ומגרשיהם יהיו לבהמתם -
מעין של בני העיר חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין לחיי אחרים.
בהמתם ובהמת אחרים - בהמתן קודמת.
כביסתן וכביסת אחרים - כביסתן קודמת.
חיי אחרים וכביסתן - חיי אחרים קודמין.

רבי יוסי אומר:
כביסתן קודמת לחיי אחרים.
קרא מנא לך?
דכתיב: ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם.
מאי חיתם?
אילימא חיה והלא חיה בכלל בהמה?
אלא מאי חיתם?
חיותם ממש, [פשיטא?
אלא לאו] דאיכא צער דחיפופיתא דמתגרי בחסרון הכביסה.

א"ר אבהו:
ערי מקלט לא נתנו לקבורה, שנאמר: ולכל חיתם - לחיים נתנו ולא לקבורה.
מיתיבי שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו?
רוצח שאני, דגלי ביה קרא.

מקיר העיר וחוצה -
נותנין קרפף לעיר.
מנא הני מילי?

אמר רבא:
דאמר קרא: מקיר העיר וחוצה - אמרה תורה: תן חוצה ואחר כך מדוד.

תניא רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש, נמצא מגרש רביע ושאר לשדות וכרמים.
מנא הני מילי?

אמר (רב) [רבא]:
דאמר קרא: מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב - אמרה תורה: סבב העיר באלף, נמצא מגרש רביע, [רביע] פלגא הוי?

אמר רבא בר אדא:
משוחאה אסברה לי משכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי.
תחומין כמה הוו?
שיתסר.
קרנות כמה הוין?
שיתסר.
דל תמניא דתחומין וארבע דקרנות, [כמה הוי?
תריסר], נמצא מגרש רביע.
רביע, טפי מתילתא הוו?
איתי ארבע דמתא שדי עלייהו.
אכתי תילתא הוי?
[מי סברת בריבועא קאמר, בעיגולא קאמר].
כמה מרובע יתר על העגול?
רביע, דל ריבעא מינייהו פשו להו תשעה, ותשעה מתלתין ושית אביע הוי?

אמר אביי:
משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא אאלפא.
תחומין כמה הוו?
תמניא,
קרנות כמה הוו?
שיתסר, [דל] ארבעה דתחומין וארבע דקרנות, כמה הוו?
תמניא, תילתא הוי?
[מי סברת בריבועא קאמר, בעיגולא קאמר], כמה מרובע יתר על העגול?
רביע, דל רבעא מנהון פשו להו שיתא ושיתא מעשרין וארבעה רבעא הוי.

רבינא אמר:
מאי רביע?
רביע [דתחומין.

רב אשי אמר:
מאי רביע?
רביע דקרנות.

אמר ליה (רבנן) [רבינא] לרב אשי:
והא סביב כתיב?
מאי סביב?
סביב דקרנות.
דאי לא תימא הכי, גבי עולה דכתיב: וזרקו את הדם על המזבח סביב הכי נמי סביב ממש, אלא מאי סביב?
[סביב] דקרנות המזבח הכא נמי סביב דקרנות העיר.

א"ל רב אבא מחוזנאה לרב אשי:
והאיכא מורשא דקרנתא?
במתא עגולתא. והא ריבעא בעינא?
אמר ליה: אימור דאמרינן חזייה כמאן דמרבעא ריבועי מי קא מרבעא.

א"ל רב אבא מחוזנאה לרב אשי:
מכדי כמה מרובע יתר על העגול?
רביע, הני תמני מאה שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא הוו?
א"ל: הני מילי בעיגול [מגו ריבוע, אבל] באלכסונא בעינן טפי.

דאמר מר:
כל אמתא בריבוע, אמתא ותרי חומשי באלכסונא.

בו ביום דרש רבי עקיבא:
מקרא אחד אומר: וּמַדּוֹתֶם מחוץ לעיר אלפים באמה.
ומקרא אחד אומר: מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב.
א"א לומר אלף, שכבר נאמר אלפים, וא"א לומר אלפים שכבר נאמר אלף, הא כיצד?
אלף אמה תחום מגרש, ואלפים אמה תחום שבת.

רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים.

ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר -
מעלים היו שכר ללוים, דברי ר' (מאיר) [יהודה].

רבי (יהודה) [מאיר] אומר:
לא היו מעלים להן שכר.

אמר רב כהנא:
מחלוקת בארבעים ושתים.
דמר סבר: ועליהם תתנו - לקליטה.
ומר סבר: ועליהם תתנו - כהנך.
מה הנך כתיב: לכם - לכל שבצרכיכם, אף הני לכל צרכיכם, אבל בשש דברי הכל לא היו מעלין להן שכר.

זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה -
מהו לכם?
לכם היא ראויה.

משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות והיה משיא לעבדיו [שפחות] מאוסיא אחרת.
עמד המלך וחשב בדעתו, אמר: העבדים שלי והשפחות שלי מוטב שאשיא עבדי לשפחותי, שלי לשלי.
כך אמר הקב"ה: הארץ שלי היא, שנאמר: כי לי הארץ.
וישראל שלי הם, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים.
מוטב שאנחיל ארצי לעבדי, שלי לעם שלי, לכך נאמר לכם.

דבר אל בני ישראל וגו' כי אתם עוברים וגו' והקריתם לכם ערים -
זה שאמר הכתוב: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, אילולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת לו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות ולא עשית כן, אלא הוצאתו מגן עדן [וחיה תתק"ל שנה ואח"כ מת, מה עשית לו?
גרשת אותו מגן עדן], שנאמר: ויגרש את האדם.
ולמה נגרש?
על שהביא מיתה לדורות, והיה צריך למות מיד, אלא שרחמת עליו וגרשת אותו כדרך הרוצח בשגגה שגולה לערי מקלט.
אמר משה: רבש"ע, זה שהרג בשגגה בדרום או בצפון, מנין יהיה יודע היכן ערי מקלט, שיהא בורח לשם?
אמר לו: תכין לך הדרך תכוין לך הדרך, שלא יהו טועים וימצא אותו גואל הדם.
אמר לו: היאך?
[א"ל]: העמד להם איטלסיות מכוונות לערי מקלט. לכך נאמר: טוב וישר ה' וגו'. אם לרוצחים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה, הדא הוא דכתיב: ידרך ענוים במשפט.

כי אתם עוברים את הירדן -
למה נאמר פרשה זו?
לפי שהוא אומר: אז יבדיל משה שלש ערים - אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן, מנין שצוה משה את יהושע להפריש ערי מקלט?
תלמוד לומר: והקריתם לכם ערים.
אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד?
תלמוד לומר: כי יכרית ה' אלהיך את הגוים וגו' - אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר.

והקריתם -
אין הקריה אלא הזמנה.

ערים -
שומע אני [אף] כרכים?
תלמוד לומר: ערי.
אי ערי שומע אני אפילו כפרים?
תלמוד לומר: ערים, הא כיצד?
מגיד שלא היו שם אלא שוקים ובית המחיה.

שש ערי מקלט -
מגיד (שהם) [שאין] קולטות ערי מקלט שבעבר הירדן [עד שיבדלו אותן] שבארץ כנען.

ערי מקלט - אל יעשו גנות ופרדסים.
ערי מקלט - אל יעשו חניות ופונדקין.
ערי מקלט - אל יעשו בתי צורה.

תהיינה -
לחוס עליהן.
תהיינה - תן ממונך עליהן.
תהיינה - שלא יעשו עיר הנדחת.
תהיינה שש - שאם נטלה אחת מהן - ימנו אחרת תחתיה.
אם חרבו - יבנו אותן.
אינן צריכין אלא אחת או שתים, אמרת: לאמר.

ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ -
קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ שמשתבוא למנות ערי מקלט, ובזכות שתקבל עליך תבא אל הארץ.
יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין למנות ערי מקלט שבחוצה לארץ?
אמרת: לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם - כאשר ניתן לכם אתם חייבים למנות ערי מקלט ולא בחוצה לארץ.

והקריתם לכם -
יכול ערים גדולות או קטנות מן הערים שבנו הכנענים, או מן הערים שיבנו ישראל?
תלמוד לומר: ערים - גדולות ולא קטנות מן הערים שבנו הכנענים, או מן הערים שיבנו ישראל משבאו לארץ?
לפי שנאמר: לנוס שמה - יכול מפי עצמו?
תלמוד לומר: שמה.
נאמר כאן שמה,
ונאמר להלן שמה,
מה שמה הנאמר להלן על פי הדבור,
אף שמה הנאמר כאן על פי הדבור.
או לעולם יהו ממונות על פי הדבור?
תלמוד לומר: שמה - הראשונות מפי הדבור והשניות מפי עצמו.

ונס שמה -
ולא יוצא לא לעדות מצוה ולא גלעדות ממון ולא לעדודת נפשות. ואפילו כל ישראל צריכין לו, ואפילו שר צבא כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר: שמה - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

מכה נפש בשגגה -
פרט למכה אביו.
ורמינהו: הבן גולה על ידי האב?

אמר רב כהנא:
לא קשיא, הא לר' שמעון דאמר:
חנק חמור מסייף, שגגת סייף ניתן לכפרה שגגת חנק לא ניתן לכפרה.

לרבנן דאמרי:
סייף חמור, הורג אביו שגגת סייף הוא ושגגת סייף לא ניתן לכפרה.

רבא אמר:
פרט לעושה חבורה באביו בשוגג, סלקא דעתך אמינא: כיון דבמזיד בר קטלא הוא בשוגג נמי ליגלי, קא משמע לן.

ונס שמה רוצח -
שומע אני כל רוצח במשמע?
תלמוד לומר: מכה נפש בשגגה.
אי מכה נפש שומע אני אף מכה אביו ואמו במשמע?
תלמוד לומר: רוצח מכה נפש, לא אמרתי אלא רוצח מכה נפש, יצא מכה אביו ואמו שאינו גולה.
רוצח - ולא זומם.
מכה נפש בשגגה - פרט למכה מזיד, דברי ר' חנינא.

ר' אלעזר בן מתיא אומר:
בשגגה - פרט למכה בשבת.
בשגגה - פרט למכה אביו בחול.

מגואל הדם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ורצח גואל הדם שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו?
תלמוד לומר: עד עמדו לפני העדה.
הרי שהיה רודף אחר חברו להרגו ואמרו לו: בן ברית הוא, הוי יודע שכתוב בתורה: שופך דם האדם וגו'.
אמר: אע"פ כן הורג הוא, אמרת: רשע למות - קדם והרגהו והצל נפשו של זה.
וכן מי שהיה רודף אחר האשה לאנסה, ואמרו לו: בת ברית היא, אשת איש היא, הוי יודע שכתוב בתורה: מות יומת הנואף
א"ל: אעפ"כ נואף הוא, אמרת: רשע למות - קדם והרגהו והצל אשתו של זה בדמיו של זה. יכול יהרוג אותו משהרג ומשנאף?
תלמוד לומר: ולא ימות הרוצח עד עמדו.

תנו רבנן:
ורצח גואל הדם וגו' -
מצוה ביד גואל הדם, אין לו גואל הדם, רשות ביד כל אדם, דברי ר' יוסי הגלילי.

