פרק יט, ב
זאת חקת התורה. סמך חקת התורה לבהרימכם את חלבו ממנו (לעיל יח, לב). רמז לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, שניה לה אוכלי תרומה. ועוד רמז המחזיקים בתורת ה' יש להם מנות, שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ. לא תחללו (לעיל יח, לב) וסמיך ליה חקת התורה, שתלמיד חכם שחוטא הוא חלול השם. ולא תמותו (לעיל יח, לב) וסמיך ליה חקת התורה, דכתיב (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה.
פרה אדומה. בגימטריא זה על עון עגל.
לא עלה עליה על. כתיב חסר שאפילו לא משכה בעול אלא עלה עליה לבד פסולה.

פרק יט, ה
ושרף את הפרה לעיניו. הפסוק מתחיל ומסיים בשריפה, לומר שמרבים עצים בשריפתה.

פרק יט, ט
ואסף. ג' במסורה. ואסף איש טהור. ואסף המצורע (מ"ב ה, יא). ואסף נדחי ישראל (ישעיה יא, יב). המצורע איתקש למת וכשם שאפר פרה מטהרת כך תפלת הצדיקים גם כן מטהרת. ואסף נדחי ישראל לעתיד, אז ואסף המצורע, דכתיב (שם לה, ו) אז ידלג כאיל פסח. וכן לא יצטרכו לאפר פרה, דכתיב (שם כה, ח) בלע המות לנצח.

פרק יט, טו
פתוח. ד' במסורה. וכל כלי פתוח. שרשי פתוח אלי מים (איוב כט, יט). קבר פתוח גרונם (תהלים ה, י). אשפתו כקבר פתוח (ירמיה ה, טז). היינו דאמרינן (שבת צה, ב) ד' מדות בכלי חרס. ניקב בכונס משקה נפסל מלקדש בו מי חטאת. והיינו כלי פתוח האמור כאן אצל מי חטאת שאינו חשוב כלי. ועדיין כלי הוא לענין זרעים. ניקב בשורש קטן כלוף, פירוש הוא מאכל עורבים דהיינו מין קטניות, טהור הוא לענין זרעים, שאם היו זרעים זרועים בעציץ נקוב אינו מקבל טומאה. והיינו שרשי פתוח אלי מים. ועדיין כלי הוא לענין זיתים. ניקב כמוציא זית טהור מסתם כלי חרס העומד לזיתים. והיינו פתוח גרונם דסתם אכילה בכזית. ועדיין כלי הוא לרמונים. ניקב כמוציא רמון טהור הוא מכלום. והיינו אשפתו כקבר פתוח כלומר כשניקב ופתוח כמוציא רמון זורקין אותו באשפה ואין שם כלי עליו עוד.

פרק יט, יז
אל כלי. ב' במסורה. ונתן עליו מים חיים אל כלי. ואידך לא הורק מכלי אל כלי (ירמיה מח, יא). שצריך שתהא חיותן בכלי ולא שיריקם מכלי אל כלי.

פרק יט, כא
במי. ה' במסורה. במי הנדה. אך במי הנדה יתחטא (להלן לא, כג). במי מריבת קדש (דברים לב, נא). במי הירדן (יהושע ג, יג). אם התרחצתי במי שלג (איוב ט, ל). וזהו מה שדרשו (פסחים סו, ב) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא (להלן לא, כא) שכיון שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות ששכח להורות להם הלכות גיעול. זהו במי מריבה, כיון שבא לכלל מריבה טעה במי נדה. במי הירדן לומר שמי הירדן דינן כמי נדה וצריכים מ' סאה. והיינו כשמואל (שבת סה, ב) דאסר לטבול בנהרות שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ואינן מטהרין דרך זחילה. במי שלג, לומר שיכולים לעשות מקוה משלג כדאיתא בפרק ז' דמקואות (מ"א) העידו אנשי מידבא על ר' ישמעאל שהיה אומר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה.