וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות
ילמדנו רבנו:
בתוך כמה אמות אדם יכול להלוך בשבת?

כך שנו רבותינו:

השובת בדרך, עושה לו עגולה עד ארבע אמות, דברי רבי חנניא בן אנטיגנוס.
ומטלטל לתוך ארבע אמות בשבת, ואומר: שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח.

וכמה הן, ארבע אמות?
רבי יהודה אומר:
כדי שייטול החפץ ממרגלותיו ויתנה בראשותיו.

והשובת במדינה, אפילו היא כאנטוכיא שהיא מדינה גדולה, מהלך את כלה ועבורה, וחוץ מעבורה אלפים אמה לכל רוח.

ומהו עבורה?
חנויות ופנדקאיות שהן חוץ למדינה על הדרך.

והשובת במערה, אפילו היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה שהיה בת שנים עשר מיל, מהלך את כלה, וחוץ ממנה אלפים אמה לכל רוח שירצה.

ומנין סמכו חכמים?
מדברי תורה, שנאמר: ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים [ב]אמה וגו' (במד' לה ה).

וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, ויאמר יהושע לישראל, עתידין אתם לעמוד שם ולעשות את השבת שם. אלא, אם תרחיקו מן הארון, לא תרחיקו יותר מאלפים אמה לכל רוח.

למה?
שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת.
וכן הוא אומר: אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במידה, אל תקרבו אליו, למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה, כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום (יהושע ג ד).

וכן את מוצא, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה לו דגלים, אמר לו: השוה אותם לדגליהם לכל רוח.

מנין?
ממה שקראו בעניין, שנאמר: איש על דגלו:


איש על דגלו
זה שאמר הכתוב: נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל (תהל' כ ו).
נרננה בישועתך, שנאמר: ויושע ה' (שמו' יד ל).
ובשם אלהינו נדגול. הקדוש ברוך הוא שמו כשמותינו, ועשה לנו דגלים, שנאמר: איש על דגלו באותות.
חבה גדולה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרין בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן.

ומנין שהיא אהבה?
שכן הוא אומר: הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב ה).

אמר רבי אבהו:
ומה תלמוד לומר ודגלו עלי אהבה?
הביאני אל בית היין.

משל למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין, נכנס לבדקו ומצאו כלו חומץ.
בא לצאת לו מתוך האוצר, מצא שם חבית אחת ויין טוב.
אמר: חבית זו חביבה עלי מכל האוצר.

כך ברא הקדוש ברוך הוא את שבעים אומות, ומכולם לא מצא הנאה אלא בישראל, שנאמר: הביאני אל בית היין.
שני יודין עשרים,
נון חמשים,
הרי שבעים.
אלו שבעים אומות.
ומכולם לא אהב אלא ישראל, שנאמר: ודגלו עלי אהבה.
ואומר: שישים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי תמתי (שם ו ח-ט).

רבי יהודה אומר:
הביאני אל בית היין, למרתף גדול של יין, זה סיני. ולמדנו משם תורה, שנדרשת בארבעים ותשעה פנים טהור, ובארבעים ותשעה פנים טמא.
ודגלו, בגימטריה ארבעים ותשע.

הביאני אל בית היין
אמר רבי חנניא:
בראשונה כל מי שהיה מראה אקונין של מלך באצבע, היה נהרג. והתינוקות הולכין לבית הספר ומראין את ההזכרה באצבעותיהן.

אמר הקדוש ברוך הוא: ודגלו עלי אהבה.
אפילו אדם יושב ועוסק בתורה, מתורה לתורה, ומהלכה להלכה, ומפסוק לפסוק, אמר הקדוש ברוך הוא, עלי הוא אהבה, חביב הוא עלי, ודגלו עלי אהבה.

דבר אחר:
ודגלו עלי אהבה
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לאומות העולם דגלים דגלים, ואין חביב עלי, אלא דגלו של יעקב, שנאמר: איש על דגלו:


איש על דגלו באותות
זה שאמר הכתוב: מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה (שם שם י).
קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם, וכל אומות העולם היו מסתכלין בהן ותמיהין ואומרים: מי זאת הנשקפה כמו שחר.
אמרו להם אומות העולם: שובי שובי השולמית (שה"ש ז א).

מהו שובי שובי השולמית?
הדבקי לנו ובאי לך אצלנו, ואנו עושין אתכם שלטונים ודוכסין והגמונים.

שובי שובי ונחזה בך (שם), אין ונחזה אלא שררה.
שכן יתרו אמר למשה: ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא).
וישראל אומרים להם: מה תחזו בשולמית (שה"ש ז א).
ומה גדולה אתם נותנין לנו. שמא כמחולת המחנים (שם).
שמא אתם יכולין ליתן לנו כגדולה שנתן לנו אלהינו במדבר בדגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות כך לנו.

מה תחזו בשולמית, שמא כמחולת המחנים.
ועוד כשאנו חוטאים והוא מוחל לנו, שנאמר: והיה מחניך קדוש (דברי' כג טו).
כך אף בלעם הביט בהם ויצא עינו כנגדם, ולא היה יכול ליגע בהם, שנאמר: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוהים (במד' כד ב).
שוכן לשבטיו, אלו הדגלים.
התחיל לומר, מי יוכל ליגע באלו בני אדם שהן בכורים ואבותם בכורים. שנאמר: את ישראל שוכן לשבטיו.
מכאן למדנו, שהיו הדגלים גדולה וכבוד.
הוי אומר: איש על דגלו באותות:


איש על דגלו
זה שאמר הכתוב: אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב לו ג).
לא היה צריך לומר, אלא איש על דגלו יחנו בני ישראל.

ומה תלמוד לומר, באותות?
אלא בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם, אמר לבניו, ושכבתי עם אבותי (ברא' מח ל).
חזר על כל בניו וברכן ופוקדן, אמר להן: כשתיטלו אותי, ביראה ובכבוד טלו אותי. ולא יגע אדם אחר במיטתי, ולא אחד מן המצרים, ולא אחד מבניכם, מפני שיש בכם שנשא מבנות כנען.
וכן הוא אומר, ויעשו בניו לו כן כאשר צום, וישאו אותו בניו ארצה כנען (שם נ יב-יג), ולא בני בניו.

והיאך ציום?
אמר להם: יהודה ויששכר וזבולון יטענו מיטתי מן המזרח.
ראובן ושמעון וגד יטענו מן הדרום.
דן ואשר ונפתלי יטענו מן הצפון.
בנימין אפרים ומנשה יטענו מן המערב.

יוסף אל יטעון.
למה?
שהוא מלך, ואתם צריכין לחלוק לו כבוד.

לוי אל יטעון.
למה?
שעתידין לישא את הארון, ומי שטוען את ארונו של חי העולמים, לא ישא ארונו של מת.
ואם תעשו כן וטענתם את מיטתי כשם שציוויתי אתכם, הקדוש ברוך הוא עתיד להשרות אתכם דגלים דגלים.
כיון שנפטר, טענו אותו כשם שציוה שיטענו אותו.
מנין?
שכן כתיב: ויעשו בניו לו כן כאשר צום בר' נ יב).

מה כתיב אחריו?
וישאו אותו בניו ארצה כנען.
כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי השעה שיעשו דגלים כשם שבשרן אביהן, שהן עתידין לעשות דגלים דגלים.
מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, עשה אותם דגלים לשמי.
מיד עמד משה והתחיל מיצר, אמר: עכשיו עתידה מחלוקת להינתן בין השבטים.
אם אומר לשבט יהודה לשרות במזרח, הוא אומר לי: אי אפשי לי אלא בדרום, וכן אחרים כיוצא בו שבט ושבט.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: משה, מה אכפת לך, הם אינן צריכין לך בדבר הזה, שמעצמן הן מכירין דירתן.

למה?
שצוואת אביהן בידם היאך לשרות בדגלים. איני מחדש עליהם דבר, שכבר יש להם טכסין מן יעקב אביהן, כשם שהקיפו את מיטתו, כך יקיפו את המשכן.

מנין?
שכך כתיב: איש על דגלו.

כיצד הם שרויים?
הלווים יחנו סביב למשכן [העדת, משה ואהרן ובניו במזרח, שנאמר: והחנים לפני המשכן] קדמה, שומרים משמרת המקדש, וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון.

מכאן אמרו: אשרי לצדיק ואשרי לשכניו.
אלו שלשת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן, נעשו גדולים בתורה.
יהודה, שנאמר: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים (שם מט י).
ביששכר כתיב, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם (דה"א יב לג), והיו מסמיכין הלכה על פיהם.
ומזבולן, מושכים בשבט סופר (שופט' ה יד). סופר, על שהיו שכיניו, כולם נעשו בני תורה.

ומן הדרום בני קהת, וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד.
מכאן אמרו: אוי לרשע ואוי לשכנו.
אלו שלשת השבטים שהיו שכנים לקרח ועדתו בדרום, אבדו עמו במחלקותו, שנאמר: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם (ואת כל אשר להם) ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במדבר טז לב).

ומן המערב בני גרשום, וסמוכים להם אפרים ומנשה ובנימין.

ומן הצפון בני מררי, וסמוכים להם דן ונפתלי ואשר.

והיו שבעה ענני כבוד מקיפין אותן. וכן היה נסיעתן, סימן היה למשה בענן אימתי היה מסתלק. כיון שהיה רואה אותו מסתלק, היה אומר: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו וגו' (שם י לה), והענן מסתלק. היו כלן מתקעין ליסע ומיישבין את כליהם. מי שהיה לו בהמה, נושא עליה, ואם לא היה לו, הענן נוטל את השאר.

כיון שנתיישבו, תקעו בחצוצרותיהם ונסע יהודה ודגלו תחלה, נשיא ושבטו אחריו. וסימנם על כל נשיא ונשיא, מפה וצבע. ומהם למדה המלכות להיות עושין להן מפה וצבע.
על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן.
וכל שבט ושבט, הייתה צבע מפה שלו כצבע של אבנו.
העננים היו על גביהם עד שהיו מתיישבין.
תקעו חצוצרות, הלכו. וכך היו מהלכין על גביהם, וכמין קורה יוצאה מתוך הענן, שהיו יודעין לאיזה רוח הם יוצאין.

כך היה מסע כל דגל ודגל. גמרו להלוך עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה נראה כמין קורה, היה כנוסע עצמו, והם יודעין שבאותו מקום הם חונים. עמדו להם ענני כבוד, התחילו מתיישבין באהליהם היכן ישרו, וענן השכינה שהיה על גבי המשכן, היה מהלך על גבי מחנה הלווים, באמצע המחנות הוא היה עומד לו.
והיו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות עד שלא היו באין, שנאמר: והקימו את המשכן עד באם.

כיון שהיו מעמידין את המשכן, היו מעמידין וחונים כל אחד ואחד עצמו במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהן. זו הייתה גדולה ביד משה, שלא היה ענן השכינה יורד על המשכן עד שהיה משה אומר: שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במד' י לו).
וענני כבוד היו מקיפין אותו. ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה: יפה את רעיתי כתרצה (שיר השירים ו ד).

מהו כתרצה:
שאני מתרצה לכם.

דבר אחר:
כתרצה, שאתם מתרצין לי בקורבנות, שנאמר: ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא ח ד).

