ספרי לפרשת קרח
פרק יח

פיסקא קטז
[יח, א]
ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש -
רבי ישמעאל אומר:

למי הדבר מסור?
לאותו שמזהירים.

[תשאו את עון המקדש] -
רבי יאשיה אומר:

מנין אתה אומר שאם זרק את הדם כראוי ואין יודע לשם מי זרקו, והקטיר את החלב כראוי ואינו יודע לשם מי הקטירו, שהכהנים נושאים עון על כך?
תלמוד לומר:
אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש.

ר' יונתן אומר:

מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך?
תלמוד לומר:
ואתה ובניך אתך תשאו עון כהנתכם.

וכן מצינו שלא נתחתם גזר דינו של עלי אלא על שנהגו בזיון בקדשים, וכן הוא אומר:
גם בטרם יקטירון את החלב [וגו'] ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב
ותהי חטאת הנערים גדולה מאד
(שמואל א' ב').
וכן מצינו שלא נתחתם גזר דינן של אנשי ירושלם אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים, שנאמר:
קדשי בזית
(יחזקאל כ"ב).

ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם -
את עון המקדש, זה עון דבר המסור לכהנים.
אתה אומר זה עון דבר המסור לכהנים, או זה עון דבר המסור לבית דין.
כשהוא אומר:
אתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם,
לכל דבר המזבח, הרי עון המסור לבית דין אמור, הא מה תלמוד לומר
תשאו את עון כהונתכם
?
זה עון דבר המסור לכהונה.
אמרת ישראל לא ישאו עון כוהנים, אבל לוים ישאו עון כוהנים?
תלמוד לומר:
והם ישאו את עונם
(במדבר י"ח).

[יח, ב]
וגם את אחיך -
שומע אני אף ישראל במשמע?
תלמוד לומר:
מטה לוי
.
שומע אני אף הנשים במשמע?
תלמוד לומר:
את אחיך
, להוציא את הנשים.

הקרב אתך -
רבי עקיבא אומר:

נאמר כאן
אתך,

ונאמר להלן
אתך
,
מה
אתך
האמור להלן בלוים הכתוב מדבר,
אף
אתך
האמור כאן בלוים הכתוב מדבר, להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם.

וילוו עליך וישרתוך -
בעבודתך, ימנו מהם גזברים ואמרכלים.
אתה אומר ישרתוך בעבודתם, ימנו מהם גזברים ואמרכלים, או ישרתוך בעבודתם?
תלמוד לומר:
ושמרו את משמרתי
ומשמרת כל האהל.

עדין אני אומר
ישרתוך
בעבודתך,
ישרתוך
בעבודתם?
תלמוד לומר:
ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתונים לה'
הם מסורים, ולא לכהנים, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, ומנה מהם גזברים ואמרכלים.

ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד -
הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ.
אתה אומר כוהנים מבפנים ולוים מבחוץ או אלו ואלו מבפנים?
תלמוד לומר:
ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד.
הא מה תלמוד לומר:
ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות,
הכהנים מבפנים ולוים מבחוץ.

[יח, ג]
ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל -
זו היא שאמרנו ישרתוך בעבודתך ומנה מהם גזברים ואמרכלים.

אך אל כלי הקודש -
זה הארון.
וכן הוא אומר:
ולא יבאו לראות כבלע את הקודש
(במדבר ד').

רבי נתן אומר:
מכאן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש על ידי עזרא.

רבי חנניה בן אחי ר' יהושע אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר:
משה ידבר והאלהים יעננו בקול,
מכאן רמז לשיר מן התורה.

אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו -
אזהרה.

ולא ימותו -
עונש.
אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כוהנים, כוהנים על עבודת לוים מנין?
תלמוד לומר:
גם הם
גם אתם.

מעבודה לחברתה מנין?
תלמוד לומר:
גם אתם.


וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדה -
אמר לו: חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב בנפשך, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים.

רבי אומר:
אין צריך, שהרי כבר נאמר:
אל תכריתו את שבט הקהתי, זאת עשו להם וחיו
.
אין לי אלא בני קהת, בני גרשון ובני מררי מנין?
תלמוד לומר:
צו את אהרן ואת בניו
, לוים שענושים מוזהרים על עבודת כוהנים, וכהנים על עבודת לוים מנין?
תלמוד לומר:
ובנסוע הארון יורידו אותו הלוים
(שם א').
מעבודה לחברתה מנין?
תלמוד לומר:
והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה
(שם ג').
ומה תלמוד לומר:
גם הם גם אתם?
לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין.

