איש כי ידור נדר לה'
ילמדנו רבנו:
כיצד קונמות ונדרים?

כך שנו רבותינו:

קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני משמשך, הרי הוא בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שבועה שאיני מהלך, אסור. חומר בשבועות מבנדרים, ובנדרים מבשבועות.

כיצד?

קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין, בנדרים, אסור לעשותן, אף על פי שהם מצווה. ובשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן. שכל הפורץ בהם, סופו למעול בשבועות. והמועל בשבועות, כופר בו בהקדוש ברוך הוא ואין לו מחילה בעולם, שנאמר: כי לא ינקה ה' וגו' (שמ' כ ז). וכתוב אחד אומר: ונשבעת חי ה' וגו' (ירמ' ד ב).
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להישבע בשמי. אפילו באמת אין אתם רשאים להישבע בשמי, אלא אם יש בכם כל המידות האלו, שנאמר: את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבד ובו תדבק (דב' י כ).
ושתהיו כאותן שלושה שנקראו יראי אלהים, ואלו הן:
אברהם,
איוב,
ויוסף.

אברהם, דכתיב: כי עתה ידעתי כי ירא וגו' (ברא' כב יב).
איוב, דכתיב: איש תם וגו' (איוב א ח).
יוסף, דכתיב: את האלהים אני ירא (בר' מב יח).
הוי, את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד.
אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצוות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר: ואותו תעבוד ובו תדבק.

וכי יכול להידבק בשכינה, והלא כבר נאמר: כי ה' אלוהיך אש אוכלה וגו' ( דב' ד כד)?!
אלא לומר לך, כל המשיא את בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זה הוא שנאמר עליו: ובו תדבק. אם יש בך כל המידות האלו, אתה רשאי להישבע. ואם לאו, אין אתה רשאי.
מעשה בהר המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכולם נחרבו על שבועת אמת.

בין איש לאשתו בין אב לבתו
מה בעל אינו מפר, אלא נדרים של עינוי נפש ודברים שבינו לבינה,
כך האב אינו מפר אלא על עינוי נפש ושבינו לבינה:


וידבר ה' וגו', נקום נקמת בני ישראל
ילמדנו רבנו:
כמה תקיעות תוקעין בערב שבת כדי לבטל את העם מן המלאכה?

כך שנו רבותינו:

שלשה תקיעות תוקעין בערב שבת.

כיצד?
חזן הכנסת נוטל את החצוצרות ועולה לגג גבוה של עיר ותוקע, כל מי שהיה רחוק מן העיר, היה נפטר ממלאכתו.
וחזר ובא ותוקע שנייה, הקרובין נכנסין לעיר.
שלישית תוקע, והיו מטמינין את החמין ומדליקין את הנר.

גמר מלתקוע, הייתה קדירה על גבי כירה, מניחין אותה בארץ.
ואם היה הנר ביד האשה, מנחת אותה בארץ.
השבת מתקדשת בחצוצרות, וכן ראשי חדשים והמועדות. שכן הוא אומר: וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' (במ' י י).
וכשהיו נוסעים, בחצוצרות נוסעים ותוקעין, שנאמר: ותקעתם תרועה ונסעו המחנות (שם שם ה).
וכשמתכנסין, מתכנסין בחצוצרות, שנאמר: ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו (שם שם ז).
וכשהצר מיצר, תוקעין בחצוצרות, שנאמר: וכי תבואו מלחמה וגו' (שם שם ט).
וכשהלכו למלחמה למדין, בחצוצרות עשו נקמה, שנאמר: וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו: