[רש"י (יא) מלבד חטאת הכפרים - שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת:
ועלת התמיד - ומלבד עולת התמיד תעשו [נ] עולות הללו:
ונסכיהם - מוסב על המוספין הכתובים ועל תעשו [ס] והוא לשון ציווי [ע] מלבד עולת התמיד ומנחתה תעשו את אלה ונסכיהם. וכן כל ונסכיהם האמורים בכל המועדות חוץ משל קורבנות החג שכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה שבהם מוסבים על התמיד ואינן לשון ציווי, שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום:]

אות נ
רצונו לומר דעולת התמיד לא קאי אשעיר עזים לחטאת אלא אוהקרבתם עולה דלמעלה והכי קאמר קרא: שעיר עזים אחד לחטאת מלבד חטאת הכפורים ועולה של יום כפורים מלבד עולת התמיד ומנחתה והוה כאלו כתיב ב' פעמים מלבד, דוי"ו של ועולת קאי אמלבד חטאת הכפורים.

אות ס
דאין לומר דקאי על ועולת התמיד דאם כן הוה ליה למימר ונסכה לשון יחיד, כדכתיב ומנחתה. וגם אין לומר דקאי אשעיר עזים אחד לחטאת, שאין נסכים לחטאת. על כרחך לומר דקאי אעולות המוספין וזהו שנקט מוסב על המוספים הכתובים ועל תעשו. ואף על פי שאין כתיב תעשו בקרא, מכל מקום כיון שפרש"י לפני זה ועולת התמיד, שפירושו ומלבד עולת התמיד תעשו עולות הללו, ורצונו לומר דהוי כאלו כתיב בהדיא בקרא תעשו והאי ונסכיהם קאי עליו.

אות ע
רצונו לומר עכשיו מצוה על הנסכים של עולות המוספין, דהא לפני זה לא כתיב שום נסכים בעולות הללו.

[רש"י (לה) עצרת תהיה לכם - עצורים בעשיית [פ] מלאכה.
דבר אחר:
עצרת עצרו [צ] מלצאת, מלמד שטעוון לינה.
ומדרשו באגדה:
לפי שכל ימות הרגל [ק] הקריבו כנגד שבעים אומות וכשבאין ללכת, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם:]

אות פ
והא דכתיב בתריה כל מלאכת עבודה לא תעשו הוא תוספת ביאור, שהכתוב עצמו מפרש לענין מה תהיו עצורים.

אות צ
דלטעם ראשון דחוק הוא שהכתוב עצמו יפרש מהו העצרת שהוא עשיית מלאכה, לכן פירש דבר אחר ולפי דבר אחר קשה כיון דקאי על ישראל, מהו דכתיב עצרת תהיה לכם? לא היה לו לומר אלא עצורים תהיו. לכן פירש טעם ראשון.

אות ק
אף על פי שגם הראשון הוא מדרש. מפני שהראשון מדרשו על פי הברייתות שבתורת כהנים שהם כלם הלכות ודינים אבל זה הם דברי אגדיים.

[רש"י (לו) פר אחד איל אחד - אלו כנגד ישראל [ר], התעכבו לי מעט עוד.
ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד.
משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במס' סוכה (דף נה ב).

ובמדרש רבי תנחומא:
למידה תורה דרך ארץ [ש], שמי שיש לו אכסנאי:
יום ראשון יאכילו פטומות.
למחר מאכילו דגים.
למחר מאכילו בשר בהמה.
למחר מאכילו קטניות.
למחר מאכילו ירק.
פוחת והולך כפרי החג:]

אות ר
שהם עם אחד בארץ.

אות ש
רצונו לומר קאי אדלעיל אפרי חג מה שמתמעטין והולכים, בזה למדה תורה דרך ארץ כו'.

[רש"י (לט) אלה תעשו לה' במועדיכם - דבר הקצוב [ת] לחובה:
לבד מנדריכם - אם באתם לידור קורבנות ברגל, מצווה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר.]

אות ת
רצונו לומר כתיב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם וגו', הואיל וגם הנדרים ונדבות צריך לעשות למה לא כללן בכלל אחד? ומתרץ דאלו הכתובים למעלה דבר קצוב לחובה, לבד מנדריכם שהם רשות.