כל אותן ברכות לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו'. ויעקב הלך לארם נהרים ונטען כל אותן ברכות והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, ומהיכן שהן באין עלינו בכח ברכות באנו לקללם מן ארם.

דבר אחר:
אמר ליה: אתה אומר לי לקללם אילולי הם לא הייתי בעולם. כיצד?
מלכה ושרה היו אחיות, שנאמר: ויקח אברם ונחור להם נשים ושתיהן היו עקרות, וכיון שנעקד יצחק על גבי המזבח.
אמר הקב"ה לאברהם: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, היה אברהם מהרהר ואומר אחרים מתברכין בזכותי ומלכה קרובתי אחות אשתי לא היתה צריכה להפקד, מיד ילדה מלכה גם היא, ילדה מלכה בנים אין כתיב כאן אלא גם היא, שכשם שהיתה שרה עקרה ונפקדה כך מלכה נפקדה.

ואמרו רבותינו:
כל נביאי אומות העולם מן מלכה עמדו, שנאמר: את עוץ בכורו - זה איוב, שנאמר: איש היה בארץ עוץ איוב שמו.
את בוז אחיו - זה אליהוא בן ברכאל הבוזי.
ואת קמואל - זה בלעם.
ולמה נקרא שמו קמואל?
שקם כנגד אומתו [של אל], זהו שאמר בלעם לבלק: אילולא הם לא היינו בעולם (וכך באנו לפרוע מן ארם).

מה אקב לא קבה אל -
בשעה שהיו ראויין להתקלל לא נתקללו אלא בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב: ואת עורות גדיי העזים וגו'.
אמר ליה אביו: מי אתה?
אמה ליה: אנכי עשו בכורך.
המוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר: גם ברוך יהיה.
והיאך אני מקללו?
היינו, לא קבה אל.

דבר אחר:
בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך יש לו חיים ואלו כפרו ומרדו בו, ואמרו: אלה אלהיך ישראל לא היו ראויין לכליה, אעפ"כ באותה שעה לא זז מחבתן אלא לוה עליהן ענני כבוד והמן והבאר.
וכן הוא אומר: אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא (עשיתם כלה) [עזבתם במדבר] וגו' ומנך לא מנעת מפיהם והיאך אני יכול לקללם?!
בשעה שהיה מצוה אותם על הברכות ועל הקללות, בברכות הוא מזכירן, שנאמר: אלה יעמדו לברך את העם, ובקללות לא היה (תובען) [מזכירן], שנאמר: ואלה יעמדו על הקללה.
ועוד, כשהן חוטאין ואומר להביא עליהם קללה אינו כתיב שהוא מביאן.
אלא בברכות הוא מברכן, שכן הוא אומר: והיה אם שמוע תשמע וגו', ונתנך ה' אלהיך עליון וגו', יצו ה' אתך את הברכה.
ובקללות כתיב: והיה אם לא תשמע וגו' ובאו עליך מעצמן, הוי: מה אקב לא קבה אל.
אמר ליה: הכתובים חולקין כבוד ליעקב ואני באתי לקללו.
ראה מה כתיב?
אדם כי יקריב מכם - מכם אני מבקש קרבן ולא מאומות העולם.
וכן כתיב: אלה מועדי ה' אשר תקראו אֹתם. (אשר תקראו אַתֶּם).
וכן: החדש הזה לכם.
אבל לענין נגעים: אדם כי יהיה בעור בשרו.
אביהם כשבא לקנתרם לא קלל אלא אפס, שנאמר: ארור אפם כי עז וגו'.
מה כתיב?
בבטן עקב את אחיו, הרי הכתובים חלקו לו כבוד מה אקב לא קבה אל.

כי מראש צורים אראנו -
להודיעך שנאתו של אותו רשע, שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבותיו.
למה הוא דומה?
לאדם שבא לקוץ את האילן מי שאינו בקי קוצץ את הענפים כל ענף וענף ומתיגע והפקח מגלה את השרשים וקוצץ.
כך אמר אותו רשע מה אני מקלל לכל שבט ושבט הרי אני הולך לשרשיהם וקוצץ, בא ליגע ומצאן קשים, לכך נאמר: כי מראש צורים.

[דבר אחר:
כי מראש צורים] -
אלו האבות.

ומגבעות אשורנו -
אלו האמהות.

הן עם לבדד ישכון -
כשהוא משמחן אין אומה שמחה עמהן, אלא הכל לוקין, שנאמר: ה' בדד ינחנו.
וכשאומות שמחין בעולם, הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להן מן החשבון, שנאמר: ובגוים לא יתחשב.

דבר אחר:
כי מראש צורים אראנו -
אני רואה אותם שקדמו לבראשית ברייתו של עולם.
משל למלך שהיה מבקש לבנות היה חופר ויורד ומבקש ליתן תמליום והיה מוצא בְּצִים של מים וכן במקומות הרבה לא עשה אלא חפר במקום אחד. היה מוצא למטה פטרא, אמר: כאן אני בונה ונתן תמליום ובנה.
כך הקב"ה היה מבקש לבראות העולם והיה יושב ומתבונן בדור אנוש ובדור המבול, אמר: היאך אני בורא את העולם ורשעים אלו עומדין ומכעיסין אותי?
כיון שצפה הקב"ה באברהם שעתיד לעמוד, אמר: הרי מצאתי פטרא לבנות עליה וליסד את העולם, לכך קרא לאברהם צור, שנאמר: הביטו אל צור חוצבתם.
ולישראל קרא צורים.
וכן הוא אומר: זכור עדתך קנית קדם, מחשבתן של ישראל קדמה לכל.
משל למלך שהיה לו בן וראה באסטרוגלוגין שהוא עתיד להוליד בן.
אמר: תנו מלמרין וקלמרין לבני וכו'.
וכן הוא אומר: בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

א"ל ההוא אפיקורוס לר' אבינא:
כתיב: מי כעמך ישראל גוי אחד מאי רבותייהו אתון נמי ערביתו בהדן דכתיב: כל הגוים כאין נגדו.
א"ל: מדידכו אסהידו עלן ובגוים לא יתחשב.

מי מנה עפר יעקב -
כשבא בלעם ראה את כל המדבר מלא ערלות של ישראל, אמר: מי יכול לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכוסה בעפר, שנאמר: מי מנה עפר יעקב.

מכאן התקינו חכמים:

שיהו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ.

וכן היו ישראל מלין עד שנחלקו לשתי ממלכות ואפרים מנעה להם ברית מילה ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, שנאמר: ויאמר קנא קנאתי.
אמר לו הקב"ה: לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גלוי עריות וקנאת כאן, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה אותה בעיניך.

מכאן התקינו חכמים:

להיות עושין מושב כבוד (למלאך) [לאליהו] שנקרא מלאך הברית,

שנאמר: ומלאך הברית אשר אתם חפצים.

מי מנה עפר יעקב -
כמה עפרים יש בהן בישראל ועוסקין בדברי תורה, שנאמר: או לעופר האילים.
כמה נערים יש בהן בישראל, שהן בחותמיהן עד שהן נכנסין (לבית עולמן) [לחופתן]?
כמה נערות בתולות יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שעה שהן נכנסות לבית חופתן?

מעשה בריבה אחת שהיה אביה חבר לנכרי והיו אוכלין ושותין ומטיבין את לבן.
אמר אותו הנכרי לאביה: תנה את בתך לבני לאשה.
[והתרצה לו אביה והרגישה הבת בדבר] והחרישה בדבר, עד שהגיע זמן חופתה ועלתה לגג ונפלה ומתה.
יצתה בת קול ואמרה לה, עליך הכתוב אומר: ומספר את רובע ישראל.

דרש (רבא) [ר' אבהו]:
מאי דכתיב: מי מנה עפר יעקב וגו' - מלמד שיושב הקב"ה ומונה את רבעיותיהן של ישראל אומר מתי תבא טפה שהצדיק נוצר ממנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר: מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו, היינו דכתיב: ונאם הגבר שתם העין.

מי מנה עפר יעקב -
מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר:
לא תחרוש בשור ובחמור יחדו,
לא תזרע כרמך,
ואסף איש טהור את אפר הפרה,
שלש שנים יהיה לכם ערלים,
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן.

ומספר את רובע ישראל -
הרביעית שלהם, מי יוכל למנות אוכלוסין שיצאו מתוכן שהן חוטפות ומחבבות את המצות, שנאמר: ותאמר לה המעט קחתך את אישי,
הנה אמתי בלהה בא אליה,
ותרא לאה כי עמדה מלדת,
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה.

מי מנה עפר יעקב -
בוא וראה כמה מצות ישראל עושין בעפר.

א"ר מאיר:
הפחות מישראל אינו עובר לו יום שאינו עושה את המצות, וחשבון הוא אלא שלא נטריח. ושלמה צווח: כפלח הרמון רקתך אל תהי קורא כן, אלא ריקנין שבישראל רצוף מצות כרמון. והקב"ה מקלסן ראשך עליך ככרמל, הרש והעני שבישראל שקול עלי כאליהו שעלה בראש הכרמל.
ודלת ראשך כארגמן - הדלים והרשים שבהן שקולין עלי כדניאל, שנאמר: והלבישו לדניאל ארגונא.
תדע לך שכן א"ר יהודה בן רבי שלום:
אפילו הדיוט שבהדיוטות אינו פושט פרוסה לתוך פיו עד שעושה מצות. כיצד?
יצא לחרוש, הוא מקיים: לא תחרוש בשור ובחמור.
בא לזורע, הוא מקיים: לא תזרע כרמך כלאים.
בא לקצור, הוא מקיים: לקט שכחה ופאה.
בא לדוש, הוא מקיים: לא תחסום שור בדישו.
העמידה כרי, הוא מקיים מצות התרומה ומעשר ראשון ומעשר שני.
בא לאפותה הוא מקיים מצות חלה הרי עשר מצות.
ולא (עשה) [עוד], אלא כיון שהוא בא לאכול הוא פושט שתי ידיו ליטול לידים, מה טעם?
אלא שהוא פושטן לפני הקב"ה והן מלמדין עליו סניגוריא.
אמר ליה: רבוני הרי עשר אצבעות לפניך אינם טועמות עד שיתקיימו עשר מצות בעפר, לפיכך אמר בלעם: בני אדם שעושין כמה מצות בעפר, מי יכול לקללן?!
הדא הוא דכתיב: מי מנה עפר יעקב.

סימן תשסז

דבר אחר:
אמר לו: מי יכול למנות שכרן של בחורי ישראל, כענין שנאמר: שני שדיך כשני עפרים.
אדם עסוק בדבר עם חברו ומתוך משא ומתן שלו גורם לו והוא מגדף, מיד בא לו אצל הזקן והוא מפשיטו על הספסל ומכה אותו. ומשהוא לוקה הולך ונותן פיו בעפר ומנשק רגליו של זקן ושכרו של זה אתה יכול למנות, וכן לובש בגדים של שבת ושל מועד ונכנס ומתאבק בעפר לשמוע לזקן ולשמוע דברי תורה, הוא שיעקב אמר ליששכר מי גרם לך להיות בן תורה שאתה רובץ בעפר ובאשפתות. יששכר חמור גרם, למה?
שרובץ בין המשפתים.
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה אתם מקיימין את המצות בעפר, אף אני התנערי מעפר קומי שבי ירושלים.
וכתיב: מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון וגו'.

סימן תשסח

דבר אחר:
כי מראש צורים -
הסלע כשהוא צף על גבי הארץ נוח הוא לעקור, ואלו אינו כן, אני הייתי סובר שאין לה במה תתלה אלו מחוברין עד התהום.

כי מראש צורים -
א"ל בלק: ראה מה שעתידין לעשות בשטים.
א"ל: אתה צופה בשטים אני צופה מה שעתידין לעשות בצורים, עשה לך חרבות צורים והוא מכפר להן על כמה עבירות.
אמר לו: אם אי אתה יכול לקללן קלל אומה אחרת וערב אותה עמה.
אמר לו: איני יכול.

הן עם לבדד ישכון -
מובדלין הן מן אומות העולם בכל דבר בלבושיהן ובמאכלן ובגופויהן ובפתחיהן.
אינו דנן עם אומות העולם, אומות העולם דן אותן בלילה וישראל ביום, שנאמר: והוא ישפוט תבל בצדק וגו'.
אומות העולם הפך לילה וידכאו חשוכים כלילה, הדא הוא דכתיב: ובגוים לא יתחשב.

הן עם לבדד ישכון -
הן בלשון יונית אחד אינו מחשבן עם אומה אחרת, תדע לך שהוא כן, חשוב כל האותיות ותמצא כולן יש להן זוג וה"א ונו"ן אין להם זוג א' אחד ט' תשעה הרי עשרה. ב' שנים ח' שמונה הרי עשרה. א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ה' אין לה זוג, וכן י"ץ כ"ף ל"ע מ"ס נ' אין לה זוג.

דבר אחר:
ובגוים לא יתחשב -
משל למלך בשר ודם שזימן כל בעלי אומניות כל אחד יומו והסבו ואכלו. ובנו של מלך בשביל שלא תהא דעתו קנוטה עליו, אמר לו אביו: הסב ואכול עמהן.
לאחר שיצאו אמר בנו של מלך לפדגוג שלו: עם מי אני אוכל?
אמר לו: לשעבר היית אוכל עם בעלי אומניות, אבל עכשיו עם אביך אתה אוכל.
כך בעולם הזה כדי שלא תהא נפשן של ישראל עגומה עליהן נתן להן הקב"ה שיהו אוכלין עם כל מלכות ומלכות, כשתבא גאולה לעתיד הן אוכלים לעצמן, שנאמר: הן עם לבדד ישכון, אמרו ישראל: שמא מה שקבלנו עם האומות לשעבר מתחשב לנו?
אמר להם: ובגוים לא יתחשב.

תמות נפשי מות ישרים -
משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך, התחיל המלך צופה, כיון שהרגיש שהמלך צופה התחיל משליך את הסכין ומשפשף בה וממלא את האבוס לפניה, התחיל לומר תצא נפשי שבאתי לשחטה והרי זכיתיה.
כך בלעם אומר, תצא נפשי שבאתי לקלל ואני מברך.

ויקחהו שדה צופים -
ראה שישראל נפרצים שם, ששם מת משה, שנאמר: עלה ראש הפסגה - יש פרצה גדולה מזו?! שראה בנחשים והיה סבור שבידו נופלין שם.

והנה נצב על עולתו הוא וכל שרי מואב -
בראשונה כתיב: הוא וכל שרי מואב, כשראו שלא הועילו כלום הניחוהו ונשתיירו עמו מקצת שרי מואב.

ויאמר לו בלק מה דבר ה' -
שראה שאינו ברשות עצמו לומר מה שהוא רוצה ישב לו והיה משחק בו, כיון שראה שהיה משחק בו, א"ל בלעם: עמוד! אי אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים.

קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור -
שניהם היו מנה בן פרס שהיו עושין עצמן גדולים מאבותיהם, שנאמר: נאם בלעם בנו בעור.

לא איש אל ויכזב -
אינו כבשר ודם, שבשר ודם קונה אוהבים מצא אחרים יפה מהם כופר בראשונים [והוא אינו כן, א"א לכזב בשבועות אבות הראשונים].

ההוא אמר ולא יעשה -
כשהוא אומר להביא עליהם רעות עשו תשובה מבטלן.
אתה מוצא כתיב זובח לאלהים יחרם ועשו את העגל לא היו ראוין לכליה, סבור לקללן ולהכחידן עוד מעט עשו תשובה ובטל, שנאמר וינחם ה'.

לא הביט און ביעקב -
אמר בלעם: אינו מסתכל בעבירות שבידם אלא במצות שלהם.
אמר ליה: לכה נא ארה לי פרדס שאין לו שומר הגנב יכול להזיקו, או אם ישן לו השומר הגנב נכנס, ואלו ישראל: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל והיאך אני יכול להזיקן?!

ה' אלהיו עמו -
א"ל בלק: אם אין אתה יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה שעומד אחריו מה יהיה? א"ל: אף הוא קשה כמותו.

ותרועת מלך בו -
תוקע ומריע ומפיל החומה.

אל מוציאו ממצרים -
אמרת לי: הנה עם יצא ממצרים, אינו כן הוא בעצמו הוציאן.

כתועפות ראם לו -
כך הוא מדתו, חטאו קימעא מורידן כעוף, שנאמר: אפרים כעוף יתעופף.
זכו למעלן, מעלן ומרוממן כעוף, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה.

דבר אחר:
כתועפות - אלו מלאכי השרת,
ראם - אלו שֵׁדִים.

כי לא נחש -
אמר רבי לוי:
כל המנחש לו נחש, שנאמר: כי לא נחש ביעקב (ולא) [והא] בלמ"ד אל"ף כתיב, אלא מדה כנגד מדה, כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בה, שנאמר: כי לא נחש ביעקב וגו'.

אמר רב:
כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול, אינו נחש.

רב בדיק במברא כי הא דרב הוה אזיל לבי רב חנן בר רבא חתניה חזא מברא דקאתי לאפיה. אמר: יומא טבא לגאו.
שמואל בדיק (בסיכרא) [בסיפרא].
ר' יוחנן בדיק בינוקא.

תניא: ר"ש בן אלעזר אומר:
בית תינוק ואשה, אע"פ שאין נחש יש סימן.

א"ר אלעזר:
והוא דאתחזק עד תלת זימנין, שנאמר: יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה.

סימן תשסט

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל -
הרי אתה מחזר מנחש ומקסם באיזה מקום (תשלוט) [יכשלו] בהם והם אינם [עושין] כן אלא כשהן צריכים להלחם עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאלין בהם וכל הגוים מקסמים ומנחשים ואלו אובדין אותם בתשובה ומבטלין קסמיהם, דכתיב: מפר אותות בדים וקוסמים יהולל.

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל -
ראה עינו שישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו ומבררים כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר: כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ואתננה.
ואומר: ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.
ומלאכי השרת שואלים אותם מה הורה לכם הקב"ה?
לפי שאינן יכולין ליכנס למחיצתן, שנאמר: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.

הן עם כלביא יקום -
אין אומה בעולם כיוצא בהם.
הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, עמדו משנתן עומדין כאריות חוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה נעשין כאריות, מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן, אם נתקל אחד מהם או אם מחבלין באין ליגע באחד מהם ממליך להקב"ה ונצול.

לא ישכב -
ומלחשים אחריו ברוך שם כבוד מלכות לעולם ועד, והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן מפקיד רוחו לפני הקב"ה, שנאמר: בידך אפקיד רוחי, וכשנעור משנתו ממליך להקב"ה, שומרי הלילה מוסרין אותו לשומרי היום, שנאמר: נפשי לה' משומרים לבקר.
אמר בלעם: איזו אומה כאומה זו?!

ודם חללים ישתה -
נתנבא שאין משה שוכב עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, שנאמר: לא ישכב עד יאכל טרף - זה בלעם.

ודם חללים ישתה -
זה חמשת מלכי מדין, דכתיב: הרגו על חלליהם.
אמר משה להם לישראל: בלעם הרשע עושה לכם כשפים ומפריח לחמשת המלכים ופורח ומפריח אותם, הראו לו את הציץ ששמו של הקב"ה גלוף עליו והן נופלין לפניהם.
תדע שכן כתיב: וכלי הקדש - זה הציץ, שנאמר: קדש לה'.
וכתיב: ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם ואת בלעם בן בעור.
מה בקש אותו רשע עם מלכי מדין, לא כן כתיב: וילך וישב למקומו?
אלא כששמע שנפלו בעצתו עשרים וארבעה אלף חזר ליטול שכרו, לכך כתיב: ואת בלעם בן בעור וגו' עם חמשת מלכי מדין.
מאי שנא דם חללים דמכשיר, דכתיב: דם חללים ישתה.
דם שחיטה נמי כתיב: על הארץ תשפכנו כמים,
ההוא למישרי דמן דפסולי המוקדשין הוא דאתא, סלקא דעתך אמינא הואיל ואסורין בגיזה ועבודה זמן נמי ליבעי קבועה קא משמע לן.

תנא דבי רבי ישמעאל:
ודם חללים ישתה -
פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים.