ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי
למה נענש אהרן?

משל למה הדבר דומה?
לבעל חוב שבא ליטול גרנו של לוה, נטל שלו ושל שכנו.
אמר לו הלוה: אם אני חייב, שכני עני מה חטא?
אף כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אני הקפדתי, אהרן מה חטא? לפיכך הכתוב מקלסו, שנאמר: וללוי אמר: תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו' (דב' לג ח).

יען לא האמנתם בי
וכי לא אמר משה דבר קשה מזה, שאמר: הצאן ובקש ישחט להם וגו' (במדב' יא כב).
אף שם אינה אמנה והיא גדולה מזו!
ומפני מה לא נגזר עליו שם מיתה?

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא היה המלך מקפיד עליו. לימים עמד (המלך) והגיס במעמד לגיונותיו. גזר עליו מיתה.
אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הראשון שעשית ביני לבינך, לא הקפדתי.
עכשיו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר: להקדישני לעיני בני ישראל.
זה שאמר הכתוב: יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ז יד).

את מוצא כשקלל הקדוש ברוך הוא את הנחש ואמר ליה: ארור אתה (בר' ג יד), לא הניחו לטעון כלום. שהיה לו לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת לאדם, לא תאכל, ואני אמרתי לו, אכול, דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין?!

למה אתה מקללני?
ולא הניחו לטעון כלום.
ומשה היה לו לומר: אני לא עברתי על דבריך, למה אני מת?!

יען לא האמנתם בי לכן לא תביאו את הקהל
משל למה הדבר דומה?
לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה, ואחת אכלה פגי שביעית.
אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם הודיעו לבריות על מה אני לוקה, שלא יאמרו, אף אני קלקלתי.
הביאו פגין שבידה ותלו עליה והכריזו ואמרו: זו קלקלה ולקתה, וזו אכלה פגי שביעית ולקתה.
אף כך אמר משה: ריבונו של עולם, הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הרע הזה שהכעיסוך, שנאמר: כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (תהילים עח מ). עכשיו יאמרו הדורות, אף אני שווה להם, ייכתב עלי על מה נענשתי. לפיכך כתיב: יען לא האמנתם בי להקדישני.

לכן לא תביאו
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ?

משל למה הדבר דומה?
לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. בקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: יאמרו שאתה השבית הצאן.
אף כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת שישים ריבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר. עכשיו יאמרו: אין למתי המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהיה בצרן ותבוא עימהם, שנאמר: ויתא ראשי עם וגו' (דב' לג כא). לכך נאמר: לא תביאו את הקהל הזה, שיצא עמך:


המה מי מריבה
מכאן את למד, שמקדם היה מתוקן שייענש משה על המים, ראה מה כתיב: וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש (ברא' יד ז), היא עין משפטו של משה, הוא קדש.

המה מי מריבה ויקדש בם
ונקרא קדש, על שם שנאמר: להקדישני לעיני בני ישראל.

המה מי מריבה
משל למה הדבר דומה?
לבן מלך שנטל אבן וסימא את עינו, והיה אביו אומר על כל אבן ואבן: זה הוא שסימא עינו של בני. לכך נאמר: המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו':


וישלח משה מלאכים וגו' כה אמר אחיך ישראל
זה שאמר הכתוב: וחרפה לא נשא על קרובו (תהילים טו ג).

בנוהג שבעולם, אדם עוסק בפרקמטיה עם חברו והפסיד, פירש ממנו ואינו רוצה לראותו. ומשה אף על פי שנענש על ידי ישראל, שנאמר: ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם (שם קו לב), לא פרק משה משאן מעליו, אלא וישלח משה מלאכים אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו.
אמרו לו: אתה ידעת, כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (ברא' טו יג), אנו נשתעבדנו, ואתה בן חורין. וירדו אבותינו וכל אותו העניין.

משל למה הדבר דומה?
לשני אחים שיצא שטר חוב על זקניהם, פרע אותו אחד מהם. לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו.
אמר לו: אתה יודע שאותו חוב שפרעתי, על שנינו היה, ואני הוא שפרעתיו, לכך אל תחזירני מן חפצי שאני שואל.

וירדו אבותינו מצרים
מה טיבן של אבות כאן?
שנאמר, וירעו לנו מצרים ולאבותינו.
ללמדך שכל זמן שישראל בצרה, אף הם בצרה.

נעברה נא בארצך וגו', מי באר
מי בורות היה צריך לומר, למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צרכיו, לא יאכל ממה שיש בידו, אלא שלו יהא מונח, ויקנה מן החנווני, בשביל לההנותו.
כך אמר להם משה: הבאר עמנו, ומן אנו אוכלין. לא תאמר שאנו מטריחין עליך. שכר אתה עושה לעצמך.
וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם (דב' ב ו).
ומשה אמר להם לישראל: התירו להם כספיכם, שלא יאמרו: עבדים היו ועניים, הראו להם עשריכם ידעו שלא יאמרו הפסדתם בשעבוד, שכבר אמר הקדוש ברוך הוא, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ברא' טו יד), וידעו שאין אתם חסרים כלום, ולא משלכם אתם נותנין, שנאמר: כי ה' אלוהיך ברכך בכל מעשה ידך וגו' (דב' ב ז).

דרך המלך נלך
שאנו חוסמין את בהמתנו.

לא נטה ימין ושמאל
זה קשה מכלם, שאמרו לו: בכל סביבותיך יש לנו רשות לבוז ולהרוג, ובגבולך לא נטה ימין ושמאל:


ויאמר אליו אדום לא תעבור בי
זה שאמר הכתוב: אני שלום וכי אדבר המה למלחמה (תה' קכ ז).

ומנין שכן אמר להם הקדוש ברוך הוא שאין מניחין אותן לעבור ולא הכל מהן, שאני הוא שרוצה?
שנאמר: אל תתגרו בם כי לא אתן לכם וגו' (דב' ב ה).
וכתיב: וימאן אדום נתון את ישראל ואחר כן שלחו אל מלך מואב ולא אבה. אף על פי שאינו מפורש כאן, הרי מפורש בשופטים.
מלמד, שהכל ברוח הקדש.
שלא היה בכולן קל מן יפתח, והוא פירש, שנאמר: וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר, אעברה נא בארצך (שופ' יא יז).
ואף משה רמז, שנאמר: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר וגו' (דבר' ב כט):


ויסעו מקדש ויבאו כל העדה וגו'
זה שאמר הכתוב: בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (דה"ב כ לז).
על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו, חסרו לאותו צדיק. לכן נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת מלך אדום.

ויט ישראל מעליו, ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה
מהו כל העדה?
עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ ישראל.
לפי שמתו יוצאי מצרים, ואלו מן אותן שכתוב בהן חיים, שנאמר: ואתם הדבקים בה' וגו' (דב' ד ד).

הר ההר
מהו הר ההר?
הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול. ואף על פי שהענן מהלך לפניהם משפיל את הגבוה ומגביה את השפל, הניח הקדוש ברוך הוא את ההר הזה דוגמא, שידעו בנסים שעשה להם הקדוש ברוך הוא, שלא הניח הר במדבר, שלא יהיו מתייגעין ועולין ויורדין.
ואף על פי שהיה עושה הענן כל המדבר מישור, היה מניח מקום גבוה למשכן, שיהא חונה שם. והניח שלושה הרים:
הר סיני לשכינה,
והר נבו לקבורת משה,
והר ההר לקבורת אהרן:


ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר וגו', יאסף אהרן אל עמיו
מלמד, שמודיעין לצדיקים יום מיתתן, כדי שיורישו את כתרן לבניהם.

ומפני מה לא מת אהרן כמה שמתה מרים ולא נתעסק בו בריה אלא נאמר למשה יאסף אהרן?
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שני קתוליקין, ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך. היה לאחד מהן חלוק יפה אצל המלך והיה המלך צריך לו.
אמר המלך: אף על פי שהוא ברשותי, איני לובש חלוק עד שאני מודיעו.
אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא, הללו שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי, ועכשיו שאני מסלקן, איני מסלקן עד שאודיעם. לכך נאמר: ייאסף אהרן.
אמר לו משה: ריבוני, הניח אותו אצל בני ראובן ובני גד.
אמר לו: אשר נתתי לבני ישראל, מיתתו מעכבת מתנת ארץ ישראל. רצונך שלא ימות, ולא יכנסו ישראל לארץ. לכך נאמר: אשר נתתי לבני ישראל:


על אשר מעלתם בי במי מריבת וגו'
זה שאמר הכתוב: לא ירעיב ה' נפש צדיק (מש' י ג), זה אדם הראשון.
שכל הצדיקים שעמדו ממנו ונגזרה מיתה עליו, אינן נפטרין עד שרואין פני שכינה, ומוכיחין לאדם הראשון ואומרים לו: אתה גרמת לנו מיתה.
והוא משיבן: אני בידי חטא אחד, ואתם אין לכם כל אחד ואחד מכם שאין לו יותר מארבע עונות.

ומנין שרואין פני שכינה ומוכיחין לאדם הראשון?
שנאמר: אמרתי לא אראה יה, יה בארץ החיים, לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל (ישע' לח יא). והצדיקים נענשין מיתה על עבירות קלות שלא יהא אדם הראשון נתפש על ידיהם, שנאמר: לא ירעיב ה' נפש צדיק (משלי י ג). לכך כתיב:על אשר מריתם את פי:


וידבר ה' אל משה קח את אהרן, (נתפשט) [והפשט] את אהרן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי אתה מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך.

ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם.
והלא אם יצא כוהן גדול בבגדי כהונה הקדשים חוץ מהר הבית, סופג את הארבעים, שהיו צמר ופשתים. אלא להודיעך, שבלשון שקרבו לכהונה ואמר לו קח את אהרן, בו בלשון אמר ליה להעלותו להר.

ויעש משה כאשר ציווה ה' וגו'
ללמדך, שאף על פי שאמר גזירה זו על אהרן אחיו, לא עכב.

ויראו כל העדה כי גוע אהרן
כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם.
אמרו להם: היכן אהרן?
אמרו להם: מת.
אמרו להם: היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב: ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה (במ' יז יג)?!
אם אתם מביאין אותו, מוטב. ואם לאו, נסקל אתכם.
באותה שעה עמד משה בתפילה, אמר: ריבונו של עולם, הוציאני מן החשד.
מיד פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן: