איש איש כי תשטה אשתו
ילמדנו רבנו:
מי שמקנא לאשתו, כיצד היה מקנא לה?

כך שנו רבותינו:

המקנא לאשתו, היה מוליכה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואחרי כן מעלין אותה לשער המזרחי לשער נקנור, ששם מטהרין את היולדות ואת המצרעין ומשקין את הסוטות.
כוהן היה ממלא פיאלי של חרש ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. נכנס להיכל ופנה לימינו.
מקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש שם וטבעת קבועה ומגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן אל המים, שנאמר: ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן.
והיה כותב את המגילה, אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

מכאן שנו רבותינו:

שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות.

ושוב כותב: ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת וגו'.

מה כתיב אחריו?
יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה.
וכן שלמה אומר: את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו, ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לא-לב).

ואם לא נטמאה האשה וגו'
ואם הייתה טמאה, לא הייתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלא גידים, והכהן אומר, הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה. וכשם שהמים בודקין את האשה, כך בודקין את האיש, שנאמר: ובאו המים. וכשם שהיא אסורה לבעל, כך היא אסורה לבועל, שנאמר: ונטמאה.
אבל אם שתה ונמצאת טהורה, אם הייתה עקרה, נפקדת.
ואם הייתה למודה להיות יולדת בצער, יולדת ברווח.
כעורים, יולדת יפים.
קצרים, יולדת ארוכים.
שחורים, יולדת לבנים.
נקבות, יולדת זכרים, שנאמר: ואם לא נטמאה האשה וגו'.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעה אי זה שם הכהן מוחה בשבילה, והיאך היא מתפרסמת.

מנין?
ממה שקראו בעניין איש איש כי תשטה אשתו. אם יש לה זכות, תולין לה. יש זכות תולה שנה, תולה שתים, תולה שלוש שנים.

ורבי שמעון אומר:
אין זכות תולה במים המרים. שאם אתה אומר כן, נמצאת מדחה את כל הנשים השותות ומוציא לעז על הטהורות ששתו, לומר טמאות היו, אלא שהזכות תולה להן.

רבי מאיר אומר:
לעולם הזכות תולה במים המאוררים.
אבל אם הייתה טמאה, שוב אינה יולדת ואינה משבחת, ומתנוונה והולכת, ולסוף מתה באותה מיתה, שנאמר: שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו.

רבי יוסי הגלילי אומר:
שבעה דברים, בסוטה הן אמורות:
עיניים רמות, שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר.
וכן הוא אומר: יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטיות גרון ומשקרות עיניים (ישע' ג טז).

לשון שקר, שהיא מנאפת עם איש אחר ומתעברת ממנו, ומשקרת לבעלה ואומרת, ממך אני מעוברת.

וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם ייתפש, יהרוג או ייהרג.

לב חורש מחשבות און, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און.

אימתי?
אם חוטאין ואומרים זה לזה, באיזה יום באיזה שעה אלא און.

אימתי הם חוטאין ואומרים זה לזה, באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום?
רגלים ממהרות לרוץ לרעה, בודאי שממהרין לעשות את החטא.

יפיח כזבים עד שקר, שאם יתפשו, הם מכזבים ומשקרין ונשבעין ואומרים, משיחין היינו זה עם זה בדברים אחרים.

ומשלח מדנים בין אחים, שכל ישראל אחים ורעים הם, שנאמר: למען אחי ורעי (תהל' קכב ח).
והנואף אשת חברו, הבעל שומע ושונאו, ואף הנואף אינו יכול לראותו. הוי, משלח מדנים בין אחים. הרי שבעה דברים קשים שהסוטה עושה:


אמרו רבותינו בשם רבי הונא אביו של רבי אחא:
הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות.
אמר לו: על תשעה אנו מודים.

כיצד?
על אנכי, שכל הנואף אשת חברו, כופר בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמ' ה יב). לא הוא, שכתוב בו: כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא (דבר' ה ט).

ושתי פעמים אמור בסוטה: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו.

ולמה שני פעמים?
לפי שהוא מקנא להקדוש ברוך הוא ולבעלה.

וכן הוא אומר: כי מנחת קנאות היא, שהן שתי קנאות.

לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא, שהוא נואף, ונשבע על שווא שלא עשה.

כבד את אביך, שהמנאפת מתעברת ממנו, ואומרת לבעלה: ממך אני מעוברת. והעובר גדול ועומד ומכבד לפני בעלה, סבור שהוא אביו, ואינו אביו. ועובר בשוק ומכה את הנואף שנתעבר ממנו, סבור שאינו אביו, והוא אביו.

לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפוש, יהרוג או יהרג.

לא תנאף, וודאי שהוא נואף.

לא תגנוב, שהוא גונב מקור חברו.
וכן הוא אומר: מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם (מש' ט יז).

לא תענה ברעך, שמעידה עדות שקר לבעלה, ואומרת שממך אני מעוברת.

לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך (שדהו) [ו] עבדו, הפסוק כלו שהנואף חומד אשת חברו, חומד כל אשר לו.

כיצד?
כשבעלה נפטר מן העולם, ובעלה זה סבור שאותו הבן שלו, עומד הבעל וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו ומורישו ונוחלו כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו, נמצא הנואף חומד כל מה שיש לחברו.

אמרו לו לרבי חנינא:
הרי אמרנו תשעה.
אלא זכור את יום השבת, כיצד הוא עובר עליו?
אמר להם: אני אומר לכם, פעמים שבעל הסוטה כהן, ואשתו כהנת, וישראל נואף ובא עליה והיא יולדה ממנו. סבורים בו שהוא בן כהן, ועומד אותו התינוק ומשמש בבית המקדש ועורך עצים ומעלה עולות בשבת, ונמצא מחלל את השבת, הרי שהסוטה עוברת על עשרת הדברות עם הנואף.
עליה אמר שלמה: ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים (קהלת ז כו).

מהו מצודים וחרמים?
צדה בעולם הזה וצדה בעולם הבא. החרם הזה צד במים ואינו צד ביבשה.
אבל האשה צדה במים וצדה ביבשה.

ומוצא אני מר ממות. דרך בנות ישראל לא קולניות, ולא הולכות רגל רמה, ולא פרוצות בשחוק. ואם הייתה פרוצה באחת מהן, מתרה בה על פי שנים עדים ואומר לה: מה לך לשחוק עם פלוני, מה לך לדבר עמו.
אם דברה, עד עכשיו מותרת לביתה ואוכלת בתרומה.
נכנסה עמו בסתר ושהתה כדי טומאה, אסורה לביתה ולאכול בתרומה:


והביא [את] קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים.
ולמה מביאה קמח שעורים?
לפי שנהגה עמו מנהג בהמה, לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה.

לא יצוק עליה שמן
למה לא יצוק עליה שמן?
שהשמן אור וקרוי יצהר, וזו אהבה את האפילה, לפיכך לא תהא אור במנחתה.

למה [ו]לא יתן עליה לבונה?
שהלבונה זכר לאמהות הוא, שנאמר: אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד ו), וזו פירשה מדרכיהן. לפיכך תהא מנחתה מזכרת עוון, ולא מזכרת זכות:


ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר
למה לוקח מים ועפר ובודקה?
מפני שתחילתה מן המים ומן העפר. ואדם נברא מן העפר, והיא נבראת מן המים, לפיכך תבדק במים ובעפר, אם טהורה היא כברייתה אם לאו.

דבר אחר:
למה נבדקת במים ובעפר?
לפי שהן עדות, שנאמר: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דב' ל יט).

דבר אחר:
למה נבדקת במים ובעפר?
לפי שאדם זורע כמה זרעים בעפר ואינו יודע מה הם עד שהמים יורדים עליהם ומודיעים אם הם של בעל השדה או מה שזרעו אחרים. ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (איוב כד טו).
הנואף אומר: אין בריה יודע בי.
והקדוש ברוך הוא עיניו משוטטות בכל העולם, ואומר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה' (ירמ' כג כד).

כך דרך של עוברי עבירות, משמרים שעת אפלה, שעת נשף, שלא יראה אותן בריה.
וכך נאמר: ועין נואף שמרה נשף (איוב כד טו).
וכן הגנבים משמרים שעת החשך, שנאמר: חתר בחשך בתים ( שם שם טז).

וכן הוא אומר: הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' (ישע' כט טו).
קשה הנואף והגנב, שמסלקין את השכינה, כביכול.
שהקדוש ברוך הוא מלא את העליונים ואת התחתונים, שנאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד). ובמקום שהן באין לנאוף ולגנוב, כבודו של הקדוש ברוך הוא שם, שנאמר: מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג).
והנואף אומר: סלק את עצמך ותן לי מקום לשעה.
הדבר קשה עד מאוד כביכול, הוא ארך אפים ונותן לו מקום לשעה, שנאמר: כי הוא ידע מתי שוא וירא און וגו' (איוב יא יא).

ואומר: וסתר פנים ישים (שם כד טו). הוי, ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (שם). ומה הקדוש ברוך הוא עושה?
וסתר פנים ישים, יושב סתר, ישים פנים של נואף באותו העובר. שהרי הנואף והנואפת מבקשין שלא תתעבר, אלא שיעשו תאוותן בלבד, והקדוש ברוך הוא מפרסמו בעולם. הוי, וסתר פנים ישים, כדי שידעו הבריות ויאמרו: בודאי שפנים של זה, הן פני הנואף, שצר הקדוש ברוך הוא צורת העובר כדמות הנואף. הוי, וסתר פנים ישים.
לפיכך נקרא זימה, שהן כופרים שניהם ואומרין: אין אנו יודעין זה מה.

אמר רבי יצחק:
גדול כוח הנואף, שהוא מכשיל כוח השכינה.
כיצד?
העובר שהוא מתעבר מן האיש, הקדוש ברוך הוא צר צורתו לארבעים יום.

שכן שנו רבותינו:

לארבעים יום, צורת העובר ניכר.

לאחר ארבעים יום, הנואף בא עליה, והקדוש ברוך הוא עומד ותוהה ואומר, של מי אצור, של צורת הבעל או של צורת הנואף. כביכול, צור ילדך תשי (דבר' לב יח).
יו"ד זעירא, תשש ידי הצייר.

אמר רבי אבהו:
משל למה הדבר דומה?
לצייר שהיה צר אקונין של מלך, בא לגמור הפרצוף, אמרו לו: מת המלך ועמד מלך אחר.
כיון ששמע הצייר כן, נתרשלו ידיו.
התחיל אומר: מה אעשה באלו הסימנין. אם אצור אותן בצורת המלך הראשון או בצורת השני. התחיל תמה.
כן האיש משמש עם אשתו, הקדוש ברוך הוא צר צורת העובר בדמות אביו. חזר הנואף ובא עליה, חזר ונתערבו הסימנין, שנאמר: אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד ב).

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כביכול חזר והפך את הצורה שצר בתחילה בדמות הבעל, לדמות הנואף. הוי, וסתר פנים ישים:


איש איש כי תשטה אשתו
שנו רבותינו:

אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות. שכן כתיב: כי תשטה אשתו, הרי למדנו לאשה.

לאיש מנין?

שנאמר: נואף אשה חסר לב (משל' ו לב).

דבר אחר:
איש איש כי תשטה אשתו
זה שאמר הכתוב: אם יסתר איש במסתרים (ירמ' כג כד).
הרי כבר נאמר: בכל מקום עיני ה' (משטטות בכל הארץ) צופות רעים וטובים (משלי טו ג).
וכן, עיני ה' המה משוטטים (זכר' ד י).

ומה תלמוד לומר, ואני לא אראנו?
לא אראנו ואפרסם מעשיו לבריות הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ( ירמיה כג כד). אני ממלא את העליונים והתחתונים, שנאמר: השמים כיסאי והארץ הדום רגלי (ישע' סו א).

דבר אחר:
אם יסתר איש במסתרים.
משל לארכיטקטון שהיה קאטריקוס על מדינה, התחילו בני המדינה מטמינין כספם וזהבם לתוך אותם המטמונים שהיו בה.
אמר להם: הארכיטקטון, אני בניתי המדינה ואני עשיתי את המטמונים, שמא ממני אתם מטמינים?!
כך אמר הקדוש ברוך הוא למנאפים, ממני אתם מסתירים עצמכם, אם יסתר איש במסתרים. אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים, שנאמר: ותשכח אל מחוללך (דברים לב יח).

מהו אל מחוללך?
לאל שעשה אותך מחילים מחילים, אין אתם יכולין להטמין עצמכם.

למה?
אני ה' חוקר לב (ו)בוחן כליות [ו]לתת לאיש כדרכיו (ו)כפרי מעלליו ( ירמי' יז י).
ואני הוא שמקרב אותם למשפט, שנאמר: וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (בשמי) לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות (מלאכי ג ה).
לכך אל תהיו טועים אחר יצר הרע, ושלא תשטה אשתו של אחד מכם, במה שכתוב בעניין איש איש כי תשטה אשתו.

דבר אחר:
איש איש
ללמדך, שמועלת וכופרת בשנים:
באיש מלחמה שלמעלן,
ובאישה שלמטן.

אמר לה הקדוש ברוך הוא: באישך את משקרת. שמא בי את יכולה לשקר?!
משל למה הדבר דומה?
לאיש שהוא חבוש בתוך שני בתים זה לפנים מזה, והיו שם שני שומרים אחד בפנים ואחד בחוץ. פתח את הפנימי ויצא, ולא הרגיש בו השומר.
בא לצאת מן החיצון, הרגיש בו השומר שבחיצון. תפשו ואמר ליה: באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחוק.
וכן הקדוש ברוך הוא אומר לאשה המנאפת: באישך את משחקת, אבל בי אין את יכולה לשחוק. ואני יושב ומשחק על בריותי, שנאמר: יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו (תהילים ב ד):


ושכב איש אותה שכבת זרע
פרט לקטן ולמי שאינו איש.

שכבת זרע
ששכיבתה פוסלת, ואין שכיבה אחרת פוסלת.
מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו. והייתה אחת נשואה בעיר אחת, ואחת נשואה בעיר אחרת. בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים.
הלכה לאותה העיר שהייתה אחותה נשואה שם.
אמרה לה אחותה: מה ראית לבוא לכאן?
אמרה לה: בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים.
אמרה לה אחותה: אני הולכת תחתיך ושותה.
אמרה לה: לכי.
לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה. יצאת שמחה לקראתה, חבקה אותה ונשקה לה בפיה.
כיון שנשקו זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה, לקיים מה שנאמר: אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, ואין שלטון ביום המות, ואין משלחת במלחמה, ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח):


ונעלם מעיני אישה
פרט לסומא.

דבר אחר:
ונעלם מעיני אישה
שלא יהא בעלה רואה ומעמעם.

ונסתרה
עדיין לא שמענו שיעור לסתירה.

רבי אליעזר אומר:
כדי חזירת הדקל.

רבי יהושע אומר:
כדי מזיגת הכוס.

בן עזאי אומר:
כדי לשתותו.

רבי עקיבא אומר:
כדי לצלות ביצה.

רבי יהודה אומר:
כדי לאכול שלוש ביצים זה אחר זה.

רבי חנין אומר:
כדי שתתן אצבעה לתוך פיה.
פלימו אומר: כדי לפשוט יד על הסל ליטול ככר. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו).

ועד אין בה
אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן.

כיוצא בדבר אתה אומר: ותהי שרי עקרה אין לה ולד (ברא' יא לא).
אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר: וה' פקד את שרה, ותהר ותלד.

כיוצא בדבר אתה אומר: (אסתר ב י). לא הגידה אסתר את עמה אף על פי שלא הגידה עכשיו, הגידה לאחר זמן, שנאמר: ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה (שם ח א).

ואף כאן, ועד אין בה, אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר: וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (מלאכי ג ה).

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
בזמן שהאשה מתייחדת עם בעלה, והוא משמש עמה ולבה לאיש אחר שראתה בדרך, אין לך ניאוף גדול מזה, שנאמר: האשה המנאפת, תחת אישה תקח את זרים (יחז' טז לב).
וכי יש אשה מנאפת תחת אישה (משמשת עם בעלה ונותנת עיניה באיש אחר)?!
אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה ולבה עליו.

מעשה במלך הערביים ששאל את רבי עקיבא: אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, הורגה אני, שזנתה תחתי.
אמר לו: צורות ביתך שחורות או לבנות.
אמר לו: לבנות.
אמר לו: כשהיית עוסק עמה, עיניה נתנה בצורות לבנות וילדה כיוצא בהם.
ואם תמה אתה בדבר, למד מן צאנו של יעקב, שמן המקלות היו מתייחמות, שנאמר: ויחמו הצאן אל המקלות (בראש' ל לט).
והודה מלך הערביים ושבח לרבי עקיבא. הוי, כל אשה שמתייחדת עם בעלה בקדושה, הקדוש ברוך הוא מעמיד ממנה בנים צדיקים.

שכן מצינו בחנה שנתייחדה עם בעלה בקדושה, ולא קפח הקדוש ברוך הוא מתן שכרה, ונתן לה הקדוש ברוך הוא בן צדיק כמשה, שנאמר: אם יעמד משה ושמואל (ירמ' טו א).
וכן הוא אומר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו).
וכן חנה אומרת: אל הנער הזה התפללתי (ש"א א כז).

למה?
שנזרע בקדושה.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה תעבתי כל הנכרים על שהם מזרע טומאה, ובחרתי בכם לפי שאתם זרע אמת, שנאמר: ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת (ירמ' ב כא).
וכתיב: ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב).
ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם, שאתם זרע קדושה ברוכי ה', שנאמר: לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי זרע ברוכי ה' המה (ישעיה סה כג):