וירא בלק
זה שאמר הכתוב: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דב' לב ד).
כי לא הניח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר, שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם.
העמיד שלמה מלך על כל הארץ.
וכן עשה לנבוכדנצר, שנאמר: וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז ו).

זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים.
וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר: אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישע' יד יד).

נתן לדוד עושר, לקח הבית לשמו.
נתן להמן עושר, לקח אומה שלמה לטבחה.

וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה.
העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה.
העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה.

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות.
נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות.
וכן הוא אומר: נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.

ולא עוד, אלא כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם.
שכן ישעיה אומר: על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא).
וכן יחזקאל אומר: בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה:


וירא בלק בן צפור
מהו וירא?
ראה בפורענות העתידה לבא על ישראל, ושונאן היה יותר מכל שונאים. שכלם היו באין במלחמות ובשעבוד שהן יכולים לעמוד בהן.
וזה, כאדם שהוא מוציא דבר מפיו לעקור אומה שלימה.

וירא בלק
נוח לרשעים שיהו סומין, שעיניהם מביאין מארה לעולם.
בדור המבול כתיב: ויראו בני האלהים ( בר' ו ב).
וכתיב: וירא חם אבי כנען (שם ט כב).
וכתיב: ויראו אותה שרי פרעה (שם יב טו).
וכתיב: וירא אותה שכם בן חמור (שם לד ב).
וכן כאן: וירא בלק.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס, והוא בטוח עליהם שהיו גיבורים. עבר הגייס והרגם, והיה מרתת על עצמו.
ואף כך בלק ראה מה נעשה בסיחון ובעוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו והיה מתיירא מעצמו. ועוד שראה נסים שעשה להם הקדוש ברוך הוא בנחלי ארנון.

ויגר מואב
מהו ויגר?
כשהיו ישראל נראין לעמונים, נראים עטופים לשלום.
וכשנראים למואבים, נראים מזויינים למלחמה, שכך כתיב: וקרבת מול בני עמון, אל תצורם (דב' ב יט).
כתיב: למלחמה, שכך כתיב: וקרבת מול בני עמון, אל תצורם (דב' ב יט)
כתיב: כל מין צרה אל תצר להם.

ואל תתגר בם (שם) כל מין גירוי.
ולמואבים אמר: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (שם שם ט).
מלחמה אין אתה עושה, ומה שאתה יכול לחטוף מן החוץ, חטוף.
ולפיכך נראים מזויינים, והם נאגרין לעריהם, שאין ויגר אלא לשון אסיפה, שנאמר: אוגר בקיץ בן משכיל (משלי י ה).

דבר אחר:
ויגר
לשון גר, שהיו רואין לעצמן כגרים בעולם.
ואמרו: ירדו למצרים לגור והאחזו אותה, והיו משכירין להם בתים, שנאמר: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה (שמות ג כב).

דבר אחר:
ויגר
לשון יראה, שהיו מתיראין, שראו כל הארץ ביד ישראל, שבא סיחון ונטל ארץ מואב, שנאמר: והוא נלחם במלך מואב הראשון וגו' ( במ' כא כו).
ועוג נטל את כל ארץ בני עמון, שנאמר: כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים וגו' (דבר' ג יא).
באו ישראל נטלוה משניהם, גזל שאין בו עולה.
והיו אלו רואים את ארצם ביד ישראל, והיו אומרים: לא אמר הקדוש ברוך הוא, כי לא אתן לך מארצו ירושה (שם ב ט), והרי ארצנו לפניהם, לכך היו מתיראין.

ויקץ מואב
שהיו מתיראין, שהיו רואין את עצמן כקוץ לפניהם:


ויאמר מואב אל זקני מדין
מה טיבם של זקני מדין כאן?
שהיו רואים את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ.
אמרו: מנהיג שלהם במדין נתגדל, נדע מהן מה מידתו.
אמרו לו זקני מדין: אין כוחו אלא בפיו.
אמרו להם: אף אנו נבוא כנגדן באדם שכחו בפיו.
ויאמר מואב אל זקני מדין. והלא את מוצא, שמדינים נלחמים עם המואבים, שנאמר: המכה את מדין בשדה מואב (בראש' לו לה), והשנאה ביניהם מעולם.

משל למה הדבר דומה?
לשני כלבים שהיו מריבים זה את זה, בא זאב על אחד מהם.
אמר האחד: אם אין אני עוזרו, היום הורג את זה, ולמחר יבא עלי, ולפיכך נתחברו מואב עם מדין.

כלחוך השור
מה שור כוחו בפיו,
אף אלו כחן בפיהם.

מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה,
אף אלו כל אומה שנוגעין בה אין בה סימן ברכה.

ומה שור מנגח בקרניו,
אף אלו מנגחים בתפלתם, שנאמר: וקרני ראם קרניו:


בלק בן צפור מלך וגו'
והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר: את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון (יהושע יג כא). אלא משנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו.

בעת ההיא
שגרמה לו שעה.

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה
פתורה, עירו.

ויש אומרים:
כשולחני היה, שהיו מלכי אומות העולם נמלכים בו, כשולחני הזה שהכל מריצין לו.

ויש אומרים:
מתחלה פותר חלומות היה.
חזר להיות קוסם, וחזר לרוח הקדש.

ארץ בני עמו
שמשם היה בלק (כשנמלך), והוא אמר: שסופך למלוך.

לקרוא לו
שכתב לו, שלא תהא סבור שלעצמי בלבד אתה עושה ואני מכבדך.
אם תעקרם, מכל האומות אתה מתכבד, וכנענים ומצרים כלם משתחווים לך.

הנה עם יצא ממצרים
אמר ליה: (וא"ת) [ואת] מה איכפת לך.
אמר לו: הנה כסה את עין הארץ, שתי עיניים שהארץ תלוי בהם, סיחון ועוג, החרימום וכסו עיניהם, ואני מה אעשה.

והוא יושב ממולי
ממלי כתיב, ממלים אותי, כמו דאת אמר: בשם ה' כי אמילם (תה' קיח י).

ועתה לכה נא ארה לי
מהו ארה לי?
אמר: אולי יכול אני לשלוט בהם קמעא קמעא, כאדם שהוא אורה את התאנה.

כי עצום הוא
לא שהם גיבורים ממני וחיילותיהם מרובים משלי, אלא שנוצחין בפיהם מה שאיני יכול לעשות.

אולי אוכל נכה בו
מה ראה זה להתגרות. לא כך אמר הקדוש ברוך הוא להם שאין נוטלין מארצם?!
אלא שהיה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שכך כתיב: וירא בלק, אלא שלא היה מכוון הדברים לאמיתן.

וכן הוא אומר: נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה (ישע' מז יג-יד).
והיה רואה בדברים שישראל נופלים בידו. לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה ארבעה ועשרים אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך.

אולי אוכל נכה בו
כמי שמנכה אחד מעשרים וארבעה למאה, וכך נפלו ארבעה ועשרים אלף מישראל חסר אחד.

ואגרשנו מן הארץ
שלא היה מבקש לגרשם אלא שלא יכנסו לארץ.

כי ידעתי את אשר תברך מבורך
מנין היה יודע?
שבשעה שבקש סיחון להלחם במואב, היה מתיירא, שהיו גיבורים, שכר את בלעם ואת אביו לקלל את מואב, שכן הוא אומר: על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון (במד' כא כז).
וכתיב: כי אש יצאה מחשבון (שם שם כח).
וכתיב: אוי לך מואב (שם שם כט).
לכך אומר: כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר:


וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם
שהוליכו בידם כל מיני קסמים שהם קוסמין בהם, שלא יתן לו עלילה לומר, אין כלי תשמישי עמי. וביד זקני מדין היו הקסמים, שאמרו: אם יבא עמנו, יצליח. ואם יעכב שעה אחת, אין בו תועלת.
כיון שאמר להם, לינו פה הלילה, הלכו להם זקני מדין, שידעו בקסמים שלהם שאין בו הנאה.

וישבו שרי מואב עם בלעם, ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים וגו'
זה שאמר הכתוב: משגה ישרים בדרך רע, בשחות הוא יפול (משלי כח י), זה בלעם.
שבתחילה [היו] הבריות נוהגות בכשרות, ובדבריו אלו נהגו בעריות.
שבראשונה נאמר: ורחל באה עם הצאן (בר' כט ט),
וכן, ולכהן מדין שבע בנות (שמ' ב טז), הנשים היו יוצאות אחר הצאן.
עמד בלעם והטעה את הבריות בעריות. וכמו שהטעה, הוטעה. בעצה שנתן, בה נפל. היינו דכתיב: בשחותו הוא יפול.
והטעהו הקדוש ברוך הוא בה. שכך כתיב: משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), (שוטה לגוים וינחם).
כיון שאמר לו: מי האנשים האלה?
אמר הרשע: אינו יודע בהם. כמדומה אני, יש עתים שאינו יודע, ואף אני אעשה בבניו כל מה שאני רוצה לעשות. לכך אמר לו: מי האנשים האלה עמך, להטעותו.
ויאמר בלעם אל האלהים: בלק בן צפור וגו'.
התחיל מתגאה ואומר: אף על פי שאין אתה מכבדני ואין אתה מוציא לי שם טוב בעולם, המלכים מבקשים אותי.

הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי.
להודיע, שהיה שונא אותם יותר מבלק. שבלק לא אמר, קבה לי, אלא ארה לי.
וזה אמר: קבה בפירוש, שנוקב השם ומפרש.
בלק אמר: ואגרשנו מן הארץ.
והוא אומר: וגרשתיו, מן העולם הזה ומן העולם הבא:


ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עימהם
אמר לו: אם כן אקללם במקומי.
אמר לו: לא תאור את העם.
אמר: אם כן אברכם.
אמר לו: אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא.
אומרים לה לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך.

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם
לא אמר להם לא נתן לי המקום רשות לילך ולא לקלל, אלא, מאן ה' לתתי להלוך עמכם.
אמר לי: אין כבודך לילך עם אלו, אלא עם גדולים מהם, שהוא חפץ בכבודי.

ויקומו שרי מואב וגו'. לפיכך, ויוסף עוד בלק שלוח וגו', ויבאו אל בלעם ויאמרו כה אמר בלק וגו' כי כבד אכבדך מאד וגו'
(ו)יותר ממה שהיית נוטל לשעבר, אני נותן לך. וכל שאתה חפץ ומה שאתה גוזר אעשה.

ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו'
מכאן אתה למד, שהיה בו שלשה דברים, אלו הן:
עין רעה,
ורוח גבוהה,
ונפש רחבה.

[עין רעה, דכתיב: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל.
רוח גבוהה, דכתיב: מאן ה' לתתי להלך עמכם.
נפש רחבה, דכתיב: אם יתן לי בלק וגו'].
אלו היה מבקש לשכור חיילות להלחם כנגדן, ספק נוצחין, ספק נופלין. לא דיו שיתן כך ונוצח. הא למדת, שכן בקש. לא אוכל לעבור.
נתנבא שאינו יכול לבטל ברכות שנתברכו האבות מפני השכינה. ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה.

מהו גם אתם?
שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים.

ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי
שהיה מתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו:


ויבא אלהים אל בלעם
זה שאמר הכתוב: בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו', אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום, להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה ( איוב לג טו יז).

מהו מגבר יכסה?
העלים הקדוש ברוך הוא ממנו, שהליכתו מאבדתו מן העולם ומוליכתו לבאר שחת. להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים (שם שם ל), שיאבד נפשו מן העולם בהליכתו.
שבשעה שהולך אדם לחטוא, השטן מרקד לפניו עד שהוא עומד לגמור את העבירה.

כיון שעבר, חוזר ומודיעו. וכן הוא אומר: הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וגו', עד יפלח חץ כבדו וגו' (מש' ז כב-כג).
כך העלים הקדוש ברוך הוא מבלעם עד שהלך ואבד את נפשו.
משיצא מכבודו והלך ואבד את נפשו וידע במה שהוא בו, התחיל לבקש על נפשו, לומר, תמות נפשי מות ישרים:


ויבא אלהים אל בלעם לילה וגו'
זה שאמר הכתוב: ליל שמורים הוא לה' (שמ' יב מב).
וכל הנסים שנעשו לישראל להיפרע מן הרשעים, בלילה היו. ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בר' לא כד).
וכתיב: ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בר' כ ג).
וכתיב: ויחלק עליהם לילה (שם יד טו).
וכתיב: ויהי בחצי הלילה (שמו' יב כט). וכן כלם.

דבר אחר:
למה נגלה על בלעם לילה?
לא היה ראוי לרוח הקדש, אלא בלילה, לפי שכל נביאי הגויים, בלילה הוא מדבר עמם, שנאמר: בסעפים בחזיונות לילה (איוב ד יג).
וכן אליהוא אומר: בחלום חזיון לילה ( שם לג טו), על שדבר עמו בלילה.

אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם
מכאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו.
שמתחלה נאמר לו: לא תלך עימהם. כיון שהעיז פניו להלך עימהם, הלך.
שכן כתוב בו: ויחר אף אלהים כי הולך הוא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני חפץ באבודן של רשעים. הואיל ואת רוצה ליאבד מן העולם, קום לך אתם.
וכתיב: ואך את הדבר, ללמדך, שבהתראה הלך. מיד השכים בבקר, שנאמר: ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו.
וכי לא היה לו עבד ולא שפחה?!
אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל, קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקידת יצחק בנו, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו (בר' כב ג).

וילך עם שרי מואב
ללמדך, שהיה שמח בפורענות של ישראל כמותם.

ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו
מלאך של רחמים היה, ונעשה לו שטן.
וכך אמר אל בלעם: הנה אנכי יצאתי לשטן, גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי.

ושני נעריו עמו
זה דרך ארץ, אדם חשוב היוצא לדרך, צריך שנים לשמשו, וחוזרין ומשמשין זה לזה.

ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו
וכי לא היה [יכול] ( לו) המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו?!
אלא אם כן שלף חרבו.
והרי כתיב בסנחריב: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (מ"ב יט לה).
וגם נשף בהם וייבשו (ישע' מ כד).
אלא כך אמר ליה: הפה נתן ליעקב, שנאמר: הקול קול יעקב וגו' (בר' כז כב).
והידים לעשו, דכתיב: ועל חרבך תחיה (שם שם מ).
והאומות כולן בחרב חייהם, ואתה תחליף אומנותך ותבוא עליהם בשלהם, אף אני אבוא עליך בשלך. לכך כתיב: וחרבו שלופה בידו.

ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה
הרשע הזה הולך לקלל אומה שלמה שלא חטא לו, ומכה אתונו שלא תלך בשדה.
וכתיב: ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים. וכי לא היה יכול לילך אחריו לשדה?!
אלא כך מדתו של הקדוש ברוך הוא. מלך בשר ודם, משלח ספקלטור להרוג את האדם, ומהלך אחריו ימים הרבה. וזה שנתחייב מיתה, אוכל ושותה, וספקלטור מטרף אחריו ממקום למקום.
ולפני הקדוש ברוך הוא אינו כן. הספקלטור עומד במקומו, ומי שנתחייב מיתה, בא אצלו ברגליו.
כך, כדי שלא יהא מלאך מצטער לילך אחר בלעם, אלא קדמו לדרך. שכך כתיב: ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים.
אמר לו: הכרמים נמסרים לשועלים. גדר מזה וגדר מזה. אין אתה יכול לשלוט בהם, שבידיהם שני לוחות אבנים כתובים מזה ומזה משני עבריהם.

ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר, ויוסף מלאך ה' עבור
מה ראה להקדימו שלשה פעמים עד שלא נראה לו?
סימנים של אבות הראה לו.
עמד לו בראשונה והיה רווח מכאן ומכאן, שנאמר: ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה.
בשנייה, לא יכלה לזוז אלא לצד אחד.
בשלישית, אין דרך לנטות ימין ושמאל.

ומהו היו הסימנים האלו?
אלו בקש לקלל בניו של אברהם, היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה.
ואם בקש לקלל בני יצחק, היה מוצא צד אחד לקלל עשו.

ותלחץ אל הקיר
אלו על בני יעקב, לא מצא פסולת ליגע בם.
לכך כתיב בשלישית: במקום צר, זה יעקב, שנאמר: ויירא יעקב מאד וייצר לו (ברא' לב ח).

אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל,
שלא היה פסולת באחד מבניו.

ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם [וגו']
על בזיון שביזת אותו:


ויפתח ה' את פי האתון.
להודיעו, שהפה והלשון ברשותו. שאם בקש לקלל, פיו ברשותו.

ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים
רמזה לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי
אף על פי שמדבר בלשון הקדש, גוי לשונו סרוח.

לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך.
משל למה הדבר דומה?
לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך הנחש. בדרך ראה אנקה אחת, התחיל מבקש מקל להרגה. אמרו לו: לזו אין אתה יכול ליטול, היאך אתה יכול לרפאות נשוך נחש?!
כך אמר האתון לבלעם: אני אין אתה יכול להרגני אלא אם כן חרב בידך. והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלמה בלשונך?!
שתק ולא מצא תשובה.
התחילו תמהין שרי מואב, שראו נס שלא היה כמותו בעולם.

[יש אומרים:
שאמרו לו שרי מואב, מאי טעמא לא רכבת אסוסיא?
אמר להם: אינה שלי.
השיבתו: הלא אנכי אתונך. לטעינה בעלמא. אשר רכבת עלי. אקראי בעלמא].

מעודך עד היום הזה
הא למדת, שלא היה זקן, שהאתון גדולה ממנו.

ההסכן הסכנתי לעשות לך כה
כיון שדברה, מתה, שלא יהיו הבריות אומרים: זו האתון שדברה, ועושין אותה יראה.

דבר אחר:
(ההסכן הסכנתי).
חס הקדוש ברוך הוא על כבוד של אותו רשע, שלא יאמרו: זו שלקה בלעם על ידיה.
ואם כך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של רשעים, אין צריך לומר על כבוד הצדיקים.
וכן הוא אומר: ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה וגו' (ויק' כ טז).

אם אשה חטאה, בהמה מה חטאה?
אלא לפי שבאה לאשה תקלה על ידיה, לפיכך אמר הכתוב, תהרג.

דבר אחר:
שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו הבהמה, שנהרגה אשה פלונית על ידה.

להודיע היאך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של בריות וידע צרכם, וסתם פי הבהמה.
שאילו הייתה מדברת, לא יכולין לשעבדה ולעמוד בה, שזה הטיפשית שבבהמות, וזה חכם שבחכמים, כיון שדברה, לא היה יכול לעמוד בה:


ויגל ה' את עיני בלעם וירא
וכי סומא היה?!
אלא להודיעו, שאף העין אינו ברשותו.

ויקד וישתחו לאפיו
שדבר עמו.

ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה
עלבון של אתון בא המלאך לבקש מידו, ואמר לו: מה האתון שאין לה זכות ולא ברית אבות, נצטוויתי לתבוע עלבונה מידך.
אומה שלמה שאתה מבקש לעוקרה, על אחת כמה וכמה.

הנה אנכי יצאתי לשטן. [כי ירט הדרך,
נוטריקון,
יראה
ראתה
נטתה.

דבר אחר:
ירט,
(בגימטרייה) בא"ת ב"ש מגן].

ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה וגו' ואותה החייתי
מכאן אתה למד, שהרג את האתון.

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי
להודיע, שהיה רשע גמור, ידע שאין עומד על הפורעניות אלא תשובה. שכל מי שחטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו.

כי לא ידעתי
אף על פי שמשתבח אותו רשע ואומר: ויודע דעת עליון, פיו העיד בו ואמר: לא ידעתי.

ועתה אם רע בעיניך אשובה לי
אמר לו: אני לא הלכתי עד שאמר הקדוש ברוך הוא קום לך אתם, ואת אומר שאחזור. כך אומנתו. לא כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להקריב את בנו, ואחרי כן, ויקרא מלאך ה' ויאמר אל תשלח ידך ( בר' כב יב). למוד הוא לומר דבר, ומלאך מחזירו. ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי.

ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים
שחלקך עימהם וסופך לאבד עימהם .

וילך בלעם עם שרי בלק
מלמד, שכשם שהם שמחים לקלל את ישראל, כך הוא שמח.

וישמע בלק כי בא בלעם
מלמד, ששלח שלוחין לבשרו.

ויצא לקראתו אל עיר מואב
למטרפולין שלה.

מה ראה לקדמו לגבולין?
אמר לו: הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תכנס אומה בגבול חברתה, הללו באין לעקור אותם.
אמר לו: בא לקללן. והיה מראה היאך פרצו ועברו גבול סיחון ועוג, כאילו קובל עליהם.

ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך וגו'
נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון. וכעניינו השיבו בלעם.

ויאמר בלעם אל בלק, הנה באתי אליך וגו'
שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה:


וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות
שעשה שווקים של מקח וממכר ועשה לו אטליס להראות לו אוכלוסיו, לומר: ראה מה אלו באין להרוג בני אדם ותינוקות שלא חטאו להם.

ויזבח בלק בקר וצאן
הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה.
אברהם אמר: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם (ברא' יח ה). ואחרי כן, מהרי שלש סאים ואל הבקר רץ אברהם (שם שם ו-ז).
והרשעים אומרים: הרבה ואפילו מעט אינם עושים.

בלק אמר: כי כבד אכבדך מאד. כשבא, לא שגר אלא בקר וצאן אחד.
התחיל בלעם חורק שניו עליו, שהייתה נפשו רחבה.
אמר: כך שלח זה, מחר אני משלח מארה בנכסיו, שנאמר: ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה וגו'. ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל.
בלק היה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא.

משל למה היו שניהם דומין?
לאחד שהיה בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים, וחברו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין. (כל) כך רואה בלק את המקומות שישראל נופלים בהם, שנאמר: ויעלהו במות בעל.
כשראה שישראל נופלים בו, ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות.