המשך סימן תשפב

ובחדש השביעי באחד לחדש -
הדא הוא דכתיב: לעולם ה' דברך נצב.

תני רבי אליעזר:
בעשרים וחמשה באלול נברא העולם.
ואתיא כרב, דתניא בתקיעתא דרב:
זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון.
בשעה ראשונה עלה במחשבה.
בשניה נמלך במלאכי השרת.
בשלישית כנס עפרו.
ברביעית גבלו.
בחמישית רקמו.
בששית העמיד גולם על רגליו.
בשביעית זרק בו נשמה.
בשמינית הכניסו לגן עדן.
בתשיעית צוהו.
בעשירית עבר על צוויו.
באחת עשרה נידון.
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה.
אמר לו הקב"ה: אדם אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס.

ר' יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש פתח:
עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר - בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין, בדין הוא עולה, שנאמר: עלה אלהים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין, הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, דכתיב: ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים, אימתי?
בחדש השביעי.

רבי יאשיה פתח:
אשרי העם יודעי תרועה - ואוה"ע אין יודעין להריע?
קרנות יש להם וכמה בוקינוס יש להם וכמה סלפירים יש להם ואתה אומר: יודעי תרועה? אלא אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתרועה. אימתי?
בחדש השביעי.

רבי ברכיה פתח:
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - וכי כל החדשים אינן חדש?
אלא בַכֶּסֶא, ושאר חדשים אינן נכנסין אלא ליום חגנו, והלא ניסן חדש ונכסה ויש לו חג בפני עצמו?
אלא איזו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו?
זה תשרי.
תשרי כתיב על שם תישרי ותשבוק כל חובינו, אימתי?
בחדש השביעי.

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא פתח:
כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני ה' אלהיך מלמדך להועיל - מהו מלמדך?
מסקר לך, כהדין מסאסא שהוא מסקר להדא פרתא.
ושלשה שמות נקראו לו:
מלמד,
מרדע,
דרבן,

מַלְמַד - שהוא מלמד לפרה לחרוש.
מַרְדֵּעַ - שהוא מורה דעה בפרה.
דָּרְבָן - שהוא מורה בינה לפרה.
אמר הקב"ה לפרתו אדם עושה דרבן, וליצרו הרע אינו עושה דרבן.

מדריכך בדרך תלך -
משל לבן מלך שהיה לו דין לפני אביו.
א"ל אביו: אם מבקש אתה לזכות לפני בדין מנה לך ניקולוגוס פלוני ואתה זוכה בדין.
כך אמר הקב"ה לישראל: אם מבקשים אתם לזכות לפני בדין תהיו מזכירים זכות אבותיכם ואתם זוכים לפני בדין.

אחד -
זה אבינו אברהם, שנאמר: אחד היה אברהם.

זכרון תרועה -
זה אבינו יצחק: וירא והנה איל אחר וגו'.

מקרא קדש -
זה אבינו יעקב: שמע אלי יעקב וישראל מקוראי.
ואימתי מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין?
בחדש השביעי.

ר' חייא בר חמא בשם רבי לוי פתח:
אך הבל בני אדם כזב אני איש -
אמר רבי נחמיה: כל הבלים וכזבים שישראל עושין בעולם הזה כדאי הוא אבינו אברהם לכפר את כולן, ומה טעם?
האדם הגדול בענקים.

במאזנים לעולת -
[במאזנים] מתכפר להן בחדש שמזלו מאזנים, ואיזה?
זה תשרי.
בחדש - חדשו מעשיכם.
שופר - שפרו מעשיכם,
אמר הקב"ה: אם שפרתם מעשיכם לפני הרי אני נעשה לכם כשופר הזה, מה השופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו אף אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מדת הדין למדת רחמים, אימתי?
בחדש השביעי.

דבר אחר:
בחדש השביעי -
בחדש שהוא משובע במצות:
שופר בתוכו,
כפור בתוכו,
לולב בתוכו,
ערבה בתוכו,
סוכה בתוכו.

