[כג, א]
לא יקח איש את אשת אביו -
האנוסה, על כן נסמכה זאת הפרשה.

[כג, ב]
פצוע דכה -
ביצים בלא אבר [ס"א חסר].

ואמרו המדקדקים:
כי הטעם בשרם, שהוא דכא וזה רחוק.

שפכה -
זה האבר שממנו ישפך מימיו והזרע.

בקהל ה' -
הטעם שלא יחשב כאחד מקהל ה', שיקח בת ישראל וכן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והעד הנאמן רות, והכתוב שאמר לא תבאו בהם על נשי שבעת הגויים. גם הכתוב בעזרא ויבדילו כל ערב הם )הנזכרים) הזכרים ושם פירשתיו.

[כג, ג]
ממזר -
אמרו חז"ל:

הבא מן העריות.

והשני ממי"ן נוספין כממי"ן נהרסו ממגורות.

ואחרים אמרו:
כי הוא שם גוי, וישב ממזר באשדוד, כי רחוק הוא שיקרא שם ישראל, ואף כי בעת הישועה בשם גנאי והמתרגם תפש דרך קצרה ודרש.

[כג, ו]
ויהפך -
שהיה בלב בלעם לקלל ולא עזבו השם.

[כג, י]
כי תצא מחנה -
זהו המחנה שיצא אל האויב ושם הארון והוא מחנה קטן ואיננו מחנה הגדול, כי שם מחיצות עשויות ובצאתם אל המלחמה הם קרובים סביבות הארון, וברור כי טמא מקרה משחית, ונסמכה זו הפרשה, בעבור מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם, כי צוררים הם בעבור אחותם, והארון היה עם המחנה שיצא על מדין.

מכל דבר רע -
לנפש ולגוף כמו הקרי.

[כג, יא]
מקרה -
המ"ם משרת ומשקלו משדה אחוזתו.

[כג, יב]
לפנות ערב -
כטעם כי פנה היום גם חזוק הוא זה לדברי רז"ל.

והמכחישים אמרו:

כי לפנות כמו לפני.

ולא אמרו כלום.

ויש אומרים:
כי טעמו כאשר יחל הערב לפנות,והנה אחר שאמר הכתוב לפנות ערב אמר וכבוא השמש הנה קודם הערב.
וכן: לפנות בקר, קודם זרוח השמש.

[כב, יג]
ויד -
מקום כמו: יד הירדן, גם זו ראיה, כי ממחנה ישראל לא יצא בעל קרי ולא כל אדם בשעת הצורך ואף כי התינוקות, והעד שאמר הכתוב: וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש והטעם כל טמא מטמא ולא טמא יום.

[כג, יד]
אל"ף אזנך –
נוסף מגזרת והזונות רחצו.

וכסית -
כי כל דבר נראה לעינים והוא מגונה, יוליד דמות גנאי בנפש.

[כג, טו]
ערות דבר -
במעשה או דבור.

ושב מאחריך -
הטעם שלא ילך לפניך, כי כן כתוב.

[כג, טז]
לא תסגיר עבד -
בלכתם למלחמה.
יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי.

מעם אדוניו -
גם הוא איננו ישראל, כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל, ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו, הנה זה חלול השם על כן: לא תוננו:

[כג, יח]
ונסמכה פרשת קדשה, בעבור העבד.

ומעתיקי הדת אמרו:
כי הקדש הוא הנשכב והעד מבני ישראל. ואמר אליהוא (איוב לו יד): וחיתם בקדשים, כי נפשם כנגד חיתם והנה קדשים כנגד נועד (נוער).
וכתוב: וגם קדש היה בארץ - בתי הקדשים ושם כתוב: אשר הנשים אורגות שם ואני לא אבין טעם קדשה, וכאשר נחפשה היטב טעם המלה אז היא ידועה שהיא מזומנת לכל עובר ושב, והעד: איה הקדשה, אם כן יהיה קדש כמעשה המצרים והמבין יבין ובעבור קדשה נסמכה פרשת אתנן זונה.

[כג, יט]
אתנן -
כמו מתן והאל"ף נוסף והנו"ן כפול כפ"א נאפופיה וכרי"ש סגריר.
והטעם: מה שלקחה הזונה שנתנו הזונים אחריה, כי הוא אסור.

ומחיר כלב -
כי הוא דרך בזיון, על כן אמר: כי תועבת ה':

[כג, כ]
לא תשיך לאחיך -
בעבור שהזכיר העבד הנכרי, אע"פ שכתוב בו: לא תוננו יש לך רשות שתשיכנו.

לא תשיך לאחיך -
יש הפרש בין תשך לתשיך.
והטעם: שלא תקבל מאחיך שיתן לך רבית, גם הוא עובר על מצות רבית. והנה המלה יוצאה לשנים פעולים.

ורבים אמרו:
כי תשיך כמו תשך אין הפרש ביניהם, וכמו כן פעולים רבים במקרא.

[כג, כב]
כי תדור נדר -
בעבור שהזכיר באתנן זונה לכל נדר.

כי דרוש ידרשנו -
משל כבני אדם שיבקש מה שנדרת.

והיה בך חטא -
עונש:

[כג, כד]
מוצא שפתיך -
בכל דבר שיש בו זכר לשם.

נדבה -
כי כל נדר נדבה ואין כל נדבה נדר, וזה הדבר ברור.

אשר דברת בפיך -
אחר שיצא הדבור לא תוכל להשיבו.

[כג, כה]
כי תבא בכרם רעך -
לבצור מותר שתאכל.
ונסמכה זאת הפרשה, כי משלך אתה חייב לתת בנדר ושל אחרים לא תקח לך.

כליך -
כמו: עדיך.

[כג, כו]
בקמת רעך -
לקצור.

וקטפת -
כמו: הקוטפים מלוח.

מלילות -
ידיעות מהמקום.

חרמש -
מלה מרובעת ובעבור תניף -
אמרו המכחישים:

כי כן לעוברי דרכים.