[רש"י (א) ויאמר ה' אל אהרן - למשה אמר שיאמר לאהרן [ע] להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש:
אתה ובניך ובית אביך - הם בני קהת [פ] אבי עמרם:
תשאו את עוון המקדש - עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשולחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:
ואתה ובניך - הכוהנים:
תשאו את עוון כהונתכם - שאינה מסורה ללווים ותזהירו הלווים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:]

אות ע
דזה אחד משלש עשרה מיעוטים, כמו שפירש רש"י בריש פרשת ויקרא שנאמר למשה ולאהרן. והרא"ם דחה פירוש זה. דשמא לא באו מיעוטים אלו למעט אהרן, לפרש שהקדוש ברוך הוא אמר למשה שיאמר לאהרן, אלא היכא שנזכר שמו של משה עם שמו של אהרן. אבל היכא שלא נזכר שמו של משה, שמא לאהרן נאמר ולא למשה, והרא"ם הביא הספרי, אבל היא שנויה בפרשה שלאחריה, על שם כי האריך. ולי נראה, דהוכחת רש"י מדכתיב לעיל מיניה: ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר, דקשה לרש"י לאמר למה לי? אלא ודאי שאמרו למשה שישאל להקדוש ברוך הוא על זה, ומסתמא שאל משה להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא השיבו על זה. כי אין דרך ארץ שמשה ישאל להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ישיב לאהרן. אלא ודאי למשה אמר שיאמר לאהרן. כן נראה לי, ולא כמו שעלה על דעת (הרא"ם).

אות פ
מדכתיב בסוף הענין תשאו את עון המקדש, ופירש רש"י: דברים המקודשים, כגון האהל וארון ושלחן וכלי הקדש, וכלים הללו נושאים בני קהת, ולכן פירש רש"י: הם בני קהת. ואם תאמר, עון המקדש במקדש ממש מיירי, שהזהיר שלא יכנסו בו זרים, אם כן מה נשתנו בני עמרם יותר משאר לוים, שיהיו אלו מן המוזהרים ולא שאר לוים?

[רש"י (ב) וגם את אחיך - בני גרשון ובני מררי:
וילוו - ויתחברו אליכם להזהיר [צ] גם את הזרים מלקרב אליהם:
וישרתוך - בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין [ק] ואמרכלין:]

אות צ
לא שיתחברו באות האזהרה שאתם מוזהרים להזהיר הלוים בעבודת הכהונה, שהרי אין עבודת הכהונה מסורה להם, ואיך יזהירו הלוים על עבודת הכהונה? אלא כמו שהכהן מצווה להזהיר הלוי שלא יגע לעבודת הכהונה, ככה הלוי מצווה להזהיר את ישראל שלא יקרבו לעבודת לויה, ושניהם ישאו את עונם אם לא יזהירו.

אות ק
לשון אמרכל בספר ירמיה בסימן נ"ב פירש רש"י אמרכלין שמפתחות העזרה מסורות להם. ואם תאמר ודלמא ישרתוך בעבודת חול? ויש לומר, דהוכחת רש"י מדכתיב בסוף לכם מתנה נתונים לה' וגו' משמע דוקא עבודת הקדש.

[רש"י (ד) וזר לא יקרב אליכם - אתכם אני [ר] מזהיר על כך:]

אות ר
פירוש אתכם אני מזהיר, שתזהירו את ישראל שלא יקרבו לעבודת כהונה, כי למעלה הזהירם על הלוים ועתה מזהירם על ישראל. ואף על פי שקל וחומר הוא, אם הלוים מוזהרים, קל וחומר ישראלים, אין עונשין מן הדין.

[רש"י (ה) ולא יהיה עוד קצף - כמו שהיה כבר [ש], שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף:]

אות ש
הוצרך לומר כמו שהיה כבר, בעבור מלת עוד, שפירושו שכבר קצף כיוצא בו.

[רש"י (ו) לכם מתנה נתנים - יכול לעבודתכם של הדיוט?
תלמוד לומר: לה', כמו שמפורש למעלה, לשמור [ת] משמרת גזברין ואמרכלין:]

אות ת
ואם כן אותה משמרת של גזברים שלכם היא שאלמלא לוים עושים אותה חייבים אתם לעשות אותה.

[רש"י (ז) עבדת מתנה – במתנה [א] נתתיה לכם:]

אות א
פירוש, עבודה שהיא מתנה, כלומר העבודה עצמה היא המתנה. לא עבודה של מתנה, שאז תהיה המתנה זולת העבודה. וכמו שפירש אחר זה, שהעבודה שהיא במתנה היא, שאתן לכם את כהונתכם וכו'. (הרא"ם).

[רש"י (ח) ואני הנה נתתי לך - בשמחה.
לשון [ב] שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.
משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה.
א"ל המלך: כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות [ג] כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן:
משמרת תרומתי - שאתה צריך לשמרן [ד] בטהרה:
למשחה – לגדולה [ה]:]

אות ב
ואם תאמר, והא כתיב: ואני הנני מביא את המבול מים וגו'. כבר תרצו בספרי אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו מכעיסיו מן העולם.

אות ג
(חולין קל"ג) והם עשר במקדש. חטאת בהמה. ועוף. אשם ודאי. ותלוי. זבחי שלמי צבור. ולוג שמן של מצורע. שתי הלחם. ולחם הפנים ושירי מנחות. ומנחת העומר. וארבעה בירושלים. בכור. ביכורים. ומורם מתודה ומאיל נזיר. ועורות קדשים. ועשרה בגבולים. תרומה. ותרומת מעשר. חלה. ראשית הגז. מתנות. פדיון הבן. ופטר חמור. שדה החרם. שדה אחוזה. וגזל הגר. וכולן מבוארין בפרשה זו ובמקרא במקום אחר.

אות ד
כלומר, ולא לשומרן מן הזרים דומיא דושמרתם את משמרת הקודש, שאין נופל בתרומה, רק שלא לטמא אותה בידים.

אות ה
שהרי אין משיחה בדגן ותירוש.

[רש"י (ט) מן האש - לאחר הקטרת [ו] האשים:
כל קורבנם – כגון [ז] זבחי שלמי צבור:
מנחתם חטאתם ואשמם - כמשמעו:
אשר ישיבו לי - זה גזל [ח] הגר:]

אות ו
כאלו אמר מאחר האש, כלומר, מאחר שהוקטרו באש. ואין לפרש מן האש - מן הנקטרים באש, שאין הכהנים זוכים מהאימורים שבתוך האש, שכבר הוקצו לגבוה אלא פירוש שאין הכהנים זוכים אלא לאחר הקטרת האימורים.

אות ז
לפי שנאמר כאן מקדשי הקדשים, ושלמי יחיד קדשים קלים הם. אבל אין לפרש לכל קרבנם כמשמעו, שהרי מנחתם וחטאתם ואשמם אחר כך כתיב.

אות ח
דילפינן בגזירה שוה, כתיב התם: האשם המושב לה' לכהן, וכתיב הכא: אשר ישיבו לי.

[רש"י (י) בקדש הקדשים תאכלנו וגו' - למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא [ט]] בעזרה ולזכרי כהונה:]

אות ט
ויהיה פירוש בקודש הקדשים וגו' כדרך קודש הקדשים, שפירושו כדרך אכילת קדשי קדשים שהוא במקום קדוש שהוא העזרה, כדמפורש במקום אחר ונשנה כאן לעיכובא.

[רש"י (יא) תרומת מתנם - המורם מן התודה [י] ומהשלמים ואיל נזיר:
לכל תנופת - שהרי אלו טעונין תנופה:
כל טהור – ולא [כ] טמאים.
דבר אחר:
כל טהור – לרבות [ל] אשתו:]

אות י
הוא חזה ושוק ולחם אחד מן העשרה הבא עמו. ואם תאמר מנא ליה לרש"י דלמא תרומת מתנם מן תבואה לכך פרש"י שהרי אחר כך כתיב לכל תנופות, שהרי אלו טעונין תנופה כגון תודה כו'.

אות כ
כלומר אינה מצות עשה לטהורים רק אזהרה לטמאים, שמכלל הן וכו'.

אות ל
דלפירוש ראשון קשה, היה לו לומר כל אשר טהור, דהוה משמע ולא טמאים, לכן פירש דבר אחר, ולפי דבר אחר קשה למה מרמז אשתו במלת כל טהור.

[רש"י (יח) כחזה התנופה וכשוק הימין - של שלמים שנאכלים לכוהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור [מ] נאכל לשני ימים ולילה אחד:
לך יהיה - בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הוויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל [נ] אלא ליום ולילה:]

אות מ
פירוש, שהכתוב הקיש בכור לחזה ושוק של שלמים, שהם קדשים קלים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד.

אות נ
כתב הרא"ם ויש לתמוה, למה לי היקשא, תיפוק ליה מקרא דשנה בשנה ופרש"י שם, שאם שחטו בסוף שנתו אוכל אותו היום ויום אחד בשנה האחרת, לימד שנאכל הבכור לשני ימים ולילה אחד. ונראה לי, דאי לאו קרא דלך יהיה, הוה אמינא שנה בשנה איפכא, שאם שחטו בסוף שנה יהא נאכל דוקא באותו יום ולא בשנה האחרת. לכך כתב לך יהיה להוסיף הויה אחרת וכו', וממילא דרשינן שנה בשנה שאם הוא בסוף שנתו וכו'.

[רש"י (כ) וחלק לא יהיה לך בתוכם – אף [ס] בביזה:]

אות ס
רצונו לתרץ, הרי כתיב: בארצם לא תנחל, ולמה כתב: וחלק לא יהיה וגו'? אלא אף בביזה. ואם תאמר, והרי נטל אלעזר הכהן בביזה, כמו שמבואר בפרשת מטות. ויש לומר שכאן מדבר בארץ ישראל, ושם לא נטלו ביזה. ולכך כתיב כאן בארצם, שמשמע בארץ ישראל.

[רש"י (כג) והם - הלווים יישאו עוונם של [ע] ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:]

אות ע
לא שתאמר שמלת והם ומלת עונם שבה אל ישראל. רק והם שבה אל הלוים ועונם שבה אל ישראל הסמוך. ואחר כך פירש מהו נשיאות עון, שאם לא יזהירום וכו'.

[רש"י (כד) אשר ירימו לה' תרומה - הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו [פ] תרומת מעשר:]

אות פ
דאם לא כן תרומה למה לי, הא כבר נאמר אשר ירימו לה'. ועוד, מעיקרא קרי ליה מעשר ובסוף תרומה.

[רש"י (כט) מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה' - בתרומה גדולה הכתוב מדבר [צ], שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שייטול כוהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלווי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:]

אות צ
משום דמכל מעשרותיכם תרימו תרומת מעשר משמע, ואם כן תרימו את כל תרומת ה' על כרחך בתרומה גדולה קמיירי. ואיך יהיה זה, הא כבר נתן ישראל תרומה גדולה? ואמר כגון שהקדים לוי את הכהן, דהיינו אחר הדישה ולא בשבלים, שאם הקדימו אז אינו חייב ליתן לו רק תרומת מעשר.

[רש"י (ל) בהרימכם את חלבו ממנו - לאחר שתרימו [ק] תרומת מעשר ממנו:
ונחשב – המותר [ר] ללווים חולין גמורין:
כתבואת גרן - לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה [ש] שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה.
יכול יהא כולו אסור?
תלמוד לומר: ונחשב ללווים כתבואת גרן, מה של ישראל חולין, אף של לוי חולין:]

אות ק
שפירוש המותר מהרמת חלבו, לא בעת הרימכם ובי"ת בהרימכם כמו בעבור דהיינו אחר.

אות ר
וי"ו דונחשב הוא וי"ו נוסף שפירושו אחר הרימכם חלבו יחשב המותר וכו'.

אות ש
פירוש, דרש"י מפרש מעצמו: שאל יקשה לומר מהיכא תיתי לאסור את המותר, דאיצטריך קרא להתירו. משום שלא תאמר וכו'.

[רש"י (לב) ולא תשאו עליו חטא וגו' - הא אם לא תרימו [ת] תישאו חטא:
ולא תמותו - הא אם תחללו תמותו.]

אות ת
פירוש האי קרא לא לפטור המרימים אתי, דמהיכי תיתי לחייב. אלא לחייב אתא, ומכלל לאו אתה שומע הן. ומזה הטעם עצמו פירש גבי ולא תמותו - הא אם תחללו תמותו, דמכלל לאו אתה שומע הן. דאם לא כן למה לי ולא תמותו, מהי תיתי לחייב דאצטריך קרא לפטור. (הרא"ם).