פרק יא, א
בקצה המחנה. בגימטריא הקצינים.

פרק יא, ד
מי יאכלנו בשר. אע"פ שהיה להם בשר הרבה, הם היו סבורים לעבור הירדן מיד ואמרו אנו צריכין להלחם בכנעני ולא נוכל להעביר מקננו עמנו, ולכך אמרו מי יאכלנו בשר.

פרק יא, ח
טעמו. ד' במסורה. והיה טעמו כטעם לשד השמן. שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו (ירמיה מח, יא). וישנו את טעמו (ש"א כא, יד). בשנותו את טעמו (תהלים לד, א) גבי דוד. מואב שהיה שקט, עמד טעמו. אבל דוד שגלה ממקום למקום, בשנותו את טעמו. ודור המדבר אע"פ שגלו ממקום למקום לא שינו את טעמם, בשביל המן שנאמר בו טעמו, שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן.

פרק יא, יא
ולמה לא מצתי חן. חסר אלף. ואידך גבי איוב (א, כא) ערום יצתי חסר אלף, לומר אם לא מצאתי חן בעיניך למה יצאת מבטן אמי.

פרק יא, יב
האמן. תגין על הה"א שבה' דברים האב מזכה לבניו ואלו הן; בנוי בכח בעושר בחכמה בשנים.
בנוי, שנאמר (תהלים צ, טז) יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם.
בכח, שנאמר (שם קיב, ב) גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך.
בעושר, שנאמר (שם לז, כה) נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה.
בחכמה, שנאמר (שם מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ וכתיב (ישעיה נט, כא) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך.
בשנים, דכתיב (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.
וכשם שהוא זוכה להם כך מחייב אותם בחמשה דברים חלופם, דכתיב (ש"ב ג, כט) יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם.
זב - תחת הכח שהזיבות מתשת הכח.
ומצורע - תחת הנוי כי הצרעת מגונה על הבריות.
ומחזיק בפלך - בור שאין בו חכמה.
ונופל בחרב - קצר ימים.
וחסר לחם - זה עוני תחת העושר.
נמצא שהצדיק זוכה לבניו בה' דברים והחייב מחייב אותם בה' דברים חלופם.

פרק יא, טז
אספה לי שבעים איש. כנגד ע' נפש שירדו למצרים וכנגד ע' אומות וכנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה ואלו הן: אל, אלהים, ה', אחד, אדון, אדיר, אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון שאינו מוסר מלכותו לאחר, אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד מסתתר, נורא, נשגב, נצח, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, סלה, יושב קדם סלה, סלח, עליון, עופר, עזוז, פודה, צור, צבי, צבאות, קדוש, קנא, קרוב, רחום, רם, ראשון שלא קבל מלכותו מאחר, רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף.
וע' שמות של ישראל ואלו הן: אשת נעורים, אלי הצדק, אלופים, אחים, אהובים, אום, אם, אישים, אפרים, אדירים, אצילים, אגוז, איומה, אגודה, בנים, בני אל חי, בכור, בהירים, בתי, ברה, בעולה, גוי, גדול, גן נעול, גל נעול, גפן, העמוסים, ונשואים, זרע קדש, חכמים, טובים, יחידים, יקירים, ישראל, ישורון, יעקב, יוסף, יהודים, ילדים, ידידים, כלה, כנה, כרם, כהנים, משרתים, מלכים, מעין חתום, נחלה, נדיבים, נאוה, נער, נטע, סגולה, עליונים, ענוים, עדה, עברים, עבדים, עמים, פדוים, פרזים, צאן, צדיקים, קדושים, קנוים, רבים, רכים, שבטי יה, תמימים, ע"כ. וע' שמות לירושלם.
אספה. תגין על ה' דאספה, לומר לך שיהיו בקיאין וזהירין בה' חומשי תורה.
עמך. בגימטריא יהו דומין.

פרק יא, יז
ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. כי אני לא אבחרם ולא אתן מרוחי עליהם כי אני אמרתי כי אתה לבדך תשא אותם ואתה אמרת לא אוכל לשאת משא כל העם הזה. בחר לך מי שישא עמך ותתן מרוחך עליהם. לכך כתיב (פסוק כה) ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש. אבל אלדד ומידד שלא היו מכלל השבעים נאמר בהם (פסוק כו) ותנח עליהם הרוח, פירוש הרוח מאת ה' ולא משל משה. וכשאמר לו יהושע כלאם (פסוק כח) אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים, כאלו השנים, בתת ה' את רוחו עליהם ולא כע' זקנים שאצל מרוחי ונתן עליהם.

פרק יא, כ
לזרא. באלף שמצאו בו כל מיני טעמים חוץ מאחד והוא טעמו של לויתן.
לזרא. בגימטריא לחלי מעיים.

פרק יא, כב
אם את כל דגי הים יאסף להם. פירוש ימית להם, לשון ויגוע וימת ויאסף (בראשית כה, יז). וזהו באסיפה בעלמא סגי להו.

פרק יא, כה
כנוח. ב' במסורה. ויהי כנוח עליהם הרוח. ואידך כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' (יהושע ג, יג). לומר לך שנחה עליהם השכינה כמו על הארון.

פרק יא, כו
ותנח. ב' במסורה. בפרשת נח (ח, ד).

פרק יא, כז
מתנבאים. קרי ביה מת נביאם שהיו אומרים משה מת יהושע מכניס ישראל לארץ. מתנבאים נוטריקון מ'שה ת'נוח נ'פשו ב'גן א'להים י'הושע מ'כניס.

פרק יא, לא
ויגז. ב' במסורה. ויגז שלוים. ואידך ויגז את ראשו באיוב (א, כ). וזהו שיש במדרש (ספרי) יותר ממה שהרג בהם השליו על ידי אכילה הרג בהם על ידי ירידה ונפילה שנפל על ראשם, כשם שנאמר באיוב ויגז ראשו והיה מתאבל על בניו שנפל עליהם הבית כך בכאן היו מתאבלים על אותם שמתו מנפילת השליו על ראשם. כתיב שלוים וקרינן סלוים. שלוים לצדיקים וסלוים לרשעים שהיו להם כקוצים.

פרק יא, לד
המתאוים. ב' במסורה. כי שם קברו את העם המתאוים. הוי המתאוים את יום ה' (עמוס ה, יח). למה?
כי שם קברו את העם המתאוים.