סימן תשע

וירא בלעם כי טוב וגו' -
זה שאמר הכתוב: מונע בר יקבוהו לאום - זה בלעם הרשע שהוא מונע מלברך את ישראל. יקבוהו לאום - יעשה ארירה לעו"א.
וברכה לראש משיב - זה משה שברך את ישראל בעין טובה.

אמר רבי יצחק:
כתיב: וירא בלעם כי טוב בעיני ה', מה ראה?
[ראה] שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות, והוא היה ראוי לברך את ישראל (ארבע) [שבע] ברכות, אמר: אני מברכן שבע ברכות ומשה ארבע הרי אחד עשר.
אמר הקב"ה: רשע זה עינו צרה בברכתן של ישראל די שלש ברכות שברכן, יבא משה שעינו יפה בברכתן של ישראל ויברכם ארבע ברכות.

ואלו הן שלש ברכות שברך בלעם את ישראל:
מה טובו אהליך יעקב,
מי מנה עפר יעקב,
לא הביט און ביעקב.

ואלו הן ארבע ברכות שברך משה את ישראל:
ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם,
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם.
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו וגו' ויברך אותם משה,
והדין: וזאת הברכה.

וישא בלעם את עיניו -
שנו רבותינו:

לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, היה קטן לא יעשנו גדול, אחד לא יעשנו שנים, אבל לרשות הרבים עושה פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, היה קטן עושהו גדול אחד עושה אותו שנים.

מנהני מילי?
דאמר קרא: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל, מה ראה?
ראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה, אמר: ראויין הללו שתשרה שכינה עליהן, קטן לא יעשנו גדול דא"ל בפתחא זוטא מצינא לאיצטנע מינך בפתחא רבה לא מצינא לאיצטנע מינך.

מה טובו אהליך יעקב -
אמר רבי (אלעזר) [יוחנן]:
מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו.
בקש לומר לא יהא להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר: מה טובו אהליך יעקב.
בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם, אמר: משכנותיך ישראל.
לא תהא מלכותן מושכת - כנחלים נטיו.
לא יהא ריחן נודף - כאהלים נטע ה'.
לא יהא עליהם מלכים בעלי קומה - כארזים עלי מים.
לא יהא להם מלך בן מלך - יזל מים מדליו.
לא תהא מלכותן שולטת באומות - וזרעו במים רבים.
לא תהא מלכותן עזה - וירום מאגג מלכו.
לא תהא אימה למלכותן - ותנשא מלכותו.

אמר רבי אבא בר כהנא:
וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, קללה ולא קללות.

סימן תשעא

ילמדנו רבנו:
על כמה דברים גשמים נעצרים?

כך שנו רבותינו:
על ארבעה דברים גשמים נעצרים:
על הזנות,
ועל עבודת אלילים,
ועל חלול המעשרות,
ועל הפוסק צדקה ואינו נותן.

על הזנות, מנין?
שנאמר: ותחניפי ארץ בזנותיך.
וכתיב אחריו: וימנעו רביבים ומלקוש (לא) [לוא] היה ומצח אשה זונה וגו'.

על עבודת אלילים, מנין?
שנאמר: השמרו לכם פן יפתה לבבכם.
וכתיב אחריו: ועצר את השמים.

בחלול מעשרות, מנין?
שנאמר: הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו'.

על הפוסק צדקה ואינו נותן, מנין?
שנאמר: נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר.
ואעפ"כ עבודת אלילים קשה מכלם.
בוא וראה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה כתיב: הרף ממני ואשמידם, מיד ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים, מהיכן הוצאתם? מארץ מצרים, ממקום עובדי אלילים, אלו ממקום אחר הוצאתם היית כועס עליהם.

