 |
 |
ילקוט שמעוני, במדבר פרק כח
המשך סימן תשעו
וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי -למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, משל למה הדבר דומה?
למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, היתה מפקדתו על בניה.
אמרה לו: בבקשה ממך הזהר לי בבני.
אמר לה: עד שאתה מפקדני על בני, פקדם עלי שלא ימרדו בי ושלא ימירו את כבודי.
[כך אמר לו הקב"ה: עד שאתה מפקדני על בני, פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון, ושלא ימירו את כבודי] באלהי נכר.
מהו אומר?
כי אביאנו אל האדמה וגו' עד שאתה מפקדני על בני פקוד את בני עלי, לכך נאמר: צו את בני ישראל. מאי טעמא התקינו מעמדות?
לפי שנאמר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו?!
את קרבני לחמי -
זה שאמר הכתוב: אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.
אמר רבי סימון:
שלש עשרה מדות של רחמים כתוב בהקב"ה, הדא הוא דכתיב: ויעבור ה' על פניו וגו', וכי יש רחמן שהוא מוסר מזונותיו לאכזרי?!
הוי: אם ארעב לא אומר לך וגו'.
אמר רבי (אדא) [יודן] בר רבי סימון:
[אמר הקב"ה לישראל: בני], עשר בהמות טהורות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע אין ברשותך. אלו הן ברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ואלו שאין ברשותך: איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר, שמא הטרחתי עליך שתהא מחזר בהרים ובגבעות כדי שתביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, והלא לא אמרתי לך אלא מאלו שברשותך ומן הגדל על אבוסך, הוי: אם ארעב לא אומר לך.
אמר רבי יצחק:
כתיב: את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפני השי"ת אכילה ושתיה?!
אם אומר אתה יש (לפני) אכילה ושתיה, למוד ממלאכיו וממשרתיו. מהיכן הן ניזונין?!
ר' יודן בשם רבי יצחק:
מזיו שכינה הן נזונין, דכתיב: באור פני מלך חיים.
רבי (אמי) [חגי] בשם ר' יצחק אמר:
כתיב: ואתה מחיה את כלם - אתה מחיה לכלם.
רבי שמעון בן לקיש אומר:
כתיב: עולת תמיד העשויה בהר סיני וגו', וכי יש לפניו אכילה ושתיה?
נלמוד ממשה, דכתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו' חמתיה אכיל וחמתיה שתי?
והרי דברים קל וחומר:
ומה אם משה הלך בשליחותו ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולפניו יש אכילה ושתיה?!
אמר רבי חייא בר אבא:
בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי?!
שמעת מימיך אומר: השקו את הגפן הזה יין שהוא עושה יין הרבה, השקו את הזית הזה שמן, שהוא עושה שמן הרבה, הרי בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי?! הוי: אם ארעב לא אומר לך.
אמר רבי ינאי:
בנוהג שבעולם, זה שהוא עובר על שפת הנהר אפשר שלא ישתה ב' ג' לוגין מים,ואנא על לוגא דחמרא כתיבת דאנא שתי דאנא רוי דאנא שבע.
דתני רבי חייא:
בקדש הסך נסך שכר לה' -
לשון שביעה, לשון שכרות, לשון שתיה.
יוסי בן מנסיא בשם ר' שמעון בן לקיש אמר:
צריכין ספלין שיהיו פקוקין בשעת הניסוך.
אמר רבי יוסי בר אבין:
מילתא דרבי שמעון בן לקיש אמרה לעכב.
בהמה אחת מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בה, ואי זו?
זו בהמות בהררי אלף.
רבי יוחנן אמר:
בהמה אחת רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא, ומה טעם?
והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לפתח תקוה.
ורבנן אמרי:
בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין (לבהמות) [לה בהמות] והיא אוכלת, ומה טעם?
וכל חית השדה ישחקו שם.
ואפשר כן ואית בעיר אכיל בעיר?
אמר רבי תנחומא:
גדולים מעשה אלהינו.
ומהיכן היא שותה?
תני רבי יהושע בן לוי:
כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים היא עושה גמיעה אחת, ומה טעם?
הן יעשוק נהר ולא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו.
ורבנן אמרין:
כל מה שהירדן מכניס לשנים עשר חדש היא עושה אותו גמיעה אחת, ומה טעם?
יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו.
וכי יש בהם כדי לכלוך פה?
רב (הושעיא) [הונא] בשם רבי יוסף:
אין בהן כדי לכלוך פה.
ומהיכן היא שותה?
רבי שמעון בן יוחאי אמר:
נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם היא שותה, דכתיב: ועל יובל ישלח שרשיו.
תני רבי מאיר אומר:
ואולם שאל נא בהמות ותורך - זו בהמות בהררי אלף.
ועוף השמים ויגד לך - זה זיז שדי.
או שיח לארץ ותורך - זה גן עדן.
ויספרו לך דגי הים - זה לויתן.
מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת.
מלך אחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו, ואיזה?
זה שלמה, הדא הוא דכתיב: ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח.
אמר רבי שמואל בר נחמני:
אלי מיני מלטמיא היו אבל לסעודתו לא היה בריה יכולה לעמוד, שנאמר: עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי (מן המרעה) ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים.
מאי וברבורים אבוסים?
רבי ברכיה בשם רבי יהודה:
מיני ברבורי.
ורבנן אמרי:
עוף גדול ומשובח היה עולה וניתן על שלחנו של שלמה בכל יום.
אמר רבי יהודה:
אלף נשים היו לשלמה וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה של שלמה, סבורה שמא אצלה הוא סועד. הוי אומר: אם ארעב לא אומר לך.
שבוי אוחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו, ואיזה?
זה נחמיה, ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברורות וצפרים וגו'.
מהו לחם הפחה?
קקבטון.
תני: אין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה, ואין לך דבר שכל האורחין נהנין ממנו אלא הריח, כך אמר הקב"ה לישראל: בני, מכל קרבנות שאתם מקריבין, כלום אני נהנה מהם אלא הריח, שנאמר: ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו.
צדיק אוכל לשובע נפשו - זה הקב"ה.
אמר הקב"ה לישראל: בני, מכל קרבנות שאתם מקריבין לפני, כלום אני נהנה מהם אלא הריח, שנאמר: ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו.
אתה צויתה פקודיך לשמור מאד - והיכן צוה?
בחומש הפקודים.
מה צוה?
לשמור מאד, שנאמר: תשמרו להקריב לי במועדו.
היא הפרשה האמורה להלן, היא הפרשה האמורה כאן, ולמה הוא אומרה ושונה?
רבי יהודה אומר:
לפי שהיו ישראל אומרים: לשעבר היו המסעות נוהגין והתמידין נוהגין, פסקו המסעות פסקו תמידין.
אמר הקב"ה למשה: לך אמור לישראל שיהיו נוהגין בתמידין.
ורב נחמיה אמר:
לפי שהיו ישראל (מגלגלין) [מלגלגין] בתמידין, אמר הקב"ה למשה וכו'.
רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אומר:
שלא יהו ישראל אומרים: לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן, עכשיו שאין מקריבין קרבנות מהו שנתעסק בהן?
אמר להם הקב"ה: הואיל שאתם מתעסקין בהן כאלו אתם מקריבין אותם.
רבי דונה אמר תרתי:
רבי הונא אמר:
אין הגליות מתקבצות אלא בזכות משניות, ומה טעם?
גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.
רבי הונא אמר חורי:
כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. וכי יש מנחה טהורה בבבל?
אלא אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקין בה כאלו אתם מקריבין אותה.
אמר רבי דוסא:
מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים, יתחילו להם מבראשית?
אלא אמר הקב"ה: מה הקרבנות טהורים אף התינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים.
רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרוייהו בשם רבי עזריה דכפר חטיא אמרו:
משל למלך שהיו לו מגרסין, בשל לו הראשון תבשיל ואכלהו והיה ערב לו, בשל לו השני תבשיל ואכלהו והיה ערב לו, ואין אנו יודעין אי זה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו: התבשיל הזה עשה לי! אנו יודעים של שני ערב לו ביותר.
כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקב"ה, דכתיב: וירח ה' את ריח הניחוח,
הקריבו ישראל קרבן והיה ערב להקב"ה, ואין אנו יודעין אי זה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את ישראל ואומר: ריח ניחוחי תשמרו אנו יודעין של ישראל ערב לו ביותר.
רבי אבין אמר תרתי:
רבי אבין אמר:
משל למלך שהיה מסב על איקובטין שלו, והכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו, הכניסו לו תבשיל השני ואכלו וערב לו, התחיל ממחה בקערה.
כך עולות מחים אעלה לך - כזה שהוא ממחה בקערה.
רבי אבין אמר חורי:
משל למלך שהיה מהלך בדרך, והגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם. והגיע לבורגן השני ואכל שם ושתה שם ולן שם. כך למה הוא מתנה על העולה: היא העולה, זאת תורת העולה? אלא מלמד, שהעולה כולה כליל לאישים.
כבשים -
בית שמאי ובית הלל,
בית שמאי אומרים:
כבשים - שהן כובשין עונותיהן של ישראל, כמה דאת אמר: ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו.
ובית הלל אומרים:
כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף, אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהם של ישראל, כמה דאת אמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
בן עזאי אומר:
כבשים בני שנה - שמכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן יומו.
שנים ליום -
בגלל היום.
שנים ליום - פרקליט ליום, לאותו היום, שנאמר: והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה.
(עולת תמיד -
אמר ר' יודן בר רבי סימון:
שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום, היו מרכיבין אותן על גבי הגמל והיו רגליהן נוגעות לארץ).
שנים ליום -
שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים.
עולת תמיד -
[א"ר יודן:
מעולם] לא לן אדם בירושלים ובידו עון, הא כיצד?
תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, ומה טעם?
צדק ילין בה - צדיק ילין בה.
שדי לא מצאנוהו שגיא כח - לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה לבא בטרחות על ישראל כו' וכיון ששמע משה התחיל משבח: אשרי העם שככה לו וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו.
תנו רבנן:
פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה בתחלה מגבין להם, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר:
מתרומת הלשכה הן באין.
תניא: את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו - להקריב לי במועדו לרבות פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז שבאין מתרומת הלשכה, דברי רבי שמעון.
צו - מיד בשעת מעשה, ולדורות (כתוב ברמז שע"ז).
קרבני - זה הדם,
לחמי - אלו אימורים.
אתה אומר: קרבני - זה הדם,
לחמי - אלו אימורים.
או אינו אלא קרבני - אלו אימורים, לחמי - זה הדם?
תלמוד לומר: והקטיר הכהן אותם המזבחה (לחם) [על] אשי ה' וגו', הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון.
קרבני - זה הדם.
לחמי - אלו אימורים.
לאשי - אלו קמצין ולבונה.
ריח ניחוחי - אלו בזיכי לחם הפנים.
תשמרו - שלא יביא אלא מתרומת הלשכה.
תשמרו - שיהו כהנים לוים וישראלים עומדין על גביו.
תניא: בן בג בג אומר:
מנין לתמיד שטעון בקור (כתוב לעיל ברמז קצ"ה).
אמר רבי טובי בר מתנה אמר רבי יאשיה:
מנין למוקצה מן התורה?
שנאמר: תשמרו להקריב לי במועדו - כל שעושין לו שימור.
מתקיף לה אביי:
אלא מעתה אייתית אימרא דצומא ולא עביד ליה שימור הכי נמי דאסור למיקרב?
א"ל: אנא תשמרו להקריב לי קאמינא לי - ולא לאדון אחר, ואיזהו אדון אחר שמקריבין לו? הוי אומר: זו עבודת אלילים.
אמר [רבא בר] רב אדא כו':
אין מוקצה [אסור] אלא עד שיעבדו בו.
עולא אמר ר' יוחנן:
עד שימסרוהו לכהניהם.
אמר רבי יוחנן:
עד שיאכילוהו כרשיני עבודת אלילים.
פרשינא טעמא דעולא, ולאו מסירה גרידתא הוא דקאמר עולא, אלא עד שיאכילוהו כרשיני עבודת אלילים.
תני רבי חנניה משמיה דרבי יוחנן:
אין מוקצה אסור אלא עד שיעשו בו מעשה.
הוא תני לה והוא אמר לה: עד שיגזז ויעבדו בו.
ואמרת אליהם -
אזהרה לבית דין.
זה האשה אשר תקריבו לה' שנים ליום -
שמעון בן עזאי אומר:
כנגד היום, אתה אומר כנגד היום, או (שנים) [חובת] היום כמשמעו?
תלמוד לומר: את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'.
מה תלמוד לומר: שנים ליום?
כנגד יום.
מכאן אמרו:
תמיד של שחר - היה נשחט על קרן (מזרחית צפונית) [צפונית מערבית] נתון על טבעת שניה. ושל בין הערבים - היה נשחט על קרן (מערבית דרומית) [מזרחית צפונית] נתון לטבעת שניה שאמרה תורה: ליום כנגד יום.
את הכבש אחד -
(כתוב בגליון של ויעקוד את יצחק בנו).
(רבי ישמעאל) מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד בהון. שהיו צדוקין אומרים: יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש?
דכתיב: את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו?
את קרבני לחמי לאשי - שיהו כולן באין מתרומת הלשכה.
את הכבש אחד -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואמרת להם זה האשה וגו' וזה אשר תעשה על המזבח - שומע אני יקריב ארבעה?
תלמוד לומר: את הכבש אחד - שלא להוסיף ולא לגרוע.
תמיד נשחט בט' ומחצה.מנא הני מילי?
אמר רבי יהושע בן לוי:
דאמר קרא: את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני בין הערבים חלקהו (לשני) [לבין שני] הערבים, שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה [אחת] לעשייתו.
מתיב (רבה) [רבא]:
בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת, ואי סלקא דעתך [בשמונה ומחצה] דאורייתא היכי מקדמי ליה?
אלא אמר (רבה) [רבא]:
מצותו דתמיד מכי ינטו צללי ערב, דאמר קרא: בין הערבים - מעידנא דמתחיל ליערב, הילכך בשאר ימות השנה דאיכא נדרים ונדבות דרחמנא אמר: והקריב עליה חלבי השלמים - עליה השלם כל הקרבנות כולם ולא על חברתה, מאחרינן ליה תרתי שעי [ועבדינן ליה בח' ומחצה], בערב פסח דאיכא פסח אחריו מקדמינן ליה חדא שעתא ועבדינן ליה בשבע ומחצה.
חל ערב פסח להיות ערב שבת דאיכא נמי צלייתו דלא דחי שבת מוקמינן ליה (אדוכתיה) [אדיניה] בשש שעות ומחצה.
סימן תשעח
תנו רבנן: תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות.יאוחר דבר שנאמר בו: בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד, אי הכי קטרת ונרות נמי נקדמיה לפסח, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים?
מיעט רחמנא אותו, דתניא: אותו מערב ועד בקר - ואין דבר אחר מערב עד בקר ואיתקש קטרת לנרות.
תנו רבנן:
אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד, ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערבי פסחים שטובל [שנית] ואוכל את פסחו לערב.
רבי ישמעאל בנו של רבן יוחנן בן ברוקה אומר:
אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה טובל ואוכל קדשים לערב.
בשלמא לתנא קמא אתי עשה [דפסח] שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה שאין בו כרת, אלא לר' ישמעאל מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה?
אמר רב חסדא:
הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה.
רב פפא אמר:
אפילו תימא (בעולת) [בחטאת] בהמה מעלה ומלינה בראשו של מזבח.
סימן תשעט
הפסח ששחטו [שחרית] בארבעה עשר שלא לשמו. רבי יהושע מכשיר כאלו נשחט בשלשה עשר.
בן בתירא פוסל כאלו נשחט בין הערבים.
אמר רבי אלעזר אמר ר' הושעיא:
מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר לשמו, דכולי יומא זימניה הוא. הא כתיב בין הערבים?
אמר רב שילא:
בין שני ערבים. תמיד דכתיב ביה: בין הערבים הכי נמי דכוליה יומא [כשר]?
התם מדכתיב: את הכבש אחד תעשה בבקר - מכלל דבין הערבים, ערבים ממש.
אימא חד בבקר אידך כולי יומא?
אחד בבקר ולא שנים בבקר, נרות דכתיב בהו: בין הערבים הכי נמי דכולי יומא [כשרה]?
שאני התם דכתיב: מערב עד בקר, ותניא: מערב עד בקר - תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב ועד בקר.
דבר אחר:
אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד, קטרת דכתיב: בין הערבים הכי נמי דכולי יומא [כשרה]? שאני קטרת דאיתקש לנרות. התם נמי הכתיב: שם תזבח את הפסח בערב? ההוא ליאוחר [דבר] הוא דאתא.
דתניא: יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד.
ר' יוחנן אומר:
פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר בין לשמו בין שלא לשמו, לשמו - דבעינן בין הערבים, שלא לשמו - הואיל ומקצתו ראוי.
לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים, במה דברים אמורים?
שלא נתחנך המזבח, אבל נתחנך אפילו ראשון בין הערבים.
אמר ר' שמעון:
אימתי?
בזמן שהיו אנוסין או שוגגין, אבל היו מזידין - לא הקריבו בבקר לא יקריבו בין הערבים.
[וכי] כהנים חטאו מזבח בטל?
אמר רבא:
לא יקריבו הם, אבל יקריבו אחרים.
לא הקטירו קטרת בבקר, יקטירו בין הערבים. דכיון דלא שכיחא, ומעתרא חביבא להו ולא פשעי בה.
ועשירית האיפה -
אחד מעשרה באיפה.
סלת - מן החטין, או אינו אלא מן השעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון?
תלמוד לומר: סלת חטים תעשה אותם, הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם ופרט באחד מהם שאינו אלא מן החטין, אף פורטני בכל סלתות שבתורה שלא יהו אלא מן החטין.
מנחה בלולה בשמן כתית -
להוציא את השלוק.
אין לי אלא מנחה, למנורה מנין?
תלמוד לומר: ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור - להוציא את השלוק.
סימן תשפ
צו את בני ישראל -משל צבור התמידין באין, ולא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל עבדים.
ומנין לרבות יחידים גרים נשים ועבדים שישקלו או ישתתפו?
אמרת: וידבר ה' אל משה לאמר - לרבות יחידים.
צו את בני ישראל -
לרבות גרים.
ואמרת אליהם -
ריבה נשים ועבדים.
ובצד השני אתה אומר: בני ישראל - להזהיר גדולים על קטנים להנהיגם במצות.
את קרבני -
זה הדם.
לחמי - אלו התמידין.
לאשי - אלו החלבים.
ריח - זה השמן.
ניחוחי - אלו הנסכים.
רבי יהודה אומר:
קרבני - כאלו קרב על שלחני, וכי יש אכילה ושתיה לפניו?
תלמוד לומר: לאשי - לפי שהן מעלין לאישים, עולה היא בנחת רוח לפני.
וכן הוא אומר בקבלה: אם ארעב לא אומר לך האוכל בשר אבירים כי כל חיתו ארץ.
אם כן למה נאמר: ריח ניחוחי?
בשביל להרבות שכרן של ישראל.
תשמרו -
להביא מן השקול.
אין לי אלא מה שבענין, כשאמר זה - ריבה כל שהן מביאין לשמי שתשקלו לי להביא מן השקול.
להקריב לי במועדו -
יהא לו מועד.
מכאן (עדיות) [לא) בן ארבעים יום למזבח.
ואמרת להם זה האשה -
יכול אף מנחות ועופות?
אמרת כבשים - ולא עופות ולא מנחות.
שומע אני כבשים - ולא בקר, ועדיין אני אומר: אם הביא מכל בהמה דקה עולה?
תלמוד לומר: כבשים.
ממעט אני את הרחל ולא אמעט את הגדי?
תלמוד לומר: כבשים.
בני שנה -
בן שנה לעצמו, ולא בן שנה למנין עולם.
שנים ליום -
שיהא הקדש לשם היום.
בן זומא אומר:
של שחר לידעיה, של בן הערבים למלכיה. ועדין אני אומר: אם הביא מכל בהמה גסה עולה לו? תלמוד לומר: זה. (שאמר) [ואמרת] - ריבה שיביא נדבה וחובתה. ומה הן מביאין?
מותר תרומה ועולות כבנות שוח למזבח.
לפני שנאמר שנים - [יכול] יהו שוין ומקחן שוה (יכול) שאינו לוקח אחד?
אמרת: את הכבש האחד וגו' תעשה בבקר ונאמר להלן: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר, אבל איני יודע איזה יקדים?
כשהוא אומר: את הכבש אחד תעשה בבקר - הוא יקדים.
יכול שחיטתו, מנין אף זריקת דמו?
תלמוד לומר: תעשה בבקר.
אפשר לומר שיקדים הקטרת לזריקת דמו של כבש, שכבר נאמר: את הכבש אחד, ואפשר לומר שיקדים חלבי הכבש להקטר קטרת, שכבר נאמר: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, הא מה הדבר מלמד?
(שהכבשים) [שהקטרת] הקטרתן בין זריקת דמיו להקטר חלביו.
וכבר זכינו שאין מקריבין אלא על מערכה בנויה?
תלמוד לומר: וזה אשר תעשה על המזבח, אם לומר מזבח בנוי והלא כבר נאמר: וזבחת עליו, הא מה אני מקיים: וזה אשר תעשה על המזבח?
אלא זו המערכה, מכאן שמערכה קודמת לכל המעשים ושחיטת הכבש וזריקת דמו ואח"כ קטרת ואח"כ הקטר חלבים.
וכן (בבקר) [בערב], לפי שנאמר: שני יכול שני של (שני) [ראשון] שאם יקדמנו אחר לא יהא כשר?
תלמוד לומר: תעשה.
יכול שחיטתו, מנין אף זריקת דמו?
תלמוד לומר: תקריבו.
יכול קודם חצות, מנין לאחר חצות?
אמרת: תעשה תקריב.
לפי שנאמר: שני יכול יהא שני של שחר, שלא יקדמנו הפסח, יכול אם קדמו פסח לא יהא כשר?
תלמוד לומר: תעשה.
יכול שחיטתו, מנין זריקת דמו?
תלמוד לומר: תקריב.
לפי שהעיד בן גודגדא: כשר הכבש עד ארבע שעות, יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר?
תלמוד לומר: תעשה תקריב.
יכול קודם חצות, מנין אף לאחר חצות?
תלמוד לומר: תעשה תקריב.
לפי שנאמר: ויקחו אליך שמן זית זך כתית [יכול אף למנחות]?
כשאמר בשמן ריבה שמנים הרבה ממקומות הרבה.
יכול הבא מן הממל, מנין אף מתחת הקורה?
תלמוד לומר: בשמן בשמן ריבה שמן של בדין.
יכול שאני מרבה אף שמן שלוקין?
תלמוד לומר: כתית, נמצא שמן שלוקין ככל מום למזבח.
עולת תמיד העשויה בהר סיני -
מקיש עולת הר סיני לעולת תמיד:
מה עולת תמיד טעונה נסכים,
אף עולת הר סיני טעונה נסכים.
רבי יוסי הגלילי אומר:
לריח ניחוח -
לריח ניחוח הקשיתיה ולא הקשיתיה לנסכים.
עולת תמיד העשויה -
ונאמר: עולת תמיד לדורותיכם,
הקיש עולת דורות לעולת הר סיני:
מה עולת הר סיני טעונה כלי
אף זו טעונה כלי.
אמר ר' שמעון:
מנין לעולת הר סיני שטעונה כלי?
שנאמר: ויקח משה חצי הדם וישם באגנות.
העשויה בהר סיני -
משקרבה בהר סיני עוד לא פסקה.
ונסכו רביעית ההין לכבש האחד -
ילמד של שחרית משל ערבית.
רבי אומר:
של ערבית משל שחרית.
בשלמא לרבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב, אלא רבי מאי טעמא?
אמר קרא: לכבש האחד - איזהו כבש שנאמר בו אחד?
הוי אומר: זה תמיד של שחרית.
ורבנן מאי אחד?
המיוחד שבעדרו.
האי ממבחר נדריכם נפקא?
חד בחובה וחד בנדבה, וצריכי.
ונסכו רביעית ההין לכבש האחד -
חי אתה מנסך ולא את המזוג.
בקדש הסך נסך שכר -
שיתנסכו בקדש ובקדש יבלעו.
כתוב אחד אומר: לכבש האחד - אין מערבין נסכים בנסכים.
וכתוב אחד אומר: כמספר, כיצד?
מביא את הנסכים כמספר ומערב.
יכול שלא בא לומר שאתה מערב נסכים בנסכים אלא נסכי תמידין בנסכי מוספין ונסכי מוספין בנסכי תמידין כו'.
בקדש הסך -
שלא יצא.
נסך שכר -
לפי שהעיד בן גודגדא הכבש כשר עד ארבע שעות.
יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר?
תלמוד לומר: הסך נסך. אף הוא העיד לומר (כשר) היין בן ארבעים יום [כשר] למזבח.
נסך שכר -
דאנא רוי דאנא שבע (כתוב לעיל).
סימן תשפא
רבי יהודה בן בתירא אומר: בשני בחג הוא מזכיר, מאי טעמא?
נאמר בשני: ונסכיהם, בששי.
ונסכיה – בשביעי.
כמשפטם - מ"ם יו"ד מ"ם - מים, מכאן רמז לנסוך המים מן התורה.
אימת קא רמיז ליה קרא?
בשני, הלכך בשני בחג הוא מזכיר.
ר' עקיבא אומר:
בששי בחג הוא מזכיר, אמר קרא בששי.
ונסכיה - בשני נסוכין הכתוב מדבר, אחד נסוך המים ואחד נסוך היין.
ואימא תרוייהו דחמרא?
סבר לה כרבי יהודה בן בתירא, דאמר: מיא רמיזא הכא.
אי סבר לה כר' יהודה נדבר [כוותיה], בשני?
נסוך יתירא כי כתב בששי הוא דכתב.
רבי נתן אומר:
הסך נסך שכר -
בשני נסוכין הכתוב מדבר:
אחד נסוך המים,
ואחד נסוך היין.
ואימא תרוייהו דחמרא?
אם כן ליכתוב קרא: או הסך הסך או נסך נסך, מאי הסך נסך?
שמע מינה תרי: חד דמיא וחד דחמרא.
תניא אמר רבי צדוק:
לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעגולי דבלה ובאין ושורפין אותו בקודש, שנאמר: בקדש הסך נסך שכר לה' - כשם שנסוכו בקדושה כך שרפתו בקדושה.
מאי משמע?
אמר רבינא:
אתיא קדש קדש,
כתיב הכא: בקדש הסך,
וכתיב התם: ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא.
אמר ריש לקיש:
בשעה שמנסכין יין על גבי המזבח פוקקין את השיתין, לקיים מה שנאמר: בקדש הסך נסך שכר, מאי משמע?
אמר רב פפא:
[שכר] - לשון שמחה, לשון שביעה, לשון שכרות.
אמר רבא:
האי צורבא מרבנן דלא נפיש חמריה, ליגמע גמועי [רבא] אכסא דברכתא [אגמע גמועי].
ואת הכבש השני -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: את הכבש האחד תעשה בבקר - הרי שלא הקריב של שחר שומע אני לא יקריב בין הערבים וכו' (כדלעיל) עד אכל אם היו מזידין.
וכן בחנוכה לא יביא, שאין מחנכין את:
המזבח הזהב אלא בקטרת הסמים,
ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר,
ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת,
ולא את המנורה אלא בשבע נרותיה בין הערבים.
אמר רבי שמעון:
אף על פי שנגמרו כלים שלא בזמנן, אין (מחבבין) [מחנכין] אותן אלא בזמנן ובמלאכתן.
מהו אומר?
וירא משה את כל המלאכה וגו',
ומה ברכה ברכן?
אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה על מעשה ידיכם.
והן אומרים: ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו', ואף על פי שאינו כתוב בתורה, מפורש בכתובים, שנאמר: יראה אל עבדיך פעליך וגו'.
ואת הכבש השני -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים - איני יודע איזה יקדים אם תמיד אם (הסמים) [פסחים]?
תלמוד לומר: שני, שני לתמיד, ואין שני לפסח.
מכאן אמרו:
אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטרת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ופסח בערבי פסחים ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתן.
כמנחת הבקר וכנסכו תעשה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואת הכבש השני - שומע אני יקריב תמידין ואחר כך יקריב נסכיהן?
תלמוד לומר: כמנחת הבקר וכנסכו תעשה - מגיד כשהזבח קרב נסכים קרבין עמו.
כמנחת הבקר וכנסכו -
מה מנחת הבקר קטרת קודמת לנסכים,
אף מנחת הערב קטרת קודמת לנסכים.
אי מה להלן קטרת קודמת לאברים,
אף כאן קטרת קודמת לאברים?
מי כתיב כאברי הבקר?
כמנחת הבקר כתיב, כמנחת הבקר - ולא כאברי הבקר.
אִשֶּׁה - אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים.
ריח ניחוח לה' -
נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.
שמעון בן עזאי אומר:
צא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי ולא צבאות אלא יו"ד הוה אמינא שם המיוחד, שלא ליתן [פתחון פה] לאפיקורוס לרדות. (ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה). וכשם שנאמר: ריח ניחוח בשור כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף, ללמדך, שאין לפניו אכילה ושתיה אלא שאמר ונעשה רצונו.
וכן הוא אומר: אם ארעב לא אומר לך וגו' ידעתי כל עוף הרים וגו', שומע אני שיש לפניו אכילה ושתיה?
תלמוד לומר: האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה, אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני.
וכן הוא אומר: וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו.
וביום השבת -
(כתוב ברמז רצ"ה).
שני כבשים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: את הכבש אחד תעשה בבקר - שבת היתה בכלל, שנאמר: את הכבש האחד והרי הכתוב מוציאה מכללה, להחמיר עליה ולידון בקבוע.
סימן תשפב
וביום השבת -למה נאמר?
לפי שהוא אומר: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו - שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או שתהא שבת דוחה את העבודה?
תלמוד לומר: ביום השבת, הא מה תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו?
שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת.
או אחד של יחיד ואחד של צבור, אמרת: במה הענין מדבר?
בשל צבור.
עולת שבת בשבתו -
(כתוב ברמז קצ"ט).
תנו רבנן:
עולת שבת בשבתו -
למד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ.
יכול אף של יום הכפורים קרבין בשבת?
תלמוד לומר: בשבתו דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר:
עולת שבת בשבתו -
למד על חלבי שבת שקרבין ביום טוב, יכול אף ביום הכפורים?
תלמוד לומר: בשבתו. כשתמצא לומר לרבי ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביום טוב, [וכי איצטריך קרא ליוה"כ.
לדברי ר' עקיבא, נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט, וכי איצטריך למישרי ביו"ט].
רמי ליה רב ספרא לרבא:
כתיב: ולא ילין לבקר זבח חג הפסח, לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין, וכתיב: עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב.
אמר ליה כבר רמי ליה ר' חייא לרבי אבהו:
ושני ליה: הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביום טוב, ושבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשיה.
עולת שבת בשבתו -
ולא עולת ערב שבת בשבת.
עולת שבת בשבתו -
ולא עולת שבת זו בשבת אחרת.
הרי שלא הקריב לשבת זו, שומע אני יקריב לשבת הבאה?
תלמוד לומר: עולת שבת בשבתו - מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו.
על עולת התמיד (יעשה) ונסכה -
מגיד שאין מוספין קרבין אלא בינתים.
ובראשי חדשיכם -
בעא מיניה עולא (מרב) [בר רב מרבא]:
פרשת ראש חדש כיצד קורין אותו?
צו את בני ישראל - דהוו תמני פסוקי היכי לעביד, ליקרי תלתא תלתא - פשו להו תרי ואין מסיימין בפרשה פחות משלשה פסוקים וכו', ליקרי תרי מהך ותלת מהך פשו להו תרי.
רב אמר:
דולג.
ושמואל אמר:
פוסק.
רב אמר:
דולג - קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה.
ושמואל אמר:
פוסק.
והאמר רבי חנינא:
צער גדול היה לי אצל רבי חנינא קרא, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עושין?
התם טעמא מאי?
משום דלא אפשר, הכא נמי לא אפשר.
ושמואל אמר:
פוסק, מאי טעמא לא אמר דולג?
גזרה משום הנכנסין והיוצאין. והילכתא אמצעי דולג.
ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: את הכבש אחד וגו' - אף ראשי חדשים בכלל היו, והרי הכתוב מוציאן מכללן להחמיר עליהן לידון במוספין. וילמדו משבת.
והדין נותן: אי מה שבת שני כבשים אף בר"ח שני כבשים?
תלמוד לומר: ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' וגו' - בענין אחר הכתוב מדבר.
פרים בני בקר שנים -
כתיב: וביום החדש תקח פר בן בקר תמים וששת כבשים ואיל תמימים יהיו, פר מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר בתורה: פרים, ומנין שאם לא מצא שנים מביא אחד?
תלמוד לומר: פר.
ששת כבשים - מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר בתורה: שבעה, ומנין שאם לא מצא שבעה שמביא ששה?
תלמוד לומר: ששת.
ומנין אם לא מצא ששה מביא חמשה ארבעה שלשה שנים ואפילו אחד?
תלמוד לומר: ולכבשים כאשר תשיג ידו.
ומאחר דכתב הכי ששת כבשים למה לי?
דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן.
ומנין שמעכבין זה את זה?
תלמוד לומר: יהיו.
תניא היה ר' מאיר אומר:
מה תלמוד לומר: עשרון עשרון לכבש האחד?
מלמד ששני עשרונות היו במקדש, אחד גדוש ואחד מחוק, גדוש - (שכן) [שבו] היה מודד לכל המנחות, מחוק - (שכן) [שבו] היה מודד לחביתי כהן גדול.
וחכמים אומרים:
לא היה שם אלא עשרון אחד, שנאמר: ועשרון אחד לכבש האחד, אם כן מה תלמוד לומר: עשרון עשרון?
לרבות חצי עשרון.
ורבי מאיר:
(האי) [חצי] עשרון מנא ליה?
נפקא ליה מועשרון.
ורבנן, וי"ו לא דרשי.
ורבי מאיר, האי ועשרון אחד לכבש האחד מאי דריש ביה?
ההוא שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל.
ורבנן נפקא להו מנקודו.
דתניא: אמר רבי יוסי:
למה נקוד על וי"ו שבאמצע עשרון של עשרון ראשון של יום טוב ראשון של חג?
שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל.
ור' מאיר, נקוד לא דריש.
ששה לפר וארבעה לאיל ושלשה לכבש מנלן?
דכתיב: ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר וגו' - הין תריסר לוגי הוו, דכתיב: שמן זית הין.
וכתיב: שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם ז"ה בגימטריא תריסר הוו.
רבי אליעזר בר צדוק אומר:
הין היה במקדש, כמין שנתות היו בו עד כאן לפר ועד כאן לאיל עד כאן לכבש.
רבי ישמעאל אומר:
לא היה שם הין, אלא מדתה יתירה של לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בין הערבים.
זאת עולת חדש בחדשו -
ולא עולת חדש זה בחדש אחר. הרי שלא הקריב בחדש זה שומע אני יקריב בחדש אחר?
תלמוד לומר: זאת עולת חדש בחדשו - מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו.
לחדשי השנה -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ובראשי חדשיכם תקריבו - שומע אני מיעוט חדשים שנים?
תלמוד לומר: לחדשי השנה.
באחד בניסן ראש השנה לתרומת שקלים מנלן?
אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה:
אמר קרא: זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה - אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וגמר שנה שנה מניסן. וליגמר שנה שנה מתשרי, דכתיב: מראשית השנה ועד אחרית שנה?
דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים, ואין דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים.
תמם תנינן: באחד באדר משמיעין על השקלים, ולמה?
כדי שיביאו ישראל שקליהן בעוֹנוֹתָן. ותורמין תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן.
אמר רבי יצחק:
[תרומת הלשכה] כתחלתה, שנאמר: ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, ותני עלה: ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה תרומה.
רבי טבי ורבי יאשיה בשם רבי כהנא:
נאמר כאן חדש,
ונאמר להלן חדש,
מה להלן אין מונין אלא מניסן,
אף כאן אין מונין אלא מניסן.
אמר רבי יונה:
שבק רבי טבי רישא ואמר סיפא, דלא כי הא מתניתין.
דתניא: זאת עולת חדש בחדשו - יכול יהא תורם בכל חדש וחדש?
תלמוד לומר: לחדשי השנה בחדש אחד יהא תורם כל חדשי שנה.
יכול יהא תורם באיזה (רגל) [חדש] שירצה?
נאמר כאן חדשי,
ונאמר להלן חדשי,
מה חדשי האמור (כאן) [להלן] אין מונין אלא מניסן,
אף חדשי האמור (להלן) [כאן] אין מונין אלא מניסן.
ושעיר עזים אחד -
תנן התם: על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, חטא שסופו לְהִוָּדַע - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי רבי יהודה.
מאי טעמא דרבי יהודה?
דאמר קרא: ושעיר עזים אחד לחטאת לה' - חטא שאין מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר.
והאי מיבעי ליה לכדריש לקיש:
מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה'?
אמר הקב"ה: שעיר זה יהא מכפר על שמעטתי את הירח.
אם כן לימא קרא על ה', מאי לה'?
שמע מינה תרתי.
וניכפר נמי אפילו בשאר עבירות?
תנא דבי ר' ישמעאל:
הואיל וזה בא בזמן קבוע וזה בא בזמן קבוע, מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו.
אשכחן שעירי ראשי חדשים, שעירי רגלים מנלן?
[וכי תימא] הא נמי כדתנא דבי רבי ישמעאל, איכא למיפרך: אי מראש חודש שכן תדיר, אי מיום הכפורים שכן מרובה כפרתו.
וכי תימא הא גמרינן ראש חדש מיום הכפורים ולא פרכינן?
התם כפרה כתיבא גלוי מילתא בעלמא הוא, אבל הכא מאי איכא למימר כולה מילתא גמרינן.
אלא כדאמר ר' חמא בר חנינא:
שעיר ושעיר הכא נמי שעיר ושעיר.
ואיתקש שעירי רגלים לשעירי ראש חדש:
מה שעירי ראשי חדשים אין מכפרים אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף,
אף שעירי רגלים אין מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.
ר' מאיר אומר:
כל השעירים מכפרים וכפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו.
אמר רבי חמא בר חנינא:
מאי טעמא דרבי מאיר?
אמר קרא: שעיר ושעיר הוקשו כל השעירים זה לזה, וי"ו מוסף על ענין ראשון, כולהו מראש חדש גמרי. עצרת ויום הכפורים דלא כתיב בהו ושעיר מאי איכא למימר?
אמר רבי יונה:
אמר קרא: אלה תעשו לה' במועדיכם - הוקשו כל המועדים כולן זה לזה.
והא ראש חדש לאו מועד הוא?
אמר אביי:
ראש חדש נמי איקרי מועד, דכתיב: קרא עלי מועד.
אמר רבי יוחנן ומודה רבי מאיר:
בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן, דאמר קרא: אחת - כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות, והן אינן מכפרין כפרתו, אמר קרא: אחת בשנה - כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה.
תניא נמי הכי: על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, ועל טהור שאכל את הטמא - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ מכפרין דברי ר' מאיר.
ואילו שעיר הנעשה בפנים שייריה וכפרתו שייר. ר' שמעון אומר: וכו' (כתוב בסוף פרשת ואתה תצוה).
אמר רבי יוחנן ומודה רבי מאיר:
בשעיר של ראש חדש דבעינן שעיר בת שעירה, מאי טעמא?
אמר קרא: אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית.
והא מהכא נפקא [מהתם נפקא] שור או כשב - פרט לכלאים. או עז - פרט לנדמה?
צריכא, דאי מהתם הוה אמינא הני מילי היכא דלא נחית לדרי אבל היכא דנחית לדרי לא, ואי מהכא הוה אמינא הני מילי [לגבי קרבן] חובה אבל (בנדר) בנדבה אימא לא, צריכא.
תני רבי שמעון איש המצפה בתמיד:
בא לו לקרבן מזרחית צפונית - נותן מזרחה צפונה, מערבית (עד) דרומית - נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה, מאי טעמא דר' שמעון איש המצפה?
אמר קרא: ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עולת התמיד, עולה היא, ואמר רחמנא: עביד בה מעשה חטאת, הא כיצד?
נותן מתנה אחת שהיא שתים כמעשה עולה, (ארבע) [שתים] שהן (ארבע) [שתים] כמעשה חטאת.
וניתיב שתים שהן ארבע כמעשה עולה וארבע שהן ארבע כמעשה חטאת?
לא מצינו דמים שהן מכפרין וחוזרין ומכפרין.
וכי מצינו דמים שחציין חטאת וחציין עולה?
אלא על כרחך הקישן הכתוב [הכי נמי בעל כרחן הקישן הכתוב]?
התם פיסוק מתנות בעלמא הוא.
וניתיב אחת שהיא שתים למטה כמעשה עולה, ושתים שהן שתים למעלה כמעשה חטאת?
לא מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה.
ומאי שנא דיהיב דעולה ברישא והדר יהיב דחטאת, ניתיב ברישא חטאת והדר ניתיב דעולה? כיון דעולה היא, היא קדמא ברישא.
ומאי שנא דיהיב מזרחית צפונית ומערבית דרומית, ניתיב דרומית מזרחית וצפונית מערבית?
אמרי:עולה טעונה יסוד, וקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד.
ומאי שנא דיהיב ברישא מזרחית צפונית והדר מערבית דרומית, ניתיב ברישא מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית?
כיון דאמר מר:
כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין, למזרח ברישא הוא פגע.
וממאי דבעולה הוא דקאמר רחמנא עביד בה מעשה חטאת, ודילמא בחטאת קאמר רחמנא עביד בה מעשה עולה?
לא סלקא דעתך, דכתיב: על עולת התמיד (שמביאה) מאי קאמר רחמנא?
מידי דחטאת שדי העולה.
ושעיר עזים אחד לחטאת לה' –
לכפר על קבר התהום.
על עולת התמיד -
מגיד שאין מוספין קרבין אלא בינתים.
ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש וגו' -
קבעו הכתוב חובה.
ובחמשה עשר יום לחדש –
רבי אליעזר אומר:
מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, גמר חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות.
שבעת ימים מצות יאכל -
למה נאמר?
לי שהוא אומר: שבעת ימים מצות תאכלו) - שומע אני כל מצה במשמע?
תלמוד לומר: לא תאכל עליו חמץ וגו' לחם עוני וגו' - לא אמרתי אלא בדבר הבא לידי מצה וחמץ אלו חמשת המינים ואלו הן:
החטין,
והשעורין,
והכוסמין,
ושבולת שועל,
ושיפון,
יצאו אורז ודוחן והפרגין והשומשמין שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון.
וביום הראשון מקרא קדש -
ארעו במאכל ובמשתה וכסות נקיה.
כל מלאכת עבודה לא תעשו -
מגיד שאסור בעשית מלאכה.
ומנין להתיר בו אוכל נפש?
נאמר כאן מקרא קדש,
ונאמר להלן מקרא קדש,
מה מקרא קדש האמור להלן להתיר בו אוכל נפש,
אף מקרא קדש האמור כאן להתיר בו אוכל נפש.
תנא דבי שמואל:
כל מלאכת עבודה לא תעשו -
יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה.
תנו רבנן:
את חג המצות תשמור -
לימד על חולו של מועד וכו' (כתוב ברמז שנ"ו).
והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר שנים וגו' -
הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולם?
תלמוד לומר: שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהן, או אפילו כולן מצויים?
תלמוד לומר: פרים בני בקר שנים ואיל אחד וגו'.
מלבד עולת הבקר -
כל התדיר מחברו קודם את חברו.
התמידין קודמין למוספין,
מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש,
מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר: מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה. מנלן?
[מנלן] כדקתני טעמא מלבד עולת הבקר, דילמא תמידין הוא דקדמי למוספין משום דתדירי, מוספין דקדמי למוספין מנלן?
א"ר אילעא:
דאמר קרא: כאלה תעשו ליום שבעת ימים - אלה כאלה, והאי מיבעי ליה לגופיה?
א"כ נימיא קרא אלה תעשו ליום. אי כתב אלה תעשו ליום שבעת ימים הוה אמינא אלה לשבעת הימים (אין, מידי אחרינא לא)?
ליום כתיב (כאלה).
ואכתי אימא אלה ליום, אבל שאר יומי לא ידענא כמה?
אמר קרא: תעשו שיהו כל העשיות שוות.
אביי אמר:
לעולם מגופיה דקרא, אם כן ליכתוב קרא מלבד עולת הבקר ולישתוק, ומה תלמוד לומר: אשר לעולת התמיד?
הכי קאמר: הך דתדיר היא תקדום.
כאלה תעשו ליום שבעת ימים -
למה נאמר?
שהיה בדין: הואיל וחג טעון חגיגה והפסח טעון חגיגה, מה החג (מה) פוחת והולך אף הפסח יהא פוחת והולך?
תלמוד לומר: כאלה תעשו - שלא להוסיף ולא לגרוע.
על עולת התמיד יעשה -
מגיד שאין מוספין קרבין אלא בינתים.
וביום הבכורים בקריבכם -
(כתוב בפסוק ראשית וגו' ברמז תנ"ג).
וביום הבכורים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום - יכול מנה חמשים והקרב מנחה בחמשים ואחד?
תלמוד לומר: וביום הבכורים.
ועדיין אני אומר: עשה יום טוב בחמשים ואחד והקרב מנחה בחמשים?
תלמוד לומר: בשבועותיכם מקרא קדש - הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: מנה חמשים והקרב מנחה בחמשים.
מנחה חדשה לה' -
שתהא חדשה לכל המנחות, שלא תקדמנה מנחת אחרת.
מכאן אמרו:
אין מביאין מנחה ובכורים קודם לעומר, ואם הביא – פסול.
קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא - כשר.
מה הפרש בין העומר לשתי הלחם?
הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו - לא יעלו.
הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט, לפיכך אם קרבו - יעלו.
ר' טרפון אומר:
הואיל ועומר מתיר ושתי לחם מתירות, אם למדתי למנחות הבאות קודם לעומר שהן פסולות אף מנחות הבאות קודם לשתי הלחם יהו פסולות.
א"ל ר' יהודה בר נחמן:
לא, אם אמרת במנחות הבאות קודם לעומר שלא כשרו לא לגבוה ולא להדיוט, תאמר במנחות שקדמו לשתי הלחם שאינן פסולות, שאע"פ שלא כשרו לגבוה הוכשרו להדיוט.
נסתכל בו רבי עקיבא וצהבו פניו.
א"ל רבי יהודה:
צהבו פניך שהשבת את הזקן, תמה אני עליך אם תאריך ימים בעולם.
אמר רבי יהודה בר רבי אילעא:
בפסח היה הדבר, וכשבאתי לעצרת אמרתי: היכן יהודה בר נחמן?
אמרו לי: הלך לו וכו'.
הפרק הבא הפרק הקודם