כן מטה בני יוסף דוברים -
(כתוב ברמז תשע"ד).

לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ.

בשלמא יוה"כ יום מחילה וסליחה [יום שניתנו בו לוחות אחרונות], אלא בט"ו באב למה?

אמר רב [יהודה]:
יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש?
זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה.

רב נחמן אמר רב -
שכלו בו מתי מדבר.

דאמר מר:
עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה, דכתיב: ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה. וכתיב: ויאמר ה' אלי לאמר אלי - אלי היה הדבור:

א"ר יהודה אמר שמואל:
בנות צלפחד הותרו להנשא לכל מי שירצו, שנאמר: לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים אך למשפחת אביהם?
עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להם.

ולא תסוב נחלה -
(כתוב ברמז תשע"ה).

א"ר יוחנן משום רבי יהודה ברבי שמעון:
דבר תורה אשה יורשת את בנה.
אמר קרא: וכל בת יורשת נחלה ממטות - מקיש מטה האם למטה האב:
מה מטה האב - האב יורש את בנו, אף מטה האם - האם יורשת את בנה.

איתיביה רבי יוחנן:
האשה את בנה והאשה את בעלה מנחילין ולא נוחלים?
א"ל: משנתנו איני יודע מי שנאה.
ותנא דידן [ממה נפשך], אי דריש מטות אשה תירש את בנה, ואי לא דריש מטות, בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה?
לעולם דריש מטות ושאני הכא, דכתיב: וכל בת יורשת - ואינה מורשת.

תנא דבי רבי ישמעאל:
בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר: ותהיינה בנות צלפחד - הויה אחת לכלן (כתוב בפנחס).

אלה המצות -
שאין נביא רשאי לחדש (כתוב בסוף תורת כהנים).

תם ונשלם ספר במדבר