דבר אחר:
בחדש השביעי -
בחדש שהוא (משופע) [משובע] בכל:
גרנות בתוכו,
גיתות בתוכו,
כל מיני מגדים בתוכו.

דבר אחר:
בחדש השביעי -
רבי ברכיה קרי ליה ירחא דשבועתא, (שכן) [שבו] נשבע הקב"ה לאברהם אבינו, שנאמר: ויאמר בי נשבעתי נאם ה', מה צורך לשבועה זו?
אמר אבינו אברהם לפני הקב"ה: רבון העולמים, גלוי וידוע היה לפניך בשעה שאמרת לי: קח את בנך שהיה בלבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהו בניו של יצחק באין לידי עבירה ומעשים רעים, תהא נזכר להם עקדת אביהם, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך להם מדת הדין למדת רחמים, אימתי?
בחדש השביעי.

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל -
אמר רבי יודן:
מלמד, שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל נוטש מחורש זה ונסבך בחורש אחר.
א"ל הקב"ה: כך עתידין בניך להיות נאחזין בעונות ונסבכין בצרות, וסופן ליגאל בקרניו של איל, שנאמר: וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו וה' אלהים בשופר יתקע.

אמר רבי חנינא:
מלמד, שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל נוטש מחורש זה ונסבך בחורש אחר.
אמר ליה הקב"ה: כך עתידין בניך להיות נאחזין באומות נסבכין במלכיות ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל, שנאמר: וה' עליכם יראה ויצא כברק חצו וגו'.
כל השביעיים חביבים (כתוב ברמז רע"ו).

רבי יוחנן וריש לקיש היו מתקשין, תנינן:
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, אמרין: אם דבר תורה הוא במדינה למה נדחה? ואם אינו דבר תורה, אף במקדש לא ידחה?
עד דאינון יתיבין מתקשיין.

עבר רב כהנא אמרין:
הא אתא מרא דשמעתא ניקום ונשאול.
קמון ושאלון ליה.
אמר לון: כתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם.
וכתוב אחד אומר: זכרון תרועה מקרא קדש,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
בזמן שהוא בא בחול - יום תרועה.
ובזמן שהוא בא בשבת - זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין.

תני רבי שמעון:
ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חדש, ואל ידחה במדינה שאין יודעין זמנו של חדש.

תנא: ר' שמעון בן יוחאי אומר:
יום תרועה יהיה לכם ועשיתם -
במקום שהקרבנות קרבין.

אמר ר' תחליפא קיסריא:
בכל הקרבנות כתיב: והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם?
אמר הקב"ה: מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס, מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם, כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה, הדא הוא דכתיב: כי כאשר השמים החדשים וגו':

שבתון זכרון תרועה -
(כתוב ברמז תרמ"ו).

ר' אליעזר אומר:
שופר וכל מכשירין דוחין את השבת, שנאמר: יום תרועה יהיה לכם ואפילו בשבת, למאי? אילימא לתקיעה, והא תנא דבי שמואל:
כל מלאכת עבודה לא תעשו - יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה?
אלא למכשיריו.
ורבנן, ההוא מיבעי להו ביום ולא בלילה.
ורבי אליעזר, נפקא ליה מביום הכפורים תעבירו שופר וגמרי מהדדי.

ועניתם את נפשותיכם -
(כתוב ברמז תרמ"ח).

והקרבתם עולה לריח ניחוח וגו' -
אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים.
אתה אומר כן, או הן הן האמורים בתורת כהנים?
וכי שוין הן?
הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון: אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים.

פרים בני בקר וגו' -
הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן?
תלמוד לומר: (שבעת ימים תקריבו אשה לה') [והקרבתם עולה] אפילו אחד מהן.
או אפילו כולן (מנין) [מצויים]?
תלמוד לומר: פרים בני בקר שנים.

(מלבד חטאת הכפורים) -
[כתוב ברמז שפ"ו).

מלבד עולת התמיד ומנחתה תמימים יהיו לכם ונסכיהם -
מקיש נסכים לבהמה:
מה בהמה נפסלת במומין בחסר וביתר,
אף נסכים נפסלין במומין בחסר וביתר.

ובחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם -
קבעו הכתוב חובה.

וחגותם (אותו) חג לה' -
תנן:

הלכות חגיגה כהררין התלויין בשערה.

חגיגה מיכתב כתיבא: וחגותם חג לה'?

כדאמר ליה רב פפא לאביי:
ממאי דהאי וחגותם זביחה, דילמא אמר רחמנא תחוגו חגא?
אלא אתיא מדבר מדבר.
כתיב הכא: ויחוגו לי במדבר.
וכתיב: הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר.
מה להלן זבחים,
אף כאן זבחים.
ומאי כהררין התלויין בשערה?
דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן.

והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח -
הני [שבעים פרים] כנגד מי?
כנגד שבעים אומות.
פר יחידי - כנגד אומה יחידה.
משל למלך בשר ודם שעשה סעודה, ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה כדי שאהנה ממך.

אמר ר' יוחנן:
אוי להן לאומות העולם שאבדו ואינן יודעין מה אבדו.
בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן, עכשיו מי מכפר עליהן?!
מנין לנסוך המים בחג?

היה ר' עקיבא אומר:
נאמר הביאו עומר בפסח שתתברך לכם תבואה.
ונאמר הביאו בכורים בעצרת כדי שיתברכו להם פירות האילן.
אף נסוך המים בחג שיתברכו עליכם גשמים.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
נאמר בשני ונסכיהם וכו' (כדלעיל):

ביום השמיני עצרת -
עצרו הכתוב מלצאת.
הרי שהביא את קדשיו מבית פאגי לירושלים, שומע אני יאכל בירושלים (וילך) [וילין] בבית פאגי?
תלמוד לומר: ביום השמיני עצרת תהיה לכם - עצרו הכתוב מלצאת, ואין עצירה אלא כניסה, שנאמר: ואני עצור לא אוכל לבוא בית ה' ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור וגו'. אין לי אלא יו"ט האחרון שעצור מלצאת, יו"ט הראשון מנין?
ודין הוא: הואיל וזה קרוי מקרא קדש,
וזה קרוי מקרא קדש,
מה זה עצור מלצאת,
אף זה עצור מלצאת.

והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד -
הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן?
תלמוד לומר: שבעת ימים תקריבו אשה לה' - אפילו אחד מהם.
או אפילו כולן מצויין?
תלמוד לומר: פר אחד איל אחד וגו'.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם -
תניא רבי אליעזר אומר:
אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.

ר' יהושע אומר:
חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציון לבית המדרש.

אמר ר' יוחנן:
ושניהם מקרא אחד דרשו:
כתוב אחד אומר: עצרת לה' אלהיך.
וכתוב אחד אומר: עצרת תהיה לכם, הא כיצד?

ר' אליעזר אומר:
או כלו לה' או כלו לכם.

ר' יהושע אומר:
חלקהו, חציו לה' וחציו לכם (כתוב ברמז תרנ"ג).

מנחתם ונסכיהם -
אפילו בלילה.
מנחתם ונסכיהם - אפילו למחר (כתוב ברמז תרמאי טעמא).
איבעיא להו: נסכים הבאין בפני טעונין שירה או אין טעונין שירה?
כיון דאמר שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן:
מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן, או דילמא אאכילה ושתיה אמרינן אשתיה לחודיה לא אמרינן?

כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק:
אלה תעשו לה' במועדיכם - אלו עולות הבאות חובה ברגל,

לבד מנדריכם ונדבותיכם -
לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד.

לעולותיכם -
במה הכתוב מדבר?
אם בעולות נדר - הרי כבר נאמר נדריכם, ואם בעולת נדבה - הרי כבר נאמר נדבותיכם, הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע.

ולמנחותיכם -
במה הכתוב מדבר?
אי במנחת נדר - הרי כבר אמור, ואי במנחת נדבה - הרי כבר אמור, הא אינו מדבר אלא במנחת חוטא ובמנחת קנאות.

ולנסכיכם ולשלמיכם -
מקיש נסכים לשלמים:
מה שלמים ביום,
אף נסכים ביום.

ולשלמיכם -
לרבות זבחי שלמי (צבור) [נזיר].

א"ל אביי:
ולימא מר לרבות שלמי פסח, דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא, דתנן:

כל הנידר ונידב קרב בבמת יחיד ושאינו נידר ונידב אינו קרב בבמת יחיד.

ותנן:
המנחות והנזיר קרבין בבמת יחיד, דברי ר' מאיר. סמי מכאן נזירות.

רב דימי אמר:
לא תסמי מכאן נזירות תנאי היא, הא ר' מאיר והא רבנן.

ולנסכיכם ולשלמיכם -
(כתוב ברמז תפ"א).

אלה תעשו לה' במועדיכם -
אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל שיביאם ברגל.
או אינו אלא נדרים ונדבות של כל השנה כולה?
כשהוא אומר: כי תדור נדר לה' אלהיך וגו' - הרי נדרים ונדבות שנדר קודם הרגל אמורים, הא מה תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם?
אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל שמביאם ברגל.

לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם -
אלו [קיני] זבין וקיני זבות שנתנה תורה רשות שיביאם ברגל.

ויאמר משה אל בני ישראל -
להפסיק הענין דברי ר' ישמעאל.

ביום השמיני עצרת -
הלכה.
אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לאכל בסכתו ביום השמיני?

כך שנו חכמים:
אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יו"ט האחרון.

אמר ר' יהושע בן לוי:
צריך אדם להפריש עצמו מסוכתו ביום השמיני, שכבר אמרה תורה: בסוכות תשבו שבעת ימים.
ואם היתה סוכתו ערבה עליו היאך יעשה?

אמר ר' הושעיא:
נכנס ומקדש בתוך ביתו ונכנס ואוכל בתוך סוכתו.

(דבר אחר:)
[רבי אמר]:
צריך לפוסלה מבעוד יום.
וכיצד הוא פוסלה?
מעביר חרות אחת והוא פוסלה.
ולמה הטריחה עליו התורה שיכנס בתוך ביתו?
מפני שרגל בפני עצמו הוא.

רבא אמר:
יום השמיני רגל בפני עצמו, פיִס בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, טעון ברכה לעצמו.
מה ברכה הוא טעון?

אמר ר' אילעא:
להזכיר בו זמן.
תדע לך שהוא זמן בפני עצמו.

אמר ר' אבין הלוי אמר ר' חייא:
בכל ימות החג כתיב: וביום ובזה כתיב ביום - להודיעך שמועד בפני עצמו. מנין?
ממה שכתוב בענין ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

זה שאמר הכתוב: יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת.
אתה נותן לישראל בן - הוא מוהלו לשמונה ימים.
אתה נותן לו בית - הוא קובע מזוזה,.
נתת לו גג - הוא עושה לו מעקה.

נתת שלוה לפרעה - שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין! מי ה' אשר אשמע בקולו.
נתת שלוה לסנחריב - שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין! מי בכל אלהי הארצות וגו'.
נתת שלוה לנבוכדנצר - שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין! ומן הוא אלה וגו'.

נתת שלוה לדוד - נכבדת וברכך: ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה', נתת שלוה לשלמה - נכבדת וברכך: ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וגו'.
נתת שלוה לדניאל - נכבדת וברכך, שנאמר: ענה דניאל ואמר להוא שמיא די אלהא מברך.

רבנן אמרי:
יספת לגוי - כל שאתה מוסיף לנו ימים טובים אנו מוסיפין לך קרבנות.

