[טו, א]
וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה –
בתחלת השנה כאשר פירשתי, והעד: הקהל את העם ונדבקה זאת הפרשה, בעבור שאמר: כי מעשר עני הוא ללוי ולגר וליתום ולאלמנה אמר, וכן דבר השמטה והטעם: כמו שמטוה והניחוה ותפול.

[טו, ב]
מַשֵּה -
במשקל מטה והוא שם לפי דעתי.
ולפי דעת רבים, הוא פועל.

ובעל -
כמו: והחכמה תחיה בעליה.
את נפש בעליו יקח.
והטעם: מי שהדבר ברשותו.

ישה -
פועל יוצא, והלוקח יקרא נושה בו.

יגוש -
ילחץ, כמו: וכל עצביכם תנגושו והנה נראה הנו"ן בפעלי העתיד, מבעלי הנו"ן.

שמטה לה' -
לכבוד השם שנתן לו הממון, וטעם הסמך המלה לשם, בעבור שבת היא לה'.

[טו, ג]
את הנכרי תגוש -
רשות.

[טו, ד]
אפס -
הטעם, דע כי זה שצויתיך שלא תגוש את אחיך אין צורך אם היו כל ישראל או רובם שומעים בקול השם - אז לא יהיה בך אביון' שהוא צריך להיותך מלוה אותו, רק כלכם תעבטו גוים רבים, והטעם תקחו עבוטו שהוא משכון בעבור ממון שתתן לו, שהוא צריך אליו לסחור בו.

[טו, ו]
ומשלת -
ובהיותכם ישרים תהיו עוד מושלים על הנכרים, רק המצוה כי יהיה בך אביון על כן אמר: כי לא יחדל אביון, כי יודע כי יבא דור שלא יהיה רובו זכאי.

[טו, ז]
לא תאמץ את לבבך-
לדבר על לבו דברים טובים.

תקפוץ -
תסגור, וכן קפצה פיה,
קפץ באף,
יקפצו מלכים פיהם, והוא פעל קל.

האביון -
יש אומרים:
שהוא מגזרת: ולא אבה, כי הוא במשקל עליון וחביון והגיון, שהשרש עלה חבה הג.
והטעם: שהוא מתאוה לכל דבר, בעבור חסרונו.

[טו, ח]
פתח תפתח -
שם הפעל, וכל מקום שאיננו כתוב הוא דרך קצר,ה גם הדרש יפה.

את ידך לו -
לאשר אין לו כלום.

והעבט תעביטנו -
תתן לו משלך על עבוטו, והנה תעביטנו - תקח עבוטו.

[טו, ט]
בליעל -
שם.

ויש אומרים:
שהיא מלה מורכבת, כגון: תפלה שלא יעל ולא יגאל ולא יחיה.

ורעה עינך -
כמו: ושבה אל בית אביה והמלה מהשניים הנראים.

[טו, י]
בגלל -
כמו: סבה, לבעבור סבב, כי הכל הוא בחלקים בחלקי הכל, שהוא הגוף.

נתון תתן -
הטעם: כי אם תתן לו - יוסיף השם על ממונך.

[טו, יא]
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ -
כאשר פירשתי.

לאחיך -
הקרוב אליך בתחילה.
ולעניך -
לעניי משפחתך ואביון ארצך קודם לאביון מקום אחר.

וטעם הדבק כי ימכר לך אחיך העברי - בעבור העניק תעניק לו:

[טו, יב]
אחיך העברי -
פירשתיו.

או העבריה -
והוא: כי ימכור איש את בתו לאמה.

[טו, יג]
ריקם -
פירשתיו.

[טו, יד]
העניק תעניק לו -
הטעם עשה לו תפארת, מגזרת: וענקים לגרגרותיך או יהיה פירוש המלה, כפי המקום בלא אח.

[טו, יז]
באזנו ובדלת -
פירשתיו.
וטעם להזכיר זה, כי אתה חייב לתת לו בצאתו חפשי, רק אם לא ירצה לצאת תרצע אזנו.

ואף לאמתך תעשה כן -
דבק עם הענק תעניק לו ואם הוא רחוק כמו: שלם ישלם אם אין לו ואם שלש אלה, ורבים כן, כי אין אשה נרצעת.

[טו, יח]
לא יקשה בעיניך -
מצאנו כתוב: שלש שנים כימי שכיר וזו ראיה כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים, ג"כ לשוכר אותו הנותן שכרו. וזה טעם משנה. כמו כפל.
וכן והיה משנה הוא משנה למלך שם משנה למלך תאר השם, גם הוא מגזרת שנים, כאשר פירשתי. והנה זה הכתוב יפרש כי ובשביעית יצא לחפשי חנם בתחלת השנה, גם יש ראיה משנת השמטה גם מיום השבת.

וברכך -
פועל עתיד ולא עבר, כי אין הפרש ביניהם, רק מטעם המקום.

[טו, יט]
כל הבכור -
הזכירו בעבור לא תעבוד בבכור שורך.

[טו, כ]
תאכלנו -
מי שהוא ראוי לאכלו כאשר פירשתי והזכיר זה פעם שנית, לבאר משפט בעל מום.

אתה וביתך -
בית הכהן.

[טו, כא]
כל מום רע -
הנזכרים:

[טו, כב]
בשעריך תאכלנו -
יש אומרים:
הכהן יאכלנו חוץ למקדש.

ויש אומרים:
אחר שיש בו מום הוא לישראל, וזה רחוק בעיני.

הטמא והטהור -
שב אל תאכלנו והטעם: כמו קריאה אתה הטמא או הטהור, והטעם בין שיהיה טמא או טהור הוא מותר לאוכלו, בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הוא בכרת, ובעבור שהזכיר שנה בשנה הזכיר שלש פעמים.
ועוד: בעבור הבכור שיאכל במקדש, וכן הפסח יאכל במקדש, ולא חוץ ממנו.