פרק לב, א
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. הקדים ראובן. ויאמר בני גד ובני ראובן (פסוק כה) הקדים בני גד. אלא תחלה הקדים ראובן שהיה הגדול ואח"כ הקדים גד שהם היו הגבורים והרוגיהם ניכרים דכתיב (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד. ח' פעמים נזכרו בני גד ובני ראובן בפרשה זו. וזהו שאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ, כא). מבוחלת כתיב בחי"ת, בשביל ח' פעמים שהוזכרו על נחלתן ליקח בראשונה, אחריתה לא תבורך שגלו ח' שנים קודם לשאר השבטים.

פרק לב, יז
חשים. ב' במסורה מתרי לישני. ואנחנו נחלץ חשים. ואידך ובני דן חשים (בראשית מו, כג). והיינו דאיתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קמג, ב) ודילמא כחושים של קנה, פירוש הרבה קנים יוצאים משורש אחד ולמעלה נפרדים זה מזה, כך פירוש נחלץ כמו חושים של קנה שנאחזים זה בזה כך נחלץ למלחמה כי כן דרך הנלחמים להתקרב זה אל זה כדי שלא יפרידום האויבים.

פרק לב, כא
חלוץ. ב' במסורה. ועבר לכם כל חלוץ. חלוץ הנעל (דברים כה, י). והיינו דאמרינן (שבת נו, א) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ על היבם. ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד. וזהו ועבר לכם כל חלוץ פירוש חלוץ הנעל.
לפני ה'. בפרשה ז' פעמים כנגד ז' שנים של כיבוש.

פרק לב, כה
ויאמר בני גד. "ויאמרו" היה לו לומר אלא הגדול שבהם דיבר בשביל כולם.

פרק לב, לב
נחנו נעבר חלוצים. הפסוק מתחיל ומסיים בנו"ן כלומר נעבור הירדן שהוא רחב נ' אמה. ויש בו י"ב תיבות לומר שכל י"ב שבטים יעברו.
נחנו. ג' במסורה. נחנו נעבור. בני איש אחד נחנו (בראשית מב, יא). נחנו פשענו ומרינו (איכה ג, מב). נחנו נעבור, למה?
כי כולנו בני איש אחד נחנו. ואם לא, נחנו פשענו ומרינו כדכתיב (פסוק כג) ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם.

פרק לב, מב
ויקרא לה נבח. לה ג' לא מפיק ה"א. ויקרא לה נבח בשמו. שלא נתקיים לה שם זה. ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער (זכריה ה, יא). שבקש לבנות ולא בנה. ויאמר לה בועז (רות ב, יד). שלא דבר עמה הוא בעצמו אלא על ידי שליח. לה כמו לא.