אמר רבי לוי:
בכל חדש וחדש [שבקיץ] בקש הקב"ה ליתן לישראל מועד:
בניסן נתן להם פסח.
באייר נתן להם פסח קטן.
בסיון נתן עצרת.
בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול ועשו העגל ובטל תמוז ואב ואלול,
ובא תשרי ופרע להם: ראש השנה ויום הכפורים והחג.
א"ל הקב"ה: לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם -
זה שאמר הכתוב: תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

ר' אליעזר אומר:
תן חלק לשבעה - אלו שבעת ימי השבת.
וגם לשמונה - אלו שמונת ימי המילה.

ור' יהושע אומר:
תן חלק לשבעה - אלו שבעת ימי הפסח.
וגם לשמונה - אלו שמונת ימי החג.

דבר אחר:
תן חלק לשבעה -
[א"ר לוי:
תן חלק לשבעת ימי החג] וגם לשמונה - הזהיר אף בקדושת יום השמיני.

אמר ר' יהודה בר ר' סימון בשם ר' מאיר:
אם נתת חלק לשבעת ימי הנדה, [וגם לשמונה] - אתה זוכה שאתן לך בן ואתה מוהלתו לשמונה.
להלן אומר: עצרת לה' אלהיך,
וכאן עצרת תהיה לכם,

אמר ר' חנינא בר אדא:
בפסח אני נועל בפניכם את הרוחות ואת הגשמים, בשביל שתזקקו למלאכת השדה, אבל בחג אתם נועלים עצמכם מלפני ואני פותח לכם את האוצרות שבהם הרוחות ושבהם הגשמים.

דבר אחר:
א"ר לוי בשם ר' חמא בר חנינא:
למה הדבר דומה?
לשני פרגמטוטין שנכנסו למדינה. אמר אחד לחברו: אם פותחין אנו שנינו כאחת הרי אנו עושין זול במדינה, אלא את פתח שבתך ואני פותח שבתי.

מה יפו פעמים בנעלים - [בנעל אין כתיב כאן אלא בנעלים] - בשתי נעילות:
נעילה בפסח,
נעילה בחג.
אמר הקב"ה לישראל: בני, אתם נועלין [בפני] הפסח ואני נועל בפניכם בחג, ואני משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות. ואתם נועלים בפני בפסח, ואתם יוצאים וקוצרין ומוציאין אותה מלאה ברכות, לפיכך צריך הכתוב לומר: ביום השמיני עצרת.

דבר אחר:
למה נעצרו עוד יום אחד?
רב אמר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהגיע לו יו"ט, באו אריסיו וכבדו אותו, באו בני ביתו וכבדו אותו. היתה מטרונא מרמזת בהם: עד שנוהג עמכם, תבעו צרכיכם מן המלך.
כך התורה מרמזת לישראל: תבעו צרכיכם! כיצד?
וביום השמיני - ונסכיהם, ביום הששי ונסכיה, וביום השביעי – כמשפטם.
מ"ם יו"ד מ"ם – מים.
כיון שלא הבינו כבשה אותם עוד יום אחד, זה יום השמיני. אתה מוצא כשם שעצרת של פסח רחוקה חמשים יום, אף זאת היתה צריך להיות רחוקה חמשים יום, ולמה היא סמוכה לחג?

אמר ר' יהושע בן לוי:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו בנים הרבה, מהן נשואין [במקום רחוק ומהם נשואין] במקום קרוב. [כשהיו מבקשים אותם שהיו נשואים במקום קרוב] באין אצלו, וכשהיו מבקשין לילך ולחזור היו הולכין ובאין ומניחן, למה כך?
שהדרך קרובה, וכל יום שהן מבקשין לילך [היו הולכין ובאין]. אבל אותן שהיו נשואין במקום רחוק באין אצלו, וכשהיו מבקשין לילך היה כובשן עוד יום אחד אצלו.
כך בפסח ימי הקיץ והן עולין בעצרת לירושלים אחר חמשים יום, אבל עכשיו אחר החג ימות הגשמים הן והדרכים טרחות, לפיכך אמר הקב"ה: עד שהן כאן יעשו את העצרת. הוי: ביום השמיני עצרת.

והקרבתם עולה אשה -
אמר ר' פנחס בר חמא:
שבעים פרים היו שהיו ישראל מקריבים בחג, כנגד שבעים אומות שישבו בשלוה.

וכן היה ר' ברכיה מחשבן:
ביום הראשון שלש עשרה, ובשביעי שבעה, הרי עשרים.
ביום השני שנים עשר, ובששי שמונה הרי עשרים.
ביום השלישי אחד עשר, ובחמישי תשעה הרי עשרים.
וביום הרביעי עשרה, הרי שבעים.
אמר הקב"ה: בני, כל ימי החג אנו טורחין עם האורחים, אני ואתם נסעוד היום הזה. הוי: פר אחד ואיל אחד.

אמר רבי חנינא בר יודן:
כיון שהיו ישראל עולין לירושלים ומקריבין קרבנות החג, כביכול הקב"ה מסביר להם פנים, ומה אומר להם?
בני, תהיו שונים היום הזה בטובה ובאין אצלי, מנין?
דכתיב: אלה תעשו לה' במועדיכם.
מה ראה להיות פוחת בכל יום?
אלא למדתך תורה דרך ארץ, שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו חברו, יום ראשון מאכילו עופות, בשני מאכילו דגים, בשלישי בשר, ברביעי ירק, פוחת והולך עד שמאכילו קטניות.

תהיה לכם -
א"ל הקב"ה לישראל: השמחה נאה לכם, המועדים נאים לכם, ימים טובים נאים לכם.

ביום השמיני עצרת -
יספת לגוי - ישראל אם אתה נותן לו בן - [הוא מונה ח' ימים ומל אותו].
אם הוא בכור - פודהו לשלשים יום,
הגדיל - מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומברכך בכל יום ויום ואומר: ברכו את ה' המבורך.

דבר אחר:
יספת לגוי – לאומות העולם אתה מרבה להם ימים טובים - אוכלין ושותין ופוחזים, נכנסין לבתי תרטיאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדבריהם ובמעשיהם, אבל ישראל אינן כן, אתה נותן להם ימים טובים - הן אוכלין ושותין ושמחים ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומרבים בתפלות ומרבין במוספין וקרבין קרבנות, לפיכך צריך הכתוב לומר: ביום השמיני.

אמר רבי אלכסנדרי:
משל למלך שבאת לו שמחה. כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טורח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד, ואיני מטריח עליך הרבה אלא טול תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר.
כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם.

דאמר ר' פינחס:
כל אותן שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן, מה טעם?
תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה - בטוחים אנו בתפלה.
וכיון שיצאו שבעת ימי החג, אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד, ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד, וכיון ששמעו ישראל כך, התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים: זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.

אמר ר' אבין:
אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה?
בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בָּךְ - בתורתך, בך - בישועתך.

אמר רבי יצחק:
בך - בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך ב' תרי ך' עשרים.

סימן תשפג

אלה תעשו לה' במועדיכם -
אלה עשיתם אין כתיב כאן, אלא אלה תעשו, התורה מרמזת לישראל ואומרת להם: תמנין יומא.

רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
ושמרת את החוקה הזאת למועדה - התורה מרמזת ואומרת: תמנין יומיא.

אמר רבי יודן ברבי סימון:
כתיב: השקיפה ממעון קדשך מן השמים ומה כתיב בתריה?
היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות.
מה ענין זה אחר זה?
אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה ומוציאין מעשרותיהן כראוי והן יכולין לומר: בערתי הקדש מן הבית הקב"ה מרמז להן לישראל ואומר להם: תמנין יומיא.
ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.