משל לאחד שהיה לו בן פתח לו חנות של בשם בתוך שוק של זונות.
החנות משלו והשוק משלו, יצא הנער לתרבות רעה.
נכנס אביו להוציאו מבין הזונות, כפתו ובקש להרגו.
בא אוהבו א"ל: למה אתה הורגו ולא אתה פתחת חנות של בשמים בתוך שוק של זונות ומשם יצא לתרבות רעה?!
כך אמר משה לפני הקב"ה: לא אתה הוצאתם מבין עבודת אלילים למה ה' יחרה אפך עד שהן במצרים עבדו אלילים ואעפ"כ לא היו פרוצין בעריות, שנאמר: גן נעול וגו' ובשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו, שנאמר: איש וביתו באו, לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון ולא שמעון באשתו של ראובן, אלא כל אחד באהלו צנוע, ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו, כיון שצפה בלעם, וירא ישראל שוכן לשבטיו, התחיל משבחן מה טובו אהליך יעקב.

כנחלים נטיו -
מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות?
אלא מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאים עונות ויוצאין מלאין מצות.

כגנות עלי נהר -
אלו מלמדי תינוקות שמוציאין מלבן חכמה ובינה ודעת והשכל ומלמדין אותן לעשות רצון אביהם שבשמים.

דבר אחר:
אלו חכמים ותלמידים שמיסרין את עצמן במקרא במשנה במדרש בהלכות באגדות [ועליהם הוא] אומר: היושבת בגנים וגו'.
אלו אמר הכתוב: ישראל מקשיבים - הייתי אומר [דוקא] כל ישראל, כשהוא אומר: חברים - אפילו שנים אפילו שלשה עסוקין בדברי תורה, עליהם הוא אומר: היושבת בגנים.

כאהלים נטע ה' -
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שעשה סוכה לכל עוברים ושבים.

כארזים עלי מים -
אלו גסי הרוח שבישראל, [שיש בהן דברי תורה], על אחת כמה וכמה [והשפלים והעניים] שהם מזלזלין עצמן בדברי תורה, שנאמר: יזל מים מדליו.

וזרעו במים רבים -
אלו בעלי בתים, שבשביל דרך ארץ שבהן [יצליחו במעשה ידיהם], על אחת כמה וכמה בניהם ובני בניהם במים רבים.

וירם מאגג מלכו -
זה אגג שהיה בוכה ומתאנח שמא יאבד זרעו.

דבר אחר:
אלו רשעים גמורים שבישראל, שמכניסין יגון ואנחה בלבן בשעה שנכנסין לבית עולמן, בשביל מעשים שעשו. אם חזרו ועשו תשובה ומתין מתוך התשובה - אלו ואלו בני העולם הבא.

דבר אחר:
כנחלים - עם שהרשע מקלסן בקש לגנותן בדבר שאין בו ממש:
מה ארז זה עולה בחורשים והוא עשוי הפקר לכל אדם, כך בקש לכנותן.
אמר ליה הקב"ה: לא כשם שאתה מחשב, לא כארזים של חרשים אלא כארזים של גנות, שהן גדלין על המים ויש להם נחת רוח, כארזים עלי מים, ואפילו אדם מבקש ליגע בהם להזיק אותם אין יכול, למה?
שבעליהן משמרן.
כך אמר הקב"ה: אפילו אדם מבקש ליגע בבני איני מניחן, למה?
שאני שומרן, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

דבר אחר:
כנחלים נטיו -
בקש לכנותן בדבר שאין בו ממש, כנחל זה שמושך בימות הגשמים ופוסק בימות החמה,
אמר לו הקב"ה: רשע, לא כן, אלא נטיו, ואין נטיו אלא נהר, שנאמר: הנני נוטה אליה כנהר שלום, כשם שהנהר הזה אינו פוסק לא בימות בחמה ולא בימות הגשמים, כך אין זרעו של אברהם יצחק ויעקב פוסק לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

