פרק לג, ב
מוצאיהם למסעיהם. ובתר הכי הפך וכתב מסעיהם למוצאיהם. לומר שהכל היה על פי ה' בין מסע בין מוצא.

פרק לג, ג
ויסעו מרעמסס. לבתר הכי (פסוק ה) כתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס. מתחלה נסעו בעירבוביא, ערב רב ביניהם, ואח"כ כשמספר המסעות כולם הזכיר בני ישראל כי הפרידו לערב רב מביניהם.
יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים. ומצרים. לומר שגם ערב רב, שהם מצרים, יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים.

פרק לג, ד
ומצרים. ב' ראש פסוק. ומצרים מקברים. ומצרים ילד את לודים (בראשית י, יג). לומר שאפילו אותם שכבר מתו רובם נחטטו.
מקברים. ב'. ומצרים מקברים. מקברים את העוברים (יחזקאל לט, יד) בפרשת גוג, והיינו דכתיב (ישעיה כג, ה) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור.

פרק לג, ה
בסכת. ששם נסתוככו בענני כבוד.

פרק לג, ז
וישב על פי החירת. ואינו אומר וישובו, מלמד שכולם היה להם לב אחד לעשות כן על פי צוויו של משה.
על פי החירת. ובפ' ויהי בשלח (שמות יד, ב) אומר לפני פי החירות. מלמד שאמר להם משה על פי ה' אני אומר לכם שתהיו בני חורין.

פרק לג, ח
ויסעו מפני החירת. היה לו לומר מפי החירות, אלא ויסעו ביד רמה מפני שהבטיחן שיהיו בני חורין.

פרק לג, ט
ויבאו אלימה. ולא אמר ויחנו באלים, מלמד שלא היה דעתם לחנות שם עד שנעשה להם נס שיצאו י"ב עינות מים ואז חנו שם.

פרק לג, יא
במדבר סין. מתחילה נקרא מדבר סין ולבסוף מדבר סיני שנתוסף לו יו"ד כנגד עשרת הדברות. סי"ן ימים היה משה בהר.

פרק לג, יב
בדפקה. שם דפק לבם שלא היה להם לחם.

פרק לג, יג
באלוש. נתן להם המן בזכות לושי ועשי עוגות (בראשית יח, ו).

פרק לג, יח
ברתמה. על שם המרגלים שנאמר (תהלים קכ, ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים.

פרק לג, כא
ויחנו ברסה. שנתרוססו שם.

פרק לג, כב
בקהלתה. על שם ויקהל עליהם קרח את כל העדה (לעיל טז, יט).

פרק לג, כה
במקהלת. על שם ויקהלו על משה ועל אהרן (לעיל טז, ג).
במקהלות. ב' במסורה. ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת. במקהלות ברכו אלהים (תהלים סח, כז) דדרשינן מיניה (סוטה ל, ב) שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים. וזהו ויסעו מחרדה, פי' מחרדת מצרים שהיה נוסע אחריהם, ויחנו במקהלות, מלמד שנעשו קהלות קהלות לומר שירה.

פרק לג, נב
ואבדתם. ב' במסורה. ואבדתם את כל משכיותם. ואבדתם את שמם (דברים יב, ג). משכיותם היינו בית ע"ז שלהם. והמאבד ע"ז צריך לשרש אחריה, דכתיב ואבדתם את שמם.

פרק לג, נד
והתנחלתם. ב' במסורה. והתנחלתם את הארץ. ואידך גבי עבד והתנחלתם אותם (ויקרא כה, מו) דעבד איתקש לקרקעות. ד' פעמים נחלה בפסוק, שכל אחד היה לו בד' מקומות בהר ובמישור ובשפלה ובחוף הים. והפסוק מתחיל ומסיים בנחלה, לומר שבמקום שיצא הגורל אפילו רחוק זה מזה אין לשנות.

פרק לג, נה
ולצנינם. לשון צנה שיבואו עליהם במגן וצנה.