המשך סימן תשעג

ראובן משפחות הראובני -
זה שאמר הכתוב: גן נעול אחותי כלה.

רבי יודן ב"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
משל למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא נפנה להשיאן, והלך לו למדינת הים ושהה שם שנים הרבה, עמדו הבנות ונתעסקו לעצמן ונשאו לאנשים, והיתה כל אחת נוטלת חותמו של בעלה וסמנטרין שלו, לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע הבריות מליזין על בנותיו ואמרו שזנו בנותיו של מלך, מה עשה?
הוציא כרוז ואמר: כל עמא יפקון לקומפון.
קרא לחתנו הראשון א"ל: מי את?
א"ל: חתנך, הוציא חותמו אמר ליה: של מי הוא זה?
א"ל: שלי, הוציא סמנטרין שלו, א"ל: של מי הוא זה?
א"ל: שלי, וכן לשני וכן לשלישי.
אמר המלך: בנותי נתעסקו בעצמן ונשא,ו ואתם אומרים שזנו בנותי?!
כך לפי שהיו אומות העולם מונין את ישראל ואומרים שהן בניהן של מצרים, בנפשותן של ישראל היו שליטין לא כל שכן בנשותיהן?!

אמר רבי הושעיא:
באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון, וא"ל: צייר הולד בדמות אבותם, הדא הוא דכתיב: ראובן משפחות הראובני שמעון משפחות השמעוני.

א"ר מרינוס: כאינש דאמר:
ברוני סברוני סבוי.

אמר רבי אידי:
הוה אמינא ברישא דתיבותא ויו"ד בסופה, יה מעיד עליהם שהן בניהן של אבותיהם.
ומה טעם?
ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל - שהן בניהן של אבותיהם.

רבנן אמרי:
גן נעול - אלו הבתולות,
[גל נעול - אלו הבעולות],
מעין חתום - אלו הזכרים.

תני בשם רבי נתן:
גן נעול גל נעול - ב' פעמים כדרכה ושלא כדרכה.

רב הונא בשם רבי חייא:
באתה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, ונגדרו כל הנשים בזכותה.

אמר רבי חייא בר אבא:
כדאי היה גדור ערוה, שיגאלו ישראל ממצרים בזכותו.

אמר רב הונא בשם בר קפרא:
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שנו את שמם - ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין.
שלא שנו את לשונם - כי פי המדבר אליכם, ובלשון הקודש היה מדבר.
ושלא היה בהן לשון הרע, שנאמר: דבר נא באזני העם וישאלו.
אתה מוצא שהדבר היה מופקד אצלן שנים עשר חדש ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חברו. ועל שלא היה בהן פרוץ בערוה, תדע לך שהרי בת אחת היתה ופרסמה הכתוב, דכתיב: ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

רבי פנחס בשם רבי חייא:
בזכות שגדרו עצמן מן הערוה, בזכותן נשלחו ממצרים, שנאמר: שלחיך פרדס רמונים אל תקרי שְׁלָחַיִךְ אלא שְׁלוּחַיִךְ, לכך נאמר: ויהי בשלח פרעה.

הוא דתן ואבירם -
(כתוב ברמז ס"ב).

בהצותם על ה' -
אמר רב חסדא:
כל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה, שנאמר: בהצותם על ה'.

ותפתח הארץ את פיה -
(כתוב בתחלת פרשת בא).

ותבלע אותם ואת קרח -
במתניתא תנא: קרח מן הבלועים, דכתיב: ותבלע אותם ואת קרח,
ומן השרופים, דכתיב: באכול האש את חמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח בהדייהו.

ובני קרח לא מתו -
לא חיין ולא נידונין.
תנא: מקום נתבצר להן בגיהנם, ועמדו על רגליהן ואמרו שירה.

ויהיו לנס -
כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן של ספינה.

דבר אחר:
נקרע כל מקום סביבותם, ואותו מקום שהוא תחתיהם לא נקרע.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
לא היו שלשתן עומדין במקום אחד, אלא כל אחד ואחד היה בפני עצמו עומד, והיו דומין כשלשה עמודין.

והיינו דאמרי ברייתא:
על מאן קאים עלמא?
על תלתא עמודיא.

אית דאמרין:
תלתא בני קרח וכו'.

לישוב משפחת הישובי -
(כתוב בחנוכת הנשיאים על ביום השני):

ויהי אחרי המגפה שאו את ראש -
כל מקום שנופלין הוזקקו למנין.
משל לזאב שנכנס בתוך הצאן הוצרך בעל הצאן למנותן לידע כמה חסרו.

דבר אחר:
למה מנה אותם?
משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במנין, השלים שמירתן כשמחזירן צריך למנותם. כשיצאו ישראל ממצרים, מסרן למשה במנין, דכתיב: וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש.
ואף כשיצאו ממצרים, כתיב: ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי - הרי קבלן במנין.
בא להפטר בערבות מואב, החזירן במנין.

וידבר ה' אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ -
הכל במשמע, כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס במשמע. כשאמר: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל - יצאו כהנים.
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה - יצאו לוים.
לשמות מטות אבותם ינחלו - יצאו גרים ועבדים.

