וידבר ה' וגו'. עשה לך שתי חצוצרות כסף
זה שאמר הכתוב: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם (שם כד ז).
בשעה שהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, התחיל שלמה אומר: שאו שערים ראשיכם וגו', שהיו הפתחים שפלים, ואמר: הנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד.
אמרו לו השערים: מי הוא זה מלך הכבוד?
ביקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשו אילולי שאמר: ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. חזר ואמר: ה' עזוז וגבור וגו', שאו שערים ראשיכם.
אמר להם: התגדלו שמלך הכבוד עליכם.
מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם חלקתם לי כבוד, חייכם, כשאחריב את ביתי אין אדם שולט בכם.

תדע, שכל כלי בית המקדש גלו לבבל, שנאמר: ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער (דני' א ב). אבל שערי בית המקדש, במקומן נגנזו, שנאמר: טבעו בארץ שעריה (איכה ב ט).

מהו ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה (תהל' כד י)?
שהוא חולק מכבודו ליראיו.

כיצד?
הוא נקרא אלהים.
[ו]קרא למשה אלהים, שנאמר: ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמ' ז א).

הוא מחיה מתים.
וחלק מכבודו לאליהו והחיה את המתים.
שכן אומר: ויאמר אליהו, ראי חי בנך (מ"א יז כג).

ולמלך המשיח מלביש לבושו, שנאמר: הוד והדר תשוה עליו ( תה' כא ו).

מה הקדוש ברוך הוא כתיב בו?
עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר (שם מז ו).
ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך, שנאמר: ויהי בישורון מלך (דברי' לג ה).
מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו, אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף, שבשעה שתהא יוצא ומכניס את ישראל, יהיו תוקעים בהם והן מתכנסין, שנאמר: ותקעו בהן ונועדו אליך. לפיכך, עשה לך שתי חצוצרות כסף. זה שאמר הכתוב: ירא את ה' בני ומלך (ו)עם שונים אל תתערב (מש' כד כא).

ומהו ומלך?
המליכהו עליך.

דבר אחר:
ומלך, המלך יצר טוב על יצר רע שנקרא מלך, שנאמר: ובא אליה מלך גדול וסבב אותה. (קהלת ט יד).

דבר אחר:
ומלך, מן המלך.

יכול אם יאמר לך המלך עבוד עבודה זרה תשמע לו?
תלמוד לומר: ירא את ה' בני ומלך.
שכן מצינו בנבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודה זרה ולא שמעו לו, אלא אמרו לו: לאלהיך לא איתנא פלחין, ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (דני' ג יח).
אמר להם נבוכדנצר: הצדא שדרך מישך ועבד נגו (שם שם יד), לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא שתהיו שומעין למלכות כל מה שהוא אומר לכם, שנאמר: אני פי מלך שמור (קהלת ח ב). אמרו לו: אתה מלך עלינו למסים ולארנוניות, אבל לא לעבוד עבודה זרה. מלכא לא אמר, אלא נבוכדנצר, את וכלבא שוה.
ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא, נבוכדנצר, לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך, הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, והן לא וגו' (דני' ג טז-יח).
אמרו לו: בין מציל ובין אינו מציל, ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד ( שם). הוי אומר, ירא את ה' בני ומלך. (ו)עם שונים אל תתערב (מש' כד כא), שלכל יראיו נחשבה ישראל חלק שלישית. ועם אותן שאומרין שהן שני אלהות בעולם, אל תתערב להם, שסופן לאבד מן העולם, שנאמר: והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה (זכריה יג ח). ואין השלישית אלא ישראל, שנאמר: ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה (ישע' יט כד). הוי אומר, ירא את ה' בני ומלך (מש' כד כא).

כל מי שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא, נעשה מלך.
ממי את למד?
מאברהם, על ידי שנתיירא מן הקדוש ברוך הוא, נעשה מלך.

מנין שנתיירא?
דכתיב: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בר' כב יב).

ומנין שנעשה מלך?
שנאמר: אל עמק שווה הוא עמק המלך (שם יד יז).

מהו עמק שווה?
שהשוו הכל ונטלו עצה שם וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבו אותו עליהם מלך.

ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אף משה שנתיירא מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמו' ג ו).

ומנין שנעשה מלך?
דכתיב: ויהי בישורון מלך (דברי' לג ה).
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך. מה מלך שיוצא למלחמה תוקעין לפניו, אף אתה כשאתה יוצא למלחמה, יהיו תוקעין לפניך.

מנין?
ממה שקראו בעניין: עשה לך שתי חצוצרות כסף:


עשה לך,
משלך.

עשה לך
לך אתה עושה ואין אתה עושה לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן.

תדע לך, שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות. כשבא להלחם ביריחו, נתכנסו ליריחו שבע אומות, שנאמר: ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם ( יהוש' כד יא).

וכי שבע אומות היו בעלי יריחו שהכתוב אומר בעלי יריחו האמרי וגו'?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
יריחו הייתה סוגרה של ארץ ישראל.
אמרו, אם נכבשה יריחו, מיד כל הארץ נכבשת, לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות.

ומה כתיב שם?
וירע העם ויתקעו בשופרות (יהושע ו כ).
מלמד, שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בהן.
ולא תאמר, יהושע בלבד, אלא משה רבנו עצמו עד שהוא בחיים, נגנזו.

אמר רבי יצחק:
הרי זה שמשה אומר, כשהוא בא להיפטר מן העולם, (אמר) הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם (דברי' לא כח).

והיכן היו החצוצרות?
שלא היה אומר להם תקעו בהן ויתכנסו אלא שעד הוא בחייו, נגנזו.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
לקיים מה שנאמר: [ו]אין שלטון ביום המות (קהלת ח ח).
הוי, עשה לך שתי חצוצרות, לך אתה עושה ואין אתה משתמש בהן כל ימי חייך.

דבר אחר:
עשה לך
אתה משתמש בהן שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר: ויעמדו הלוים וגו', והשיר משורר והחצוצרות מחצרים (דה"ב כט כו-כח).

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
אף החצוצרות שהיו במקדש, נגנזו.
אבל דוד המלך, היה משתמש בכינור, שנאמר: עורה כבודי, עורה הנבל וכינור (תה' נז ט).

אמר רבי שמעון חסידא:
כינור היה תלוי למעלה מן מיטתו של דוד. כיון שהגיע חצות לילה, רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאיליו. מיד היה עומד דוד וכל תלמידיו והיו עוסקין בתורה, והיו יגעים ומנדדין שינה מעיניהם והוגים בתורה עד עמוד השחר.
לפיכך היה אומר דוד: עורה כבודי, עורה הנבל וכינור, אעירה שחר (שם). דרך השחר להיות מעורר בני אדם, אבל אני מעורר את השחר.

דבר אחר:
עורה כבודי
מהו כבודי?
מפני כבוד יוצרי. שהיה יצרו אומר לו: דוד, הלא אתה מלך. דרך המלכים להיות ישנים עד שלש שעות [ביום].

ולמה אתה עומד חצות לילה?
והיה אומר לו: עורה כבודי. אין כבודך לפני כבוד יוצרך כלום.
לכך נאמר: עורה כבודי וגו'.

חצות לילה אקום להודות לך (תה' קיט סב).
אמר דוד: חייב אני לעמוד בחצות הלילה ולקלסך על פלאות שעשית עם זקנתי בחצי הלילה, דכתיב: ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך (רות ג ח- ט).

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:
אמרה לו: בדברים אתה מוציאני?!
אמר לה: חי ה', איני מוציאך בדברים.

חי ה', מלמד, שהשביע ליצרו שהיה מקטרגו ואומר לו: אתה פנוי והיא פנויה, הרי השעה שתזקק לה.
מיד נשבע אותו הצדיק, חי ה'. כלומר, איני נוגע בה בזו הלילה. ולא בועז לבד, אלא כל הצדיקים משביעין ליצרן.

שכן את מוצא בדוד כשנפל שאול בידו, מה כתיב שם?
ויאמר דוד, חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד וגו' (ש"א כו י).

למה נשבע שתי פעמים?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
היה יצרו בא ואומר לו: אילו נפלת אתה בידו, לא היה מרחם עליך והיה הורגך. ומן התורה, מותר להורגו, שהרי רודף הוא. לפיכך קפץ ונשבע שתי פעמים חי ה', שאיני הורגו.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: סלקו אותו קמעא קמעא בעולם הזה, ואני מעבירו מכם לעתיד, שנאמר: סולו סולו המסלה סקלו מאבן (ישע' סב י).

וכן הוא אומר: סולו סולו פנו דרך, הרימו מכשול מדרך עמי (שם נז יד).
ולעולם הבא, אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי להם לב בשר (יחז' לו כו). כך דרש רבי תנחומא בר אבא: