[י, א]

בעת ההיא -
בארבעים היום הנזכרים.

ארון עץ -
אמרו המעתיקים ז"ל:
כי ארון אחר עשה משה בתחלה, והעד: ואעש ארון ואח"כ אמר: ואפסול ואמר: ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ודעתם רחבה מדעתנו, כי היה נראה לנו כי וישכון כבוד ה' דבק עם הכבוד שראו הזקנים, ולא נדע מתי עלה משה, כי היה נראה בדרך הפשט, כי משה לא נתענה כי אם שמונים יום, כי פירוש: אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים הוא שנוי, והטעם: כאשר עמדתי בהר אותם הארבעים יום שמע ה' אלי ואמר: לך למסע וזהו: לך נחה את העם.
והנה יהיה ארון עץ בצווי, והוא הארון שעשה בצלאל.

[י, ג]
ואעש ארון -
בצווי, ויהיה פירוש ויקהל משה וכבר הקהיל משה, וכבר הראיתיך רבים כן, וכל זה בעבור שאמר: ויהיו שם כאשר צוני ה' וזהו: ונתת אל הארון את העדות.
גם יתכן להיות פירושו על ועשית לך ארון עץ והקבלה תנצח.

[י, ו]
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקב מוסרה -
נכנס זה הפסוק במקום הזה, בעבור שאמר: ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא.
ואמר: כי לא מת אהרן רק בשנת הארבעים, והעד שכן פירושו, שאמר: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי וזה היה בהר סיני כאשר פירשתי בפרשת וידבר.

וקדמונינו אמרו:

שנסעו לאחור.

ומה נעשה במלת: שם מת אהרן ויקבר שם?!

ורבי יצחק אבן גיאת ז"ל הספרדי פירוש שם:

כמו אז, וכמוהו משם רועה.

ואין צורך.
רק לפי דעתי: כי מבארות בני יעקן איננו בני יעקן, גם מוסרה איננו מוסרות, רק קדש יקרא בארות בני יעקן ושם מדבר הר ההר מוסרה, ורבים כן.
הלא תראה הכתוב אמר: מדבר שור ובפסוק אחר: מדבר איתם/

[י, ז]
משם נסעו הגדגדה -
איננו חור הגדגד, רק הוא שם כלל: צלמונה גם פונון ואובות.

ויטבתה –
הוא המקום הנקרא באר, כי כן כתוב ומשם בארה וזה טעם ארץ נחלי מים, כי במשענותם כרו הנדיבים ויצאו המים, וזה הפסוק שהוא ומשם נסעו הגדגדה דבק עם ויכהן אלעזר.
והנה פירשתי לך, כי ישראל לא הקריבו זבחים אחר נסעם מהר סיני, ויתכן שהקריבום בבואם אל צלמונה ופונן, והיתה תחלת כהונת אלעזר בכהונה גדולה באותם המקומות בראש השנה, ושמש במקום הנקרא באר ביום הכפורים, והנה הפירוש כן ויכהן אלעזר כאשר נסעו אל מקום פלוני.
ולמה כהן אלעזר?
כי השם הבדיל בעת עבודת העגל את שבט הלוי לשאת את הארון, לעמוד לפני השם.

[י, ח]
לשרתו -
בני לוי עם בני אהרן.

ולברך בשמו -
כי אלעזר היה נושא את כפיו.

[י, ט]
ה' הוא נחלתו -
כטעם: ה' מנת חלקי וכוסי וזו היא עבודת השם בלמוד דרכיו.

[י, י]
ואנכי עמדתי בהר -
פירשתיו.

[י, יא]
למסע -
שם הפועל.

[י, טו]
ויבחר בזרעם -
והם אתם וזה טעם בכם.

[י, טז]
ומלתם את ערלת לבבכם -
להתרחק מהתאוות העבות והכבדות כערלה.
גם יתכן להיות פירושו לטהר הלב, עד שיבין האמת.

וערפכם -
פירשתיו.
ועוד: בעבור שאמר, כי קשה עורף אתה.

[י, יז]
אלהי האלהים -
פירשתיו.

ואדוני האדונים -
כי מעלות גבוהות הם כטעם וגבוהים עליהם ומי שיכיר אלה המדות, הוא מול לב.

[י, יח]
עושה משפט -
אע"פ שהוא נשגב הוא עושה משפט יתום ואלמנה שאין להם עוזר, כטעם אבי יתומים וכן הגר ויכלכלהו בהשענו עליו, ואחר שהשם אוהב הגר, אתם חייבים שתאהבוהו.

[י, כ]
את ה' אלהיך תירא -
שלא תעברון על מצות לא תעשה.

ואותו תעבוד -
במצות עשה.

ובו תדבק -
בלב.

ובשמו תשבע -
בפה, כאשר הוא מפורש.

[י, כא]
הוא תהלתך -
הטעם: כי יש לך להתהלל בו, כי עשה עמך נוראות.

[י, כב]
בשבעים נפש -
פירשתיו, ואחר שהוא הרבה אתכם, חייבים אתם לאהוב אותו והוסיף כל הימים/