וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל וגו'
ילמדנו רבנו:
כמה דברים האב חייב לעשות לבן?

כך שנו רבותינו:
חמשה דברים האב חייב לעשות לבן:
למול אותו,
וללמדו תורה,
ולפדותו,
וללמדו אומנות,
ולהשיאו אשה.

האב, זה הקדוש ברוך הוא.
והבן, אלו ישראל.

כמו שהאב חייב למול את בנו,
כך הקדוש ברוך הוא מל את ישראל על ידי יהושע, שנאמר: ויעש לו וגו' (יהושע ה ג).

מה האב לפדות את בנו,
אף הקדוש ברוך הוא פדה את ישראל, שנאמר: ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ, אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דה"א יז כא).

ללמדו תורה, שנאמר: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם (דברים יא יט).
אף הקדוש ברוך הוא למד תורה לישראל, דכתיב: אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך (ישעיה מח יז).

ללמדו מצות.
אף הקדוש ברוך הוא למד את המצות לישראל, שנאמר: אלה המצות אשר צוה ה' (ויק' כז לד).

להשיאו אשה,
שכן הקדוש ברוך הוא אמר לבני נח: פרו ורבו.

ומה האב זקוק לבנו?
להאכילו
ולהשקותו,
לרחצו
ולסוכו
ולהלבישו,

כך עשה הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר: וארחצך במים ואשטוף דמיך ואלבישך רקמה ואנעלך תחש (יחז' טז ט-י).

להאכילו, שנאמר: ולחמי אשר נתתי לך וגו' (יחז' טז יט).

להשקותו, שנאמר: עלי באר ענו לה (במדבר כא יז).
מה האב נותן לבנו נכסיו.
אף הקדוש ברוך הוא עשה כך לישראל, שנאמר: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים (ירמ' ג יט).

וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו ואף בנו חייב להעלות לו דורון.
וכך הקדוש ברוך הוא אומר לישראל: כי תבאו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם ועשיתם עולה לה'.

כך פתח בו רבי תנחום בר אבא בשם רבי חנינא, אביו של רבי אחא:
הפרשה הזו, של נסכים היא, שנאמר: או לאיל תעשה מנחה סלת, ויין לנסך חצי ההין, הרי היא של נסכים. ומכאן ואילך החלה, שנאמר: והיה באכלכם מלחם הארץ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, הרי חלה למטה, ונסכים למעלה.

לפיכך פתח רבי חנינא:
לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהל' ט ז).

מהו כי כבר רצה אלהים את מעשיך (שם). כיצד הפסוק מדבר?
כנגד אברהם.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: קח נא את בנך את יחידך (בראשי' כב ב), השכים אברהם, נטלו בזריזות והוליכו והעלהו להר המוריה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב).
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לחנם אמרת לי, קח נא את בנך!
אמר לו: לאו, אלא להודיע טבעך בעולם, שנאמר: כי ידעתיו למען וגו' (שם יח יט).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני מעלה עליך, שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך לפני, שלא היית מעכב על שמי ושומע היית לי להישחט על שמי.

מנין?
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
שכך כתיב: ולא חשכת את בנך (שם כב יב), הרי כבר פרש, יצחק.

מאי את יחידך?
אלא זו נפשו של אברהם. שהנשמה קרויה יחידה, שנאמר: הצילה מחרב נפשי וגו' (תה' כב כא).
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, איפשר לי לירד מכאן בלא קרבן?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי קורבנך מתוקן מששת ימי בראשית, מיד, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל (בר' כב יג).

שכך שנו רבותינו:

אילו של אברהם נברא מששת ימי בראשית [בערב שבת] בין השמשות.

באותה שעה נטלו אברהם ויעלהו לעולה תחת בנו.
כיון שאמר: ויקח את האיל ויעלהו לעולה (שם), חסר המקרא כלום?!

מהו תחת בנו (שם)?
אמר אברהם: ריבונו של עולם, הריני שוחט את האיל, כך תהיה רואה כאלו בני שחוט לפניך. נטל דמו, אמר: כך תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך.
נטל את האיל והפשיטו, אמר לו: כך תהא רואה כאלו עור יצחק הופשט לפניך על גבי המזבח. שרפו, אמר לו: כך תהא רואה כאלו אפרו צבור לפניך על גבי המזבח.
ויעלהו לעולה (תחת בנו). חסר המקרא כלום?!

