[כב, א]
לא תראה את שור -
אפילו אתה יוצא למלחמה, וזה דרך דרש.

ואספתו -
אם היית שב או בצווי, שתפקדנו ביד נאמן.

והתעלמת -
דבק עם לא תראה והזכיר שור ושה וכבר הזכיר החמור, וכן משפט כל בהמה.

[כב, ג]
לא תוכל -
כחבריו:

[כב, ד]
נופלים -
כמו: רובץ. ומלת נופלים כלל.

הקם תקים עמו -
ולא לבדך, כמו עזוב תעזוב עמו.

[כב, ה]
לא יהיה כלי גבר -
נסמכה בעבור צאת למלחמה, כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע ואם היא תצא עם אנשים למלחמה, תבא בדרך לידי זנות.
וכן: לא ילבש גבר והטעם זכר שלא נתמלא זקנו יתערב עם הנשים וינאף הוא והן, ואינו (צ"ל ואין) יודע, וזה יורה כי מנהג ישראל היה וכן ברובי המלכיות להיות מלבוש האנשים איננו כמלבוש הנשי,ם רק הפרש ביניהם.

ויש אומרים:
על חוץ לדרך, ואין צורך, רק השם יתעב מי שישנה מעשה השם.

[כב, ו]
כי יקרא -
נסמכה זאת הפרשה בעבור בדרך

יקרא -
כמו נקרא נקראתי והם מגזרת מקרה וקרוב מפגע.

אל"ף אפרוחים נוסף, כמו אל"ף ובאזרועך.
והטעם: כי אכזריות הוא בלב להיות אם על בנים רוטשה. וכן שור או שה:

[כב, ז]
ייטב לך -
שהשם יחמול עליך וייטיב לך.

והארכת ימים -
כאשר לא תכרת כל הקן, שעזבת העיקר.

[כב, ח]
כי תבנה בית חדש -
נדבקה זאת הפרשה אחר שנלחמו והם בארץ, החל במצות הבית.

מעקה -
טעמו ידוע מהקום (ס"א מהמקום) ואין ריע לו ומדקדק הוציאו מגזירת עקת רשע והביא עצמו בעקה.

הנופל -
נקרא על שם סופו.
וכן יומת המת.
וכן ובגדי ערומים תפשיט.
ויתרוצצו הבנים.
ומלות רבות לאין מספר נקראו על שם סופם, ולא נדע אם כן דרך הלשון, או הוא דברי נבואה כמו: וירדוף עד דן,
עד נחל אשכול,
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו.
ואחר מצות הבית מצות הזרע והנטע, כי אחר שהוא בארץ ובנה בית וזרע.

[כא, ט]
לא תזרע כלאים -
פירוש פן תקדש.

כבר פירשו מנחם בן סרוק הספרדי במחברתו:

והוא מגזרת קדש.

בעבור שיתערב זה עם זה.

[כב, י]
לא תחרוש בשור ובחמור -
דבק עם הזריעה והשם חמל על כל מעשיו כי אין כח החמור ככח השור ובעבור הזריעה, אמר: שעטנז - וכבר הזכירו על דרך כלל ובכאן פרט, שהוא הצמר והפשתים לא אחרים.

[כב, יב]
גדלים תעשה לך -
אמרו המכחישים:

שהוא מצוה בפני עצמה בלילה כמו הציצית ביום על כן כתוב: אשר תכסה.

והמעתיקים העתיקו:

כי זאת מצות הציצית ביום ופירוש גדלים כמו בבנינה גדלים מעשה שרשרות.

והמכחישים הוציאוה מגזרת גדולה, ואנחנו מאמינים בדברי קדמונינו לבדם.
והזכיר זה הכתוב, לבאר על ארבע כנפות ונסמך לשעטנז בעבור הציצית שהוא מותר.

[כב, יג]
כי יקח איש אשה -
נסמכה הפרשה לדעת המכחישים:

בעבור תכסה בה.

והאמת על דרך דרש:
שנסמכה בעבור הבית ואחר כן הבגד ואחר כן בעלת הבית.

[כב, יד]
עלילות -
כמו סבות.

דברים -
הן אמת או שקר.

בתולים -
לשון רבים ולא יתפרדו וכן: בחרות וזקונים ועלומים.

[כב, טו]
אבי הנערה ואמה -
אם הם בחיים, או ממונה בית דין.

[כב, יט]
וטעם כל ימיו –
כי לעולם תהיה ברשותו, עד יום מותו.

[כב, כא]
וסקלוה -
שיתכן שאחר שארסה שכב איש אותה כי המארס לא ארס אותה רק היא אומרת שהיא בתולה ומעתיקי הדת בארו הדבר באר היטב ואלה הבתולים ימצאו עד זמן קצוב וכפי תולדת הנערות ובעבור וסקלוה נסמכה פרשת הבעולה והמאורסה.
גם פירושו זה כמו זה, והנה פירוש זה עוד.

[כב, כג]
כי יהיה -
כאשר יארע זה הדבר.

[כב, כד]
שער -
מקום שבת זקני העיר, הנה הכתוב קרא המאורסה אשת רעהו ולא נוכל לדעת האריסות, כי אם בדברי קבלה.

[כב, כו]
כי -
יתכן שלא הסכימה היא ולא ידעה עד שבא ואנסה, על כן משל הרוצח.

[כב, כז]
צעקה -
יתכן שצעקה.

[כב, כח]
אשר לא אורשה -
זאת אנוסה לא מפותה.