נקם נקמת
רבי יהודה אומר:
אילו רצה משה לחיות כמה שנים, היה חי. שאמר ליה הקדוש ברוך הוא: נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף. תלה הקדוש ברוך הוא מיתתו בנקמת מדין. אלא להודיעך שבחו של משה, שלא אמר, בשביל שאחיה אעכב נקמת בני ישראל מן המדיינים. מיד,

וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין.
אנשים, צדיקים.
ולהלן, בחר לנו אנשים (שמו' יז יג), נמי צדיקים.
וכן, בנפול תרדמה על אנשים (איוב ד ט).

לתת נקמת ה' במדין
הקדוש ברוך הוא אמר: נקמת בני ישראל.
ומשה אמר, נקמת ה'?!
אלא אמר הקדוש ברוך הוא להם: הריני ואתם זיקו שלכם מתבקשים, שגרמו לי להזיק אתכם.
אמר משה: ריבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרים במצוות, לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך. הוי, לתת נקמת ה' במדין.

אלף למטה אלף למטה
יש אומרים: אלפים מכל שבט ושבט שלח.

ויש אומרים:
שלשת אלפים מכל שבט ושבט.

שנים עשר אלף חלוצי צבא
ושנים עשר אלף לשמור את הכלים, ועליהם הוא אומר: שניך כעדר הקצובות וגו' (שה"ש ד ב). ושנים עשר אלף לתפילה.

ומנין?
שכך כתיב: אלף למטה אלף למטה, הרי שני אלפים.

וימסרו מאלפי ישראל
מהו וימסרו?
שהם נמסרין זוגות זה לזה.

דבר אחר:
וימסרו
בעל כורחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין.
אמרו: נלך למדין וימות משה?! נמנעו מלילך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הטיל גורלות על השבטים והם נמסרין מאליהם.

וישלח אותם משה אלף למטה
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת בני ישראל, אתה בעצמך. והוא משלח אחרים. על שנתגדל במדין, אמר: אינו דין שאני מציר להם, שעשו בי טובה.

המשל אומר:

באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן.

ויש אומרים:
שאינה זו אותה מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא חריבה עד עכשיו.

ולמה שלח פנחס?
מי שהתחיל במצווה, גומרה. הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, יגמור מצוותו.

וכלי הקדש
זה הארון, שנאמר: כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במ' ז ט).

רבי יוחנן אומר:
אלו בגדי כהונה שבהם אורים ותומים, שנאמר: ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמ' כט כט).

ויצבאו על מדין וגו', ואת מלכי מדין וגו', ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב
ומה בקש שם?
אלא שהלך ליטול שכר עשרים וארבע אלף שהפילו מישראל. ועליו נאמר: כורה שחת בה ייפול וגו' (משלי כו כז).

משל לההוא גמלא דהוה אזיל למיסב ולמתבע קרני, ואודני דהוו ליה גזו מיניה.

ויקחו את כל השלל וגו', ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן
להודיעך שבחן של אלו שלא רצו ליטול מן הביזה שלא ברשות, אלא השלימוהו לפניהם ואחרי כן נטלו.

ויצא משה ואלעזר הכהן ונשיאי העדה
להודיעך ענוותנותו של משה ושבחו, שהיו כולן תלמידי תלמידיו:


דבר אחר:
נקום נקמת בני ישראל
זה שאמר הכתוב: לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו ( איוב לו ז).

מהו לא יגרע מצדיק עינו?
אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו.
ללמדך, שמשה מתאווה לראות בנקמת המדיינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא על כך שיראם בעיניו. ועליו נאמר: ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהל' נח יא).
ישמח צדיק, זה משה.
כי חזה נקם, נקמת מדין.
פעמיו ירחץ בדם הרשע, זה בלעם.

אמר משה לפנחס ולאנשים הצובאים: יודע אני שבלעם הרשע שם שהלך ליטול שכרו. עד שהזאב בא לצאן, פרשו לו המצודה. ואם תראו אותו רשע שעושה כשפים, הראו לו את הציץ שכתוב בו: קדש לה' (שמות כח לו), והוא נופל, והרגו אותו.

ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם.
שהיו עושין כשפין עם בלעם ופורחים באוויר, והראו להם את הציץ, ונפלו על חלליהם.

אמרו זיכרונם לברכה:
כתיב ביהושע: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה). והיה צריך יהושע לחיות מאה ועשרים שנה כמשה רבנו.

ולמה נתקצרו עשר שנים?
שבשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת בני ישראל וגו', אף על פי שנתבשר בשורות מות, לא אמר: מחר אני מת מה יועיל לי שאנקם במדין, אלא נזדרז לכל אותו עניין, שנאמר: וישלח אותם משה (במדבר לא ו).
אבל יהושע לא עשה כן. כשבא להלחם עם שלשים ואחד מלכים, אמר: אם אני הורגם, מיד אני מת, כשם שאירע למשה רבנו.

מה עשה?
התחיל באחד ומעכב במלחמתן, שנאמר: ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה (יהושע יא יח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית, הריני מקצר שנותיך עשר שנים.
אמר דוד: רבות מחשבות בלב איש וגו' (משלי יט כא):