פרק יג, ב
סמך מרגלים למרים בשביל לשון הרע שספרו.
שלח לך אנשים. סופי תיבות חכם שיהיו אנשים חכמים וצדיקים.
שלח לך. רמז למנין של"ח שנים ישתלחו ויצאו בגלות שבג' אלפים ושל"ח שנים חרב הבית. וכן שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו, א).

פרק יג, ג
וישלח אותם משה. סופי תיבות חמה שאמר להם הכניסו חמה לעיר שלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.
ראשי בני ישראל המה. המה עולה נ'. מלמד שהיו שרי חמשים.

פרק יג, י
סודי. ב' במסורה. גדיאל בן סודי. תעבוני כל מתי סודי (איוב יט, יט). המרגלים שהיו מתי סודי, ששלחו אותם לתור הארץ ולגלות על סודותיה, תעבוני שהוציאו דבה וגרמו שנקבע לי בכיה לדורות.

פרק יג, טז
אלה שמות האנשים. בגימטריא שמותיהם מכוערים.

פרק יג, יז
את ההר. בגימטריא תורה שתעמוד להם זכות התורה.

פרק יג, כ
השמנה. ב' במסורה. השמנה היא אם רזה. ואת השמנה ואת החזקה אשמיד ביחזקאל (לד, טז) בפרשת הנני על הרועים. אילו לא הוציאו דבה היו זוכים לכל מה שאמר בענין, במרעה טוב ארעה אותם ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל. ועכשו שהוציאו דבה גרמו למה שנאמר (להלן יד, לג) ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה וגו'.

פרק יג, כא
לבא חמת. ויעלו בנגב ויבא. סופי תיבות בהיפך אבות שנשתטח על קברי אבות.

פרק יג, כד
למקום ההוא קרא נחל אשכול. הפסוק מתחיל בלמאן דאמר ומסיים בלמאן דאמר דסתם נזירות ל' יום. והיין אם זכה לשתותו כראוי אז חמרא וריחני פקחין וזוכה ללמוד וללמד.

פרק יג, כט
והאמורי יושב. מלא וי"ו, שהיה שקול כששה עממים שנאמר בו (עמוס ב, ט) כגובה ארזים גבהו.

פרק יג, ל
עלה נעלה. בה"א, לומר שאפילו אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע, שהוא מהלך ה' מאות שנה, נעלה.

פרק יג, לא
כי חזק הוא ממנו. איתא בגמרא (סוטה לה, א) אל תקרי ממנו אלא ממנו שאמרו שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. יש מפרשים אלא ממנו לשון מאנה תרגום כלי. ויש מפרשים לפי שכל אותיות של ממנו כפולים כמו מ"ם נו"ן וי"ו, לכן כולל ב' דברים פשוטו והדרש שלו.

פרק יג, לג
ונהי. ב' במסורה. ונהי בעינינו כחגבים. ונהי כטמא כלנו (ישעיה סד, ה). לפי שאז נגזר עליהם סורו טמא.
וכן היינו בעיניהם. בגימטריא וזהו קן נמלים. וכ"ן גם נוטריקון וכמו נמלים. ובזה יתיישב מה שפירש"י:

שמענו אומרים נמלים בכרם, כי מאן דכר שמם של נמלים והלא הפסוק אומר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ומשמע כחגבים ולא כנמלים. אלא כמו שאמרנו נראה שמדקדק רש"י ע"כ.

כחגבים. ב' במסורה. הכא. ואידך ויושביה כחגבים (ישעיה מ, כב). כדאיתא במדרש:

שענק אחד אכל רימון וזרק הקליפה וכל י"ב מרגלים נכנסו לישב בתוכה מפני הצל. וזהו ויושביה כחגבים, שישבו בה כחגבים.