איש לפי פקודיו יותן נחלתו -
יצאו נשים (ועבדים) טומטום ואנדרוגינוס.
תנן כמאן דאמר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ.

דתניא רבי יאשיה אומר:
ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר: לשמות מטות אבותם ינחלו.
אלא מה אני מקיים לאלה תחלק הארץ?
כאלה, להוציא את (הנפלים) [הטפלים].

רבי יונתן אומר:
לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: לאלה תחלק הארץ, אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו?
משונה נחלה זו מכל נחלות (שבתורה) [שבעולם], שכל הנחלות חיים יורשין את המתים וכאן מתים יורשים את החיים.

אמר רבי:
אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
לשני אחים כהנים שהיו בעיר אחת, לזה יש לו בן אחד ולזה שני בנים. הלכו לגורן, זה שיש לו בן אחד נוטל חלק אחד וזה שיש לו שני בנים נוטל שני חלקים, ומוליכין אצל אבי אביהן וחוזרין וחולקין בשוה.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
לאלו ולאלו נתחלקה הארץ, כדי לקיים שני מקראות הללו, הא כיצד?
היה מיוצאי מצרים - נוטל חלקו עם יוצאי מצרים.
היה מבאי הארץ - נוטל חלקו עם באי האר.ץ
מאלו ואלו נוטל חלקו מכאן ומכאן.

אמר מר:
לשמות מטות אבותם - ממאי דביוצאי מצרים כתיב?
דאמר קרא: ונתתי אותה לכם מורשה, והאי ליוצאי מצרים קאמר להו.

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו -
הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה, קורא אני עליו: למעט תמעיט נחלתו.
הרי שיצאו עמו חמשה בנים ובכניסתן לארץ נמצאו עשרה, קורא אני עליו: לרב תרבה נחלתו.

איש -
יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס.

לפי פקודיו -
מלמד שלא נתחלקה הארץ אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא.
וכן הוא אומר: וידברו בני יוסף את יהושע וגו' ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה וגו'.

יותן נחלתו -
שומע אני מעורבבין?
תלמוד לומר: בגורל.
אי בגורל שומע אני בינו לבין עצמו?
תלמוד לומר: על פי הגורל תחלק נחלתו (שומע אני בינו לבין עצמן?
תלמוד לומר: על פי ה'), מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל, אלא ברוח הקודש וע"פ המקום.

אך -
יצאו יהושע וכלב.
וכן הוא אומר: ויתנו לכלב את חברון.
ואומר: ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון ע"פ ה' נתנו לו את העיר אשר שאל.

לשמות מטות אבותם -
יצאו גרים ועבדים.

ע"פ הגורל תחלק נחלתו -
מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא שמין בית כור כנגד בית סאה ובית סאה כנגד בית כור. תניא: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים, ולא נתחלקה אלא בכספים, שנאמר: בין רב למעט.

אמר ר' יהודה:
סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל. ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר: אך בגורל תחלק, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר: ע"פ הגורל, הא כיצד?
אלעזר מלובש באורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקודש ואומר: אם זבולון עולה - תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו, וחזר וראה ברוח הקודש (אם) [ואומר] נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה [עמו], טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר, וכן כל שבט ושבט. ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקת עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן - אין לו שדה פרדס, שדה פרדס - אין לו שדה לבן, העוה"ב אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה, שנאמר: שער ראובן אחד וגו' שער שמעון אחד וגו', והקב"ה מחלק להן בעצמו, שנאמר: ואלה מחלקותם נאם ה'. מדקאמר נתחלקה לי"ב שבטים, שמע מינה לשבטים איפלוג ולא לקרקף דגברי.

אמר מר:
עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים. אידך למאן?
לנשיא, דכתיב: והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.
ואימא דון גר (מדת גר שכירות) בעלמא?
לא סלקא דעתך, דכתיב: והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר.
ולא נתחלקה אלא בכספים, למאי אילימא לשופרא ולסניא, אטו בשופטני עסקינן?
אלא לקרובה או לרחוקה. כתנאי.

רבי אליעזר אומר:
בכספים העלוהו.

ר' יהושע אומר:
בקרקע העלוהו.

תנו רבנן:
אך בגורל -
יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל אלא על פי ה'.
יהושע, דכתיב: על פי ה' נתנו לו את העיר.
כלב, דכתיב: ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו:

על פי הגורל -
שהיה הגורל כורז: אני גורלו של פלוני לשמו עליתי, למה כן?

רבי לוי בשם רבי חנינא אומר:
בשביל שלא תהא תחרות בין השבטים, שלא יאמרו מה שבקש אלעזר עשה.

אשר ילדה אותה ללוי במצרים - נולדה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה וגו' לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וכו' (כדכתוב בפסוק: וילך איש מבית לוי).
בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים, ובפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד?
אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר: אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים.

וימת נדב ואביהוא -
(כתוב בויהי ביום השמיני).

ולא נותר מהם איש -
(כתוב ברמז להלן).