[יח, ד]
וילוו עליך -
זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ.

וזר לא יקרב אליכם -
למה נאמר?
לפי שנאמר:
והזר הקרב יומת,
עונש שמענו, אזהרה מנין?
תלמוד לומר:
וזר לא יקרב אליכם.

[יח, ה]
ושמרו את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח -
הרי זו אזהרה לבית דין של ישראל להזהיר את הכהנים שתהא העבודה נעשית כתקנה, שכשעבודה נעשית כתקנה הם כלים את הפורענות מלבוא לעולם.

ולא יהיה קצף -
שאין תלמוד לומר אלא שכבר קצף.
כיוצא בו אתה אומר:
ולא יהיה עוד מבול
(בראשית ט'), שאין תלמוד לומר עוד.
ומה תלמוד לומר
עוד?

אלא שכבר היה.
כיוצא בו:
ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים
(ויקרא י"ז) שאין תלמוד לומר עוד.
ומה תלמוד לומר
עוד?

אלא שכבר היה.
כיוצא בו אתה אומר:
ולא יקרבו עוד בני ישראל
(במדבר י"ח), אין תלמוד לומר
עוד,
אלא שכבר קרבו, אף כאן אתה אומר
ולא יהיה עוד קצף
שאין תלמוד לומר
עוד
אלא שכבר קצף שנאמר:
כי יצא הקצף.

[יח, ו]
ואני נתתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתתים לה' -
לשם הם מסורים ואין מסורים לכהנים.

[יח, ז]
ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח -
מכאן היה ר' אלעזר הקפר ברבי אומר:

כל דבר המזבח אל יהיה אלא בך ובניך.

אל מבית לפרוכת -
מכאן אמרו:

מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה.

ועבדתם -
שומע אני מעורבבים?
תלמוד לומר:
עבודת מתנה,

מה
מתנה
בפייס,
אף
עבודה
בפייס.

עבודת מתנה אתן את כהונתכם -
לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש.
מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואחר כך עובד,
אף אכילת קודש בגבולים מקדש ידיו ואחר כך אוכל.

וכבר נשתהא ר' טרפון לבא לבית המדרש.

אמר לו רבן גמליאל:

מה ראית להשתהות?
אמר לו: שהייתי עובד.
אמר לו: הלא כל דבריך תימה, וכי יש עבודה עכשיו?
אמר לו: הרי הוא אומר:
עבודת מתנה אתן את כהונתכם,
לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש.

רבי אומר:
לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש.
מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ורגליו ואח"כ עובד, כך אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ורגליו ואח"כ עובד, אי מה להלן ידיו ורגליו אף כאן ידיו ורגליו.
אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שאין צריך אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו, נמצינו למדים נטילת ידים מן התורה.

והזר הקרב יומת -
לעבודה, אתה אומר לעבודה, או לעבודה ושלא לעבודה?
אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה, לא ענש בו אלא לעבודה, זר שענש בו מיתה, דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה, הא מה תלמוד לומר:
והזר הקרב יומת?

לעבודה.

והזר הקרב יומת -
אפילו עובד בטהרה. או אפילו עובד בטומאה?!
אמרת, אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב, קל וחומר לעבודה.
ומה תלמוד לומר:
והזר הקרב יומת?

אפילו עובד בטהרה.

יומת -
רבי ישמעאל אומר:

נאמר כאן
יומת,

ונאמר להלן
יומת,

מה
יומת
האמור להלן סקילה,
אף
יומת
האמור כאן סקילה.

רבי יוחנן בן נורי אומר:
נאמר כאן
יומת,

ונאמר להלן
יומת,

מה
יומת
האמור להלן בחנק,
אף
יומת
האמור כאן בחנק.

והזר הקרב יומת -
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו?
תלמוד לומר:
וזר לא יקרב אליכם.

(סליק פיסקא)

פיסקא קיז
[יח, ח]
וידבר ה' אל אהרן -
שומע אני שהיה הדבר לאהרן?
תלמוד לומר:
זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב
(במדבר י"ז), הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן.

ואני הנה נתתי -
ברצון הנני בשמחה, דברי רבי ישמעאל.
אמרו לו תלמידיו: רבינו, לפי שהוא אומר:
ואני הנני מביא את המבול מים
(בראשית ו'), שומע אני שיש שמחה לפני המקום?!
אמר להם: יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסים מן העולם, וכן הוא אומר:
בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה
(משלי יא)
ואומר:
שני רשעים שברת.

ואומר:
לה' הישועה על עמך ברכתך סלה
(תילים ג').
ואומר:
ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו
(שם י')
ואומר:
יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוויה
(שם ק"ד).

ר' נתן אומר:
ואני מוסיף על עבודתם
הנה
בשמחה.
וכן הוא אומר:
הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו
(שמות ד').

לכל קדשי בני ישראל -
כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים לגזור דין לכרות להם ברית, לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחוזה במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא עלה לו בערכים, בא אחד וערער כנגדו על השדה.
אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה, בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכים.
בא קרח וערער על הכהונה כנגדו.
אמר לו המקום: כל מי שרוצה יערער כנגדך על הכהונה, ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכים, לכך נאמרה פרשה זו סמוך לקרח,
זכרון לבני ישראל,
הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים.

לך נתתים -
בזכותך.

למשחה -
אין משיחה אלא גדולה, שנאמר:
זאת משחת אהרן ומשחת בניו
(ויקרא ז').

רבי יצחק אומר:
אין משיחה אלא שמן המשחה, שנאמר:
כשמן הטוב היורד על הראש יורד על הזקן זקן אהרן
(תילים קל"ג).

ולבניו -
בזכות בניו.

לחק עולם -
עד שינהוג הדבר לדורות.

[יח, ט]
וזה יהיה לך מקודש הקדשים מן האש -
אמרת, צא וראה איזהו מקודש הקדשים שכולו עולה לאישים ויש לך הימנו היתר, אין אתה מוצא אלא עולת בהמה.

לכל קרבנם -
שתי הלחם ולחם הפנים.

לכל מנחתם -
זו מנחת חוטא ומנחת נדבה.

ולכל חטאתם -
זו חטאת יחיד וחטאת צבור וחטאת העוף וחטאת בהמה.

ולכל אשמם -
זו אשם וודאי ואשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע.

אשר ישיבו לי -
זה גזל הגר.

[יח, י]
קודש קדשים -
זה לוג שמן של מצורע.

לך הוא ולבניך -
בזכותך ובזכות בניך.

בקודש הקדשים תאכלנו -
כרת הכתוב ברית עם אהרן בקודש הקדשים, שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש.

רבי יהודה בן בתירא אומר:
הרי הגוים שהקיפו את העזרה, מנין לקדשי קדשים שנאכלים אפילו בהיכל?
תלמוד לומר:
בקודש הקדשים תאכלנו
.

כל זכר יאכל אותו -
כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים, שלא יהיו נאכלין אלא לזכרי כהונה.

קודש יהיה לך -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה, שאין ראוי לאכילה מנין?
תלמוד לומר:
קודש יהיה לך
מכל מקום.

[יח, יא]
וזה יהיה לך תרומת –
מיגד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קודשים לגזור דין ולכרות להם ברית, כך כלל את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית.

לכל תנופות בני ישראל -
להביא את הדבר שיטעון תנופה.

לך נתתים לבניך ולבנותיך אתך לחק עולם -
שינהוג הדבר לדורות.

כל טהור בביתך יאכל אותו -
הקב"ה כרת ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים.

[יח, יב]
כל חלב יצהר כל חלב תירוש ודגן -
מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית, כך כלל הכתוב את קדשי גבול לגזור דין ולכרות להם ברית.

כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן -
זו תרומת מעשר.

ראשיתם -
זו ראשית הגז.

אשר יתנו -
זה הזרוע והלחיים והקיבה.

לה' -
זו חלה.

[יח, יג]
ביכורי כל אשר בארצכם -
בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע.
שהיה בדין, הואיל וקדושה חלה על הביכורים וקדושה חלה על התרומה, אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליו במחובר לקרקע, אף ביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע?
תלמוד לומר:
ביכורי כל אשר בארצכם,
בא הכתוב ולימד על הבכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע.

כל טהור בביתך יאכלנו -
למה נאמר?
והלא כבר נאמר
כל טהור בביתך יאכל אותו,
ומה תלמוד לומר
כל טהור בביתך יאכלנו?

להביא את בת ישראל המאורסה לכהן שתהא אוכלת בתרומה.
משמע מביא את הארוסה או אינו מדבר אלא בנשואה?
כשהוא אומר:
כל טהור בביתך יאכל אותו
, הרי נשואה אמורה.
הא מה תלמוד לומר:
כל טהור בביתך יאכלנו,
להביא את בת ישראל המאורסה לכהן שתהא אוכלה בתרומה.
משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר, ומה אני מקיים מקרא
תושב ושכיר לא יאכל בו
(שמות י"ב לו)?
תושב שאינו ברשותך אבל שכיר שהוא ברשותך יאכל בו.
ומה אני מקיים:
כל טהור בביתך יאכל אותו?

חוץ מתושב ושכיר, או אף תושב ושכיר?
תלמוד לומר עוד
במקום אחר:
תושב כוהן ושכיר לא יאכל קודש
(ויקרא כ"ב), בין ברשותך בין שאין ברשותך.

וכבר שלח ר' יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בנציבים -
אמר לו: שמעתי עליך שהיית אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה.
שלח לו: ואתה מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון בקל וחומר אי אתה יודע, ומה שפחה כנענית שאין קונה אותה לאכול בתרומה, כספה מאכילה בתרומה, בת ישראל שביאתה קונה אותה לאכול בתרומה, אינו דין שיהא כסף קונה אותה שתהא אוכלת בתרומה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה אוכלת בתרומה, ואם מתה בעלה יורשה.

[יח, יד]
כל חרם בישראל לך יהיה -
אין לי אלא חרמי ישראל, חרמי גויים נשים ועבדים מנין?
תלמוד לומר:
כל חרם בישראל.


ר' יוסי הגלילי אומר:
סתם חרמים לכהנים, שנאמר:
כשדה החרם לכהן לו תהיה אחוזתו
(ויקרא כ"ז).
או אפילו פירש לבדק הבית?
תלמוד לומר:
אך כל חרם
(שם), אך חלק.

רבי יהודה בן בתירה אומר:
סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר:
כל חרם קודש קדשים הוא לה'
(שם).
או אפילו פירש לכהנים?
תלמוד לומר:
כשדה החרם לכהן
(שם).

ר' יהודה בן בבא אומר:
סתם חרמים לכהנים, שנאמר:
כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו
(שם).
או אפילו פירש לשם?
תלמוד לומר:
כל לחרם קודש קדשים הוא לה'
(שם).

ר' שמעון אומר:
סתם חרמים לשמים, שנאמר:
קודש קדשים הוא לה'
(שם).
או אפילו פירש לכהן?
תלמוד לומר:
כל חרם בישראל לך יהיה
.
(סליק פיסקא)

פיסקא קיח
[יח, טו]
כל פטר רחם לכל בשר -
שומע אני אף חיה במשמע?
תלמוד לומר:
אשר יקריבו לה',
להוציא את החיה .
משמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום?
תלמוד לומר:
באדם ובבהמה,
להביא את בעל מום.

באדם ובבהמה -
את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה, יצאו הלוים שאין לך בהם באדם, לא יהיה לך בהם בבהמה.
מקיש
בכור אדם לבכור בהמה,

מה בכור בהמה נֵפֶל פטור מן הבכורה,
אף בכור אדם נֵפֶל פטור מן הבכורה.

מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצה,
אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה?
לפי שהוא אומר:
והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם
(דברים י"ב), שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה?
תלמוד לומר:
באדם ובבהמה.

מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה,
אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה.

ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום,
אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום.

אך פדה תפדה -
זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים:

בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים?

דרש ר' טרפון:
אך פדה תפדה
אותו, אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה המתה, פודה אתה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה.

אך פדה תפדה וגו' -
שומע אני אף שאר בהמה במשמע?
תלמוד לומר:
ופטר חמור תפדה בשה
(שמות י"ג), חמור אתה פודה, ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה.

ופטר חמור תפדה בשה,
ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים?
תלמוד לומר: עוד במקום אחר:
ופטר חמור תפדה בשה
בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים.
אם כן מה תלמוד לומר
אך פדה תפדה?

אם אינו עניין שפודים בהמה טמאה, תניהו עניין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרים ופודים אותו מהקדש בדק הבית.

תפדה -
מיד.
אתה אומר תפדה מיד, או אינו אלא לאחר זמן?
תלמוד לומר:
ופדויו מבן חדש תפדה.
הקודש -
נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן.
הא מה תלמוד לומר
תפדה?

מיד.

ופדויו מבן חדש תפדה -
כלל.

כסף חמשת שקלים -
פרט.
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.

וכל בכור אדם בבניך תפדה
(שם י"ג)
חזר וכלל, או כלל בכלל ראשון?
אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אין אתה דן אלא כעין הפרט, לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלים שאין להם אחריות, אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות.

מכאן אמרו:
בכל פודים בכור אדם, חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות.

רבי אומר:
בכל פודים בכור אדם.

עשרים גרה הוא -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
ופדויו,
אין לי אלא כסף, שוה כסף מנין?
תלמוד לומר:
עשרים גרה הוא.

[יח, יז]
אך בכור שור -
שור - שור גמור, כסף - כסף גמור, עז - עז גמור, להוציא את הכלאים.

לא תפדה -
יכול אם פדאו יהיה פדוי?
תלמוד לומר:
קודש הם.


ר' יאשיה אומר:
קודש הם -
למה נאמר?
להביא את המעשר ואת הפסח שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה.

ר' יצחק אומר:
אינו צריך, שהרי כבר נאמר:
ודם זבחיך ישפך
(דברים י"ב), להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת.
ומה תלמוד לומר:
קודש הם?

להביא את המעשר שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה.

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר:
למה נאמר?
לפי שהיה בדין, ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמים שוו הקטר חלבם, מעשר ופסח ששוו מתן דמים אינו דין שישוו הקטר חלבם?!
הא מה תלמוד לומר
קודש הם?

לענין שאמרנו.

ואת דמם תזרוק על המזבח -
מתנה אחת.
אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע?
אמרת קל וחומר, ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים אינו דין שמיעט בדמים?!
או חלוף, ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים אינו דין שרבה בדמים?
תלמוד לומר:
וזרקו הכהנים
(ויקרא א) שתי מתנות שהן ארבע.

ואת חלבם תקטיר -
חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר.

אשה -
אע"פ שאתה נותן לאשים אינו נרצה עד שישרף באש.

ריח ניחח לה' -
נחת רוח לפני המקום, שאמרתי ונעשה רצוני.

[יח, יח]
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה -
בא הכתוב והקיש את
הבכור
לחזה ושוק
של שלמים.
מה
שוק שלמים וחזה
נאכלים לשני ימים ולילה אחד
אף
הבכור
יהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד.
אמרו לו תלמידיו: רבינו, למדנו.
אמר להם: בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.

היה רבי יוסי הגלילי אומר:
כשבא תחילה לשמש את חכמים, אמר לו רבי: חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן, מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה.
אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר.
אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים.
אמר לו: רבי, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר.
אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן (ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן) שמתנה לכל אדם.

שתק ר' טרפון וקפץ ר' עקיבא

אמר לו: בני, כך אני דורש:
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה
.
בא הכתוב והקיש
בכור לחזה ושוק של שלמים

מה
חזה ושוק של שלמים
נאכלים לשני ימים ולילה אחד
אף
בכור
נאכל לשני ימים ולילה אחד.
אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה, כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה.
אמר לו: בני, כך אני דורש:
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה
אין צריך לומר
יהיה,
אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד.

אמר ר' שמעון:
וכי תודה מאין למדה, לא משלמים?!
ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו למד מן הלמד, הא אין עליך לומר כל' אחרון אלא כל' ראשון:
ובשרם יהיה לך.

בא הכתוב והקיש את
הבכור
לחזה ושוק של שלמים.
מה
חזה ושוק של שלמים
נאכלים לשני ימים ולילה אחד,
אף
הבכור
נאכל לשני ימים ולילה אחד.

דבר אחר:

אין תלמוד לומר
יהיה,
אלא להביא את הבכור בעל מום שמתנה לכהן, שלא שמענו בו בכל התורה כולה.

רבי אלעזר אומר:
לשני ימים ולילה אחד.
אתה אומר לשני ימים ולילה אחד או אינו אלא ליום ולילה?
תלמוד לומר:
לפני ה' אלוהיך תאכלנו שנה בשנה
(דברים ט"ו), מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד.

[יח, יט]
כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל -
יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה ופורט בסוף, וזו כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו.

נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם -
עד שינהוג הדבר לדורות.

ברית מלח עולם היא לפני ה' -
כרת הכתוב ברית עם אהרן.

לך ולזרעך אתך -
אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים.
(סליק פיסקא).

פיסקא קיט
[יח, כ]
ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני
ישראל -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
לאלה תחלק הארץ
(במדבר כ"ו) הכל במשמע, כוהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע?
[תלמוד לומר]:
ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל.
יצאו כוהנים
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה.

יצאו לוים
לשמות מטות אבותם ינחלו
(שם).
יצאו גרים ועבדים
ואיש לפי פקודיו
(שם)
יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס.

ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל -
בשעת חילוק הארץ.

וחלק לא יהיה לך בתוכם -
בביזה.

אני חלקך ונחלתך -
על שלחני אתה אוכל ועל שלחני אתה שותה.
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה.
אמר לו: בני, אע"פ שלא נתתי לך מתנה, על שלחני אתה אוכל ועל שלחני אתה שותה.
וכן הוא אומר:
חלקם נתתי לך מאשי
(ויקרא ו').
אשי ה' ונחלתו יאכלו
(דברים י"ח).

אני חלקך ונחלתך -
כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים:
י"ב במקדש,
וי"ב בגבולים.

ומה אלו י"ב במקדש?
חטאת,
ואשם,
וזבחי שלמי צבור,
ועור העולה,
ומותר לוג שמן של מצורע,
ומותר העומר,
ושתי הלחם,
ולחם הפנים,
ושירי מנחות,
ותרומת תודה,
ותרומת חזה וזרוע,
ואיל נזיר.

ומה אלו י"ב שבגבולים:
תרומה,
ותרומת מעשר,
וחלה,
וביכורים,
וראשית הגז,
והמתנות: בכור אדם,
ובכור בהמה טהורה,
ופטר חמור,
והחרמים,
ושדה אחוזה,
וגזל הגר
כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה הייתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות.

ר' ישמעאל אומר:
משל הדיוט אומר לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן, בא קרח וערער על הכהונה כנגדו.
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה, כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח.
זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים.

ר' אלעזר הקפר אומר:
מנין אתה אומר שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים, וכהנים משרתים ושכינה מסתלקת?
שנאמר:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו
(בראשית כ"ח), אין חלום אלא שיש לו פתרון.
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה -
זה בית המקדש.
וראשו מגיע השמימה -
אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים.
והנה מלאכי אלוהים -
אלו כוהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש.
והנה ה' ניצב עליו, ראיתי את ה' ניצב על המזבח
(עמוס ט').

חביבים ישראל כשהם מכנן אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר:
ואתם כהני ה תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו
(ישעיה ס"א).
וכשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר:
כי שפתי כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא
(מלאכי ב'). בזמן שהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו, הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה.

חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר:
טוב אתה ומטיב למדני חקיך
(תילים קי"ט), טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי
ולמדני חקיך.

ואומר:
סעדני ואושעה
(שם), שלא אהיה לומד תורה ושוכח, שלא אהי לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא, או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ, ואיני יודע להשיבו ונמצאתי בוש לעיניהם.
וכן הוא אומר:
ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש
(שם)
ואומר:
זמירות היו לי חוקיך
בבית מגורי
(שם).
שומע אני בשלום?
תלמוד לומר: במערות ובמצדות
בברחו מפני שאול במערה
(שם נ"ז).
וכן הוא אומר:
נפשי בכפי תמיד
(שם קי"ט).
אבל משלמד דוד תורה ונתרגל מהו אומר?
טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף
(שם), שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא.
וכן הוא אומר:
ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם
(שם קל"ט).
וזאת תורת האדם
(שמואל ב' ז').
נמצאת אומר ג' כתרים הם:
כתר תורה,
וכתר כהונה,
וכתר מלכות
.
כתר כהונה - זכה אהרן ונטלו.
כתר מלכות - זכה דוד ונטלו.
הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן, הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם שכל שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם, וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם.
ואם תאמר מי גדול משניהם?
היה ר' שמעון בן אלעזר אומר:
גדול הממליך או המלך?
[הוי אומר]: הממליך.
העושה שרים או העושה שררה?
הוי אומר העושה שררה.
כל עצמו של שני כתרים אין באים אלא מכחה של תורה.
וכן הוא אומר:
בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו
(משלי ח').
גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לו לדוד, אהרן זכה לבנים צדיקים ורשעים ודוד זכה לצדיקים ולא לרשעים.
וכן הוא אומר:
אם ישמרו בניך את בריתי וגו'
(תילים קל"ב).
ואומר:
סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם
(קהלת יא).

[יח, (יט) כא]
ברית מלח עולם היא ולבני לוי -
מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה, כך ברית כרותה ללוים.

[הנה נתתי] -
כל מצוות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחלה נאמר לו, דברי רבי נחמיה.

רבי יונתן אומר:
אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר:
ולבני לוי הנה נתתי
אין הנה אלא שמחה, שנאמר:
וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו
(שמות ה').

[הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה] -
כל מצוות כהונה קנאו לשם ונתנו לכהונה,
חלף עבודתם
, דברי רבי יאשיה.

רבי יונתן אומר:
אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר:
וכל מעשר הארץ
(ויקרא כ"ז).
ואומר:
ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה,
מה נחלה אין משתנה ממקומה, אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו.

חלף עבודתם שהם עובדים -
אם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול.

[יח, כב]
ולא יקריבו עוד בני ישראל -
אזהרה.

לשאת חטא למות -
עונש.

[יח, כג]
ועבד הלוי הוא -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
חלף עבודתם
, שומע אני רצה יעבוד לא רצה לא יעבוד?
תלמוד לומר:
ועבד הלוי הוא
בעל כורחו
ועוד למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ולבני לוי הנה נתתי,
אין לי אלא שנים שמעשרות נוהגות בהם, שמטות ויובלות מנין?
תלמוד לומר:
ועבד הלוי הוא.

רבי נתן אומר:

הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כוהן?
והדין נותן ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כוהנים, כאן שכשרו לוים אינו דין שיכשרו כוהנים?
תלמוד לומר:
ועבד הלוי.


[והם ישאו עונם] -
אמרת ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כוהנים ישאו עון לוים?
תלמוד לומר:
והם ישאו את עונם.

חקת עולם לדורותיכם -
שינהוג הדבר לדורות.

ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
לאלה תחלק הארץ
(במדבר כ"א) שומע אני אף הלוים במשמע?
תלמוד לומר:
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה.

[יח, כד]
מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה' -
קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר.

דבר אחר:
בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר רשאי.
מכאן אתה דן לתרומה, מה אם מעשר הקל והרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל.

דבר אחר:
ומה אם מעשר שאינו נוהג בראשית הגז, הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל.

איסי בן מנחם אומר:
אם מעשר שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל.

נתתי ללוים לנחלה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ולבני לוי הנה נתתי,
אין לי אלא בפני הבית, שלא בפני הבית מנין?
תלמוד לומר:
לנחלה,
מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית, אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית.

על כן אמרתי להם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה,
מה תלמוד לומר
על כן אמרתי?!

שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו?
תלמוד לומר:
על כן אמרתי.


דבר אחר:
על כן אמרתי -
למה נאמר?
לפי שנאמר:
ונשל גויים רבים מפניך
(דברים ז'), אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו?
תלמוד לומר:
על כן,
להזהיר בית דין על כך.
(סליק פיסקא).

פיסקא קכ
[יח, כו]
ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר,
בפירות הכתוב מדבר.
אתה אומר בפירות, או אינו אלא באחד מעשרה בארץ?
תלמוד לומר:
ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם
מגיד שבפירות הכתוב מדבר, לפי שלא ניתן להם חלק בארץ ניתן להם אחד מעשר בפירות.

והרמותם ממנו -
ממין על מינו ולא ממין על שאינו מינו.

והרמותם ממנו -
מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה:

והרמותם ממנו -
שלא יתרום מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש.

והרמותם ממנו -
שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל, ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ.
[ומנין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ]?
תלמוד לומר:
וכל מעשר הארץ
(ויקרא כ"ז), שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל, ולא מחו"ל על פירות הארץ.

והרמותם ממנו תרומת ה' -
וכי מה למדנו לתרומת מעשר מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד.
מה תרומה מעשר חובה, אף מעשר ראשון חובה.
(סליק פיסקא)

פיסקא קכא
[יח, כז]
ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב -
ר' ישמעאל אומר:

אימתי נחשבת לכם תרומה?
כשהפרשתם אותם כראוי, לא הפרשתם אותה כראוי לא נחשב לכם תרומה.

אבא אלעזר בן גמליאל אומר:
בא הכתוב ללמדך, שכשם שהתרומה עולה במדה, כך עולה באומד ובמחשבה.

כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
והרמותם ממנו
, שומע אני יתרום שבלים של חטים וענבים מן היין וזתים מן השמן?
תלמוד לומר:
כדגן מן הגורן
, מן הגמור.

מכאן אמרו:
התבואה משתמח והיין משתקפה, והשמן משירד לעוקה.

[יח, כח]
כן תרימו גם אתם תרומת ה' -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם
ישראל נותנים תרומה ללוים, אבל כוהנים אין נותנים מעשר ללוים, הואיל ואין נותנים מעשר ללוים, שומע אני יהיו אוכלים אותו בטיבולו?
תלמוד לומר:
כן תרימו
גם אתם
תרומת ה'.


ר' ישמעאל אומר:
אין צריך, מה חלה שאינה נוהגת בכל הפירות נוהגת בפירות כוהנים, מעשר שנוהגת בכל הפירות אינו דין שינהוג בכל פירות כוהנים, ומה תלמוד לומר:
כן תרימו גם אתם מכל מעשרותיכם?

בא הכתוב ולימד על [תרומת] מעשר, שהוא נוהג בכל.

איסי בן עקביא אומר:
אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין שתהא נוהגת בכל.

דבר אחר:
אם מעשר שאינו נוהגת בראשית הגז הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל?!

איסי בן מנחם אומר:
אם מעשר שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד, הרי הוא נוהג בכל, תרומה דין הוא שתהא נוהגת בכל.

ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן -
מה אהרן חבר אף כוהנים חברים.

מכאן אמרו:
אין נותנים מתנות אלא לחבר.

[יח, כט]
מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו
-
בתרומה גדולה הכתוב מדבר.
או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר?
כשהוא אומר:
מכל מעשרותיכם,
הרי תרומת מעשר אמור.
הא מה תלמוד לומר
תרימו את תרומת ה'?

בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה.

רבי יונתן אומר:

לפי שהוא אומר
: ראשית דגנך תרושך ויצהריך
(דברים י"ח), חובה.
אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות?
תלמוד לומר:
תרימו את כל תרומת ה',
חובה ולא רשות.

מכל חלבו את מקדשו ממנו -
שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו.

מכאן אמרו:
תרומה עולה באחד ומאה.
אין לי אלא תרומה טהורה, טמאה מנין?
אמרת קל וחומר הוא, אם יעלה היתר את האיסור קל וחומר את האיסור להיתר.

רבי אומר:
אין צריך, קל וחומר הוא, אם עלה איסור מן המותר להיתר, קל וחומר מן המותר למותר להתיר.
אין לי אלא תרומה שהיא עולה, ערלה וכלאי הכרם מנין?
נאמר כאן
מלאה,

ונאמר להלן
מלאה,
מה להלן שהיא עולה,
אף כאן שהיא עולה.

אי מה להלן במאה ואחד,
אף כאן במאה ואחד.
אמרת מקום שכפל את האיסור כפל את העלאה, מקום שלא כפל את האיסור לא כפל העלאה.

מכאן אמרו:
תרומה עולה באחד ומאה ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים.
(סליק פיסקא)

פיסקא קכב
[יח, ל]
ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב -
הרי זה אזהרה לבית דין, שלא יהיו תורמים אותו אלא מן המחובר.

ונחשב ללוים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
והרמותם ממנו תרומת ה',
שומע אני הואיל וקראו הכתוב תרומה תהא בקדושת עולמית?
תלמוד לומר:
ונחשב ללוים,
מה תרומת גורן מפריש תרומה ושאר חולין, אף מעשר ראשון מפריש תרומה ושאר חולין.

[יח, לא]
ואכלתם אותו בכל מקום -
אפילו בקבר.
שהיה בדין, הואיל ותרומה קרויה תרומה, ומעשר ראשון קרוי תרומה, אם למדתי לתרומה שאין נאכלין אלא במקום אחד טהור, אף מעשר ראשון לא יהיה נאכל אלא במקום טהור?
תלמוד לומר:
ואכלתם אותו בכל מקום,
אף בקבר.

אתם ובתיכם -
להביא את בת ישראל המאורסת ללוי, שנותנת רשות.

כי שכר הוא לכם -
אם עבד יטול אם לא עבד לא יטול.

מכאן אמרו:
בן לוי שקבל עליו כל עבודת לוויה חוץ מדבר אחד, אין לו חלק בלוויה.

[יח, לב]
ולא תשאו עליו חטא -
מנין אתה אומר שאם הפרשת אותו שלא מן המחובר שאתם בנשיאות עון?
תלמוד לומר:
ולא תשאו עליו חטא.

אין לי אלא בן לוי, ישראל שנטל רשות מלוי מנין?
תלמוד לומר:
ולא תשאו עליו חטא.

בהרימכם את חלבו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
והרמותם ממנו תרומה ה' מעשר מן המעשר,
אין לי אלא תרומה טהורה, תרומה טמאה מנין?
תלמוד לומר:
בהרימכם את חלבו ממנו.

[ואת קדשי בני ישראל לא תחללו] -
הרי זו אזהרה לכהנים וללוים, דברי ר' יונתן.

ר' יאשיה אומר:
ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו.

(סליק פיסקא)


הפרק הבא