וידבר ה' אל משה במדבר סיני פקד את בני לוי
זה שאמר הכתוב: צדיק כתמר יפרח (תהילים צב יג).
מה התמרה הזו צלה רחוק,
כך מתן שכרן של צדיקים רחוק.

מה התמרה הזו עושה תמרים [ועושה נובלות,
כך ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן עמי הארץ.

מה תמרה הזו יש בהן נובלות שאין נכנסין לאוצר, ועושה תמרים] והן נכנסין לאוצר,
כך ישראל כשהן במדבר, מהן נכנסו לארץ ישראל ומהן לא נכנסו לארץ ישראל. צדיק כתמר יפרח.

מה התמרה הזו אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת, וכך הארז, כשהוא נקצץ או נעקר, אינו מחליף
לפיכך נמשלים הצדיקים לתמרה ולארז. צדיק כתמר יפרח.

מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שמבקש לגנוב התמרים, הקוצים שבה שולטים בו,
כך הצדיקים והחכמים בני תורה, (ו)כל מי שאינו משמר עצמו מהם, נופל בגיהינום ולוקה בעולם הזה.

למה?
שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש.

צדיק כתמר יפרח
מדבר בשבטו של לוי, שהפרישו הקדוש ברוך הוא במעשיהם הטובים.

[ולמה נמשלו לתמר?
לומר לך, מה תמר אין לו אלא לב אחד, כך שבט לוי אין לו אלא לב אחד להקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויאמר משה, מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי] (שמות לב כו).

מה כתיב אחריו:
שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו (תה' צב יד).
ללמדך, שלא היו זזין מבית המקדש, שנאמר: עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני (שם קא ו). לכך נאמר: שתולים בבית ה', שלא הייתה עזרה חסרה מהם, שנאמר: בחצרות אלהינו יפריחו.

מהו בחצרות אלהינו?
זה שאמר הכתוב: אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך (תה' סה ה).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והן לגיונותי שאינן זזין מביתי, לך וספור אותם.
לכך נאמר: פקד את בני לוי:


פקד את בני לוי
זה שאמר הכתוב: אלוהים מושיב יחידים ביתה וגו' (שם סח ז).
מעשה במטרונה אחת ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא:
בכמה ימים וכו' (כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן ה').

אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא וגו'.
מי הם אלו?
זה עמרם ויוכבד אשתו, שבזכותן הוציא הקדוש ברוך הוא את האסורים ממצרים, שהיו משועבדים בטיט ולבנים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
זיוג יוכבד לעמרם, כדי שיעמדו מבניהם גואל לישראל ומעמיד כוהנים גדולים (ויעמדו ויגאלו את ישראל). לכך נאמר: אלוהים מושיב יחידים ביתה.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל והשבט הזה למוד הוא להיות מעמיד גואלים לישראל, לכך ספור אותם. לכך נאמר: פקד את בני לוי.
ובמקום אחר כתיב: אך את מטה לוי לא תפקד.
בשעה שעשו ישראל את העגל. מה כתיב שם?
ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמ' ב כו).
לכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: פקד את בני לוי.

רבי יהודה בר שלום אמר:
למוד הוא השבט הזה להיות הקדוש ברוך הוא מונה אותו בכל מקום עד שהן קטנים.

מנין?
שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב שירד למצרים, אותה שעה ספר יעקב ובניו
[ו]נמצאו כולם שישים וששה, שנאמר: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שישים ושש (ברא' מו כו), ושני בניו של יוסף ויוסף, הרי שבעים חסר א'.
והוא אומר: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (שם שם כז).

אמר רבי לוי אמר רבי שמואל בר נחמן:
למוד השבט הזה להיות הקדוש ברוך הוא מונה אותו עד שהן במעי אמן.

אמר רבי ברכיה הכהן:
(השבט) [ השרף] אינו מספיק לצאת עד שמספיגים אותו.
כך יוכבד, הייתה אמה מעוברת ממנה באותה שעה והייתה במעי אמה ונמנית עליה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
עם שאמה נכנסה לפתח מצרים, ילדה אותה. לכך נאמר (עליה): בשבעים נפש.
ואף בני בניה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם.
אמר לו משה: ריבוני, בן כמה שנים אני מונה אותם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם.
אמר לו משה: יכול אני לעמוד ולסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד מהן, שאתה אומר לי, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עושה את שלך, ואני עושה את שלי.

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:
היה משה הולך ועומד על פתח אהליהם, והשכינה מקדמת ואומרת לו כל זכרי הבית, חמישה או עשרה תינוקות יש באהל הזה.
מנין?
שכך כתיב: ויפקד אתם משה על פי ה', כשם שהשכינה אומרת לו:


פקד את בני לוי
היה השבט הזה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל השבטים, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל (ש"א ב כח).

כיצד?
ברא הקדוש ברוך הוא ימים וברר לו אחד מהם, שנאמר: ימים יצרו ולו אחד בהם (תה' קלט טז).

איזה הוא?
אמר רבי לוי:
זה יום שבת.

ברא שנים ולו אחד מהם, שנאמר: ושבתה הארץ שבת לה' (ויק' כה ב).

[ברא שבועים ולו אחד מהם, שנאמר: וקדשתם את שנת החמשים שנה (שם שם י), זה יובל.

ברא ארצות וברר אחת מהן, זו ארץ ישראל, שנאמר: ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד דברים יא יב). וכך קרא אותה ארצי, שנאמר: ואת ארצי חלקו (יואל ד ב).

ברא רקיעים וברר לו אחת מהן, זה ערבות, שנאמר: סולו לרוכב בערבות ביה שמו (תהל' סח ה).
ברא שבעים אומות וברר לו אחת מהן, שנאמר: בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב), גוי כשר. (ואתה כשר, ובך בחר ה').

ולמה בחר בהן?
לפי שאהב אותם, שנאמר: אהבם נדבה (הושע יד ה).
וכתיב: כי מאהבת ה' אתכם וגו' (דברים ז ח).

ברא שבטים, בחר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש"א ב כח). לכך הוא מחבבו יותר ואמר למשה בכל פעם ופעם, פקד את בני לוי.

כל זכר
למה אמר כל זכר ואינו מזכיר שם נקבה?
מפני שכבודו של הקדוש ברוך הוא עולה מן הזכרים, שנאמר: כל זכר.
לכך אמר דוד: הנה נחלת ה' בנים, שכר פרי הבטן (תה' קכז ג).
הנה נחלת ה' בנים, אלו הזכרים.
שכר פרי הבטן. ואם באו נקבות, אמר הקדוש ברוך הוא, אף הן שכר.

ולמה מנאן?
לפי שהן טכסין שלו, והמלך שמח בטכסין שלו הרבה, ואתה מוצא שכל שבט לוי ממועט.

ולמה היו מועטין?
לפי שרואין פני השכינה הרבה, בשביל כך היו ממועטין באהל מועד.
ובשעה שעלו ישראל מן הגולה, בקשו מהן ולא מצאו, שהיו מועטין, שנאמר: ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח טו).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על שהיו רואין את כבודי, היו כלין, שנאמר: כי לא יראני האדם וחי (שמו' לג כ).
אבל לעתיד לבוא כשאחזיר שכינתי לציון, אני נגלה בכבודי על כל ישראל, והן רואין אותי וחיים לעולם, שנאמר: כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישע' נב ח).
ולא עוד אלא שמראין אותו באצבע, שנאמר: כי זה אלוהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות (תהילים מח טו).
ואומר: ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כה ט):


ויאמר ה' אל משה פקוד כל בכור זכר
ילמדנו רבנו:
תינוק שנולד לששה חדשים, מהו לחלל עליו את השבת?

כך שנו רבותינו:

תינוק שנולד לששה חדשים, אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין את טיבורו, ואין טומנין את שליתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אבל אמו גוחנת עליו ומניקתו. והמטלטל אותו, כאלו מטלטל את האבן.

ספק בן תשעה בן שמונה, אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין את טיבורו, ואין טומנין את שליתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אבל אמו גוחנת עליו ומניקתו. והמטלטלו בשבת, כאלו מטלטל את האבן.

ספק בן שבעה ספק בן שמונה, אין מחללין עליו את השבת וכו'.
ואם ברור הוא לו שהוא בן שבעה, מחללין עליו את השבת, מפני שהוא בן חיים.
אבל הנולד לשמונה, אינו בן חיים, לכך אין מחללין עליו את השבת.

שאלו לרבי אבהו:
מנין לנולד בן שבעה שהוא חי?
אמר להן בלשון יונית, זיט"א איפט"א אוט"ה ארנו"ן.

ואיזהו בן שמונה?
כל שאין שערו וצפרניו (ושפתיו) נגמרין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כל שאינו חי שלשים יום, אינו לחדשיו, אלא נפל.
וכמה סמכה דעתו של רבן שמעון בן גמליאל, לדבר תורה?
לפי שאין הבכורות נפדין אלא לשלשים יום, שנאמר: ופדויו מבן חדש חפדה (במדבר יח טז):


[פקוד כל בכור זכר.
זה שאמר הכתוב: מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך (ישע' מג ד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא, ליעקב: יעקב, הרבה אתה יקר בעיני.

למה?
כביכול, קבעתי איקונין שלך בכסא כבודי, ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים: ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (תה' קו מח). הוי, מאשר יקרת בעיני.

דבר אחר:
מאשר יקרת בעיני נכבדת
אמר הקדוש ברוך הוא: יקרת בעיני. כביכול, אני ומלאכי ניצבים לפניך בשעה שיצאת לילך לפדן ארם ובשעה שבאת.

ביציאתך מנין?
שנאמר: ויצא יעקב וגו', ויפגע במקום, ויחלום והנה סלם וגו', והנה ה' ניצב עליו (בראש' כח י-יג).

אמר רבי אושעיה:
אשרי ילוד אשה שכן ראה המלך ופמליא שלו עומדין עליו ומשמשין אותו.

בשעת ביאתו מנין?
שנאמר: ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוהים שם לב ב), הרי המלאכים.

השכינה מנין?
שנאמר: וירא אלוהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (שם לה ט). לכך נאמר: מאשר יקרת בעיני נכבדת וגו'.

דבר אחר:
מאשר יקרת בעיני
אמר הקדוש ברוך הוא: יקר אתה בעיני, שכל האומות לא נתתי להם מנין, ולך נתתי מנין.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו גרנות הרבה, והיו כלן טנופות מלאות זונין, והוא אינו מדקדק במניינן.
והיה לו גורן, ראה אותה נאה, אמר לבן ביתו: אותן הגרנות שהן טנופות ומלאות זונין, לא הייתי מדקדק במניינם.
אבל הגורן הזאת, חטין יפות הן, לכן אני רוצה לדקדק במניינה לידע כמה כורין יש בה, כמה שקים יש בה, כמה מדות יש בה.
כך, המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

והגורן, אלו ישראל, שנאמר: מדשתי ובן גרני (ישע' כא י).
וכן הוא אומר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמ' ב ג).

בן ביתו, זה משה, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא (במ' יב ז).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: העכו"ם טנופות הן, שנאמר: והיו (ה)עמים משרפות סיד, קוצים כסוחים באש יצתו (ישע' לג יב), לכך אל תדקדק במניינם.
אבל ישראל צדיקים הם, חטים ברורים הם, שנאמר: ועמך כולם צדיקים (שם ס כא).
וכן הוא אומר: כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז), לפיכך אני מדקדק במניינם של ישראל.
וכך עשה משה מנה אותם. כמה כורין, שנאמר: שאו את ראש כל עדת בני ישראל. כמה שקים, שנאמר: וצבאו ופקודיו. כמה מדות, פקוד כל בכור זכר]:


דבר אחר:
פקוד כל בכור זכר
זה שאמר הכתוב: שישים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי תמתי (שם ו ח- ט).

משל לאדם שהיו לו פרקמטוטים של זכוכית, והיה מוציאן לשוק ולא היה מדקדק במניינם, והיה מוציאן ומכניסן שלא במניין שלא היה משגיח עליהם, לפי שהיו של זכוכית.
והיה לו סחורה אחרת של מרגליות נאות, והיה נוטלה במניין ומוציאה ומכניסה במניין, לפי שהיו מרגליות והיו חביבות עליו.

כך כביכול, אמר הקדוש ברוך הוא, להעכו"ם לא נתתי להם מנין, לפי שאינן חשובין לפני לכלום, שנאמר: כל הגויים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו ישע' מ יז).
אבל אתם בני אדם העמוסים מני בטן, הנשואים מני רחם (שם מו), לכך אני מונה אתכם בכל שעה. לכך נאמר: פקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמותם. פקוד כל בכור זכר, הוי, שישים המה מלכות ושמנים פילגשים.
אחת היא יונתי תמתי, אלו ישראל.

פקוד כל בכור זכר
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בשביל חיבתכם שניתי מדתה של עולם.

כיצד?
כתבתי בתורתי, שיהא חמור נפדה בשה, שנאמר: ופטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו, כל בכור בניך תפדה, ולא יראו פני ריקם (שמו' לד כ). ואני לא עשיתי כן, אלא פדיתי שה בחמור.
שהמצרים נמשלו לחמור, שנאמר: אשר בשר חמורים בשרם (יחז' כג כ).
וישראל נמשלו לשה, שנאמר: שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז).
והרגתי בכוריהם של מצרים, והקדשתי בכוריהם של ישראל, שנאמר: כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי (אתם) לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה' (במד' ג יג). לכך נאמר לו: פקוד כל זכר בבני ישראל:


דבר אחר:
פקוד כל בכור זכר
והרי אנו מוצאים מאתים ושבעים ושלשה בכורות שהיו עודפים על הלווים בשעה שמנה אותם משה.

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
כך עשה משה, נטל (מאתים ושבעים ושלשה) פתקין וכתב בהן לוי, ועוד נטל מאתים ושבעים ושלשה פתקין וכתב בהן חמישה סלעים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור מושיט ידו בקלפי.
אם עלה בידו פתק כתוב בו לוי, היה יודע שפדו לוי, והיה פטור מחמש סלעים.
ואם עלה בידו פתק כתוב בו חמישה סלעים, היה נותן חמישה סלעים, אלו דברי רבי יהודה.

רבי נחמיה אומר:
עדיין היא מחלוקת בדבר, שהיה יכול לומר, אין כאן פתק כתוב בו חמש סלעים, היה נותן חמש סלעים, אלו דברי רבי יהודה.

רבי נחמיה אומר:
עדין היא מחלקת בדבר, שהיה יכול לומר, אין כאן פתק כתוב בו לוי, לפיכך לא עלתה בידי אלא כך עשה משה, נטל פתקין כמניין כל הבכורות וכתב בהן לוי, ועוד פתקין אחרים כמניינם וכתב בהן חמישה סלעים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור פושט ידו בקלפי.
אם עלה בידו מחמשה סלעים, נותן חמישה סלעים.
והממונה אומר: הרי שם פתק כתיב בו לוי, ולא היית ראוי לפדות מן לוי.

פקד כל בכר זכר
יש פקידה כתוב בו לוי, ולא היית ראוי לפדות מן לוי.

פקוד כל בכור זכר
יש פקידה לבכורות, שנאמר: פקד כל בכור זכר.
יש פקידה לבנים, שנאמר: כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות (ש"א ב כא).
יש פקידה לשמירה, שנאמר: ופקדתך שמרה רוחי (איוב י יב).
יש פקידה לשלום, שנאמר: ושמתי פקודתך שלום ישעיה ס יז):