 |
 |
ילקוט שמעוני, במדבר פרק ח
המשך סימן תשיט
אמר רבי יהודה ברבי שלום: מצינו שהיה המשכן שקול כנגד מעשה בראשית. כיצד?
ביום הראשון - נבראו שמים וארץ, וכתיב בהם:
ובמשכן כתיב:
ביום השני -
ובמשכן -
בשלישי -
ובמשכן -
ברביעי -
ובמשכן -
בחמישי -
ובמשכן -
בששי -
ובמשכן -
בשביעי - היה כולו אור,
ובמשכן, כיון שנכנס האלהים לתוכו התחיל מבהיק מן השכינה, לכך סמך:
למה שבעה נרות?
כנגד שבעה כוכבי לכת (א) חנכ"ל שצ"ם (חמה, נגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים).
דבר אחר:
כנגד שבעת ימי בראשית.
דבר אחר:
למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות?
אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות, שנאמר:
אמר הקב"ה: בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה, לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי, שנאמר:
וכתיב:
נרות של בשר ודם של חרס או של נחשת הכל לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון, שנאמר:
ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל?
באור הצדקה, שנאמר:
וכל כך למה?
בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת.
תדע לך, כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה, שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן, הדא הוא דכתיב:
דבר אחר:
אתה מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, ושבט לוי לא הקריב כלום, והיו מצירים למה רחקנו מהקרבת חנוכת המזבח?
משל למה הדבר דומה?
למלך שעשה סעודה והיה קורא בכל יום אומניות אומניות. והיה לו אוהב אחד שהיה אוהבו יותר מדאי, לא קרא אותו עמהם, והיה מצר לומר: שמא יש בלבו עלי, לפיכך לא זמנני מכל הסעודות, [כיון שעברו כל ימי הסעודות] קרא לאוהבו ואמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה בלבד. למה?
שאתה אוהבי.
כך המלך זה הקב"ה, כיון שעברה חנוכת המזבח, א"ל הקב"ה לאהרן [ולבניו]: אתם לעצמכם עשו חנוכה, לכך נאמר:
מה כתיב למעלה מן הענין?
ומי היה זה?
זה אהרן, שנאמר:
והיה אומר: אוי לי, שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי?
אמר לו הקב"ה [למשה: לך אמור לאהרן]: אל תירא, לגדולה מזו אתה מתוקן!
הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל (ב) הנרות לעולם, שנאמר:
וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם. זה שאמר הכתוב:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך: תהא יודע שאצלך אני סועד היום, לך התקן לי.
הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט שלחן של הדיוט.
כיון שבא המלך באו עמו שמשין סבבו מכאן ומכאן [מנורות של זהב], כיון שראה אוהבו אל כל הכבוד הזה נתבייש והטמין כל מה שהתקין לו, שהיו הכל מן ההדיוט.
אמר לו המלך: חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך איני חפץ להשתמש אלא בשלך.
כך הקב"ה כולו אורה, שנאמר:
והוא אומר לישראל: התקינו לי מנורה ונרות
(ובבא משה) מיד קרא למשה, שנאמר:
ומה דבר?
בהעלותך - למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע, נמצאו כולם מקבילים את האמצעי.
מכאן היה רבי נתן אומר:
האמצעי משובח.
לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן לכלל דבור.
הרי אזהרה לאהרן.
עשה לה מעלות.
עשה לה מול ופנים.
שומע אני שיהו דולקים לעולם?
תלמוד לומר:
אי מערב עד בקר, יכול כולם מערב עד בקר?
תלמוד לומר:
כשהוא אומר:
יכול שהיה מעלה כולם כאחד?
אמרת:
יכול אהרן לא היה מעלה כולם כאחד, אבל בניו היו מעלים כולם כאחד?
תלמוד לומר: י
ומנין שיהו חוזרין חלילה כמין עטרה?
תלמוד לומר:
ומנין שהיו כל הנרות מסודרין כנגד האמצעי?
תלמוד לומר:
וכן הוא אומר
להודיע שבחו של אהרן, שכשם שאמר לו משה כן עשה.
עשה לה מול ופנים.
עשה לה מעלות.
מכאן אמרו:
אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליהן הכהן גדול עומד ומטיב את הנרות.
הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.
חצי לוג לכל נר ונר, אין לי אלא נמורה שעשה בה את הנבים כאב, הקטרת מנין?
הרי אתה דן: נאמרה עבודה (בפנים) באהרן ובמנורה, ונאמר עבודה באהרן ובקטרת,
אם למדת למנורה שעשה בה את הבנים כאב (היא תוכיח לקטרת) אף הקטרת נעשה בה את הבנים כאב. הרי עבודת יוה"כ תוכיח, שנאמר בה עבודה באהרן ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטרת שאף על פי שנאמר בה עבודה באהרן, לא נעשה בה את הבנים כאב.
אמרת הפרש: נאמרה עבודה באהרן ובמנורה ובבגדי זהב ונאמרה עבודה באהרן ובקטרת ובבגדי זהב, אם למדת למנורה שעשה בה את הבנים כאב, אף הקטרת נעשה בה את הבנים כאב. והרי פר העלם דבר של משיח יוכיח, שנאמר בו עבודה באהרן ובבגדי זהב ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטרת שאע"פ שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב לא נעשה בה את הבנים כאב.
אמרת הפרש: אדון שלשה לשונות כאחד, נאמר עבודה באהרן ובמנורה ובבגדי זהב ונאמר בה
אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר:
אלמוד דבר שהוא שוה בשלשה דרכים מדבר ששוה בשלשה דרכים, ואל אלמוד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר שלא שוה אלא מדרך אחד או בשנים. אם למדת למנורה שעשה את הבנים כאב אף הקטרת נעשה את הבנים כאב.
רבי עקיבא אומר:
זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראהו הקב"ה באצבע.
כיוצא בו אתה אומר:
כיוצא בו אתה אומר:
אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין?
תלמוד לומר:
או יעשה אברים אברים?
תלמוד לומר:
עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר:
לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאם אין להם מן קשה עושין מן גרוטי, שומע אני אף במנורת משה כן?
תלמוד לומר:
מכאן אמרו:
אין של זהב - עושין של כסף ושל ברזל ושל נחשת ושל עופרת, דברי רבי.
רבי יוסי בר רבי יהודה אומר:
אף של עץ. אבל אין להם מן קשה, לא יעשה מן גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות, שבחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אם אין להם מן קשה עושה מן גרוטי, נמצא כשר במנורה - פסול בחצוצרות, כשר בחצוצרות - פסול במנורה.
אין במנורה (נרות) גביעיה כפתוריה ופרחיה, אלא בזמן שהיא מן הככר, מן זהב, מן קשה.
להודיע שבחו של משה, שכשם שאמר לו הקב"ה כן עשה.
רבי נתן אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר
מנין לרבות קנים ופרחים?
תלמוד לומר:
תלמוד לומר:
אי אפשר לומר היא שכבר נאמר תעשה, ואי אפשר לומר תעשה שכבר נאמר היא, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוּקָשים למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה, אף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין, יצאו הצבתים והמחתות שהן נכנסין ויוצאין.
ומנין שהמנורה מן הככר?
אמרת:
מנין לרבות קנים ופרחים?
תלמוד לומר:
יכול אף הצבתים והמחתות?
תלמוד לומר:
אי אפשר לומר אותה שכבר נאמר יעשה, ואי אפשר לומר יעשה שכבר נאמר אותה.
הא כיצד?
אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשין למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני מרבה אל כל הכלים שמשמשין ואינן זזין, יצאו הצבתים והמחתות שהם נכנסים ויוצאין.
רבי יהושע בן קרחה אומר:
אם לומר שהמנורה מן הככר, הרי כבר נאמר
מלמד שראה אותה ארבעה פעמים:
ראה אותה עם שאר כל הכלים ושכח,
וראה שנית מיכאל עומד וממתיח בה,
וראה אותה נעשית,
וראה אותה עשויה.
קח אותם לשמי, לשררה. ואין הקב"ה מעלה את האדם לשררה, עד שבודק ובוחן אותו תחלה, שנאמר:
וכן אתה מוצא באברהם אבינו עליו השלום נסהו הקב"ה בעשר נסיונות ועמד בהן], ואחר כך ברכו, שנאמר:
וכן יצחק,
וכן יעקב, נסהו בכל אותן הצרות וברכו, שנאמר:
וכן יוסף נסהו (באדונתו) [בכל אותן הצרות] ונעשה מלך.
ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקב"ה שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים מאסו את התורה ואת המילה והיו עובדים עבודת אלילים, שכן יחזקאל מוכיחם, שנאמר:
מה כתיב [בסוף הענין]?
ולא עוד, אלא כשעשו ישראל אותו מעשה לא נשתתפו עמהם, שנאמר:
וכן משה מברכן:
תנו רבנן:
מה תלמוד לומר?
אם ללמד שהם שנים, הרי כבר נאמר:
ומה תלמוד לומר:
[שיכול שיהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה?
תלמוד לומר:
אי פר שני יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל דבריה?
תלמוד לומר:
הא כיצד?
דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, אברי עולה קודמין לאברי חטאת מפני שהן כליל לאישים. ואימא הך מתנה קמייתא דמכפרת תקדום והנך לא?
אמר רבינא:
[הכא בחטאת] הלוים עסקינן, דאף על גב דכי עולה היא אמר רחמנא תקדום,
במערבא אמרי:
הואיל והתחיל במתנות גומר.
(כתוב ברמז שס"ד):
ולהלן הוא אומר:
לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרים כל הלילה ומתים ביום.
ומה טעם?
שנאמר:
וכתיב:
אמור מעתה, ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור.
תנו רבנן:
השיר מעכב את הקרבן, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
אינו מעכב, מאי טעמא דרבי מאיר?
אמר רבי אלעזר:
דאמר קרא:
ורבנן, לכדאידך דרבי אלעזר.
דאמר רבי אלעזר:
מה כפרה ביום אף שירה ביום.
תנא רבי שמעון בן אלעזר אומר:
כהנים לוים וישראלים והשיר מעכבין את הקרבן.
ר' אבא בשם רבי אלעזר:
טעמא דר' שמעון, דכתיב:
רבי תנחומא שמע לה מן הדא:
תנו רבנן:
כהנים, במומין – פסולין, בשנים - כשרים,
לוים, במומין – כשרים, בשנים פסולים.
נמצא כשר בכהנים - פסול בלוים, כשר בלוים - פסול בכהנים.
מנא הני מילי?
דתנו רבנן:
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר:
יכול שמומין פוסלין בהם?
ודין הוא: ומה כהנים שאין השנים פוסלות בהם מומין פוסלין בהם, לויים שהשנים פוסלות בהם אינו דין שיהו מומין פוסלין בהם?!
תלמוד לומר:
ולא אשר לכהנים.
יכול אף בשילה ובית עולמים כך?
תלמוד לומר:
כתוב אחד אומר:
וכתוב אחד אומר:
אי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר חמש ועשרים, ואי אפשר לומר חמש ועשרים שהרי כבר נאמר שלשים, הא כיצד?
חמש ועשרים לתלמוד ושלשים לעבודה.
מכאן לתלמיד חכם שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה.
רבי יוסי אומר:
שלש שנים, שנאמר:
ואידך, שאני לשון כשדים דקליל.
ואידך, שאני הלכות עבודה דתקיפן.
תנו רבנן:
כהן משהביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה ומיין פוסלין בו.
בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים, כשר לעבודה ושנים פוסלות בו.
במה דברים אמורים?
באהל מועד שבמדבר, אבל בשילה ובית עולמים אין נפסלים אלא בקול.
אמר רבי יוסי:
מאי קראה?
עד שיזקין - עד כמה?
אמר רבי אלעאי אמר רבי חנינא:
עד שירתת.
שומעני כל עבודה במשמע?
תלמוד לומר:
מגיד שחוזר לנעילת שערים (ה) ולעבודת בני גרשון.
רבי אומר:
הואיל (ו) ואמרה תורה
אם למדת שהוא עובד בשלשים אינו עובד בחמש ועשרים.
יכול יעבדו כלו לחמש ועשרים?
תלמוד לומר:
הפרק הבא הפרק הקודם