[יב, ב]
אבד תאבדון את כל המקומות -
אמר רבי יונה המדקדק:
כי את אלהיהם חסר וי"ו, והטעם: ואת אלהיהם ולא אמר כלום, רק הוא דבק עם מלת אשר עבדו שם.

כל עץ רענן -
רענן ושאנן לעולם בשני נוני"ן, והטעם: כמו רטב.

[יב, ג]
ואשריהם -
הם עצים.

ואבדתם את שמם -
שלא יזכרו.

[יב, ד]
לא תעשון כן -
הטעם שלא תזבחו על הגבעות וההרים, רק אל המקום שישום שמו.

[יב, ה]
לשום את שמו -
כמו: אזכיר את שמי.

לשכנו תדרשו -
והוא הארץ והטעם: מקום משכן כבודו:

[יב, ז]
ואכלתם שם -
הכהנים והלוים.

[יב, ח]
ואתם לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה -
בעבור שהיו נוסעים ממסע אל מסע, ויש מי שיקריב עולה במסע שירצה אחר מות אהרן, ויש מי שיתן בכור צאנו ויש מי שלא יתן כי המצוה תלויה בארץ, ואין זאת דעתי, רק טעמו שלא היו כולם יראי השם, ובעבור שאמר: אנחנו הנה שם מצות רבות בעולות תלויות בארץ, כי כן כתוב.

[יב, ט]
אל המנוחה -
שלא יסעו (נ"א יטעו) הם ובניהם, וזה טעם נחלה. והאמת שפירוש מנוחה.

והניח לכם -
והנחלה וישבתם בטח.

[יב, יא]
מבחר נדריכם -
מצות הנדר מן המובחר.

[יב, יב]
והנה עוד תוספת: ושמחתם. והלוי -
חייבים אתם לשמחו, כי אין לו נחלה כאשר יש לך.

[יב, יג]
וטעם לומר פעם שנית בכל מקום אשר תראה –
להוציא בשר תאוה, בעבור שהשלמים הם קדש ויש כרת על טמא שאכל בשר קדש, אמר על בשר תאוה: הטמא והטהור.

[יב, טו]
כצבי וכאיל -
שאינו קרב על המזבח וחלב הצבי גם חלב האיל מותר. והנה חיזוק לדברי, רק סמכנו על קבלת אבותינו.

[יב, יז]
לאכול בשעריך מעשר דגנך -
עם הלוים ידבר גם עם ישראל במעשר שני, על דעת רבים.
.

ובכורות בקרך וצאנך -
עם הכהנים ידבר, כי הלוים גם הכהנים הם בכלל ישראל, כמו: ואצו אתכם שידבר עם שני שבטים וחצי.
וכן: אך פדה תפדה עם ישראל ידבר והטעם מי שהוא חייב לפדות.
וכן: לאכול בשעריך לפני ה' אלהי"ך תאכלנו מי שהוא חייב לאכלו.

והמכחשים אמרו:

כי הם שנים בכורים: האחד בכור פטר רחם. והשני: בכור עדר, ואין צורך להשיב על הבליהם.

גם אחרים אמרו:
כי הבכור והמעשר יאכלם הישראל ואם היה במקום הנבחר, וזה הפך הכתוב.

[יב, כ]
ואמר: כי תאוה לאכול בשר –
פירוש: אם תאוה נפשך לאכול בשר.

[יב, כא]
וכבר הזכיר זה להוסיף: כי ירחק ממך המקום –
וגם זה הכתוב על מקום שאיננו מארץ כנע' ומשפטו כמשפט שעריך/

[יב, כג]
כי הדם הוא הנפש -
פירשתיו.

[יב, כה]
למען ייטב לך -
שלא יאכל נפש בהמה שתשבש נפשו גם הנפש והצורה בדמות האב, על כן לבניך אחריך.

[יב, כו]
רק קדשיך -
עולות ושלמים ונדרים.

תשא -
והטעם: תביאם אל המקום הנבחר.

[יב, כז]
והבשר תאכל -
עם הכהן ידבר, אם הוא בכור, או חטאת, או אשם - והשוק והחזה.
ואם שלמים, יאכל רובם הישראלי.

[יב, כח]
וטעם שמור ושמעת -
על הדם שישפך על גבי המזבח.

פסוק כט

כי יכרית. גם זאת הפרשה דבקה עם כי ירחיב כי אם לא ינצחו את הגוים לא ירחיב גבול:

[יב, ל]
מלת ופן –
דרך קצרה שתעשה כמעשיהם.

ואעשה כן גם אני -
לעבודת השם, ותחשוב כי תעשה טוב, לא תעשה כן, כי כל מעשיהם יתעב השם. והעד: כי גם את בניהם, את הדבר אשר צויתי אתכם אותו תשמורו.