[רש"י (ב) זאת הארץ אשר תפול לכם וגו' - לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני [ר] גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצוות נוהגות:
תפול לכם - על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון [ש] נפילה.
ומדרש אגדה:
אומר ע"י שהפיל הקב"ה שריהם של שבע אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו: ראה אין בהם עוד כח:]

אות ר
כלל זה נקוט בידך כל מקום שהזכיר רש"י לשון מיצר רצונו לומר הוא גבול, פירוש, הרצועה המקפת ארץ ישראל.

אות ש
כמו הפיל פור הוא הגורל.

[רש"י (ג) והיה לכם פאת נגב - רוח דרומית אשר מן [ת] המזרח למערב:
ממדבר צן - אשר אצל אדום מתחילת מקצוע דרומית מזרחית [א] של ארץ תשעת המטות.
כיצד?
שלוש ארצות [ב] יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו:
קצת ארץ מצרים,
וארץ אדום כולה
וארץ מואב כולה.
ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר (יהושע יג, ג) מן השיחור [ג] אשר על פני מצרים ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל
וארץ אדום אצלה לצד המזרח.
וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח.
וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים (צפניה ב, ה) יושבי חבל הים גוי כרתים.
ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר, והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) מדבר העמים, לפי שהיו כמה אומות יושבות בצדו והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם להיכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהיכנס לארץ, ולא רצה.
והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב, שנאמר (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח (שופטים יא, יח) וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב [ד] ויבא ממזרח שמש לארץ מואב. וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהייתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב, נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה [ה] אצל אדום:]

אות ת
כלומר לאו דוקא הפאה של נגב, אלא כל הרוח נקרא פאה מקרן מזרחית דרומית עד קרן מערבית דרומית.

אות א
ועל ידי אדום רצונו לומר אשר אצלו להודיע מקום מצב מדבר צין בארץ כנען, שהוא ארץ תשע מטות, והוא הקרן מזרחית דרומית שלה.

אות ב
כל דבריו מבוארים לכל מעיין בצורה המציירת גבולי ארץ ישראל.

אות ג
השיחור היינו נילוס.

אות ד
וכתיב אחריו וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו'. משמע מתחלה הסיבם מן המערב למזרח בצד דרומו של אדום ומואב, וכשהגיעו למקצוע דרומית מזרחית פנו אל צפון העולם לסבוב את מצר המזרחי של מואב. וכשהסיבו את מצר המזרחי כתיב אחריו וישלח וגו', שמצאו את ארץ סיחון ועוג.

אות ה
זה מוסב אדלעיל רצונו לומר לכך כתיב ממדבר צין על ידי אדום.

[רש"י (ד) ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים - כל מקום שנאמר ונסב או ויצא, מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ, יוצא המצר ועוקם לצד צפונו [ו] של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים [ז] מן המצר:
ועבר צנה - אל צין [ח] כמו מצרימה:
והיו תוצאותיו - קצותיו. בדרומה של קדש ברנע:
ויצא חצר אדר - מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם [ט] ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן [י] לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון הייתה מקדש ברנע עד עצמון [כ] ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית:]

אות ו
רצונו לומר שעיקם לצד ארץ ישראל ומתרחב המיצר נמצא שארץ ישראל מתקצר דכל כמה שמרחיב המיצר לתוך ארץ ישראל מתקצר ארץ ישראל.

אות ז
מדכתיב מנגב למעלה עקרבים משמע שהגבול דהיינו המיצר בדרומה של מעלה עקרבים אבל היכא שכתוב ועבר משמע שעבר המיצר תוך העיר.

אות ח
דה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה.

אות ט
פירוש שהגבול של ארץ ישראל מתפשט בצד דרום של עולם ואם כן מתרחב הגבול של ארץ ישראל לצד צפון של עולם ודו"ק היטב.

אות י
כלומר מה שכתב ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים אין פירושו כונסב דלעיל. דלעיל פירוש שהמיצר היה מתעקם לארץ ישראל ונמצא שארץ ישראל מתקצר והמיצר מרחיב אבל ונסב דכתיב כאן היה מתעקם לנחל מצרים שהוא דרומו של עולם ונמצא שמתקצר המיצר וארץ ישראל מרחיב.

אות כ
כלומר שלא היה מרחיב יותר משבא לחצר אדר אלא עומד ברוחב הראשון אבל מעצמון התחיל לקצר ובא לו לנחל מצרים.

[רש"י (ו) וגבול ים - ומצר מערבי מהו:
והיה לכם הים הגדול - למצר:
וגבול – הנסין [ל] שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים, שקורין אישלי"ש [איים]:]

אות ל
מגבול יתירה מרבה ליה אף נסין.

[רש"י (ז) גבול צפון - מצר צפון:
מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר - שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים הימנו [מ] וחוצה הימנו:
תתאו - תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר:
תתאו - לשון סיבה, כמו:
(ד"ה ב' יב, יא) אל תא הרצים.
(יחזקאל מ, י) ותאי השער היציע, שקורין אפינדי"ץ [מבנה בעל גג משופע], שהוא מוסב ומשופע:]

אות מ
רצונו לומר ברוחב היה מסבב את ההר בצד פנים דהיינו ארץ ישראל ובצד חוצה דהיינו חוץ לארץ.

[רש"י (ח) מהר ההר - תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבוא חמת, זו אנטוכיא:
תוצאות הגבול - סופי הגבול. כל מקום שנאמר תוצאות הגבול, או המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון, ולעניין רוחב המידה הראשון קראו תוצאות, ששם כלתה [נ] אותה מידה:]

אות נ
רצונו לומר מצדדה עד חצר עינן ימשוך המיצר לדרומו של עולם ממערב למזרח נמצא שארץ ישראל מתקצר והמיצר מרחיב.

[רש"י (טו) קדמה מזרחה - אל פני העולם שהם במזרח [ס], שרוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל:]

אות ס
כלומר דקדמה הוא לשון פנים והה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה וזהו שפירש אל פני רצונו לומר לפני ומפרש ואזיל על מה קאי אל פני לכך פירש העולם רצונו לומר אל פני העולם דהיינו במזרח שרוח כו'.

[רש"י (יז) אשר ינחלו לכם – בשבילכם [ע] כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו [פ] ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים [צ] ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון. ומה שהם עושין יהיה עשוי כאלו עשאום שלוחים.
ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם.
ינחלו משמע שהם נוחלים לכם [ק] בשבילכם ובמקומכם, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:]

אות ע
רצונו לומר דינחלו משמע שהם ינחלו לעצמן ולכם משמע שהם ינחילו לכם לכן פירש אשר ינחלו בשבילכם.

אות פ
דאם לא כן הרי כאן היו קטנים דלאו בני שליחות נינהו וגם איכא דניחא להו בהר ואיכא דניחא להו בבקעה אלא מה שעשה האפוטרופוס עשוי והיינו בחלוקת נחלת השבט למשפחות והמשפחות לגברים וחלוקת הארץ עצמה לשבטים היה על פי הגורל ואינו תלוי ביד האפוטרופוס.

אות צ
הא דלא נקט רש"י גם כן דהנשיאים היו מחלקים תחלה לשבטים ואחר כך למשפחות ולגברים משום דהנשיאים לא חלקו לשבטים אלא על פי הגורל נחלק לשבטים.

אות ק
רצונו לומר אם כן למה כתיב לכם אלא בשבילכם.