פרק ה, ג
ולא יטמאו. ב' במסורה. ולא יטמאו את מחניהם. ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי (יחזקאל מג, ז). שאם יטמאו את מחניהם מטמאין את שם קדשי, כדכתיב (ויקרא כ, ג) למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי.

פרק ה, ו
מכל חטאת האדם. סמך לשילוח טמאים, שע"י חטאת האדם שחטא אדם הראשון שאכל מן העץ והנחש הטעה את האשה, והיא הוציאה שם רע על אדם לקו שלשתן, הנחש בצרעת והאשה בזיבה והאדם במיתה. וכסדר קללתן מונה אותם כאן, צרוע דהיינו הנחש, וזב דהיינו האשה, וטמא לנפש דהיינו האדם שנענש במות תמות. מזכר ועד נקבה תשלחו. כשם שנתגרשו אדם וחוה ונחש מגן עדן. וסמיך פרשת סוטה לפי שהנחש בא על חוה ונפלו יריכיו, דכתיב (בראשית ג, יד) על גחונך תלך. וסמיך פרשת נזיר על שם הפרי שאכל אדם הראשון ענבימו ענבי ראש.
למעל מעל בה'. לומר שכל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה.
הנפש ההיא. והתודו. רמז שכל המומתין מתודים בעת יציאת הנפש.

פרק ה, ט
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. מוקי לה בספרי בבכורים. יקריבו בגימטריא הם הבכורים.

פרק ה, י
ואיש את קדשיו לו יהיו. וסמיך ליה פרשת סוטה לומר שמי שמשהה קיני הנשים ואינו מקריבם, כדרך שעשו בני עלי, הוי כאלו שכבום.

פרק ה, יז
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. בירושלמי (סוטה פ"ב ה"ב) למה מים ועפר וכתב. מים ממקום שבאת. ועפר למקום שהולכת. וכתב שהיא עתידה ליתן דין וחשבון.
בקרקע. ב' במסורת. ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. ואידך ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים (עמוס ט, ג). פירוש ואם יסתרו מנגד עיני, שנסתרה ונעלם מעיני אישה. בקרקע הים. יבדוק אותה על ידי קרקע וים דהיינו מים ועפר.
בקרקע המשכן. עי"ן מדלי, מפני ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (איוב כד, טו).

פרק ה, יח
המאררים. עולה ב' פעמים רמ"ח לומר שבודקין רמ"ח אברים של איש ואשה. לכך כתיב מנחת קנאות הוא וקרינן היא.

פרק ה, כב
אמן אמן. פסק בין שני אמנים, לומר אמן מאיש זה אמן מאיש אחר.

פרק ה, כג
ומחה. ד' במסורה. ומחה אל מי המרים. ומחה על כתף ים כנרת (להלן לד, יא). ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים (ישעיה כה, ח). ומחה ה' את שמו (דברים כט, יט). ומחה אל מי המרים היינו מים חיים, שנאמר מקדם לעין וגו' ומחה על כתף ים כנרת, מה התם מים חיים דכתיב מקדם לעין אף הכא מים חיים. ואם נטמאה - ומחה ה' את שמו. ואם נמצאת טהורה - ומחה אדני ה' דמעה, שאם היתה עקרה נפקדת ואם היתה יולדת בצער יולדת בריוח.

פרק ה, כד
והשקה. ג' במסורה. והשקה את האשה. והשקה את נחל השטים (יואל ד, יח). ואיד יעלה מן הארץ והשקה. למה?
בשביל שעשתה מעשה שטים, שזנתה. וזהו והשקה את נחל השטים.

פרק ה, כח
ונזרעה. וסמיך לי זאת תורת. לומר שאם טהורה היא יהיו לה בנים צדיקים בעלי תורה.

פרק ה, לא
ונקה. ג' תגין על הה"א. לומר לך שנקה מה' עונות. ואלו הן: עון אשת איש, ועון פנויה, ועון שלא בא עליה, עון בניו, עון בנותיו.
את עונה. ב' במסורה. הכא. ואידך בנדרים ונשא את עונה (להלן ל, טז). דאיתא בסוטה שלא ידאג הבעל לומר גרמתי לה מיתה אלא היא תשא את עונה. ודוקא הכא, אבל בנדרים שהיה יכול להפר ולא הפר לה ונשא את עונה.