פרק ל, ב
ראשי המטות. סמך ראשי המטות לנדרים ונדבות, דכתיב לעיל (כט, לט) לבד מנדריכם ונדבותיכם לומר לך שראשי המטות כופין להביא הנדרים והנדבות כדאמרינן (ראש השנה ו, א) אזהרה לב"ד שיעשוך. וכן רגלים על פי ראשי המטות נקבעים. ועוד כשישראל בצרה ראשיהן נודרין כמו ביפתח (שופטים יא) וכן בשרי האלפים ונקרב את קרבן ה' (להלן לא, נ). נדרים בגימטריא רוצח שהנודר חשוב כרוצח אם אינו משלם, דבעון נדרים הבנים מתים.

פרק ל, ה
והחריש לה. ב' במסורה. והחריש לה אביה וקמו כל נדריה. ואידך בפרשה עצמה (פסוק ח) ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה. היינו דאיתא בנדרים (עג, א) ושמע אישה פרט אם חרש שהוא מדבר ואינו שומע שאינו מפר, וילפינן אב מבעל.

פרק ל, יד
לענות. ב' במסורה. לענות נפש. על מחלת לענות (תהלים פח, א) והוא ענין כלי שיר. לומר שאם נדרה שלא לשמוע כלי שיר שבעלה מפר לה שחשוב נדרי עינוי נפש כדאיתא במועד קטן (ט, ב) שאף הזקנות נהנות מכלי שיר, בת שתין כבת שית לקל טבלא ריהטא, כך הוא הלשון שם.

פרק ל, יז
בנעריה. אותיות נערה י"ב. לומר לך בת י"ב שנים ויום אחד נדריה נבדקין.