ר' עקיבא אומר:
רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו, מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?
מי כתיב אם רצח.
ורבי עקיבא, מי כתיב ירצח,

אמר (רב) [מר] זוטרא בר טוביא אמר רב:
רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו, נהרג עליו. [כמאן?
לא כר' יוסי הגלילי ולא כר' עקיבא].
הוא דאמר כי האי תנא: ר' אליעזר אומר:
עד עמדו לפני העדה - מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: ורצח גואל הדם - יכול מיד?
תלמוד לומר: עד עמדו לפני העדה.

ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא עד עמדו מאי דרשי ביה?
מיבעי ליה לכדתניא: מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש, שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין?
תלמוד לומר: עד עמדו לפני העדה.

והערים אשר תתנו -
עם הראשונות, או חוץ מן הראשונות?
תלמוד לומר: (ואת הערים תתנו) [את שלש הערים תתנו וגו'] הא מה תלמוד לומר: והערים? עם הראשונים וכו'.
להיכן גולין?
לערי מקלט, שלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען, שנאמר: תתנו מעבר לירדן וגו'. עד שלא נבחרו שלשה שבארץ כנען לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר: שש ערי מקלט תהיינה - עד שיהו ששתן קולטות כאחת.

תנו רבנן:
שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדו הבדיל יהושע בארץ כנען, ומכוונות היו כמין שתי שורות.
חברון ביהודה כנגד בצר במדבר.
שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד.
קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן.

ושלשת -
שיהיו משולשות, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת ובארץ ישראל תלת?

אמר אביי:
בגלעד שכיחי רוצחין, דכתיב: גלעד קרית פועלי און עקובה מדם - שהיו עוקבין להרוג נפשות. ומאי שנא מהאי גיסא [ומהאי גיסא] דמרחקי, ומאי שנא (מהאי גיסא) מציעאי דמקרבי?

[אמר אביי]:
בשכם נמי שכיחי רוצחים, שנאמר: חבר כהנים דרך ירצחו שכמה, שהיו מתחברין להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברים לחלק תרומה בבית הגרנות, ותו ליכא, והכתיב: ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר?

אמר אביי:
הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, והללו אין קולטות אלא לדעת.
וחברון עיר מקלט הואי, והכתיב: ויתנו לכלב את חברון?

אמר אביי:
פרוורהא, דכתיב: ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב.
וקדש עיר מקלט הואי, והכתיב: רקת וכנרת וקדש.
ותניא: ערים הללו אין עושין אותן לא כרכים קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות.

אמר רב יוסף:
תרתי קדש הויין.

אמר רב אשי:
כגון סליקוס ואקרא דסליקוס.

ערי מקלט תהיינה -
אין לי אלא שקולטות בארץ, בחוצה לארץ מנין?
תלמוד לומר: תהיינה.
באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען, יכול ימנו שם שש?
אמרת: את שלש הערים תתנו מעבר לירדן.
באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן, יכול ימנו שש?
תלמוד לומר: את שלש הערים תתנו בארץ כנען.
לפי שאמרתי: אם חרבו יבנו אחרות תחתיהן, חזרו הראשונים ונתישבו לא יחזרו אלו למקומן מעתה?
תלמוד לומר: שש ערי מקלט תהיינה והשניות חוזרות למקומן.
כתיב: ולגר ולתושב בתוכם תהיינה.
וכתיב: לכם למקלט - לכם - ולא לגרים!
לא קשיא, כאן בגר תושב שהרג גר תושב, כאן בגר תושב שהרג את ישראל.
ורמינהו: לפיכך גר וגוי שהרגו נהרגין, קתני גר דומיא דגוי, מה גוי לא שנא קטל בר מיניה ולא שנא קטל לאו בר מיניה נהרג, אף גר לא שנא קטל בר מיניה ולא שנא קטל לאו בר מיניה נהרג!

אמר רב חסדא:
לא קשיא, כאן שהרגו דרך ירידה דישראל גלי איהו נמי גלי, דרך עליה דישראל פטור הוא נהרג.

אמר ליה רבא:
ולאו כל דכן הוא, השתא ומה דרך ירידה דישראל גלי הוא נמי סגי ליה בגלות, דרך עליה דישראל פטור הוא נהרג?

אלא אמר רבא:
באומר מותר.

אמר ליה אביי:
אומר מותר אנוס הוא!
א"ל: שאני אומר: אומר מותר קרוב למזיד הוא.

ולגר ולתושב -
או כשם שגולה ע"י ישראל כך ישראל גולה על ידו, אמרת: אם כשהרגו ישראל פטור, קל וחומר שלא יגלה, אלא אם הרגו ישראל הרוג, ואם הוא הרג את ישראל נהרג.

תהיינה שש הערים האלה למקלט -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: את שלש הערים תתנו מעבר לירדן שומעני את הראשונה שמפרישין תהא קולטת?
תלמוד לומר: תהיינה שש הערים האלה - מגיד שלא קלטה אחת מהן עד שהופרשו כולן.

ואם בכלי ברזל הכהו -
אמר שמואל:
מפני מה לא נאמר יד בברזל?
מפני שהברזל ממית בכל שהוא, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור. והני מילי דברזי מיברז. כפפו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת - חייב. מנא לן?

אמר שמואל:
אמר קרא: או באיבה - לרבות המצמצם.
ההוא גברא דצמצמיה לחיותא דחבריה בשמשא ומתה.
רבינא מחייב.
רב אחא בר יעקב פוטר.
רבינא - מחייב - קל וחומר: מה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם, נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שנחייב בו את המצמצם.

רב אחא בר יעקב – פוטר, אמר קרא: מות יומת המכה רוצח הוא, ברוצח הוא דחייבתי לך מצמצם, בנזקין לא חייב מצמצם.

ואם בכלי ברזל הכהו וימת -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואם באבן יד וגו' - אין לי אלא שהרגו באלו שיהא חייב, בברזל מנין?
תלמוד לומר: ואם בכלי ברזל. הא עד שלא יאמר יש לי בדין:
אם כשהרגו באבן ובעץ חייב, קל וחומר בברזל. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר: ואם בכלי ברזל. [או מה אבן מלא יד, אף ברזל] מלא יד?
אמרת: גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית במשהו, לפיכך לא נאמר בו יד, אלא אפילו במחט ואפילו בצינורא. אין לי אלא שהרגו בכלי ברזל שיהא חייב, השליך עשתות וגולמין עליו מנין?
תלמוד לומר: מות יומת הרוצח מכל מקום.

מות יומת -
(כתוב ברמז שכ"ב).

מות יומת הרוצח -
על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו (כתוב ברמז שמע מינה).
אתיא רוצח רוצח (כתוב ברמז שנ"ב).
רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין (כתוב בשופטים).

ואם באבן יד -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וכי יריבן אנשים - שומע אני שאם יכנו בין בדבר שהוא כדי להמיתו ובין בדבר שאינו כדי להמיתו?
תלמוד לומר: ואם באבן יד - מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמיתו.
ומנין שעל מקום שהוא כדי להמיתו?
תלמוד לומר: וארב לו וקם עליו - מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמיתו ועל מקום שהוא כדי להמיתו.
אין לי אלא שהרגו באבן שהוא חייב, גלגל עליו סלעים ועמודים מנין?
תלמוד לומר: רוצח הוא מות יומת - מכל מקום.

או בכלי עץ -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט - שומע אני בין בדבר שיש בו כדי להמיתו ובין בדבר שאין בו כדי להמיתו?
תלמוד לומר: או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו - עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית.
על מקום שהוא כדי להמית מנין?
תלמוד לומר: וכי יהיה איש שונא וגו' - מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ועל מקום שהוא כדי להמית.
אין לי אלא שהרגו בעץ שהוא חייב, השליך עליו קורות וכלונסאות מנין?
תלמוד לומר: רוצח הוא מות יומת הרוצח - מכל מקום.
אין לי אלא שהכהו באבן, מנין אתה אומר שהכהו בגוש מלח או בפלח של דבלה או הפיל עליו סל מלא עפר, או סל מלא צרורות?
תלמוד לומר: ואם באבן יד וגו' או בכלי עץ.
מנין אתה מרבה שהכהו בראש הקורה או בראש התורן של ספינה?
תלמוד לומר: או בכלי עץ יד.
מנין אתה מרבה הדוחף חברו לתוך המים או לתוך האור או שהסית בו את הנחש?
[תלמוד לומר: בידו מכל מקום].
לפי שנאמר: יד העדים - הרי מי שברח לבבל יכול ילכו לשם?
אמרת: גואל הדם הוא ימית וגו', מנין אפילו אמר אינו יכול להקבילו?
תלמוד לומר: בפגעו בו וגו'.

גואל הדם הוא ימית את הרוצח -
מצוה בגואל הדם, ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין גואל הדם?
תלמוד לומר: בפגעו בו - מכל מקום.

גואל הדם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואם בכלי ברזל הכהו ואם באבן יד [או בכלי עץ יד] - אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, בדבר אחר מנין?
אתה דן בנין אב משלשתן: לא ראי אבן כראי העץ ולא ראי עץ כראי האבן, ולא ראי זה וזה כראי ברזל ולא ראי ברזל כראי שניהן, הצד השוה שבשלשתן שהן כדי להמית והמית, מצוה ביד גואל הדם להמיתו, אף כל שהוא כדי להמית והמית מצוה ביד גואל הדם להמיתו.

ואם בשנאה יהדפנו -
מכל מקום.
או אפילו דחפו לתוך המים או לתוך האור או שיסה בו את הכלב והכיש בו את הנחש?
הרי אתה דן בנין אב משלשתן: לא ראי אבן כראי העץ ולא ראי עץ כראי האבן, ולא ראי זה וזה כראי ברזל ולא ראי ברזל כראי שניהן, הצד השוה שבשלשתן שהן מחמת הממיתים והמית הרי זה חייב, יצא את שדחפו לתוך האור או לתוך המים ושסה בו את הכלב ושסה בו את הנחש שדינו מסור לשמים.

או השליך עליו בצדיה -
שצודה לו ומתכוון לו.
מנין אפילו אמר: איני יכול להקבילו?
תלמוד לומר: בפגעו בו הוא ימיתנו.

ואם בשנאה יהדפנו -
והלא שנאה הוא איבה ואיבה הוא שנאה, ומה תלמוד לומר איבה ושנאה?
אלא מה שנאה שערו את המכה וכו' אף איבה שערו וכו'.

בצדיה וימת -
נאמר כאן צדיה,
ונאמר למטה צדיה,
מה צדיה הנאמר למטה מגיד ששערו את ההשלכה ואת המכה וכו'.
לפי שנאמר: מות יומת המכה - יכול כל המכים מתים?
קטן שהכה שוטה שהכה מלמד סופרים שהכה ומלמד תינוקות והמכה מכת מרדות והמכה מאהבה?
אמרי: כי יזיד - פרט לשוגג.
איש - פרט לקטן.
על רעהו - פרט לתושב.
להרגו - שנתכוון לו.
בערמה - פרט לשוטה.

אך אם יום או יומים יעמד -
[פרט לרב שהכה לעבדו].
לפי שאמר בבלי דעת - פרט למכה שלא בדעת, והמלמד סופרים, והמכה מכת מרדות, והמכה מאהבה.
לפי שנאמר: ועשית לו כאשר זמם - יכול אף השולח?
אמרת: מות יומת המכה ולא השולח.
ממעט אני בשולח להכות מכה שאינה כדי למכה והכה, ולא אמר בשולח להכות מכה שהיא כדי למכה והכה, אמרת: מות יומת - ולא השולח.
מיקל אני באלו ולא אקיל בעבד אחרים?
תלמוד לומר: מות יומת המכה.
מיקל אני בעבד אחרים ולא אקיל בעבד עצמו?
תלמוד לומר: מות יומת המכה.
ארבה אני אביו נשיא ולא ארבה אביו דיין?
תלמוד לומר: מות יומת המכה (מות יומת).
ארבה אביו דיין בבית דין הגדול [שלא בבית דין הגדול מנין]?
תלמוד לומר: מות יומת המכה.
אפשר לומר כל אלו באביו בזמן שעשה בהן חבורה מגיד שהוא חייב. לפי שנאמר: וכל ישראל ישמעו וייראו - התקינו שיהו הורגין ברגל.
יכול אם היתה אשה עוברה יאריכו לה עד שתלד?
תלמוד לומר: מות יומת המכה.
יכול אם היתה בת שלשה חדשים לא יאריכו לה עד שתלד אבל אם היתה בת תשעה חדשים יאריכו לה עד שתלד?
תלמוד לומר: מות יומת, או מות יומת מיתה שגזרו עליו בית דין.
מנין שיכו אותו באבנים ובחצים ובפלחות?
תלמוד לומר: מות יומת מכל צד.
אין במשמע אלא בזמן שהסנהדרין במקומה, בזמן שאין סנהדרין במקומה נתחייב אדם סקילה ביתו נופל עליו או חיה גוררתו וכו'.
לפי שנאמר: כבד את אביך הרי מי שהרג את בנו מנין שבנו מותר בו?
תלמוד לומר: גואל הדם הוא ימית וגו'.

או באיבה הכהו בידו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואם בכלי ברזל וגו' ואם באבן וגו' או בכלי עץ וגו' - אין לי אלא שהרגו באלו חייב, דעכו חנקו ובעטו מנין?
תלמוד לומר: (וכו') [בידו] מכל מקום.

ואם בפתע -
פרט לקרן זוית.

בלא איבה -
פרט לשונא.

הדפו -
שדחפו בגופו.

או השליך עליו -
להביא ירידה שהיא צורך עליה.

בלא צדיה -
פרט למתכוון לצד זה והלכה לה לצד אחר.

ואשר לא צדה -
פרט למתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע.

ואשר יבא את רעהו ביער -
מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם.

תנו רבנן:
הסומא אינו גולה, שנאמר: בלא ראות - למעט את הסומא, דברי ר' יהודה.

[ר' מאיר אומר:
בלא ראות - לרבות את הסומא].
מה טעם דר' יהודה?
דכתיב: ואשר יבא את רעהו ביער - ואפילו סומא אתא בלא ראות מעטיה.
ור' מאיר, בלא ראות למעט ובבלי דעת למעט הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות.
ורבי יהודה, בבלי דעת פרט למתכוון הוא דאתא. בלא ראות להביא את הזורק בלילה.

תניא רבי יהודה אומר:
סומא אין לו בשת, מה טעם דר' יהודה?
דכתיב: ולא תחוס עינך, וגמר עינך עינך מעדים זוממין:
מה התם סומין לא אף הכא סומין לא.

וכן היה רבי יהודה פוטרו מחייבי מיתות בית דין.
אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות.
וכן מחייבי מלקיות; אתיא רשע רשע מחייבי מיתות בית דין.
וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינין שבתורה, דאמר קרא: ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם - כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים, וכל שאינו במכה וגואל הדם אינו במשפטים.

אמר רב יוסף:
מריש הוה אמינא: מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן, דאמינא לא מפקדנא ועבידנא מצוה, כיון דשמעית להא דאמר ר' חנינא:
גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי: לית הילכתא כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן.
וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל המצות שבתורה, דאמר קרא: אלה המצות והחקים והמשפטים - כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחוקים, וכל שאינו במשפטים - אינו במצות וחוקים.

בלא ראות -
פרט לסומא דברי רבי יהודה וכו'.
אלמא קסבר רבי יהודה מקצת ידיעה לאי ככל ידיעה.
ור' מאיר איפכא.
ורמינהו: יודע אני שיש נדרים, אבל איני יודע שיש מפירים (נעשה כמי שלא שמע כלל) [יפר], יודע אני שיש מפירים [אבל] איני יודע שזה נדר.

ר' מאיר אומר:
לעולם לא יפר אלא אם הוא יודע בתוך היום שהוא נדר ולא אמרינן מקצת שמיעה ככל שמיעה.

ורבי יהודה אומר:
יפר בתוך היום, אע"פ שאינו יודע שהוא נדר, דאמרינן: מקצת שמיעה ככל שמיעה.

אמר רבא:
הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא.

רבי יהודה סבר: גבי רוצח כתיב: ואשר יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל יער וסומא נמי בר מיעל יער, ואי אמרת: בלא ראות לרבות את הסומא, מיער נפקא ליה, אלא שמע מינה למעט את הסומא.

ור' מאיר סבר: בבלי דעת – כתיב, כל דבר מידע וסומא לאו בר מידע הוא, ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה, אלא שמע מינה לרבות את הסומא, אבל גבי נדרים כתיב: ושמע אישה ושמע אביה.
רבי יהודה סבר: מקצת שמיעה ככל שמיעה.
ורבי מאיר סבר: איפכא.

ויפל עליו -
אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה.
היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו - הרי זה גולה. אבל היה מושך במעגלה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו - הרי זה אינו גולה. זה הכלל: כל שבדרך ירידתו - גולה, שלא בדרך ירידתו - אינו גולה.
מנא הני מילי?

אמר שמואל:
דאמר קרא: ויפל עליו וימת - עד שיפול דרך נפילה.
ויפל - לרבות שקפץ לתוך מעין.

והוא לא אויב לו -
להעיד.

ולא מבקש רעתו -
לשפטו.
מגיד שדבבו של אדם לא דנו ולא מעידו.

תנו רבנן:
והוא לא אויב לו -
יעידנו.

ולא מבקש רעתו -
ידיננו.
אשכחן שונא, אוהב מנלן?
סברא הוא, שונא מה טעם?
משום דמרחקא דעתיה, אוהב נמי מקרבא דעתיה.
ורבנן האי ולא אויב לו ולא מבקש רעתו מאי דרשי ביה?
חד לדיין.

ואידך כדתניא:
והוא לא אויב לו -
איסי בן יהודה אומר:
מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד.

והוא לא אויב לו -
לפסול את השונאין מלישב בדין.
אין לי אלא שונאים, קרובים מנין?
תלמוד לומר: בין המכה ובין גואל הדם.
אין לי אלא דיינין שפוסל בהן שונאים וקרובים, עדים מנין?
הרי אתה דן: הואיל ואמרה תורה הרוג ע"פ דיינין הרוג ע"פ עדים, מה דיינין פוסל בהן שונאים וקרובים אף העדים יפסול בהן שונאים וקרובים.

ועוד קל וחומר: ומה דיינין שאין הדברים נגמרין על פיהם פוסל בהן שונאים וקרובים, עדים שהדברים נגמרין על פיהם אינו דין שיפסול בהן שונאים וקרובים?!
אין לי אלא רוצח, שאר חייבי מיתות בית דין מנין?
תלמוד לומר: המשפטים האלה.
אין לי אלא לישראל, לגרים מנין?
תלמוד לומר: (המשפטים האלה) [כגר כאזרח].
אין לי אלא דיני נפשות, דיני ממונות מנין?
תלמוד לומר: (על המשפטים האלה) [משפט אחד].
או כשם שדיני נפשות בכהן גדול כך דיני ממונות בכהן גדול?
תלמוד לומר: האלה - אלה בכהן גדול ואין דיני ממונות בכהן גדול.
דיני נפשות מנין?
תלמוד לומר: ושפטו העדה - הרי עשרה.
והצילו העדה - הרי עשרה.
[ועוד] שלשה מנין?
הרי אתה דן: הואיל ואמרה תורה הרוג ע"פ עדים הרוג ע"פ מטין דיינין, מה עדים שנים אף מטין שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי שלשה.

דורשי רשומות אומרים:
שלש עדות הכתובות בפרשה, ללמדך שדיני נפשות בשלשה.

מנין לסנהדרי קטנה שהיא כהן גדול?
שנאמר: ושפטו העדה והצילו העדה - עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים.
ומנין לעדה שהיא עשרה?
שנאמר: עד מתי לעדה הרעה - יצאו יהושע וכלב.
ומנין להביא עוד שלשה?
ממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות - שומע אני שיהיה עמהן לטובה.
א"כ למה נאמר אחרי רבים להטות?
לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, לטובה - ע"פ אחד, לרעה - ע"פ שנים, ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כהן גדול.

והצילו העדה את הרוצח -
מכאן אתה אומר: הרג נפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם.
מי שנתחייב מיתה - הרגוהו, מי שלא נתחייב – פטרוהו.
מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר: והשיבו אותו העדה.

עד מות הכהן הגדול -
תניא:
כהן גדול שהרג את הנפש במזיד – נהרג.
בשוגג – גולה, ועובר על עשה ועל לא תעשה, והרי דוא כהדיוט לכל דבריו.
במזיד נהרג פשיטא? בשוגג גולה איצטריך ליה, סלקא דעתך אמינא: הואיל וכתיב: עד מות הכהן הגדול אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה [ליגלי, דלית ליה תקנתא בחזרה] לא ליגלי.

דתנן:

ההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג אין יוצא משם לעולם,

קא משמע לן. ואימא הכי נמי?
אמר קרא: לנוס שמה כל רוצח אפילו כהן גדול במשמע. ועובר על עשה - לא סגי דלא עבר?
הכי קאמר: אם עבר הרי הוא כהדיוט, פשיטא?
סלקא דעתך אמינא: הואיל ותנן:

אין דנין כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד,

דכתיב: כל הדבר הגדול יביאו אליך - דבריו של גדול, אימא כל דבריו של גדול?
קא משמע לן. ואימא הכי נמי?
מי כתיב דברי גדול?
הדבר הגדול כתיב.

אחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח.

רבי יהודה אומר:
אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח.
מנא הני מילי?
דאמר קרא: עד מות הכהן הגדול.
וכתיב: כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול.

ורבי יהודה, כתיב קרא אחרינא: לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן הגדול.
ואידך, מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא.

עד מות הכהן הגדול -
לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להם מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו. טעמא דלא מצלי, הא מצלי מייתי, והכתיב: קללת חנם לא תבא?
א"ל ההוא סבא: מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להם לבקש רחמים על דורן, ולא בקשו.

ואיכא דאמרי:
כדי שיתפללו על בניהן שלא ימותו, טעמא דמצלי, הא לא מצלי מייתי.
מאי הוה להו למעבד?

הכא אמרי:
טוביא חטא, וזיגוד מינגיד?

התם אמרי:
שכם נסיב, ומבגיא גזיר?
א"ל ההוא סבא וכו', כי ההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי.

כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת.

ורמינהו: וישב בה - ולא בתחומה?

אמר אביי:
לא קשיא, כאן לקלוט כאן לדור. ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ומגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש?

אמר רב ששת:
לא נצרכה אלא למחילות.

עד מות הכהן הגדול -
ר' מאיר אומר:
רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם, אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם.

רבי אומר:
רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה בארץ, אינו דין וכו'.

ואם יצא יצא -
א"ר אלעזר בן עזריה:
אם מדת פורענות מועטת הפוסע פסיעה אחת הרי הוא מתחייב בנפשו, קל וחומר למדת טובה מרובה.

תנו רבנן:
ואם יצא יצא הרוצח -
אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין?
תלמוד לומר: ואם יצא יצא - מכל מקום.

והתניא: במזיד נהרג, בשוגג גולה?
לא קשיא, הא כמאן דאמר: דברה תורה כלשון בני אדם.
הא כמאן דאמר: לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם.

אמר אביי:
מסתברא כמאן דאמר: דברה תורה כלשון בני אדם, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו במזיד – נהרג, בשוגג – גולה, אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה.

ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו -
לארץ אחוזתו הוא שב, ואינו שב למה שהוחזקו אבותיו, דברי ר' יהודה.

ר' מאיר אומר:
אף הוא שב למה שהוחזקו אבותיו.
כיוצא בו: ושב אל משפחתו - חוזר לשררה שהיה בה, דברי ר' מאיר.

רבי יהודה אומר:
לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

ושב אל משפחתו -
למשפחתו הוא שב, ואינו שב למה שהוחזקו אבותיו, דברי ר' יהודה.

ר' מאיר אומר:
אף הוא שב למה שהוחזקו אבותיו.

ואל אחוזת אבותיו -
כאבותיו גמר שיבה שיבה מהתם.

והשיבו אותו העדה -
יכול משנתחייב גלות ולא הספיק לגלות עד שמת כהן גדול יגלה?
תלמוד לומר: והשיבו - שאינו זז ממקומו.

אל עיר מקלטו -
החזירו רוצח לידון היו מגלין אותו.
יכול יהו מגלין אותו לעיר שֶׁדָּר?
תלמוד לומר: אל עיר מקלטו אשר נס.

שמה -
לא יצא להציל מן הגייס מן הנהר מן הדלקה מן המפולת.
שמה - לא יצא לחלק לעניים.
יכול אם היה עני לא יצא, אבל אם היה עשיר יצא?
תלמוד לומר: שמה.
יכול אם היו עשירים כיוצא כבו לא יצא, אבל לא היו עשירים כיוצא בו יצא?
תלמוד לומר: שמה.

וישב בה -
אל יהי מחזר מעיר לעיר.
ממעט אני שנמשח בימיו והוא איש, ולא אמעט שנמשח בימיו והוא קטן?
תלמוד לומר: בשמן הקדש – (הוא) [בו] תלוי הדבר ולא באיש.

והשיבו אותו העדה -
הרי מי שנתחייב לגלות וגלה חוזר למיתתו של שני.
שומע אני עד מות זה ועד מות זה?
תלמוד לומר: עד מות הכהן הגדול (שאמר). עד מות הכהן הגדול - זה המרובה בבגדים.

אשר משח -
לרבות משוח מלחמה.
אותו - פרט למשוח (את) עצמו.
לפי שנאמר מקלט, העיר קולטת ואין מגרשה קולט, או העיר מצלת ואין מגרשה מציל?
תלמוד לומר: אל עיר מקלטו.

ומצא אותו -
פרט למצא הוא גואל דם. לפי שנאמר: ערי מקלט - העיר קולטת ואין תחומה קולט, או העיר מצלת ואין תחומה מציל?
תלמוד לומר: מחוץ לגבול עיר מקלטו.

ורצח גואל הדם -
ביד כל מי שיהרגנו.
וכן הכתוב אומר: ואך את דמכם לנפשותיכם - מגיד שתובעין דמו של אדם ביד כל מי שיהרגנו.

בעיר מקלטו ישב -
לרבות אנשי עיר מקלטו שגלו גולה עמהן.
שומע אני ישב לו בגלות?
תלמוד לומר: כי בעיר מקלטו.

ישב -
לרבות שהרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר.

עד מות הכהן וגו' -
מגיד שאחוזתו מצלת.
אין לי אלא אחוזתו מצילתו, מנין אף כל הארץ מצלת?
תלמוד לומר: ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו - מגיד [שארץ] אחוזתו מצלת.

והיו אלה לכם -
סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ.

תנו רבנן:
לדורותיכם בכל מושבותיכם -
למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ.
א"כ מה תלמוד לומר: בשעריך?
בשעריך - אתה מושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר,
בחוצה לארץ אתה מושיב בתי דינין בכל פלך פלך ולא בכל עיר ועיר.

כל מכה נפש לפי עדים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ורצח גואל הדם - שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו?
תלמוד לומר: כל מכה נפש לפי עדים - מגיד שאינו הורגו אלא בעדים, דברי ר' יאשיה.

רבי יונתן אומר:
כל מכה נפש לפי עדים - למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ולא ימות הרוצח וגו'.
שומע אני יהרגנו בבית דין ושלא בעדים?
תלמוד לומר: כל מכה נפש לפי עדים - מגיד שאינו הורגו אלא בעדים ובבית דין.

ועד אחד לא יענה -
בין לזכות בין לחובה.

ר' יוסי בר יהודה אומר:
עונה לזכות ואינו עונה לחובה.
מה טעם דר' יוסי ב"ר יהודה?
אמר קרא: ועד אחד לא יענה בנפש למות - למות הוא דאינו עונה אבל לזכות עונה.

ורבנן, משום דמחזי כנוגע בעדותו.
ורבנן האי למות מאי דרשי ביה?
מוקמי ליה באחד מן התלמידים.

כדתניא: אמר אחד מן העדים: יש לי ללמד עליו זכות, מנין שאין שומעין לו?
תלמוד לומר: ועד אחד לא יענה.
מנין לאחד מן התלמידים שאמר: יש לי ללמד עליו (זכות) [חובה] מנין שאין שומעין לו?
תלמוד לומר: אחד לא יענה.

ועד אחד לא יענה בנפש למות -
אבל עונה בו לשבועה.

ועד אחד -
זה בנה אב: כל מקום שנאמר עד הרי הוא בכלל שני עדים, עד שיפרוט לך הכתוב אחד.

בכל מושבותיכם -
בחוצה לארץ.
יכול אף ערי מקלט יהו נוהגות בארץ ובחוצה לארץ?
תלמוד לומר: בכל מושבותיכם - הדיינין נוהגין בארץ ובחוצה לארץ וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ.

כל מכה נפש לפי עדים -
מנין אף הגולה לפי עדים?
תלמוד לומר: כל מכה לפי עדים.
דיני גלות ומלקות מנין?
תלמוד לומר: כל מכה נפש לפי עדים - עד שהוא כשר להעיד.
ומנין אף עד שאינו כשר להעיד?
תלמוד לומר: עד ועד, שאמר עד, ועד לרבות בעל דין.

ולא תקחו כופר לנפש רוצח -
למה לי?
דאמר רחמנא: לא תשקול ממונא מניה ותפטריה מן קטלא.

לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו -
למה לי?
דאמר רחמנא: לא תשקול מניה ממונא ותפטריה מגלות.
תרתי קראי למה לי?
חד במזיד וחד בשוגג וצריכי.
מנין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא, וחָבַל בו ועשה בו חבורה מנין שהוא פטור?
תלמוד לומר: ולא תקחו כופר וגו' לשוב - לא תקחו כופר לשב.

ולא תקחו כופר לנפש רוצח -
לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.

ולא תקחו כופר לנפש רוצח -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אם כופר יושת עליו - או כשם שנותנין פדיון למומתין בידי שמים כך יהו נותנין למומתין בידי אדם?
תלמוד לומר: ולא תקחו כופר וגו'.

רבי יאשיה אומר:
הרי שיצא ליהרג וחבל באחרים - חייב, חבלו אחרים – פטורין, בגופו ולא בממונו.
או עד שלא נגמר דינו?
תלמוד לומר: אשר הוא רשע למות עד שלא נגמר דינו – חייב, משנגמר דינו - פטור.

ר' יונתן אומר:
הרי שיצא ליהרג וקדם אחד והרגו - פטור.
או עד שלא נגמר דינו?
תלמוד לומר: אשר הוא רשע למות - עד שלא נגמר דינו – חייב, משנגמר דינו - פטור.

ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו -
הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני יתן ממון ויגלה?
תלמוד לומר: ולא תקחו כופר לנוס.

ולא תקחו כופר -
הרי מי שנתחייב לגלות וחבל בו, ואמר לו: צא ולך, יכול יש לו חבל?
אמרת: לנפש - לגולה.

ולא תקחו כופר לנוס -
לרבות שגלה לעיר מקלט וחבלו בו, אמרו לו: צא ולך, יכול יש לו חבל?
תלמוד לומר: לשוב.
הנמכר לשָׁנִים ושלמו שש וחבלו בו, ואמרו לו: צא ולך, יכול יש לו חבל?
תלמוד לומר: לשוב.

ולא תחניפו את הארץ -
הרי זו אזהרה לחנפים.

דבר אחר:
ולא תחניפו את הארץ -
אל תגרמו לארץ שתהא מחנפת לכם.

כי הדם הוא יחניף -
רבי יאשיה אומר:
לשון נוטריקון: יחון אף על הארץ.

ולארץ לא יכופר -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וערפו שם את העגלה - הרי שנתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג, שומע אני פוטרין אותו?
תלמוד לומר: ולארץ לא יכופר.

ולארץ לא יכופר -
הרי עגלה כאדם, מה אדם תולה אף עגלה תולה.

ולא תטמא את הארץ -
היא טהורה מליטמא ואין כל הארצות טהורות מליטמא.

שוכן בתוך בני ישראל -
יכול בתוך מאה, בתוך אלף?
תלמוד לומר: בתוך בני ישראל.

ויש אומרים:
בתוך כל שבט ושבט.

ויש אומרים:
בכל השבטים.

רבי נהוראי אומר:
כי אני ה' שוכן -
[יכול] בגלות?
תלמוד לומר: בארץ.
או בארץ ואתם בגלות?
תלמוד לומר: בתוך בני ישראל - בשעה שבני ישראל בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ.

ולא תטמא את הארץ -
מגיד הכתוב ששפיכת דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה.

מפני שפיכת דמים חרב בית המקדש.

מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהם את חברו בתוך ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו.
בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם, ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר: כי ימצא חלל באדמה וגו' בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה על ההיכל או על העזרות, געו כלם בבכיה. ואח"כ בא אביו של התינוק ואמר להם: אחינו, אני כפרתם, עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמאת, ללמדך: שטומאת סכינין קשה להן לישראל יותר משפיכות דמים.
וכן הוא אומר: וגם דם נקי שפך וגו'.

מכאן אמרו:

בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת מישראל ומקדש מיטמא.

אשר אני שוכן בתוכם חביבין ישראל, שאע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם, שנאמר: השוכן אתם בתוך טמאותם.

רבי נתן אומר:
חביבין ישראל, שכל מקום שגלו שכינה עמהם.
גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר: הנגלה נגליתי לבית אביך.
גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שולחתי בבלה.
גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם.
גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר: מי זה בא מאדום.

וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהם, שנאמר: ושב ה' אלהיך וגו' והשיב לא נאמר אלא ושב, ואומר: אתי מלבנון כלה וגו'.

רבי אומר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדו: אם בקשתני הריני אצל בני, כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני!
וכן הכתוב אומר: השוכן אתם בתוך טמאותם.