[רש"י (ג) עטרות ודיבון וגו' - מארץ סיחון [ת] ועוג היו:]

אות ת
מדכתיב אחר כך: הארץ אשר הכה ה' וגו', דהיינו סיחון ועוג שישראל נצחו אותן וירשו את ארצם כמו שמפורש בפרשת חקת. אי נמי מדכתיב בסמוך ויתן להם משה לבני גד וגומר את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן, וכתיב בתריה: ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות וגומר, וחשיב כל הערים הכתובים הכא, שמע מיניה דמארץ סיחון ועוג היו ולא מערי מדין הנכתב קודם לזה.

[רש"י (ח) מקדש ברנע - כך שמה [א], ושני קדש היו:]

אות א
כלומר הא דכתיב קדש ברנע, לא תאמר דקדש שמה ושם בעלה ברנע, כמו אלוני ממרא דבעל המישור נקרא ממרא. לכן פירש כך שמה, קדש ברנע, הכל שם המקום. והא דקרי ליה במקום אחר קדש לחוד, על זה פירש דשני קדש היו.

[רש"י (יב) הקנזי - חורגו של קנז היה, וילדה לו אמו [ב] של כלב את עתניאל:]

אות ב
רצונו לומר מה שכתוב כאן כלב בן יפנה הקניזי, ואם הוא בן יפנה, לאו בן קנז הוא, ואם בן קנז הוא, לאו בן יפנה הוא, וגם במקום אחר לא כתיב אלא כלב בן יפנה. ומתרץ, דמה שכתוב כאן בן יפנה הקניזי הכי פירושו: אחר שמת יפנה אביו של כלב, נשאת אמו של כלב לקנז וילדה לו את עתניאל, וכלב נקרא בן יפנה אביו, וקניזי בשל בעל אמו.

[רש"י (טז) נבנה למקננו פה - חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם.
אמר להם משה: לא כן, [ג] עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם:]

אות ג
רצונו לומר, למה שינה משה ואמר: בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם? ומתרץ, לפי שהם היו חסים כו'.

[רש"י (יז) ואנחנו נחלץ חשים - נזדרז מהירים, כמו:
(ישעיה ח, א) מהר שלל חש בז.
(ישעיה ה, יט) ימהר יחישה:
לפני בני ישראל - בראשי גייסות, מתוך שגיבורים היו, שכן נאמר בגד (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קודקוד, ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים (דברים ג, יח) ואצו אתכם בעת ההיא וגו' חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל.
וביריחו כתיב (יהושע ו, יג) והחלוץ הולך לפניהם, זה ראובן וגד שקיימו תנאם:
וישב טפנו – בעודנו [ד] אצל אחינו:
בערי המבצר – שנבנה [ה] עכשיו:]

אות ד
דאם לא כן, מה טעם אמרו זה למשה מה שיהיה?

אות ה
כי הבנוים כבר נהרסו במלחמה.

[רש"י (יט) מעבר לירדן וגו' - בעבר [ו] המערבי:
כי באה נחלתנו - כבר קבלנוה בעבר המזרחי:]

אות ו
רצונו לומר, הא נחלתן היתה גם כן בעבר הירדן ולמה אמרו כי לא ננחל וגו'? לכן פירש בעבר הירדן של מערבי, רצונו לומר לא נטלו בעבר לצד מערב אלא בעבר של צד מזרח, כדכתיב בתריה: כי באה נחלתנו אלינו וגו'.

[רש"י (כד) לצנאכם - תיבה זו [ז] מגזרת (תהילים ח, ח) צנה ואלפים כלם, שאין בו אל"ף מפסיק בין נו"ן לצד"י, ואל"ף שבא כאן אחר הנו"ן במקום ה"א של צנה הוא. מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן:
והיצא מפיכם תעשו – לגבוה [ח] שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק.
שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשובו, והם קבלו עליהם עד התנחל, הרי הוסיפו להתעכב שבע שחלקו, וכן [ט] עשו:]

אות ז
דקשה לרש"י, למה הקדים הנו"ן להאל"ף, וגם נקוד הנו"ן בפת"ח ולא בשו"א.

אות ח
רצונו לומר בזה, למה כתיב כאן והיוצא מפיכם תעשו, שהוא לשון הכתוב בנדר, דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה וגו'?

אות ט
כלומר אל תקשה מנליה שקבלו עליהם כן? שהרי בספר יהושע כתיב שכן עשו, שעכבו עד התנחל הארץ, שמע מינה שכך קבלו עליהם.

[רש"י (כה) ויאמר בני גד - כולם כאיש [י] אחד:]

אות י
רצונו לומר, למה כתיב ויאמר לשון יחיד, ובני לשון רבים הוא?

[רש"י (כח) ויצו להם - כמו עליהם, ועל תנאם [כ] מינה אלעזר ויהושע, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:]

אות כ
מפני שצווי זה הוא לשון מנוי כמו שכתוב אחר זה, ואינו נופל בזה מלת להם אלא עליהם, אמר כמו עליהם ומפני שלא נתמנו רק על התנאים, אמר ועל תנאם. ואמר, שמצינו מלת להם כמו עליהם, והוא מלת ה' ילחם לכם, שפירושו עליכם, כלומר בשבילכם.

[רש"י (לב) ואתנו אחזת נחלתנו - כלומר בידינו וברשותנו [ל] תהי אחוזת נחלתנו מעבר הזה:]

אות ל
רצונו לומר, מה שכתוב ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן מזרחה, משמע שנטלו הקרקע אתם והיאך אפשר זה? ועוד קשה, למה כתיב: מעבר לירדן? והלא בצד זה נטלו נחלתן. לזה כתב רש"י מעבר הזה והוסיף מלת תהי, מפני שמאמר בידינו וברשותנו אחוזת נחלתנו יסבול שהיתה ברשותנו אחוזת נחלתנו. לפיכך הוסיף מלת תהי, שהרי עדיין לא זכו בנחלתן זו אלא אחרי קיום התנאים. ופירושו: כי באה נחלתנו אלינו אחרי קיום התנאים. כאילו אמר: אחרי קיום התנאים לא נבקש עוד לנחול מעבר לירדן והלאה, כי כבר קבלנו נחלתנו בעבר הירדן מזרחה למפרע קודם שעברנו את הירדן. מכיון שכבר קיימנו תנאינו באחרונה, אחר שהחזקנו בנחלתנו ובנינו גדרות צאן למקננו וערים לטפנו וישבנו בתוכם.

[רש"י (לו) ערי מבצר וגדרות צאן - זה סוף הפסוק מוסב על תחילת העניין, ויבנו בני גד את הערים הללו להיות ערי מבצר [מ] וגדרות צאן:]

אות מ
לא כפי מצבו, שמורה שכל אלה הערים הנזכרים היו ערי מבצר וגדרות צאן. דאם כן מאי ויבנו דקאמר, הא כבר בנויים ועומדין.

[רש"י (לח) ואת נבו ואת בעל מעוון מוסבת שם - נבו ובעל מעוון שמות עבודה זרה הם, והיו האמוריים קורים עריהם צ[נ] על שם עבודה זרה שלהם, ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים, וזהו מוסבות שם, נבו ובעל מעוון מוסבות לשם אחר:
ואת שבמה - בנו שבמה [ס] והיא שבם האמורה למעלה:]

אות נ
כלומר שהסבו שמם קודם בנינם מחדש, כדי שלא יזכר שם עבודת אלילים בפיהם. כי נבו ובעל מעון היו שמות עבודת אלילים, והיו נקראין הערים על שמם. ובני ראובן הסבו את שמם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בית גליא בית כריא. אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בנינם החדש, כמנהג כל בוני עיר.

אות ס
רצונו לומר, למה לא כללן הכתוב בכלל אחד, ואת נבו ואת בעל מעון ואת שבמה מוסבות שם. ומתרץ דדוקא נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר, פירוש, קודם בנינם החדש הסבו שמם, כדי שלא יזכר שם עבודת אלילים בפיהם, אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בנינם החדש. ויהיה שבמה דבוק למלת בנו דלעיל, ולא עם מוסבות שם. ואמר, אל תחשוב שדבוק עם מוסבות שם, שהרי שבם ושבמה שם אחד הוא.

[רש"י (מב) ויקרא לה נבח - לה אינו מפיק ה"א.
וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן:
לפי שלא נתקיים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא.
ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה:
(רות ב, יד) ויאמר לה בועז [ע].
(זכריה ה, יא) לבנות לה בית.]

אות ע
והקשה הרמב"ן וכן שאר מפרשים איך לא ראה במדרש רות ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך, אמר לה חס ושלום אין אתה מן השפחות אלא מן האמהות, ודכוותה: ונבח הלך וגומר, ודכותיה: ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, מלמד שאין לשקר תשועה כו'. עיין שם. ולי נראה דגם רש"י ידע המדרש, אך מה שכתב ותמהני כו', הוא לפי מה שדרש רבי משה הדרשן שלא עמד השם של עיר בכך לכן כתיב לה רפה, כאלו כתיב לא נבח, שלא נתקיים זה השם אלא שם אחר. וכן צריך לדרוש נמי בהאי דיוקא, ויאמר לה בועז לא בועז אלא שליח, וזה אינו. וכן לבנות לה בית - לא בית אלא אהל, וזה אינו, ולכן דקדק רש"י בדבריו ואמר מה ידרוש כלומר לפי הדרש שדרש פה יש לדרוש גם כן התם, וזה אינו. ובאמת לא נשתנה שם העיר שקרא בשם נובח, והא דכתיב לה רפה, יש לומר דנובח ואחרים קראו את העיר בשם נובח, אבל בניו לא קראו אותה נובח. כמו שכתוב הרמב"ם והביאו טור יורה דעה (סימן ר"ס) היה שם אביו כשם אחרים, ישנה את שמם, כלומר שמם של אחרים. כן נראה לי ליישב דברי רש"י.