נאוה כירושלים (שה"ש ו ד), כאותן מלאכי השרת שהן יראין ומושלמין.
איומה כנדגלות (שם), כדגלים שנתתי לך.
ודוד רואה ואומר: לא עשה כן לכל גוי (תהילים קמז כ), אלא לעצמו:


איש על דגלו
זה שאמר הכתוב: ימצאהו בארץ מדבר (דבר' לב י). מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל. כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל, שנאמר: כענבים במדבר מצאתי ישראל (הושע ט י). לכך נאמר: ימצאהו בארץ מדבר. ובתהו ילל ישמן (דבר' לב י).

תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים.

יליל ישימון, לילה היה העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה.
וכיון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם, שנאמר: כי נר מצווה ותורה אור (משל' ו כג).

מהו יסובבנהו (דבר' לב י)?
שהקיפן בענני כבוד.

יבוננהו (שם), שהבינם בדברי תורה.

יצרנהו (שם), אשרי האזנים ששמעו עד היכן חבבן, עד היכן שמרן, עד היכן נצרן.
הוי אומר, עד כאישון עינו (שם).

בא וראה היאך חבבן היאך נצרן, שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל, שיעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניהם.
כביכול, אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם.
ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: עשה אותם דגלים לשמי.

למה?
שהם בני, שנאמר: בנים אתם לה' אלהיכם (שם יד א). והם צבאותי, שנאמר: והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמות ז ד).
לפיכך עשה אותן דגלים לשמי, שנאמר: איש על דגלו:


דבר אחר:
איש על דגלו באותות
זה שאמר הכתוב: הביאני אל בית היין (שה"ש ב ד).

מהו הביאני אל בית היין?
כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכים, שנאמר: רכב אלוהים רבותים אלפי שנאן (תה' סח יח), והיו עשויין דגלים דגלים. [ לכך נאמר, דגול מרבבה (שה"ש הי).
כיון שראו אותן ישראל, שהיו עשויין דגלים], התחילו מתאווים לדגלים.
אמרו: ולוואי שאנו נעשין דגלים כמותן. לכך נאמר: הביאני אל בית היין.

הביאני אל בית היין, זה הר סיני, ששם נתנה התורה שנמשלה ליין, שנאמר: לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה). הוי אומר: הביאני אל בית היין.

ודגלו עלי אהבה
אמרו: הלוואי הוא מגדיל עלי אהבה.
וכן הוא אומר: נרננה בישועתיך ובשם אלהינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך (תה' כ ו).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: התאוויתם בדגלים. חייכם, הריני עושה משאלותיכם, ימלא ה' כל משאלותיך. מיד הקדוש ברוך הוא הראה אהבתו לישראל, ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, איש על דגלו באותות.

איש על דגלו באותות
מנגד.

מהו מנגד?
מרחוק מיל.
אמר הקדוש ברוך הוא: יהו ישראל רחוקין מן הארון אלפים אמה, שנאמר: אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במידה (יהושע ג ד).
ומשה ואהרן סמוכים לו, שנאמר: והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו.
אמר הקדוש ברוך הוא: שאם כעסתי על בני, יהיו עושין פשרה ביני לבין בני. לכך היו סמוכין לו. אבל השבטים, מנגד סביב לאהל מועד.

דבר אחר:
איש על דגלו באותות, והחונים קדמה מזרחה
את מוצא בכל מקום יהודה ראשון.
תחלה לדגלים, שנאמר: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, הרי לחניה.

לנסיעה מנין?
שנאמר: ונסע דגל מחנה יהודה (במ' י יד).

לקורבנות מנין?
דכתיב: ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה (שם ז יב).

למלחמה מנין?
דכתיב: מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להלחם בו, ויאמר ה' יהודה יעלה (שופט' א א-ב).

ואף כשיבוא המבשר, יהודה מתבשר תחילה, שנאמר: הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך (נחום ב א).
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, נתאוויתם לדגלים, ומלאתי משאלותיכם.
ולעתיד לבא, בזכות הדגלים אני גואל אתכם, ומדלג על הקץ בזכות אבות שנקראו הרים, שנאמר: קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות (שיר ב ח):