בעל הטורים לפרשת בלק

פרק כב
פרק כב, ב
וירא בלק. בא ללוק דמן של ישראל.
בן צפור. שעף עליהם כצפור לקללם. וזהו כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא (משלי כו, ב).
וירא. שראה שעמדה לו חמה למשה.
וירא
בגימטריא נקדה החמה. מצינו שמיעה לשון הבנה כמו כי שומע יוסף (בראשית מב, כג). וכן לשון ראיה, כמו וכל העם רואים (שמות כ, טו).

פרק כב, ג
ויגר. ב' במסורה. ויגר מואב. ואידך וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו (ש"א יח, טו). אף כאן בשביל שראה שישראל מצליחים ומשכילים בכל, ירא מפניהם.
ויגר מואב. היינו דכתיב (שמות טו, טו) אילי מואב יאחזמו רעד.

פרק כב, ד
ילחכו. ב' במסורה. עתה ילחכו הקהל. ילחכו עפר כנחש בתרי עשר (מיכה ז, יז) בפרשת רעה עמך בשבטך, שמדבר בענין הגאולה. והיינו דכתיב (ישעיה כג, ה) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. לומר כאשר נפל פחדם על כל האומות כן יהיה לעתיד.

פרק כב, ה
אל בלעם בן בעור פתורה. בגימטריא זהו פותר חלומות.
הנה עם יצא. הנה עולה ס'. לומר ס' רבואות יצא.
ישב ממלי. שיושב כנגדי ורואה אותי, ואני איני יכול לראותו מפני העננים שמקיפים אותו.

פרק כב, ו
לכה. בה"א. כי ד' דגלים הם וערב רב יוצא אחריהם זנב.
ארה לי. פיו הכשילו שלבסוף קלל אותו.
מבורך. ג' במסורה. תברך מבורך. יהי שם ה' מבורך (תהלים קיג, ב). ואידך באיוב (א, כא) יהי שם ה' מברך. מלמד שהיה יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה והיה מקלל ומברך בה'. וזהו יהי שם ה' מבורך.
תאר. ג' במסורה. ואשר תאר. לא תאר את העם (פסוק יב). ונשיא בעמך לא תאר (שמות כב, כז). ודרשינן מיניה בסנהדרין (סו, א) הוא הדין לכל אדם, על כן לא תאור שאסור לקלל לכל אדם.
ואשר תאר יואר. בגימטריא שקללת את מואב.

פרק כב, יב
לא תאר את העם. בלעם אמר קבה לי (פסוק יא) והקב"ה השיבו לא תאר אפילו חסרון כל דהו.

פרק כב, יג
מאן. ג'. מאן ה' לתתי. מאן בלעם להלך עמנו (פסוק יד). אשר מאן לתת לך בכסף (מ"א כא, טו). מלמד שכוונתו להרבות לו שכרו. וזהו מאן, כדי לתתו בכסף פדיון להרבות שכרו.

פרק כב, כ
ואך את הדבר. יכול אם ירצה לקלל האומות יקלל ישראל עמהם או אם ירצה לברך ישראל יברך האומות עמהם ת"ל אך חלק.

פרק כב, כב
בדרך לשטן. מכאן שכל הדרכים בחזקת סכנה.

פרק כב, כג
ותט. ג' במסורה. בהאי עניינא תרי (הכא ובפסוק לג). וחד ותט אשורנו מני ארחך (תהלים מד, יט). למה ותט האתון?
בשביל ותט אשורי, שבלעם נוטה מני ארחך שהיה חפץ לקללם והקדוש ברוך הוא רצה לברכם.
ויך בלעם את האתון. ולא קלל אותה לפי שהיה דעתו לקלל את ישראל ואין ב' קללות ביום אחד, דכתיב (בראשית ח, כא) לא אוסיף לקלל ולא אוסיף עוד להכות. אי נמי מפני שלא הגיע אז הרגע של הזעם.

פרק כב, ל
הלוא אנכי אתנך. מלא וי"ו. וי"ו דברים אמרה לו. לטעינה בעלמא אקראי בעלמא, כדאיתא בפ"ק דעבודה זרה (ד, ב).
רכבת עלי. בגימטריא רבעתני.

פרק כב, לא
הנה אנכי יצאתי לשטן. יצאתי ממדתי, ממדת רחמים, שמלאך רחמים היה.
מלאך ה' בדרך. בגימטריא גבריאל המלאך.

פרק כב, לג
אתכה. כתיב בה', בה' דברים חטאת.
ואותה החייתי. מלא וי"ו שהשיבה אותו ו' דברים ונבראת ביום ו' בין השמשות.

הפרק הבא    הפרק הקודם