מהו תחת בנו?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, בנך הוא שנתקרב ראשון, אלא האיל הזה תחתיו.
באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתשבע לי, שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם. שאם חס ושלום לא הייתי שומע לך, אבדתי את כל מה שיגעתי מימי.

אמר רבי חנין:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כך הוא. שאלו לא שמעת לי, לא היה בידך כלום.
באותה שעה נשבע לו הקדוש ברוך הוא, שלא ינסהו עוד לעולם, שנאמר: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' (שם שם טז).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, ייסורין קשין ונסיונים אחרים היו ראויים לבא עליך, ועכשיו אינן באין.
ואלו הן הייסורין, אותן שבאו על איוב, היו ראויים לבא עליך. ועכשיו אינן באין, שכן הוא נסמך לפרשה, ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו', את עוץ בכורו (בראש' כב כ-כא), והוא איוב, שנאמר: איש היה בארץ עוץ (איוב א א).
באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט ז):


ויאמר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי
בגדיהם.
זה שאמר הכתוב: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תה' צז יא), ה' חפץ למען צדקו (ישע' מב כא).

זרע להם הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המצות לישראל, כדי להנחילם חיי העולם הבא. ולא הניח דבר בעולם, שלא נתן בו מצווה לישראל.
יצא לחרוש, (שנאמר): לא תחרוש בשור ובחמור (דבר' כב י).
לזרוע, לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט).
לקצור, כי תקצור קצירך בשדה (שם כד יט).
בדישה, לא תחסום שור בדישו (שם כה ד).
בעיסה, ראשית עריסותיכם.
שחט, ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה (שם יח ג).
קן צפור, שלח תשלח (שם כב ז).
חיה ועוף, ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויק' יז יג). [
נטע, וערלתם ערלתו (שם יט כג).
קבר מת, לא תתגודדו (דב' יד א).
מגלח שער ראש, לא תקיפו פאת ראשכם (ויקר' יט כז).
בנה בית, ועשית מעקה (דב' כב ח),
(במזוזה) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (שם ו ט).
נתכסה בטלית, ועשו להם ציצית. ועשו להם, תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה מהן ציצית, אלא מצווה להביא לבן ותכלת ויעשה.

אימתי?
כשיהיה תכלת. ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז, מצווה בלבן.
על כנפי, ולא באמצע, אלא על כנף.
פתיל, והוא צריך לפתלן.

אמר רבי מאיר:
מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים?
שהתכלת דומה לים,
וים דומה לרקיע,
והרקיע דומה לכסא הכבוד.
ומתוך שהוא רואה אותו, זוכר את קונו, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל (שמו' כד י).

והיה לכם לציצית
שתהא נראית.

וכמה שיעורה?
בית שמאי אומרים:
ארבע אצבעות.

ובית הלל אומרים:
שלש.

וכמה הן חוטין?
בית שמאי אומרים:
ארבעה.

ובית הלל אומרים:
שלשה.

וראיתם אותו
פרט לכסות לילה.

אתה אומר, פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לסומין?
הרי הוא חוזר ואומר: למען תזכרו, הרי נתן ראיה, ונתן זכירה.
זכירה, למי שאינו רואה.
וראיה, למי שהוא רואה.

וראיתם אותו
אותו ולא אותה. שאם עשית כן, כאילו כסא הכבוד אתה רואה, שהוא דומה לתכלת.

וראיתם וזכרתם
המראה מביא לידי זיכרון, וזיכרון מביא לידי מעשה, שנאמר: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי.

למה?
כי לא דבר רק הוא מכם.

משל למה הדבר דומה?
לבעל הבית שהיה שוקל ארנוניות, וכותב אנפריות.
אמר ליה אביו: בני, הוי זהיר באנפריות, שחייך נתון בהן.
כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם (דבר' לב מז).

ולא תתורו אחרי לבבכם
הלב והעיניים הן סרסורין לגוף, שהן מזנים את הגוף. לכך נאמר: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי.

משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט לו הקברניט את החבל.
אמר לו: תפוש החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים.
אף כאן אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: כל זמן שאתם מדובקין במצות, נאמר עליכם: ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (שם ד ד).
וכן הוא אומר: החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך (מש' ד יג).

והייתם קדשים
בזמן שאתם עושים את המצות, אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות. פירשתם מן המצות ועשיתם העברות, מיד מחוללין אתם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה, על ידי יצר הרע, אתם פורשין מן המצות. לעתיד לבא, אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירתי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו וגו' (יחזקאל לו כו-כז):