דבר אחר:
למה כנה אותם כנחלים?
בקש ליתן דמיון לישראל לנחל זה שבני אדם ממלאין ממנו הן מריבין עליו, זה אומר: אני ממלא תחלה, וזה אומר אני ממלא תחלה, מפני שיודעין שהן פוסקין והן דוחקין כדיהן.
אמר לו הקב"ה: רשע, לא כשם שאתה מחשב, אלא נטיו, כשם שהנהר הכל ממלאין בשלום ובנחת שיודעין שאינו פוסק לעולם, כך בני שלום ביניהן, שאין נטיו אלא שלום, שנאמר: הנני נוטה אליה כנהר שלום.
אמר בלעם: אני רואה אותן גנות.
זה שונה של בר קפרא, וזה שונה של רבי חייא, וזה שונה של רבינו הקדוש.
אמר לו הקב"ה: עלי נהר - אעפ"כ כולן נכנסין לחבורה, כלם נתנו מרועה אחד.
בלעם אמר: כגנות.
והקב"ה: כאהלים.
אמר בלעם רואה אני אותן כגנות עלי עין, כגנות של בצלים.
אמר לו הקב"ה: כאהלים נטע - כפליטון,
אמר ליה הקב"ה: אתה מכנה אותן בבצלים שריחן רע, ואני מכנה אותן בפליטון, שנאמר: מֹר ואהלות קציעות.

אמר רבי יוסי:
למה נקרא שמו אהלים?
שהוא בא דרך אהלים,
בלעם כנה אותו בגנות, מה עסקן של גנות?
אם אין מנכשין את הירק ומשליכין את פסולתן לחוץ הוא מבאיש.
א"ל הקב"ה: עלי נהר - מה הנהר שוטף את הסירות אף יום הכפורים מכפר עונותיהם, שנאמר: כיו ביום הזה יכפר.

דבר אחר:
כנחלים, כאהלים -
בקש לעשותן כאהלים של סרקין שהן מיטלטלין ונעקרין ממקומן.
אמר ליה הקב"ה: לא מה שאתה מחשב, אלא נטועין הן אהלים שנטעו, אלו שמים וארץ, שנאמר: וימתחם כאהל לשבת, כשם ששמים וארץ אין נעקרין ממקומן, כך הם אינם נעקרין. והוא שמשה אמר להם: למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ, אין לי אלא בשעת האחוה.
בדורו של ירמיה ראה מה כתיב?
אם ימדו שמים מלמעלה וגו' גם אני אמאס בכל זרע ישראל.
ואם יאמר לך אדם הרי שמים עתידין להתחלף, ראה מה נאמר?
כי כאשר השמים החדשים וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם.

מה טובו אהליך יעקב -
טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה:
אהלים של מעלה, הכל נכשלין בהן יש שעובדין לחמה וללבנה ולכוכבים.
אבל אהלים של מטה, אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא.

יזל מים מדליו -
זה מלכותו של שאול כדלי שיש לו הפסק.

וזרעו במים רבים -
זה מלכות דוד שאין לו הפסק לעולם ועד.
ועל ידי מה פסקה מלכות שאול?
על ידי אגג, שנאמר: וירם מאגג מלכו, אעפ"כ חוזרת ונשאת על ידי אסתר, שנאמר: ותנשא מלכותו.

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
מאי דכתיב: נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא - טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע.
אחיה השילוני קללן בקנה, שנאמר: והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים - מה קנה אינו עומד אלא במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהן וכיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו.
אבל בלעם הרשע ברכן בארז, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו אינן מזיזות אותו ממקומו, וכיון שבאה רוח דרומית (או מערבית) הופכתו ועוקרתו על פניו.

שלחו מתם: הזהרו בערבוביתא, הזהרו בחבורה, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר: יזל מים מדליו.
מפני תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים?
שלא יאמר תורה ירושה היא לנו.

רב שישא בריה דרב אידי אמר:
כדי שלא יתגדרו על הצבור.

[מר זוטרא אמר:
מפני שהן מתגברין על הצבור].

רב אשי אמר:
משום דקרו לאינשי חמרי.

רבינא אמר:
אין מרכין בתורה תחלה.

ומברכך ברוך ואורריך ארור -
ולהלן הוא אומר: אורריך ארור ומברכיך ברוך, אלא בלעם על ידי שהיה שונא פותח בברכה וחותם בקללה, ויצחק על ידי שהיה אוהב פותח בקללה וחותם בברכה.

דבר אחר:
הרשעים ע"י שתחלתן שלוה וסופן יסורין [פותחין בברכה ומסיימין בקללה], הצדיקים [ע"י שתחלתן יסורין וסופן שלוה] פותחין בקללה ומסיימין בברכה: אורריך ארור ומברכיך ברוך.

ועתה הנני הולך לעמי -
(כתיב: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם).

לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך -
[עמך] לעם הזה מיבעי ליה?

אמר רבי אבא בר כהנא:
כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים.
אמר לו: אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והן מתאוין לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה: עשה להן (קעילין) [קלעים] מהר שלג עד בית הישימון וחושב בהן זונות, זקנה מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, זקנה אומרת לו: אתה מבקש כלי פשתן?
זקנה אומרת לו בשוה, וילדה בפחות. שנים ושלשה פעמים (אומרת לו בפחות).
מכאן ואילך אומרת לו: הרי אתה כבן בית, שב וברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה - ועדיין לא נאסר יינן של נכרים.
אמרו לו: רצונך שתשתה כוס של יין?
כיון ששתה בער בו, אמר לה: הִשָּׁמְעִי לי.
הוציאה יראתה מתוך חיקה, אומרת לו: עבוד לזה.
אומר לה: הרי יהודי אני.
אומרת לו: ומה איכפת לך, כלום מבקשים ממך אלא פיעור.
כיון שפוער אומרת לו: אין אני מניחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר: המה באו בעל פעור וינזרו לבשת.

ויודע דעת עליון -
(כתוב ברמז תשי"ד).

ראשית גוים עמלק -
(כתוב בפרשת ויהי בשלח בסופו).

וירא את הקיני וישא משלו ויאמר -
אמר ליה בלעם ליתרו: קיני לא היית עמנו בעצה?
מי הושיבך אצל איתני עולם?!

והיינו דאמר ר' חייא בר אבא:
שלשה היו באותה עצה (כדכתוב בריש ואלה שמות).

אוי מי יחיה משמו אל -
אמר ריש לקיש:
או למי שמחיה עצמו בשם אל,

ורבי יוחנן אמר:
אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו. מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה.

וצים מיד כתים -
אמר רב: (לא לגיון) [ליבון] אספר.

וענו אשור -
עד אשור קטלי מיקטל, מכאן ואילך משעבדי שעבודי.

אראנו ולא עתה -
אמר רבי יצחק:
משה אמר: כי קרוב יום אידם, כי קרוב אליך הדבר מאד.
ובלעם אמר: אראנו ולא עתה.
משל למלך שנתן מדינה לבנו במקום רחוק, והיו אוהבו ואויבו הולכין עמו.
כשמהלכין בדרך, א"ל אויבו: לפי ששונא אותך אביך נתן לך מדינה במקום רחוק.
קצרה דעתו של בן המלך.
אוהבו אמר לו: עכשיו אנו מגיעין אצל מדינה ומתקנין לנו כל מעדנים.
מיד נתקררה דעתו של בן המלך.
וכן ישעיה אמר: כי קרוב יום ה' (ונורא מאד).

וירא את הקיני -
כיון שראה בניו של יונדב בן רכב שיושבין בלשכת הגזית, מיד צעק ואמר: אין מושיבין בסנהדרין אלא כהנים ולוים וישראלים, מפני שאמר: קראן לו ויאכל לחם זכו בניו לישב בלשכת הגזית במקום התקיף.

ויקם בלעם וילך -
מלמד שנסתלקה הימנו רוח הקדש. ומאותה שעה נסתלקה רוח הקודש מאומות העולם, שבקש משה רחמים עליה, שנאמר: ובמה יודע אפוא.